אי שלילת פיצויי פיטורים צבורים בגין עבירות משמעת זכויות עובדים לתגמולים

זכאות הנתבעת לשלול מהתובע פצויי פיטורין, וכן זכותה להשבת כספים מהתובע במסגרת התביעה שכנגד: מה היו נסיבות פיטורי התובע והאם הנתבעת הייתה רשאית לשלול ממנו פצויי פיטורין נוכח טענתה כי התובע גנב ממנה כספים? ובנוסף, האם יש מקום לחייב את התובע בתשלומים כלשהם נוכח הגניבות המיוחסות לו? דיון והכרעה: ראשית, ושלא כהרגלינו, נכריע תחילה בפלוגתא השנייה – התביעה שכנגד ושלילת פצויי הפיטורים, וזאת לאור השלכותיה על התביעה העיקרית והרכיבים הנתבעים בה. לאחר מכן נדון בכל אחד מן הסעדים שנתבעו על ידי התובע.

בעיניין צ'רניאקוב נקבע כי "התכלית שבשלילת פצויי הפיטורים שתי פנים לה: להעניש את העובד בגין עבירת משמעת חמורה שביצע; ולהוות מסר מרתיע לכלל העובדים מפני ביצוע מעשים דומים. בשלילת פצויי הפיטורים, מעביר המעביד לעובדי המפעל מסר מרתיע, תוך מתן ביטוי הולם להסתייגותו "מהתנהלותו הפסולה של העובד" (פס' 8 לפסק דינה של כב' השופטת, כתוארה אז, נילי ארד).

נקבע כי לרוב, הפיטורים עצמם מהוים עונש לעובד וזאת מבלי שישללו ממנו פצויי פיטורים ( ר' למשל ע"ע 438/07 תבל אבטחה בע"מ - אולג טיכונוב (9.6.2009); ע"ע 424/06 מטבחי שרת בע"מ- ילנה גרוחולסקי (2.8.2007)).

יז. בסיכום חלק זה, הגענו לכלל מסקנה כי בצד שלילת פצויי הפיטורין, הוכיחה הנתבעת (התובעת שכנגד) חלק מהתביעה שכנגד (בכל הקשור לבצוע פעולות איפוס ונטילת כספי הפדיון שהצטברו עד לביצוען).

סוף דבר התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה כדלקמן: התובע זכאי לתשלום מהנתבעת בשיעורים כדלקמן: סך של 2,998 ₪ כפדיון חופשה שנתית; סך של 3,400 ₪ גמול עבודה בחגים; סך של 9,880 ₪ כגמול שעות נוספות; סך של 15,233 ₪ כהפרשי שכר מינימום; סך של 6,059 ₪ כשכר עבודה בגין החודשים ינואר – פברואר 2012; סך של 3,518 חלף הפרשות לקרן פנסיה.

...

אין חולק כי בסופו של דבר פוטר התובע על ידי הנתבעת בתחילת חודש פברואר 2012, מבלי ששולמו לו פיצויי פיטורין ודמי הודעה מוקדמת.

סוף דבר התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה כדלקמן: התובע זכאי לתשלום מהנתבעת בשיעורים כדלקמן: סך של 2,998 ₪ כפדיון חופשה שנתית; סך של 3,400 ₪ גמול עבודה בחגים; סך של 9,880 ₪ כגמול שעות נוספות; סך של 15,233 ₪ כהפרשי שכר מינימום; סך של 6,059 ₪ כשכר עבודה בגין החודשים ינואר – פברואר 2012; סך של 3,518 חלף הפרשות לקרן פנסיה.

מאידך גיסא, גם התביעה שכנגד מתקבלת באופן חלקי, בסך של 90,699 ₪.

לא הייתה כל הצדקה מטעם הנתבעת שלא לשלם לתובע את מלוא זכויותיו בזמן אמת, ומאידך – מצאנו, ללא קשר להתנהגות הנתבעת – כי התובע פעל בצורה לא ראויה כלפי הנתבעת, באופן שהצדיק השתת הוצאות עליו.

"הינה כי כן" מסכמת הנתבעת בסע' 3 לכתב ההגנה "פיטורי התובעת נבעו עקב הפרות משמעת חמורות ופגיעה באמון הנתבעת, בעטיה זכאית הייתה הנתבעת לפטר את התובעת באופן מיידי ולשלול ממנה את מלוא פצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת." בהמשך הדברים מטעימה הנתבעת, כי "בנסיבות אלה, והגם שהתובעת הודיעה יומיים קודם לכן על רצונה לעזוב את עבודתה, החליטה הנתבעת כי המשך העסקתה בנתבעת מהוה פשיטת רגל מוסרית והיא לא ראתה מנוס מפיטוריה המיידים, תוך שלילת מלוא פצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת בהתאם לדין" (ראו: סע' 10א(8) ו- 10א(9) וכן את נספח ב' לכתב ההגנה).

מחד, טענה הנתבעת כי התובעת התפטרה ומאידך מסרה כי פוטרה בעקבות עבירות המשמעת שביצעה.

כללם של דברים, ממסכת העדויות שהוצג לעיל עולה בברור כי התובעת פוטרה ע"י הנתבעת, וכי לא נמצא כל תימוכין לכך התובעת התפטרה בעצמה או בנסיבות שיש בהם להטיל דופי בתפקודה, ובודאי שלא לשלול ממנה את פצויי הפיטורים להם היא זכאית על פי דין.

לפיכך אנו פוסקים לתובעת 12,000 ₪ בגין רכיב זה. מכתב שיחרור לכספי התגמולים הנתבעת טענה כי היא זכאית למכתב שיחרור כספי התגמולים וקופת הגמל.

אשר על כן, הננו מורים לנתבעת להמציא לתובעת בתוך 30 יום ממתן פסק הדין מכתב שיחרור לכספים שנצברו לזכותה של התובעת קרן הפנסיה ו/או קופת גמל.

...

אשר על כן, הננו מורים לנתבעת להמציא לתובעת בתוך 30 יום ממתן פסק הדין מכתב שחרור לכספים שנצברו לזכותה של התובעת קרן הפנסיה ו/או קופת גמל.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: בגין פיצויי פיטורים - 10,000 ₪; בגין פיצויי הלנת פיצויי פיטורים - 2,000 ₪; בגין אי מתן הודעה מוקדמת - 6,000 ₪; בגין פיטורים ללא שימוע - 12,000 ₪; התביעה שכנגד נדחית.

בשים לב לכך שתביעת התובעת התקבלה בחלקה הגדול ואילו התביעה שכנגד נדחתה, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 7,500 ₪ בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. הסכומים הנקובים בסעיף 76 לעיל, יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד לתשלומם בפועל.

בס' 3 לתצהירה מודה גב' פסטר כי התובע פוטר ולא שילמו לו פיצויים אך מטעימה זאת בכך שיש לשלול מהתובע פצויי פיטורים בשל עבירות משמעת.

התובע היה עובד מוערך הדבר עולה בבירור ממכתבי השגרירים שצרף, על כן, כל טענות הנתבעת כי יש לשלול הפיצויים, בשל עבירות משמעת, נטענת בחוסר תום לב וללא שמץ ביסוס והכל על מנת לחמוק מתשלום פיצויים וזכויות עובד מסור שעבד מעל 8 שנים.

לחלופין בלבד, וככל שייקבע כי התובע "עובד", הרי שעדיין אינו זכאי לגמול עבודה בשעות נוספות הן משום שבדרך כלל לא ביצע שעות נוספות, הן משום שכאשר ביצע שעות נוספות שולם לו בגין כך, וקל וחומר מהסיבה שבהיותו נהג ובהיתחשב בטיב העבודה, לא ניתן היה לפקח על שעת עבודתו ולכן לא חל חוק שעות עבודה ומנוחה.

כל אלו, מצטברים לכדי תמונה עובדתית ברורה, לפיה הנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה הנידרש לשלילת פצויי פיטורים, כולם או חלקם.

...

עם זאת, בשים לב לכך שהנתבעת ניהלה רישום עם פירוט מסוים ובשים לב לכך שלפחות החל משנת 2013 החלה למסור לעובדיה תלושי שכר כדין – לא ראינו לחייב את הנתבעת בפיצוי ברכיב זה. טענות הקיזוז של הנתבעת לאחר ששקלנו את כלל הראיות שהובאו בעניין זה, ובשים לב גם לעדותו של התובע לעניין השבת ציוד הנתבעת, לא סברנו כי הנתבעת הרימה את הנטל הנדרש בטענות הקיזוז שהועלו מטעמה.

סוף דבר התביעה מתקבלת ברובה המכריע.

הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין אליה, את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך של 48,800 ₪ פדיון דמי הבראה בסך של 5,194 ₪.

תכלית שלילת פצויי הפיטורים, לפי הפסיקה, היא הענשת העובד בגין עבירת משמעת חמורה, לצד הרתעת העובדים האחרים של המעסיק (עניין אלוניאל).

ככל שמעסיק חולק על זכאותו של עובד לפצויי הפיטורים, בשל עבירה פלילית או עבירת משמעת חמורה, יתכבד ויפנה לבית הדין לעבודה על מנת לקבל הכרעה בעיניין.

חופשה שנתית לטענת התובע לא קיבל במהלך עבודתו חופשה בתשלום והוא זכאי לפדיון ימי החופשה שצבר, בסך כולל של 9,000 ₪.

סעיף 26ב(ג) לחוק הגנת השכר קובע: בתובענה של עובד שעילותיה השנויות במחלוקת הן אי-תשלום גמול שעות נוספות, גמול עבודה במנוחה השבועית, דמי חופשה, תמורת חופשה או פדיון חופשה, דמי הבראה או דמי נסיעות, והמעסיק שחייב במסירת תלוש שכר לפי הוראות סעיף 24, לא מסר לעובד תלוש שכר, או מסר לעובד תלוש שכר שלא נכללו בו הרכיבים האמורים, חזקה היא כי נקבע לעובד שכר כולל בנגוד להוראות סעיף 5, ככל שהוא חל עליו, ויראו בשכר ששולם לו כשכר רגיל, שהרכיבים האמורים אינם כלולים בו, אלא אם כן הוכיח המעסיק אחרת.

...

סוף דבר הנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים כדלקמן: פיצויי פיטורים - 19,992 ₪ פנסיה – 14,400 ₪ משכורת אוקטובר 2019 – 6,000 ₪ תוספת ותק – 840 ₪ דמי כלכלה – 4,000 ₪ מענק שנתי – 9,000 ₪ פדיון חופשה – 9,000 ₪ דמי הבראה – 8,731 ₪ פיצויי הלנה – 5,000 ₪ הסכומים לעיל ישולמו תוך 30 יום ממועד פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

טענות הנתבע לקיזוז הודעה מוקדמת וסכומים ששולמו ביתר – נדחות.

משהתקבלה תביעת התובע ברובה הגדול, הנתבע ישלם לתובע הוצאות ושכ"ט בסך של 6,000 ₪.

ביום 15.10.2018 הצדדים חתמו על "הסכם העסקה אישי". לפי החוזה, שולמה לעובד משכורת חודשית וכן גמול בגין עבודה בשעות נוספות גלובאליות, בשיעור 8.7% מהמשכורת.

(2) על מעביד, בנסיבות שבהן העובד שפוטר אינו זכאי לפיצויים, על פי הוראות סעיפים 16 או 17 לחוק פצויי פיטורים, או על פי החלטת בית דין למשמעת אשר הורה על פיטורים בלא פיצויים מכוח הוראות חיקוק הקובע שיפוט משמעתי.

מעבר להוראות תקנון העבודה, המהוות מסגרת לשיקולים שעל בית הדין לשקול, נפסק כי "הלכה פסוקה היא מימים ימימה כי 'שלילת פצויי פיטורין ותמורת הודעה מוקדמת נעשית במשורה, במקרים הקיצוניים ביותר' (עע 1126/00 מלון עציון בע"מ – אביעזר שרוני, ניתן ביום 22.10.02); באשר 'הפיטורים כשלעצמם, אף תוך כדי תשלום פצויי פיטורים, הם עונש' [דב"ע לא/ 3-23 רים בע"מ – נסים יוסף, פד"ע ב' 215, 219]. התכלית שבשלילת פצויי הפיטורים שתי פנים לה: להעניש את העובד בגין עבירת משמעת חמורה שביצע; ולהוות מסר מרתיע לכלל העובדים מפני ביצוע מעשים דומים. בשלילת פצויי הפיטורים, מעביר המעביד לעובדי המפעל מסר מרתיע, תוך מתן ביטוי הולם להסתייגותו 'מהתנהלותו הפסולה של העובד' [עע 60/06 תמר מייזר (בבליוביץ) - צ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ, 30.10.06]." (ע"ע (ארצי) 214/06 אלוניאל בע"מ – צ'רניאקוב, (31.5.07)).

משהעובד זומן לשימוע, הוצגו בפניו טענות החברה וניתנה לו היזדמנות להתייחס אליהן, לא מצאנו כי בנסיבות הסיכסוך שבפנינו, התובע זכאי לפיצויים בנושא השימוע (השוו לנפסק בע"ע (ארצי) 554/09 צבר - ברזל הספקה ושיווק מתכת בע"מ (13.1.11); ור' גם ע"ע (ארצי) 701/07 חברת החשמל לישראל בע"מ - תורג'מן (3.3.09); ע"ע (ארצי) 1334/04 טופר - המועצה המקומית תל שבע (29.12.04); ע"ע (ארצי) 27280-06-16 לנקרי – אינופרו פיתרונות טכנולוגיים חדשניים בע"מ, 31.10.17 וע"ע (ארצי) 23402-09-15 ‏ אוריאל ברד - קנסטו בע"מ (28.2.17)).

...

ר' בעדותו של גיורא נקש: "לא היינו עוקבים... זה הכל נעשה אחרי שמצאנו אותו ... את ההתנהגות שלו" (ר' גם בעדות אשתו, בעמוד 77 שורות 19 – 24).

גם התביעה לפיצויים בגין לשון הרע נדחית, מאחר שהפרסום היחיד שהוכח הוא הגשת תלונה במשטרה, ובנסיבות העניין במיוחד לאור הקביעות בפסק הדין, אין לראות בפניה למשטרה כפרסום אסור, שלא כדין.

סוף דבר – התביעה מתקבלת בעיקרה והתביעה שכנגד מתקבלת באופן חלקי, כמפורט להלן: הנתבע ישלם לנתבעת פיצויים בגין נזקים שגרם לה בהפרת התחייבויותיו החוזיות כלפיה, בסך 320,000 ₪.