אי תשלום שכר, גמול שעות נוספות ודמי חגים ושבתון בחירות

התובע אף תבע הפרשים בגין פדיון ימי חופשה, דמי חגים, יום שבתון בבחירות לכנסת שנערכו ביום 17.03.2015, הפרשות לקרן פנסיה, גמול עבודה בשעות נוספות וקרן הישתלמות.

(4) חרף האמור לעיל, "אין בהוראות תיקון 24 לחוק הגנת השכר כדי לפטור את העובד מהצגת גרסה בנוגע לשעות העבודה הנוספות או שעות העבודה במנוחה שבועית שבהן לטענתו עבד ולא שולם לו בעדן שכר או הגמול המגיע לו לפי החוק, ומהצגת תחשיב, ולו על דרך של אומדנא, של הסכום הנתבע על ידו כשכר וגמול בעד עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית על יסוד גירסתו". [ע"ע (ארצי) 24946-09-14 ריאן זינאת – אי אס אס אשמורת בע"מ (4.8.2016)].

...

האם הנתבעים בתיק זה היו מעסיקיו של התובע, והאם הוא זכאי לקבלת זכויות שונות הנובעות מהעסקתו ומנסיבות סיומה אצלם? אלו הן השאלות בהן עלינו להכריע בתיק זה. נקדים אחרית לראשית ונציין, כי לאחר שנתנו את דעתנו לטענות הצדדים ולראיות שהוצגו בפנינו, באנו לכלל מסקנה, כי דין התביעה כנגד שני הנתבעים להתקבל, ולהלן נפרט את הנימוקים שעמדו בבסיס החלטתנו.

כשנשאלה ע"י אביר מה נהגה לרשום על ההמחאות שנתנה עבור העבודה של התובע ויתר העובדים הזרים, השיבה "זוהר ניהול ותחזוקה" ולא "משה אביר". אשר להכרעתנו - לאור האמור לעיל, ובהיעדר תצהיר ובו גרסה עובדתית פוזיטיבית מטעם אביר, וממילא בהיעדר כל ראיה שתתמוך בשלל טענותיו בדבר היותו שכיר של מאן דהו, וכן, לאור העובדה שהוכח כי אביר הוא זה ששילם את שכרו של התובע בגין עבודתו אצל הנתבעת 1; לאור העובדה שהנתבעת 1 שילמה לאביר את התשלומים בגין השירותים שהעניק לה, שמהותם – אספקת עבודתו של התובע אצלה; לאור העובדה שלא הוכח כי גורמים אחרים ששמם נרשם על גבי תלושי השכר של התובע שימשו כמעסיקיו בכוח או בפועל ולאור העובדה שהוכח כי אביר היה הרוח החיה והיחידה מאחורי הצבתו של התובע בעסק של נתבעת 1, אנו קובעים, כי התובע הוכיח שאביר היה מעסיקו בפועל.

ויודגש, מסקנה זו אינה מכרסמת בדעת הרוב בעניין בוסקילה, שכן גם שם נאמר כי "על מנת שתידחה התביעה לפי תיקון 24 לגמול עבור עבודה בשעות נוספות, נדרש כי המעסיק ישכנע את בית הדין כי יש לדחות את התביעה. מתי ואיך יקרא הדבר, אין לקבוע נוסחאות וכל מקרה יוכרע עובדתית לפי חכמתו של בית הדין היושב בדין". ומן הכלל אל הפרט ענייננו בא בגדר המצב הראשון, קרי, עלה בידי העובד לשכנע בקיומן של שעות נוספות באמצעות תלושי השכר שצורפו לתיק.

לא נעלמה מעינינו העובדה, כי בתלושי השכר לחודשים 05/2014 ו- 06/2014 קיבל התובע "פדיון חופשה" בשווי יום אחד בכל חודש ואולם, אין בידינו לקבל את התשלום הנ"ל כתשלום בגין חופשה שנתית, הן מהטעם, שפדיון ימי חופשה יכול להתבצע רק לאחר סיום יחסי העבודה ולא במהלכם, וכן מן הטעם שאין הלימה בין הסכום ששולם בחודש 05/2014 לסכום ששולם חודש לאחר מכן, חרף העובדה שהשכר השעתי עמד על אותו סכום באותה תקופה.

הואיל ואין בידי בית הדין נתונים על מלוא השכר שהשתכר בתקופת עבודתו אצל הנתבעים, אין מנוס מלחשב את זכאותו על פי השכר הממוצע, שהוכח לנו באמצעות הראיה היחידה שהוצגה בפנינו – 5 תלושי שכר.

כנגזרת של סוגיית עצם אחריותה של חברת השוק כלפי התובע וטיבה, נטושה בין הצדדים מחלוקת גם ביחס לטענות התובע בדבר זכאותו לפצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, גמול עבודה בשעות נוספות, גמול עבודה במנוחה השבועית, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, תוספת ותק, חלף הפרשות לפנסיה, חלף הפרשות לקרן הישתלמות, השבת נכויים שבוצעו שלא כדין מן השכר, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד ופצוי בגין אי עמידה בהוראת סעיף 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן – חוק הגנת השכר).

דמי חגים התובע טוען כי לא שולמו לו דמי חגים לאורך התקופה הרלוואנטית, אף שעבד יום לפני ויום אחרי החג, אלא אם מקום העבודה היה סגור ו/או משלא שובץ לעבודה "על ידי הממונים" והוסיף כי "אם עבד זכאי הוא לתשלום ימי חג גם כן בהתאם ל-250%" [ס' 56 לכתב התביעה המתוקן].

בסעיף 19(א)(1) לצוו בענף הניקיון נקבע כך: "עובד בשכר לאחר 3 חודשי עבודה במקום העבודה שלא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (כלומר יום לפני ו/או יום אחרי החג) אלא בהסכמת המעסיק, יהיה זכאי לתשלום מלא בעבור 9 ימי חג כדלקמן: 2 ימי ראש השנה, 1 יום כיפור, 2 ימי חג סוכות, 2 ימי חג הפסח, 1 יום העצמאות, 1 חג השבועות, ובכל חגי המדינה או שבתון שיוכרז עליו כחוק (כגון יום בחירות) ויחול עליו תשלום שכר עבודה; עובד בשכר לא יהיה זכאי לתשלום בגין יום חג החל בשבת, והכול בכפוף להוראות ההסכם הקבוצי עם לישכת התאום בעיניין זה." בהתאם לפסיקה, הנטל בתביעות מסוג זה מוטל על המעסיק, בין היתר להראות לגבי כל אחד מימי החג הנתבעים, אם העובד נעדר יום לפניו ויום אחריו ואם נעדר – האם היה זה בהסכמתו (ע"ע (ארצי) 33793-12-16 עתליה אביגל - באג מולטיסיסטם בע"מ ס' 74 לפסק הדין (06.12.2020)).

חברת השוק תשלם לתובע את הסכומים הבאים, נקובים כולם בערכי ברוטו: 2,270 ₪ בגין פדיון חופשה; 2,205 ₪ בגין דמי חגים; 6,428 ₪ בגין דמי הבראה; 52,030 ₪ בגין שעות נוספות וגמול עבודה במנוחה השבועית; 18,087 ₪ בגין חלף הפרשות לתגמולים; 19,223 ₪ בגין חלף הפרשות לפיצויים; סה"כ זכאי התובע מאת חברת השוק לסכום בסך 100,243 ₪.

...

משעד למועד כתיבת פסק הדין לא טען התובע ולא הציג כל אסמכתה לכך שקיבל רשות כאמור לניהול התביעות נגד גל הברבור, א.ג. גל וגל רון (הנתבעות 1, 3 ו-4 בהתאמה) – אנו מורים על מחיקתן [דיון (ארצי) 3-84/מט רקנט - אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ כ(1) 464 (1989) (להלן – עניין רקנט)].

לאור עדות התובע הנ"ל, בשילוב רישומי חישוב המשכורת, אנו קובעים כי ביתרת התקופה הרלוונטית, שאורכה 8 חודשים קיבל התובע קצובת נסיעה בסך 200 ₪ לחודש, סה"כ 1,600 ₪, בגינם הוא זכאי להפרשות לתגמולים בשיעור של 5%, וסך הכל – 80 ₪.

לסיכום, התובע היה זכאי מחברות הניקיון לסך כולל של 26,547 ₪ בגין הפרשות לתגמולים –25,652 ₪ הפרשות לפיצויים.

סוף דבר מהטעמים שפורטו לעיל, תביעת התובע מתקבלת בחלקה.

התובע טען כי לא קיבל הודעה לעובד על תנאי העבודה או הסכם עבודה; הנתבעות מסרו לו תלושי שכר פקטביים בהם לא נרשם שכרו ושעות עבודתו בפועל; הנתבעות לא שילמו לו גמול עבור עבודתו בשעות נוספות ועבור היום הששי בשבוע.

לעניין רכיב זה טען התובע כי הנתבעות אמנם ציינו מפעם לפעם בתלושי השכר שעות נוספות בערך משתנה אך עשו זאת למראית עין בלבד מאחר שתלושי השכר כלל לא שיקפו את השכר או את הקף העבודה; עוד טען התובע כי הנתבעות לא שילמו לו דמי חגים ויום בחירה בנגוד לצוו ההרחבה, חופשה שנתית, דמי הבראה, הפרשות לפנסיה והפרשות לקרן הישתלמות.

כמו כן, כאמור, משנקבע כי לא הוכחה חלות של צו ההרחבה אין לתובע זכאות לימי בחירה, ואילו יום בחירות הוא יום שבתון ואינו חג. על כן, דין טענות התובע בעיניין זה להדחות.

...

זאת כל עוד היה ככל הנראה מועד מוסכם לתשלום שכר בכל 10 לחודש (במקום ה-9), משכך דין התביעה ברכיב זה להידחות.

לסיכום אנו מחייבים את הנתבעות 1, 4, 5 ו-7 יחד ולחוד לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: סך של 1,000 ₪ בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי העבודה.

אנו מחייבים את הנתבעות 2, 4, 5 ו-7 יחד ולחוד לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: סך של 1,000 ₪ בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי העבודה.

לפנינו בקשה לאישור תביעה ייצוגית אשר עילותיה אי תשלום שכר, גמול שעות נוספות, דמי חגים ושבתון בחירות.

...

כפי שמצאנו לעניין דמי החגים, גם כאן התרשמנו כי מדובר בעילת תביעה המשותפת לכלל העובדים, וכי הצורך בביצוע חישוב פרטני הלוקח בחשבון את היקף המשרה המשתנה של כל אחד מהעובדים או לחילופין חישוב על דרך האומדנא איננו מצדיק הימנעות מאישור הבקשה.

טענות נוספות של המשיבה המשיבה העלתה טענות נוספות אשר לדידה מצדיקות סילוק על הסף של הבקשה לאישור, ואולם במכלול נסיבות העניין לא מצאנו כי יש בהן להצדיק הימנעות מדיון בעילות דמי החגים ושבתון הבחירות באשר אנו סבורות כי האינטרס הציבורי באכיפת זכויות מכח משפט העבודה המגן גובר על יתר השיקולים שהעלתה המשיבה.

אשר על כן אני מורה כי ככל שב"כ המבקשים לא יודיע לבית הדין בתוך 30 יום על ביצוע התשלום, בית הדין ישקול לפעול להחלפת המבקשים ו/או ב"כ. סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, יש מקום לאשר את ניהול התובענה כייצוגית, בהתאם למפורט להלן: התובע הייצוגי יהיו המבקשים 1 ו 2.

אי תשלום דמי חופשה בעד חמישה ימים בשל תשלום חלף שכר מסוג אחר במחלוקת בעיניין זה בית הדין סבור שהדין עם הנתבעת, וכי הייתה הצדקה לקביעת קיומו של "ליקוי" בגין אי תשלום דמי חופשה בעד חמישה ימים רצופים, במקרים שבהם תוך כדי תקופת החופשה חל יום שבתון, בגינו שילמה התובעת דמי חג, או שכר בגין יום בחירות.

בעיניין זה, הניגוד בין עמדת הנתבעת כמשלמת תמורה קבלנית לבין עמדתה כמפקחת על עמידת נותני השירותים בדרישות הדין, הוא צורם, וניגוד זה מצדיק מתן סעד של הסרת הליקוי והעלאת ציונה של התובעת, תוך הנחיית התובעת לבצע התאמה דומה כלפי חברות אחרות שציונן הופחת בגין "ליקוי" זה. כאמור, בית הדין סבור שבעניין "תשלום גמול שעות נוספות", הליקוי שנקבע אינו באי תשלום כאמור, אלא באי עמידה בהוראת הנוהל של צו ההרחבה בעיניין הגדרת יום מקוצר קבוע.

...

בעניינים אחרים שהעלתה התובעת, בית הדין מצא שלא נמצאו פגמים בהחלטת חטיבת הביקורת.

התוצאה התביעה נדחית ברובה.

כן מתקבלת התביעה בעניין דמי ההבראה.