אין חולק, כי התמורה הכוללת בסך 76,000 ₪ בגין מכירת מניותיו של הנתבע בחברת ג.ש הועברה לחשבון המשותף של הצדדים – ממנו משולמת ההלוואה המשותפת שנטלו הצדדים בגין הלוואת הבעלים שניתנה לחברת ג.ש.
ביום 11.1.2018 הגישה התובעת את התובענה דנן, בגדרה היא עותרת לפירוק שתוף ואיזון משאבים בין רכוש בני הזוג.
אם כן כאמור, טענותיה של התובעת בסיכומיה ביחס לחברת ג.ש הנן בעיקרן טענות הכרוכות אחר היעדרם של מסמכים שלא הוצגו למומחה מטעם בית המשפט לצורך עריכת חוות הדעת, כמו גם הכנסות לא מדווחות ו"ניפוח" הוצאות החברה, המהוים לשיטתה מידע מהותי שהיה בו כדי לשנות ממסקנתו של המומחה, המצדיק ביצוע איזון משאבים בחלוקה בלתי שויונית, לטובתה.
בנוסף העיד המומחה, כי עמדו לפניו אינדיקאציות נוספות בהערכת שווי חברת ג.ש, כגון הסכם חלוקת הרכוש שערכו הצדדים:
"ת. תאמיני לי שאני רוצה לתת תשובה שהיא מדויקת כי בסוף את יודעת, היו לנו עוד אינדיקאציות לגבי השווי לאורך הדרך. למשל אם באמת ההסכם הזה שמדובר עליו נחתם בזמן אמת, אז אם אני לא טועה טלי שם רושמת, או הצדדים רושמים שיחרר אותי מההלוואה, תן לי 130 אלף וגמרנו את ההיתחשבנות
...
חרף החלטתי, משך כחצי שנה לא פעלה התובעת להגשת תצהירי עדות ראשית ותיק מוצגים מטעמה וימים בודדים עובר לדיון ההוכחות שנקבע, עתרה בבקשה כי "כתבי טענותיה על נספחיהם יהוו תצהיר עדות בתיק".
ביום 22.3.2023, לפנים משורת הדין, בהעדר תגובת הצד שכנגד לבקשה, על מנת שמלוא היריעה תהא פרוסה בפני בית המשפט ונוכח מועד פתיחת ההליכים בתובענה וההכרח לקדם בירורה אל עבר הכרעה, ניתנה החלטתי כי עדותם של בעלי הדין תישמענה בחקירה ראשית (ונגדית), בהתאם להחלטת המותב הקודם, כב' השופט בן שלו מיום 26.1.2022.
לאור האמור, משהצדדים אינם חלוקים עם חוות דעת האקטואר בעניין איזון הזכויות הסוציאליות והפנסיוניות, בשים לב לכך שהסכומים שעל הנתבע להעביר לידי התובעת הם סכומים זניחים ועל מנת שלא להותיר ההתחשבנות בין הצדדים פתוחה, אני מורה על איזון הזכויות הסוציאליות והפנסיוניות שנצברו לצדדים בתקופת הנישואין בהתאם לשיטה א' בחוות דעת המומחה, ולפיה כאמור על הנתבע להעביר לידי התובעת סך של 1,982 ₪, נכון למועד התחשיב.
לאור האמור לעיל, עתירת התובעת לחלוקה בלתי שוויונית נדחית.
סוף דבר
הנני מאמצת בזה את חוות דעת המומחה במלואה, לרבות ביחס להערכת שווי חברת ג.ש כשווי אפס.
לא מצאתי, כי נותר עוד סכום לחלוקה מתוך החזר הלוואת הון הבעלים שנתנה חברת ג.ש לנתבע, והנני דוחה טענה זו.
לא מצאתי, כי נותר סכום לחלוקה ביחס לכספי התמורה מחברת ל.ס והנני דוחה טענה זו. התובעת תשיב לידי התובע סך של 5,480 ששולמו לה ביתר בגין חלקה בכספי התמורה מחברת ל.ס.
טענותיהם ההדדיות של הצדדים ביחס להשבת כספים מזומנים ותכשיטי זהב – נדחות.
טענות הנתבע באשר להשבת מיטלטלין – נדחות.
לאחר ששקלתי את כלל השיקולים הרלוונטיים, לרבות מהות ההליך והיקפו, היקפם של כתבי הטענות והבקשות בתיק, התנהלות הצדדים לאורך ניהול ההליך ובשים לב לתוצאת ההליך, נחה דעתי כי הסכום הסביר והמידתי שיש לפסוק בנסיבות העניין כשכר טרחה כולל והוצאות עבור הנתבע הוא בסך כולל של 20,000 ₪.
