איומים, סחיטה, תקיפה ומעשי סדום בנסיבות אינוס

בגין המעשים המתוארים לעיל, מייחס כתב האישום למשיב את ביצוע העבירות הבאות: אינוס, לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (ריבוי עבירות); מעשה סדום בנסיבות אינוס, לפי סעיף 347 בצרוף סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין (ריבוי עבירות); חטיפה לשם ביצוע עבירת מין, לפי סעיף 374א, בנסיבות סעיף 377א(א)(7) לחוק העונשין (ריבוי עבירות); מעשה מגונה בכוח, לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין; תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 279 בצרוף סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין; סחיטה באיומים בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין (ריבוי עבירות); סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין; איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; הטרדה מינית, לפי סעיף 5(א) רישא לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998; פגיעה בפרטיות, לפי סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (ריבוי עבירות); הלבנת הון, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (ריבוי עבירות); קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין; קבלת דבר במירמה, לפי סעיף 415 לחוק העונשין; הטרדה באמצעות מתקן בזק, לפי סעיף 30 לחוק התיקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982.

...

בית המשפט נעתר לבקשתו של הסניגור, לאחר שהדגיש בפני המשיב כי הדבר יוביל לדחייה משמעותית נוספת של הדיונים בתיק העיקרי.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את הבקשה שלפניי על צרופותיה, ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים בדיון שנערך לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה ולהאריך את מעצרו של המשיב, כמבוקש.

בנסיבות אלו, הגעתי לכלל מסקנה כי התמשכות ההליכים במקרה דנן אינה מטה את הכף לכיוון שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

כתב האישום ביום 21.11.2012 הוגש נגד המערער כתב אישום המייחס לו עבירות של מעשה סדום, לפי סעיף 347(ב) + 345(ב)(3) + 345 (א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); סחיטה בכוח בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 427(א) לחוק העונשין; סחיטה באיומים בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 428 לחוק העונשין; מעשים מגונים בנסיבות אינוס, לפי סעיף 348(ב) + 354(ב)(3) + 345(א)(1) לחוק העונשין; תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי 380 לחוק העונשין; נהיגה ללא רישיון נהיגה, לפי סעיף 10(א) + 62(1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה); נהיגה ללא פוליסת ביטוח תקפה, לפי סעיף 2(א)+(ב) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התשל"א-1970; והסתייעות ברכב לבצוע פשע, לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה.

...

באשר לנסיבות הקשורות לביצוע העבירה, בית המשפט מצא כי העובדות בהן הורשע המערער מלמדות על אדם שאינו בוחל באמצעים לביצוע מעשיו המיניים, לשם גירויו וסיפוקו, תוך שהוא כופה עצמו באלימות, על קורבן מזדמן אותה לקח למקום מבודד ונטוש, משפיל ומבזה אותה, וזאת למרות התנגדותה הנחרצת למעשיו ותחנוניה.

המשיבה, מנגד, טוענת כי יש לדחות את הערעור.

איני מקבל את הטענה כי בית המשפט המחוזי לא התחשב בגילו הצעיר של המערער בעת ביצוע העבירה.

אין בידי לקבל גם את שאר טענותיו של המערער, בין אם הטענות בדבר מחדלי המאשימה (אשר המערער חזר בו מהערעור עליהן בדיון בפנינו), או בין אם הטענות בדבר קלות האלימות בה נקט.

לנוכח נסיבות אלה, אני סבור כי העונש שהוטל על המערער הוא ראוי, ואינני רואה לנכון להתערב בו. סוף דבר, הערעור נדחה.

]השופט מ' מזוז: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים ש' דותן, מ' לוי, ו- י' לוי) בתפ"ח 46392-08-15, במסגרתו הרשיע בית המשפט את המערער ביום 22.3.2017 בבצוע שתי עבירות אינוס וכן בעבירות של מעשי סדום בנסיבות אינוס (ריבוי עבירות), תקיפה, איומים ופגיעה בפרטיות, וביום 19.7.2017 גזר עליו עונש מאסר בפועל בן 18 שנים, וכן עונשי מאסר על תנאי ותשלום פיצוי למתלוננות.

בנוגע לאישום השלישי, טען המערער כי הוא אכן נפגש עם ר.ש בערב הארוע אך היא עזבה את דירתו מרצונה ללא שהשניים קיימו יחסי מין; כי היא שניסתה לסחוט ממנו כסף ואיימה כי תתלונן על תקיפה מצידו אם לא ישלם לה; וכי הרקע לעימות שהתפתח ביניהם בבר בו נפגשו היה כעסה של ר.ש על כך שהמערער התכתב עם ידידה שלו, אך מכל מקום המפגש הסתיים ביוזמתו.

...

על כן, יש להתמקד בבחינת ליבת הגרסה של נפגע העבירה ובשאלה האם המקשה כולה היא אמינה מעבר לספק סביר - "הליך שחזור האירועים האלימים על ידי קורבן עבירת מין שחווה אותם מהווה כשלעצמו טראומה מחודשת המתבטאת בחיטוט בפרטי הפרטים של חוויה איומה... לפיכך, השאלה איננה אם קיימים אי דיוקים ואי התאמות בפרטים, אלא אם המִקשה כולה היא אמינה ואם הגרעין הקשה של האירועים והתמונה הכוללת המתקבלת מן העדות והחיזוקים לה מאפשרת מסקנה בדבר אשמת הנאשם מעבר לכל ספק..." (ע"פ 993/00‏ נור נ' מדינת ישראל, פ''ד נו(6) 205, 233 (2002)).

סיכומם של דברים: על יסוד הנימוקים שפורטו לעיל, אני סבור כי הרשעתו של המערער בעבירות בהן הורשע - בדין יסודה, ויש להותיר את הכרעת דינו של בית משפט קמא על כנה.

סבורני כי העונש שהושת על המערער הולם את חומרת מעשיו ומידת אשמו ומהווה ביטוי ראוי לעיקרון ההלימה, שהוא העיקרון המנחה בענישה (סעיף 40ב לחוק העונשין).

ביום 18.11.2021 הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות של מעשים מגונים במשפחה לפי סעיף 351(ג)(2) בנסיבות סעיף 348(ב) בצרוף סעיף 345(ב)(1) וסעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); מעשה סדום במשפחה לפי סעיף 351(א) בנסיבות סעיף 347(ב) בצרוף סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין; מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) בצרוף סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין; אונס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין; תקיפת בת מישפחה לפי סעיף 382(ב) בנסיבות סעיף 379 לחוק העונשין; סחיטה באיומים לפי סעיף 428 לחוק העונשין; אונס לפי סעיף 345(א)(4) לחוק העונשין גרם מעשים מגונים במשפחה לפי סעיף 351(ג)(2) בנסיבות סעיף 348(ב), בצרוף סעיף 345(ב)(1); סעיף 345(א)(1) וסעיף 350 לחוק העונשין; תקיפת בני מישפחה לפי סעיף 382(ב) בנסיבות סעיף 379 לחוק העונשין.

...

לאור כל האמור, דחה בית משפט קמא את בקשת המשיב להורות על עריכת תסקיר בעניינו, והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

בנסיבות אלה, שעה שהמשיב הודיע בעצמו, באמצעות בא-כוחו בהליך דנא, עו"ד סואעד, ובאמצעות בא-כוחו החל מהיום, עו"ד שרמן, על הסכמתו להארכת מעצרו, אני נעתר לבקשה.

סוף דבר, מעצרו של המשיב מוארך בזאת ב- 90 ימים מיום 15.11.22 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 44359-11-21, לפי המוקדם.

ביום 18.11.2021 הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות של מעשים מגונים במשפחה לפי סעיף 351(ג)(2) בנסיבות סעיף 348(ב) בצרוף סעיף 345(ב)(1) וסעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); מעשה סדום במשפחה לפי סעיף 351(א) בנסיבות סעיף 347(ב) בצרוף סעיף 345(א)(1) לחוק; מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) בצרוף סעיף 345(א)(1) לחוק; אונס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק; תקיפת בת מישפחה לפי סעיף 382(ב) בנסיבות סעיף 379 לחוק; סחיטה באיומים לפי סעיף 428 לחוק; אונס לפי סעיף 345(א)(4) לחוק; גרם מעשים מגונים במשפחה לפי סעיף 351(ג)(2) בנסיבות סעיף 348(ב), בצרוף סעיפים 345(ב)(1), 345(א)(1) ו- 350 לחוק; תקיפת בני מישפחה לפי סעיף 382(ב) בנסיבות סעיף 379 לחוק.

...

עובדות כתב האישום תוארו בהרחבה במסגרת החלטתי מיום 10.11.2022, ולפיכך אלה תופרטנה שוב להלן בתמצית בלבד.

לאור כל האמור, דחה בית משפט קמא את בקשת המשיב להורות על עריכת תסקיר בעניינו, והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

בסופו של דבר, התקיים דיון ההוכחות ביום 02.02.2023, לאחר שבית משפט קמא הבהיר כי הסניגוריה הציבורית מייצגת את המשיב בתיק; וכן נקבע מועד נוסף לשמיעת הוכחות, ובתקווה לסיום פרשת התביעה, עד ליום 09.02.2023.