אי תשלום שכר טרחת מומחה בשל קשיים כלכליים

הנתבע הבטיח לתובע כי יתחייב במסגרת ההסכם לטפל בבעיית רטיבות זו. מאוחר יותר, ובעקבות בדיקת מומחים ובעלי מיקצוע ששכר הנתבע, התברר כי ככל הנראה מקור הרטיבות הנ"ל הוא במרפסת ללא גג המובילה לדירתם של דיין ואשר הנה חלק מהרכוש המשותף.

לאחר עיכובים שונים שחלקם נבעו על רקע אי תשלום חלקם של הצדדים השלישיים בשכר טירחת "אינפרטק" והמתנה לאישור הסיוע המשפטי (שמייצג את הצד השלישי 1), נערכה בדיקה ראשונה ביום 21/8/17, ובהודעתה המשלימה של "אינפרטק" מיום 6/9/17, צוין כי קיים צורך בשתי בדיקות נוספות להשלמת ממצאים (בדיקת הצפה למרפסת ביתם של דיין ובדיקתה המטרה בגג העליון).

לאחר פרק זמן נוסף (שנמשך והתארך שוב על רקע הקושי הכלכלי של הצדדים השלישיים לשאת בעלות היחסית של הבדיקות הנוספות), הוגשה ביום 31/12/17 "חוות דעת – ביניים" של חברת "אינפרטק" (שנערכה ביום 27/12/17) ובה פורטו מוקדים שונים בהם התגלו ליקויי רטיבות בדירת התובע בשל איטומים לקויים ופירוט פעולות התיקון שיש לבצע.

...

הנני מחייבת את הנתבע (1) לשלם לידי התובע סך של 109,272 ₪.

התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית, התובע יישא בהוצאות הנתבע 2 ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪.

ההודעה כנגד הצדדים השלישיים 1 ו-2 נדחית.

בהחלטתו מיום 8.7.20 נעתר בית המשפט למבוקש והורה על מינוי מומחים בתחום האורתופדי והפסיכיאטרי ואולם בצד זה השית את תשלום שכר טירחתם על המבקשת כמימון ביניים.

בנידון אף לא נטען ובודאי לא הוכח קושי כלכלי מצד המבקשת שאף הפקידה את העירבון שנידרש ע"י בית משפט דכאן לצורך שמיעת בקשתה, לפיכך אין כל הצדקה להתערבות בהחלטת בית משפט קמא.

כך הבהיר בית המשפט בעיניין רע"א 5299/99 הנ"ל – "לנוכח האמור, ומאחר שאי-מינוי מומחה רפואי יחסום בפני התובע את האפשרות להוכחת עניין שברפואה, נקבע בפסיקה כי על-מנת לאפשר גם לתובעים דלי אמצעים להוכיח את תביעתם, ככלל יוטלו הוצאות הביניים של שכר טירחת המומחה על המבטחת-הנתבעת, וכי אך במקרים בהם קיים ספק של ממש ביחס ליכולתו של התובע להוכיח את תביעתו או ביחס לתום לבו יוטל מימון הביניים על כתפיו (ראו: עניין פלונית; רע"א 6904/14 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 7 (22.2.2015); ריבלין, 656-654)" (הדגשה שלי – צ.ו) כפי שציין השופט צ' זילברטל בעיניין ע"א 3007/12 הנ"ל - "אכן, כאשר כבר בשלב מינוי המומחה קיים ספק של ממש שמא לתובע לא נגרמה כל נכות בתחום בו מתבקש המינוי, שמדובר ב'מתחזה' או במי שפעל בחוסר תום-לב, שאין קשר סיבתי בין נכותו לבין התאונה, או שכלל לא מדובר בתאונת דרכים, וכיוצא באלה מצבים, או אז יש מקום לשקול להטיל על הנפגע לשאת במימון הביניים של שכר המומחה. בדומה לכך, כאשר נראה כי הצורך במינוי מומחה בתחום מסוים אינו חד-משמעי ומדובר במקרה גבולי, יש מקום לשקול חיוב הנפגע במימון ביניים של שכר המומחה, אלא שיש לעשות כן בזהירות מרובה לבל תסוכל זכות הנפגע להוכיח את קיום הנכות רק בשל חיסרון כיס" כאמור לא זה המקרה בנידון בו קיימת לסברתי ראשית ראיה ברורה למינוי מומחה אורתופדי בעיניינה של המבקשת וממילא אין מקום להשית את החיוב בשכר טירחת המומחה האורתופדי לשיכמה בשלב זה. גם בכל הקשור למינוי המומחה בתחום הפסיכיאטרי, מלמד התעוד הרפואי שהוצג ע"י המבקשת על ראשית ראיה לקיומה של נכות, מעבר לתלונותיה של המבקשת עצמה על "פלשבקים" והמנעות מנהיגה כתוצאה מהתאונה ולאחריה (ראה תעוד מיום 8.4.20, 18.6.19, 16.7.19) היא טופלה בתרופות הרגעה (ראה תעוד רופא המשפחה ד"ר קלינגר מיום 21.4.19), עוד ובנוסף מיום 7.8.19 מטופלת המבקשת ע"י פסיכולוגית קלינית, גב' אינסה טרלצקי, אשר איבחנה אותה כסובלת מסימנים פוסט טראומתיים מירידה בתיפקוד תעסוקתי וחברתי, וכסובלת מקשיי רכוז ומאפקט דכאוני חרדתי.

הדעת נותנת כי בשל מומחיותו נותן פר' וייזר חוות דעת אף לחברות ביטוח כשם הוא נותן חוות דעתו לפרטיים ואולם עצם העובדה שניתנות חוות דעת מטעמו אף למבטחות אין בה למנוע את מינויו כמומחה מטעם בית המשפט.

...

לפיכך אני סבור כי אף בנדון קיימת הצדקה להחלת כללו של דבר לפיו תישא המשיבה במימון ביניים של שכר טרחת המומחה הפסיכיאטרי.

לא הוכחה ע"י המבקשת כל נטייה חריגה של המומחה לטובת חברות ביטוח וכיוצ"ב. לפיכך לא מצאתי כל פגם בהחלטתו של בית משפט קמא הדוחה בקשת המבקשת לשינוי זהות המומחה שנטענה על דרך הסתם ואני סבור כי בנסיבות אותו עניין אף לא נדרש היה בית המשפט לקבלת עמדת המומחה קודם לדחיית הבקשה.

סוף דבר הריני מקבל בקשת המבקשת בכל הקשור לחיוב המשיבה במימון ביניים של שכר טרחת המומחים אשר מונו ע"י בית משפט קמא ואולם דוחה בקשתה להחלפת זהות המומחה הפסיכיאטרי .

המבקשים הפנו לכך כי הוצאותיהם יכול ויכללו מינוי מומחים מעבר לשכר-טירחת עורכי-הדין.

כמו-כן נטען על-ידי המשיבה כי הנה חברה פעילה, ואין היא מצויה בקשיים כלכליים או בהליכי פירוק.

הנתבעים, בתגובתם להודעת התובעת מ-25/1/11, ציינו בכל הקשור להפקדת ערובה, כי אין בתשלום ההוצאות כדי לסתור את החזקה הקבועה בסעיף 353א' לחוק החברות, וכי גם תצהירו של מר כספי אינו מספק, בהיעדר אסמכתא לגבי איתנותו הכלכלית או נכסים שמהם ניתן יהיה להפרע.

...

בנסיבות אלה, הנני מחייבת את המשיבה/התובעת להפקיד בקופת בית-המשפט סך של 25,000 ₪ (במזומן או בערבות בנקאית צמודה למדד, בלתי מוגבלת בזמן) להבטחת תשלום הוצאות הנתבעים/המבקשים, וזאת בנוסף לערבות מר כספי, שצורפה להודעת התובעת מ-25/1/21.

אשר על-כן, הנני מחייבת את התובעת/המשיבה לשלם למבקשים/הנתבעים הוצאות הבקשה לחיוב בערובה, וזאת בסך 2,000 ₪.

מונו מומחים בשני התחומים, מבלי לידרוש הפקדה, ונקבע כי שכר הטירחה ישולם להם במישרין.

בעוד שניתן להבין את ההמנעות מתשלום לנוירולוג על רקע הקושי הכלכלי הנטען, שהרי על פני הדברים היה ברור למדי כי בהקשר זה ההסתברות כי התאונה גרמה לנכות היא נמוכה ביותר, הרי שהתובעת נימנעה גם מתשלום חלקה בשכ"ט האורתופד, והמנעותה זו אומרת דרשני, שכן בתחום זה היו ממוקדות עיקר טענותיה וניתן היה לצפות כי ייעשה נסיון לגיוס הסכום הדרוש לצורך מימון חלקה לכל הפחות ביחס למומחה זה. כאמור, הדבר לא נעשה.

...

נזק בלתי ממוני - לאחר ששבתי ובחנתי את התיעוד הרפואי ונתתי דעתי לכלל נסיבות העניין, העדר נכות, העדר האשפוז, היקף הטיפול הרפואי, הכאב הפיזי שסבלה התובעת, הפחד ברגע התאונה עצמה בעת הפגיעה ומיד לאחריה בנוגע לתוצאותיה והשלכותיה, ושאר הנתונים הרלבנטיים - סבורני כי נכון לפסוק לתובעת ברכיב זה סך כולל של 10,000 ₪.

סוף דבר - אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת פיצוי בסכום כולל של 15,000 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ וכן אגרה ששולמה בשערוך מיום התשלום ועד התשלום בפועל.

בנוסף, יש מקום לחיוב הנתבעים בהוצאות לטובת התובעת בגין ההתנהלות הדיונית כמפורט לעיל, ואני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת הוצאות בסכום כולל של 4,000 ₪ בזיקה לאמור.

אי תשלום התמורה ע"י המזמינים הוביל לקשיים כלכליים לחברה.

בהחלטה מיום 30.9.2021, מינה בית משפט קמא רואה חשבון מומחה (להלן: "המומחה") לבצוע ביקורת חקירתית, "על מנת לקבל תמונה כלכלית ברורה באשר להתנהלות הפינאנסית של החברה וכן ההתנהלות הכלכלית בהקשר של החברה ובין האחים אחרי מות האב". כן נקבע כי הצדדים יישאו בשכר טירחת המומחה בחלקים שוים.

התניית חקירת המומחה בהפקדת סך כה גבוה מהוה למעשה סנקציה על המבקשים, והם מבקשים להבהיר כי אינם מתנערים מהפקדת סך מסוים להבטחת הוצאות המומחה, אלא מבקשים כי הסך שיופקד יהיה סביר, הגיוני וראלי, אף בהיתחשב בעובדה כי שכר טירחת המומחה בגין חוות דעתו ושאלות ההבהרה כבר שולם.

...

משכך, אינני רואה כל הצדקה להעמיד את הסכום שעל המבקשים להפקיד לטובת הוצאות המומחה על סך כה גבוה כפי שהורה בית משפט קמא, וניתן להסתפק בנדון בהפקדת סך של 5,000 ₪ להבטחת עדותו של המומחה, וכך אני מורה.

נראה כי בית משפט קמא הכניס רכיב זה להחלטה קמא ביוזמתו המלאה (וכך אף ציין המשיב בתשובתו, בסעיף ה' עמ' 3), מבלי שהתבקש לכך, ומבלי שנתן למי מהצדדים לטעון בעניין זה. משכך דין רכיב זה בהחלטה קמא להתבטל, וכך אני מורה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה על קבלת הערעור בחלקו, כמפורט לעיל בסעיפים 18 ו- 19.