איומים ותקיפה הגורמת חבלה של ממש על רקע ויכוח

בעבירות איומים ותקיפה הגורמת חבלה של ממש (המטומות על צוארה שנגרמו מחניקה) - נקבע מיתחם 12–30 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית.

בעבירת תקיפה שגרמה לחבלה של ממש - נשיכת אף של קשיש כבן 90, על רקע ויכוח, נקבע מיתחם 6–16 חודשי מאסר בפועל.

...

רע"פ 1884/19 שמריז נ' מדינת ישראל (‏14.3.19) (להלן: ענין שמריז) - נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בו נדחה ערעורו של מי שהורשע בביצוע שלוש עבירות תקיפה סתם של בת זוג ותקיפה הגורמת חבלה של ממש של בת זוג, וזוכה מיתר העבירות שיוחסו לו. בגין תקיפת זוגתו בארבעת האירועים, במהלך כשנתיים, נדון המבקש ל-4 חודשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים ותשלום פיצוי בסך 20,000 ₪.

מ-ה/1 עולה כי הנאשם סובל ממחסור בשינה, קשיי עירנות וריכוז, "כאוב ומוגבל גם בפעילות יום-יום. הוא מתקשה ללבוש מכנסיים או לנעול נעליים. קשה לו לתפקד בעבודות בית". עוד עולה כי "הכאב ואי הנוחות מחמירים משמעותית את הפרעת האישיות" וכי "התפרצויות זעם וביטויים אחרים של תוקפנות הם צפויים להחמיר". עוד עולה כי "חוסר שיתוף הפעולה עם המערכת הרפואית הוא סממן נוסף של הפרעת האישיות". מקובלת עלי טענת ההגנה כי יש ליתן משקל למצבו הרפואי המורכב של הנאשם, אולם מקובלת עלי גם טענת המאשימה כי יש לקחת בחשבון שכעולה מ-ה/1 - הנאשם לא מקפיד על טיפול מסודר, דיאטה "ואף לא על אורח חיים הנדרש כדי לשמור על בריאותו", מסרב ליטול חלק מהתרופות שנרשמו לו ומעשן, דבר שעלול להוביל להחמרה במצבו; הנזקים שנגרמו לנאשם מביצוע העבירה ומהרשעתו - נתתי דעתי לכך שהנאשם שהה במעצר במשך כ-3 שבועות, שוחרר למעצר בית מלא בו שהה כ-4 חודשים, כ-3 חודשים במעצר בית חלקי במסגרתו יצא לעבוד ללא ליווי ובהמשך בתנאי הרחקה מהמתלוננת.

סוף דבר לא מצאתי מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור לפי הוראות סעיפים 40ד ו-40ה לחוק העונשין.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 5 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו על פי רישומי שב"ס. 4 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים מתום ריצוי מאסרו, שלא יבצע כל עבירת אלימות מסוג פשע; חודשיים מאסר על תנאי, למשך 3 שנים מתום ריצוי מאסרו, שלא יבצע כל עבירת אלימות מסוג עוון, לרבות איומים; הנאשם ישלם פיצוי בסך 5,000 ₪ למתלוננת.

· ברע"פ 2329/23 פלוני נ' מדינת ישראל (23.3.23) המבקש הורשע בעבירות איומים, תקיפה סתם ותקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי בת זוגו לשעבר ואם בתו.

על רקע ויכוח בין הנאשם למתלוננת, הנאשם תקף את המתלוננת בכך שאחז בה בחוזקה בצוארה וחנק אותה.

...

במקרה שבפניי כפי שציינתי לעיל מדובר בנאשם שסיכון רב נשקף ממנו למתלוננת ועל כן סבורני כי במקרה זה שיקולי מצבו הבריאותי של הנאשם, בהעדר כל ראיה באשר לטיפול לקוי אותו הוא מקבל או סכנה ברורה שנשקפת לחייו במידה ויישאר במעצר, ניסוג בפני אינטרס הציבורי המובהק להגן על המתלוננת.

לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים שלעיל, סבורני, כי לא ניתן להשית על הנאשם עונש בתחתית המתחם כעתירת ב"כ הנאשם, אלא יש לגזור עליו עונש בחלקו הנמוך-בינוני.

אשר על כן אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל בן 12 חודשים מיום מעצרו בתאריך 1.5.23.

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעובדות כתב האישום בבצוע עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: חוק העונשין), איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין והיזק לרכוש במזיד לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

כך לדוגמה, עמדו לדין נאשמים בגין ביצוע עבירה שעניינה חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין בעוד שהנאשם נותן את הדין בגין עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין (ועבירות נילוות).

הרי אם כן, הנסיבות במקרה דנן, מתאפיינות בחומרה ייתרה, כפי שפורט בהרחבה בהכרעת הדין, עסקינן בתקיפה ברוטאלית ומתמשכת על רקע וויכוח על השמוש בדרך, לנגד עיניהם של עוברים ושבים.

...

סופו של דבר גזר על המבקש שנת מאסר בפועל, המורכבת מ-8 חודשי מאסר בגין עבירות האלימות ו-4 חודשים במצבר בגין הנהיגה בפסילה.

לאור כל האמור, בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה, מידת הפגיעה בערכים המוגנים ובמדיניות הענישה הנהוגה, מצאתי לקבוע את מתחם העונש ההולם בין 9 ועד 24 חודשי מאסר, לצד רכיבי ענישה נוספים.

תוצאה לאור כל האמור, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר בפועל.

בנסיבות התיק, על רקע ויכוח בגין סיכסוך עסקי, הגיעו השניים יחד עם הסב למשרדו של המתלונן, השליכו ציוד משרדי לכל עבר, ותקפו את המתלונן בצוותא חדא באופן שברק חנק אותו, פליקס דחף אותו, הפילו לרצפה והיכה בו באמצעות ידו בפניו, והסב היכה אותו בראשו תוך שהוא מקלל אותו ומאיים לפגוע בו. לאחר מכן, איים פליקס על המתלונן ואמר לו כי המכות שקבל "זה רק חלק קטן ממה שמחכה לו", וכי "יקבל מכות כל יום עד שישחרר להם מה שהם רוצים". כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן סימנים אדומים ושפשופים באף, תחת עין שמאל ו-"נפיחות צורפית". בית משפט השלום גזר על נאשם 1, 4 חודשי מאסר בעבודות שירות ועל הנאשם 2, חודשיים מאסר בעבודות שירות לצד ענישה נלווית.

בנסיבות התיק, הורשע הנאשם בכך שתקף את המתלונן יחד עם אחיו ושני מעורבים נוספים, באופן שהסב לו חבלות של ממש, וזאת על רקע מחלוקת כספית שנתגלעה בין הצדדים.

...

לאחר ששקלתי את כל אלה הגעתי לכלל מסקנה שיש לגזור על הנאשמים מאסר בעבודות שירות כרכיב ענישה עיקרי.

לאחר שנתתי דעתי לכלל הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ולאחר שהענקתי משקל רב לאורח החיים הנורמטיבי שמנהלים הנאשמים ולחשש שעונש מאסר ממש ידרדר אותם ויצית מחדש את הסכסוך במשפחה, הגעתי לכלל מסקנה שיש למקם את עונשם ברף התחתון של מתחם העונש ההולם, קרי, לגזור עליהם שישה חודשי מאסר בעבודות שירות לצד מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן.

סוף דבר לאחר ששקלתי את רכיבי הענישה השונים – סוגם, מידתם והשפעתם ההדדית, , החלטתי לגזור על כל אחד מהנאשמים את העונשים כדלקמן: מאסר בן 6 חודשים שאותו יישא הנאשם בעבודות שירות בכפוף להתאמתו.

10) ת"פ (שלום-נצ') 4582-02-13 מדינת ישראל נ' פלוני (28.10.14), אליו הפנה ב"כ הנאשם – בגין הרשעתו בתקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש, היזק לרכוש במזיד ואיומים, שבוצעו בתקופות שונות במהלך הריונה ולאחריו – נקבעו 3 מתחמים, האחד ממספר חודשי מאסר עד שנת מאסר והאחרים ממאסר מותנה עד מספר חודשי מאסר.

2) לכל אלו יש גם להוסיף כי מדובר בארוע אשר למעשה נמשך מספר ימים, תחילתו בוויכוח בין בני הזוג על רקע מצבם הכלכלי, המשכו בדרישת הנאשם מהמתלוננת לצאת מהדירה עם בנה הקטין, דרישה אשר חזר עליה הן ב-12.1.23 והן ב-13.1.23, בהמשך איום קשה על המתלוננת בתגובה לניסיונה לפייס את הנאשם, כעולה מסעיף 5 לעובדות כתב האישום בהן הודה ולבסוף התקיפה הקשה, שנמשכה גם כשהיתה שרועה על הריצפה, כאמור לעיל.

...

משכך אתייחס במאוחד לאמות המידה ואבני הבוחן בהן התחשבתי בקביעת מתחמי העונש ההולמים בהתאם לסעיף 40ג(א) ל-חוק העונשין: מקובלת עליי טענת ב"כ המאשימה כי במעשיו בשני האירועים פגע הנאשם בערכים המוגנים של שמירה על שלמות הגוף, הכבוד, הביטחון האישי, שלוות הנפש ושלמות התא המשפחתי.

בהקשר זה מקובלת עליי גם טענת ב"כ המאשימה, כי בהינתן התקיפה הקודמת, גם לא מדובר באירוע חד פעמי.

אמנם קיימים מקרים בהם בתי המשפט הורו על ביטול הרשעה מבלי שהוכחה פגיעה קונקרטית בתעסוקה – אולם מקרים אלו נדירים ונפסק לא אחת, כי הם מתאימים לאותם מקרים בהם סוג העבירה לא מחייב הותרת ההרשעה על כנה וכאשר הליך הטיפול והשיקום היה משמעותי מזה שלפניי, ונקבע כי במקרים אלו ניתן היה להיעזר ב-"מקבילית הכוחות". כך קבע כב' הש' דנינו ב-עפ"ג (ב"ש) 66903-07-20 אבו מדיעם נ' מדינת ישראל (30.12.20) "ככל שמעשה העבירה חמור יותר, נדרש הנאשם להוכיח פגיעה קונקרטית ולא יהא די בתרחיש תאורטי או אף בהוכחת מידת ודאות קרובה לקיומו של נזק קונקרטי". כך קבע גם כב' הש' ברסלר גונן ב- עפ"ג (ב"ש) 27326-12-21 קיזר נ' מדינת ישראל (9.3.22) "ככל שעוצמת הפגיעה בערכים המוגנים גבוהה, כך יידרשו נימוקים אישיים משמעותיים ביותר ומטבע הדברים יקשה על ההגנה להוכיח כי הפגיעה הנובעת מההרשעה אינה מדתית". יישום ההלכות בתיק שלפני מוביל למסקנה, כי בהינתן עוצמת הפגיעה בערכים המוגנים וחומרת מעשיו – יש צורך בהוכחת פגיעה קונקרטית משמעותית.

אולם, בהינתן הירתמות הנאשם להליך הטיפול, המוטיבציה שהביע, הטיפול שעבר, כמו גם נסיבותיו האישיות המורכבות, הצורך לעודד את הנאשם להמשיך בהליך הטיפול והתרשמות שירות המבחן, כי המשך הטיפול יוביל להפחתת הסיכון להישנות עבירות מצידו – כל אלו מובילים למסקנה כי יש לקבל עתירת המאשימה ולהורות על השתת מאסר ברף התחתון של כל אחד מהמתחמים שקבעתי ולהורות על חפיפה מלאה של העונשים.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, תוך התחשבות בצורך בהרתעה אישית ובהרתעת הרבים, בהתאם לסעיפים 40ו ו-40ז ל-חוק העונשין, משלא מצאתי מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור לפי הוראות סעיפים 40ד ו-40ה ל-חוק העונשיןמיום 10.7.2012 – אך מצאתי כי יש למקם את הנאשם ברף התחתון של כל אחד מהמתחמים שקבעתי ולחפוף באופן מלא את העונשים – אני רואה לנכון לגזור על הנאשם עונש כולל לשני האירועים, תוך שמירה על יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם לבין תקופת המאסר שעל הנאשם לשאת.