אי קיום צו בית משפט בעניין בנייה בלתי חוקית

ערעור על הכרעת דין וגזר דין של בית משפט לעניינים מקומיים בהרצליה,בהליך תו"ב בו הורשע המערער בעבירה שעניינה אי קיום צו בית משפט, לפי סעיף 210 לחוק התיכנון והבניה תשכ"ה- 1965, כנוסחו טרם תיקון 116 (להלן: "חוק התיכנון והבניה").

יתרה מכך וברוח זו, המחוקק בסעיף 212 לחוק התיכנון והבניה נתן סמכות למנהל לבקש מבית המשפט צו הריסה ללא הרשעה וזאת למען הסדר הצבורי בכך שלא יתקיים מבנה בלתי חוקי.

...

ביום 4.1.23 דחה כב' השופט גייפמן את העתירה להורות על רישום הבניין כבית משותף בפנקס בתים משותפים, וקבע כהאי לישנא : "לא ניתן להורות על רישום הבניין כבית משותף בפנקס בתים משותפים, כשהמדובר בבניה לא חוקית בחלקים נרחבים בבניין. הבניה הבלתי חוקית בבניין כוללת: א. הגדלה מהותית של השטח שהותר לבניה. כ-644 מ"ר נבנו בחריגה מהיתר הבניה... ב. הגדלת הצפיפות המותרת בהיתר הבניה. ניתן היתר בניה ל-7 דירות, ובבניין 9 דירות... ג. בניה ללא היתר בניה ב-2 קומות החניון של הבניין – ביטול חלק מהחניות של הבניין, לרבות ביטול רמפת העליה למפלס החניון העליון. ד. חריגות בניה ביחס לכל קומה בבניין, וביחס לכל דירה מקומות הבניין... כל היחידות בבניין נגועות באי חוקיות רבתי. בנוסף יש גם חריגות בניה על שטחים שיועדו בהיתר הבניה לרכוש המשותף. קיימות גם יחידות נפרדות בבניין שלא אושרו עפ"י היתר הבניה, ולמספר היחידות בבניין שתירשמנה בפנקס בתים משותפים יש גם השלכה על החלקים ברכוש המשותף" עוד נקבע כי "... כל היחידות בבניין נגועות באי חוקיות רבתי – הפרה מסיבית של חוקי התכנון והבניה – אין לאפשר את רישום הבית המשותף ולהנציח את אי החוקיות כאנדרטה אלא יש להפנות את הצדדים לפעול להכשרת חריגות הבניה בדרך של הגשת הליך בפני מוסדות התכנון והבניה" .

סוף דבר- אני קובע כי אין למערער היכולת לקיים הצו השיפוטי ומטעם זה אני מקבל הערעור ומזכה אותו מעבירה זו. המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ב"כ המאשימה עתר כי בית המשפט ישית על הנאשם קנס ויקבע כי מיתחם העונש ההולם בעיניינו של הנאשם נע בין 25,000 ₪ ל-40,000 ₪, בנוסף ישית עליו קנס יומי בגובה 200-300 ₪ ליום, התחייבות בסך 30,000 ₪ להמנע מעבירה של אי קיום צו ומאסר על תנאי.

הפסיקה עמדה לא פעם על חומרת עבירות התיכנון והבניה, חומרה אשר גוברת כאשר מדובר בעבירת בניה לא חוקית שנמשכת שנים וכוללת אי ציות לצוי בית משפט ( ראו: רע"פ 4169/12 דן מיחזור בע"מ נ' מדינת ישראל (2013), רע"פ 9239/12 אבו עראר נ' מדינת ישראל (2013), רע"פ 2448/14 נחמיאס נ' מדינת ישראל הוועדה המחוזית לתיכנון ובניה (2014)).

...

סבורני כי עתירתה של המאשימה אשר למתחם העונש ההולם בנסיבותיו החריגות של תיק זה הינה ראויה ומשכך אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין 25,000-40,000 ₪ לצד קנס יומי, התחייבות להימנע מעבירה ומאסר על תנאי.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס בסך 25,000 ₪ או 60 ימי מאסר תמורתו.

נוכח העובדה כי עובר להשלמת הטיעונים לעונש, ב"כ של הנאשם שוחרר מייצוג והנאשם לא היה מיוצג, לא מצאתי להיעתר לבקשתה של המאשימה ולהשית עליו רכיב עונשי של מאסר על תנאי.

הואיל והנאשמת לא קיימה את צו בית המשפט עד המועד האמור ולא קיבלה היתר כחוק מאת הוועדה המקומית לתיכנון ובנייה ירושלים לבצוע העבודות בהן הורשעה כאמור, היא מואשמת באי־קיום צו שפוטי בתקופה שבין 2.3.2018 לבין 24.5.2020 בהיותה אחראית לאי־ביצוע צו ההריסה.

העובדה שנאשמת שהורשעה ונגזר דינה בגין עבירת בנייה, חמורה כשלעצמה, בוחרת ביודעין להיתעלם מן הצוו המורה לה להרוס את הבנייה הבלתי־חוקית, מציגה יחס מזלזל כלפי שילטון החוק והסדר הצבורי, ומאפשרת הנצחתה של עבירת בנייה לעיני כל. כך קבע לעניין זה בית המשפט העליון ב-רע"פ 10571/08 מדינת ישראל נ' אהרון מלכיאל, פס' 7 (פורסם במאגרים, 23.6.2011): "מטבע הדברים, משקלה האנטי-חברתי של עבירה שעניינה הפרת צו שפוטי הנו גדול במיוחד, וככל שמוסיף העבריין לעמוד במריו ושלטון החוק נותר נפגע – חמורה העבירה שבעת מונים. לא בכדי קבע בית משפט זה לא אחת, כי העבירה הקבועה בסעיף 210 לחוק התיכנון והבנייה היא מהחמורות שבדיני התיכנון והבניה (ר"ע 23/83 בנימין פור נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(1) 533 (1983)...; ע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' עיסה, פ"ד לו(1) 723, 725 (1978))". ראו בדומה: רע"פ 4169/12 דן מיחזור בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 8.7.2013).

...

לאור מכלול הנסיבות, אני סבור כי עונשה של הנאשמת צריך להימצא ברף הנמוך של מתחם הענישה.

לעניין צו התאמה/הריסה: לאור הפרשנות שניתנה לאחרונה על־ידי בית המשפט המחוזי לסעיף 254ב(א) לחוק (למשל: עפמ"ק (י-ם) 46459-04-22; בקשת רשות ערעור נדחתה ב-רע"פ 7410/22 עוויסאת נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 27.2.2023)), כאשר מופר צו התאמה/הריסה אין להאריך בגזר־הדין את המועד לקיום הצו שניתן בעבר, אלא יש להטיל צו חדש, שיחולו עליו, וכך אני קובע.

לסיכום ולאור האמור, אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים: תשלום קנס בסך 14,000 ₪ עקב אי־הציות לצו.

ביום 13.4.22 הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בעבירה לפי סעיף 246 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (כפי נוסחו לאחר תיקון 116; להלן - החוק) , בכך שלא קיים צו שניתן לפי סעיפים 205 או 206 לחוק.

ביום 27.7.01 נגזר דינו של הנאשם בת.פ 6033/98 בגין אי קיום הצוו ובית המשפט האריך את מועד ביצוע הצוו עד ליום 20.1.03.

סיכומי המאשימה לעונש- ב"כ המאשימה טענה כי קיומם של הליך שביעי כנגד הנאשם והליך שישי בעבירת אי ציות, לא היה בהם די בכדי להרתיע את הנאשם הממשיך בסורו ונמנע מלקיים את צו בית המשפט.

תוך הפנייה לדברי ההסבר לתיקון 116 לחוק, טענה המאשימה כי הקנסות נועדו לבטל את התמריץ הכלכלי לבניה בלתי חוקית באמצעות הטלת סכומים אשר ישקפו את העלויות שהיו משולמות לו הבניה הייתה נעשית באופן חוקי.

ברע"פ 4072/17 חלפון אופיר נ' עריית תל אביב [פורסם ב"נבו], 13.6.17, דובר במי שהורשע בשימוש חורג ללא היתר בנוגע לפיצול דירה בשטח של 107 מ"ר. בית המשפט נחשף לחוזה השכירות ביחס לדירה הנוספת ועמד על טובת ההנאה שהפיק הנאשם.

...

יש גם לזקוף לחובת הנאשם גם את העובדה כי מדובר בפעם השישית בה הוא מורשע בעבירה של אי ציות לצו שיפוטי ולכך שלא הציג אינדיקציה כלשהי לניסיון שעשה להכשיר את הבניה.

לא מצאתי כל בסיס המצדיק להיעתר לבקשת הסניגור להמיר את עונש המאסר בשל"צ. אשר לדחיית מועד ביצועו של הצו, הרי שנוכח הנסיבות – בעיקרן כי לא הוצגה כל אסמכתא להתקדמות תכנונית בהליכי ההכשרה ועמדת המאשימה, מצאתי מקום לדחות את מועד ביצוע הצו ב- 6 חודשים-בלבד.

לסיכום ולאור האמור, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס בסך 85,000 ₪ אשר ישולם ב-85 תשלומים חודשיים שווים רצופים החל ביום 15.5.24 ובכל 15 לחודש שלאחר מכן.

גזר־דין בעיניינו של נאשם, אשר הורשע בהתאם להודעתו ביום 20.2.2024 בעבירה לפי סעיף 210 לחוק התיכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), בכך שלא קיים צו שפוטי שניתן לפי סעיפים 205 ו-206 לחוק (כנוסחם לפני תיקון 116), המורה לנאשם להרוס בנייה בלתי־חוקית בהקף כולל של 128 מ"ר (להלן: "הצוו" ו-"המבנה") שביצע בנכס ברחוב פינס 36 בירושלים, הידוע כגוש 30086 חלקה 197.

הואיל והנאשם לא קיים את צו בית המשפט עד המועד האמור ולא קיבל היתר כחוק מאת הועדה המקומית לתיכנון ובנייה ירושלים לבצוע העבודות בהן הורשע כאמור, הוא הואשם באי־קיום צו שפוטי בתקופה שבין 17.7.2013 לבין 2.3.2015 בהיותו אחראי לאי־ביצוע הצוו.

...

לאור מכלול הנסיבות, אני סבור כי עונשו של הנאשם צריך להימצא ברף הנמוך של מתחם הענישה.

לסיכום ולאור האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: תשלום קנס בסך 12,000 ₪ עקב אי־הציות לצו.