איומים על שכן בשל רעש שיפוצים

המוקדנית חזרה למודיעה, היא ביקשה ניידת, טענה כי השכנים שלה איימו עליה בגלל רעש של שיפוצים, שופכים מים עם סבון לעבר הכביסה.

הגעתי לדירה של המודיעה, הם טענו שהשכנים איימו עליהם שהאשה ירדה וצעקה והשכן איים על האשה.

בסביבות שעה 12:00 אני מתקשר לעובד ואמר שהגיע שכן ואמר לו להפסיק את העבודה כי הילדה שלו חולה וזה מפריע הרעש אז הוא אמר שהוא לא בעל הבית והוא עובד, הוא אמר שהוא יזמין לו מישטרה ואיים עליו אם הוא לא יעצור.

...

לאחר ששמעתי את הצדדים, ובשים לב לעובדה שקיימות בקשות הדדיות על פי החוק למניעת הטרדה מאיימת, לאור ההסכמה העקרונית שהביעו על צווים הדדיים, הגם שלא עלה בידיהם להגיע להסכמה מלאה על תוכנם, ובהתאם לסעיף 5 לחוק אני מורה כדלקמן: אני אוסר על הצדדים להטריד האחד את משנהו בכל דרך ובכל מקום, לאיים האחד על השני, וליצור קשר האחד עם משנהו בכל דרך שאינה בכתב.

אני אוסר על הצדדים להתקרב האחד אל משנהו, לרבות אל דירת כל אחד מן הצדדים, לטווח שיפחת מ – 5 מ' בתוך בניין המגורים המשותף, ולטווח שיפחת מ – 50 מ' מחוצה לו. לא מצאתי להורות על איסור ספציפי לעניין התקנת מצלמות אשר יופנו אך ורק אל מרפסות הצדדים לאחר שסבור אני כי בנסיבותיו של סכסוך זה ונוכח הרוחות הלוהטות בין הצדדים, יתכן שפגיעה מוגבלת כזו בפרטיות יש בה כדי לשרת את מניעת האיומים והפגיעות ההדדיות.

8) כמו כן, הנתבע יצק בשטח המשותף משטח בטון בשטח של כ-50 מ"ר, כולל הטמנת תשתיות חשמל ואינסטלציה; יצק שלושה עמודי בטון וחיפה אותם באבן בגובה של כ-2.5 מטרים; בנה קיר בטון לאורך כל שביל הגישה כדי לייצר הפרדה בין כלל השטח המשותף לצדדים לבין שביל הגישה; התקין שער ברזל בקצה שביל המדריגות שבשטח המשותף שהוא נוהג לנעול אותו; ביצע עבודות צנרת וביוב; ביצע שפוץ מדרגות וחפוי המדריגות באבן, הקים אוהל והתקין ג'קוזי.

מהתמונות עולה כי הנתבע ממשיך בבצוע העבודות חרף צו המניעה הזמני שניתן ותוך זילזול בצו בית המשפט וגם בצו אחר שניתן נגדו לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001 בגין הטרדות שהנתבע מטריד את התובע.

17) התובע הגיש את תביעתו מתוך צרות עין ולאחר שהגיש נגדו הנתבע תלונות רבות במישטרה בגלל רעשים ומסיבות "מפוקפקות" שעורך בדירתו בשעות לילה מאוחרות, וגורמות לו למיטרד וגם פוחד הנתבע שמא ייגנבו דברים מדירתו (סעיף 17 בתצהיר של הנתבע).

שכן, כבר בפתח המסמך (סעיף 1) צוין כי "התובע מוותר בזה על מלא זכויותיו בשטח המסומן בצבע אדום הצמוד לקרקע לדירה...השייכת לנתבע...", ובסעיף 2 הוצע כי הנתבע "מוותר על זכויותיו בשטח הגג המשותף שמעל דירת התובע...המסומן בצבע כחול" - משמע, אין מחלוקת כי הן השטח שליד דירת הנתבע וגם הגג שמעל דירת התובע, הם רכוש משותף.

...

14) הנתבע טוען גם כי יש לדחות את התביעה על הסף שכן התובע לא הראה קיומה של זכות קניינית שלו בדירה או ברכוש המשותף בבניין.

43) טענת הנתבע בהגנתו ולפיה לא חסם כל גישה לדירת התובע, אין בידי לקבל.

סיכום 46) על-יסוד האמור, התביעה מתקבלת, באופן זה, שניתן בזאת צו המורה על הנתבע כלהלן: 1) נאסר בזאת על הנתבע לבצע עבודות בניה כלשהן בשטח הרכוש המשותף בבניין שבו מתגוררים הצדדים (בית מספר 64, ברחוב רמב"ם בבית שמש; הידוע כגוש 5208, חלקה 20).

47) הנתבע ישלם לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש בסך כולל של 7,500 ₪.

הנתבעת ציינה כי תחילתו של הסכסוך, כשבוע עובר לארוע נשוא התביעה, כשהתובע התלונן על רעש בגין עבודות שיפוץ שבוצעו בדירתה ואיים עם כלבו, כלב רצחני מסוג פיטבול, על הקבלן שביצע את העבודות.

בחקירתו הנגדית, הגדיר התובע את הסיכסוך שפרץ בינו לבין הקבלן מטעם הנתבעת, כ"קצת יותר מויכוח", אך הכחיש את הטענה כי יצא לחצר, עם שני כלבים וכי איים על הקבלן.

כן אין בידי לקבל טענת התובע כי עדותה של הנתבעת, עומדת בסתירה לעדותה במישטרה שכן גם בהודעתה במישטרה, אמרה הנתבעת שאינה יודעת כיצד התובע נפגע, ועל אף שנרשמה תשובה חיובית לשאלה האם ראתה את היתנגשות התובע בדלת, הרי קריאת התשובה במלואה: "כן. מהצד השני במדריגות שמעתי את היתנפצות הזכוכית וברחתי", תואמת את גרסתה של הנתבעת כי גם במישטרה השיבה כי שמעה את היתנפצות הזכוכית, מהצד השני של המדריגות.

...

מהמקובץ עולה כי התובע לא הוכיח את יסודות עילת התביעה – עוולת התקיפה ובנסיבות אלה, דין התביעה להידחות.

סוף דבר 25.

סופו של יום, טענת התובע כי הנתבעת ביצעה כלפיו עוולה של תקיפה, לא הוכחה ודין התביעה להדחות.

הוא סיפר שיש שכן שעורך שיפוצים ומשתמש בקומפרסור וכי שכן אחר בא ובקש להפסיק את הרעש.

אי ההתאמה בלוחות הזמנים לגבי מועד הארוע שתיאר יהודה מצביעה אף היא על החשיבות המרובה שעשויה הייתה להיות לעדותו של יהודה, שכן על פי עדותו של המתלונן, ההסעה למקום עבודתו יצאה בשעה 14:00, ועל כן כבר לא שהה בדירתו במועד זה. לפיכך, אם נכונה הטענה שנרשמה מפיו של יהודה לגבי שעת הארוע, כלומר אחרי השעה 14:00, יש בכך כדי לקעקע באופן ממשי את גרסת המתלונן, וזאת בנוסף לקשיים עליהם הצבעתי עד עתה.

הנאשם טוען, בהקשר זה, כי גם במהלך העימות סבר עדיין כי האירועים המיוחסים לו היתרחשו בשעות הלילה, ולכן לא דיווח על מעשיו בשעות הבוקר, אך טענה זו אינה יכולה להיתקבל, שהרי במהלך העימות דובר במפורש על איום בסכין בשעה 11:00 ועל מפגש נוסף בשעה 14:00 (ראו ת/3 ש' 17-19), ואף הנאשם עצמו אישר בעדותו בבית המשפט כי הבין שאחת ההתייחסויות הנה לשעה שתיים בצהריים, ולא לשתיים בלילה.

...

עוד מקובלת עלי טענת הנאשם כי שהייתו בסניף בשעה הנ"ל אינה עולה בקנה אחד עם האפשרות כי בשעה 14:00 שהה עדיין בבית והתעמת עם המתלונן, וזאת לאור פרק הזמן הנדרש על מנת להגיע לסניף הביטוח הלאומי.

התוצאה היא כי אינני נותן כל אמון בגרסה שמסר הנאשם בעדותו, ואין לי כל ספק כי מדובר בטענת כזב שנבראה לצורך הדיון המשפטי בלבד.

יחד עם זאת, כפי שהובהר לעיל, אין במסקנה זו כדי לשנות מהתמונה הראייתית, לפיה לא עלה בידי התביעה לבסס בנסיבות העניין את אחריותו של הנאשם למיוחס לו ברמה הנדרשת להרשעה בפלילים, ועל כן ייהנה הנאשם מהספק הסביר שנותר בליבי.

לאור כל האמור לעיל אני מזכה את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

קיימים יחסית מעט פסקי דין דומים, אשר עניינם טענות בדבר מיטרד ליחיד בשל מיטרדי רעש ולכלוך (להבדיל ממניעת אור השמש), במקרים בהם בוצעו עבודות בניה עם היתר, ואיתרתי את הבאים: (1) ת.א. (שלום י-ם) 2963/96 מינדי שר-אל נ' ארתור כהן (2002), שם נפסקו פצויי בסך 20,000 ₪ בגין מפגעי רעש עקב עבודות בניה; (2) ת.ק. (שלום י-ם) 2348/04 שלמה ארד נ' גרובמן אנדרו (2004) שם בהמ"ש מצא כי עבודות השפוץ אשר לוו ברעש חריג "הצטברו כדי מאסה קריטית" ומהוות מיטרד ליחיד – והפיצוי שנפסק היה בסך 3,500 ₪; (3) ת.א. (שלום י-ם) 4907/95‏ ‏ יצחק זקס נ' יואל קהת (2000) – מקרה בו נפסק פיצוי בסך 15,000 ₪ בגין מיטרדי רעש ולכלוך במהלך עבודות בניה; (4) ת.ק. (שלום י-ם) 4242/01‏ ‏ אבולעפיה יואב נ' רסקו חברה להתיישבות חקלאית ועירונית בע"מ (2002) – שם נדחתה תביעה כימעט זהה לתביעה דכאן, נגד קבלן; (5) ת.א. (מחוזי ב"ש) 1023/01 לוי יוסי נ' אלכסנדר אורן בע"מ (2007) – בו ניבנה מבנה גבוה ליד דירת הקרקע של התובעים (בדומה למקרה שלנו), ונפסק לטובתם פיצוי בסך של 100,000 ₪, אך היה זה לאחר שהוגשו חוות דעת של שמאים לגבי ירידת ערך הדירה בעקבות הבניה ובעקבות שינוי תנאי התאורה והמרווח הצדי, ובמיוחד לאור כך שהירידה בערך הנה תמידית וקבועה ואין המדובר בפצוי רק בגין הרעש והלכלוך שהיו מנת חלקם של התובעים בעת ביצוע העבודות; (6) ת.א. (שלום ב"ש) 3012/05 סלפטי אלי נ' עריית אופקים (2008), שם נדחתה תביעה של בעל נכס בשל מפגעי רעש נטענים עקב עבודות שפוץ והרחבת מבנה סמוך בו מתקיימת פעילות של תנועת נוער.

כל עבודת בניה ושיפוצים כרוכה ברעשים, ולא יעלה על הדעת להפסיק את פיתוחה של העיר ואת השבחת דירותיהם של תושביה – מחשש שכל שכן יגיש תביעה לגבי רעשים שנובעים מהשיפוץ.

ניתן לראות כי סף ההכרה במיטרד הוא גבוה למדי – רק איום על חיים בריאים, הוגנים ואנושיים יביא להכרה ולסעד המבוקש בדיני הנזיקין.

...

ראשי הנזק וגובה הפיצוי הראוי – המסקנה עד כה הינה שאכן סבלו התובעים ממטרד ליחיד – בשל רעש ולכלוך.

לא שוכנעתי שהיתה רשלנות מצד נציגי העיריה, בכל הנוגע להליך הפיקוח השוטף על בניית הפרויקט ובוודאי שלא שוכנעתי שהיתה עצימת עיניים מכוונת וקנוניה בין נציגי העיריה לבין נציגי הקבלן.

התביעה כנגד עיריית חיפה, הנתבעת מס' 2, נדחית – ולפנים משורת הדין לא אחייב את התובעים בתשלום הוצאותיה של העיריה.