ברם, עמיגור לא שילמה את דמי הארנונה בגין תקופה זו.
העובדה שהעירייה פתחה בהליכים משפטיים נגד המבקש בגין החוב שנצבר לחובתו בתקופה שבה החזיקה בנכס עמיגור, נובע מכך שעמיגור נימנעה מלשלם את הארנונה בתקופת שהותה בנכס, ביודעה שהיא שוהה, וביודעה כי החוב נצבר לחובת המבקש, ולא לחובתה.
נעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם היתה כאן מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיהם – ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו – למסור לעיריה הודעה על העסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו.
...
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בכל אשר הובא בפניי, ברי בעיני כי עמיגור הייתה בתקופה הרלוונטית ה"מחזיק למעשה" בנכס.
סוף דבר:
לאור המקובץ לעיל, הנני להצהיר כי החל מיום 22.10.2010 ועד יום 23.06.2012 החזיקה עמיגור בפועל בנכס, ועליה לשאת בגין חוב זה.
לא ראיתי לנכון לחייב את עמיגור לשאת בכל חבות אחרת שנוצרה כלפי העירייה בגין החוב, כפי שהובהר לעיל.
לאור האמור, הנני לקבוע כי בתקופת החזקה עמיגור הייתה "המחזיקה למעשה", והמבקש היה "המחזיק המקורי".
לאור התוצאה אליה הגעתי, בהתחשב בהתנהלות המבקש, לא ראיתי לנכון לחייב את עמיגור בהוצאות הליך זה.
בנוגע לעירייה, נחה דעתי כי היא צורפה להליך שלא לצורך, וכטענתה, "נגררה" להליך שאין לה יריבות ישירה בו עם הצדדים, וזאת על אף שביקשה להימחק מההליך במעמד הדיון מיום 20.09.2018, ברם המבקש סירב.
