אי קבלת תשובה להשגה על חיוב בארנונה

נטען כי תביעה להשיג על חיוב בארנונה בטענת איני מחזיק מצויה בסמכותם הבלעדית של מנהל הארנונה בועדת הערר.

התובע טוען כי בשום מכתב לא נאמר לו שיש לו אפשרות לערער על תשלום הארנונה והוא קיבל תשובה שלילית כימעט לכל המכתבים שכתב לעירייה.

הטענה לפיה התובע לא קיבל מכתב בעיניין זה לא תוכל להיתקבל שכן הסבר בכל הנוגע לאפשרות להגיש השגה, מצוי בכל שובר לתשלום ארנונה שנשלח לאזרח והדבר מצוי בידיעה שיפוטית.

...

ביום 14/5/15 הגישה העירייה כתב הגנה במסגרתו טענה כי יש לדחות את התביעה נגדה על הסף.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את התביעה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית מהטעמים שיפורטו להלן.

באשר לנתבע 2, אני מורה למזכירות לקבוע את התיק לדיון לפי התור הרגיל ולשלוח את כתב התביעה לנתבע 2 לפי הכתובת שצוינה בכתב ההגנה מטעם העירייה שהיא רח' עבאס 18 חיפה.

על אישור המשלוח בדואר רשום הודבק מספר מזהה (ברקוד), וכך גם על אישור המסירה, שעל גביו צוין "השגה על הודעת חיוב בארנונה לשנת 2020". האישור נחזה להיות חתום על ידי גב' סיהאם ח'ליפה, עובדת המועצה המקומית אעבלין (נספח ע/7 לעתירה).

ביום 16/11/2020 השיב מנהל הארנונה למכתבה של העותרת (ע/9), וציין כי ההשגה שצורפה למכתב לא התקבלה במשרדי המועצה.

(ב)   לא השיב מנהל הארנונה תוך ששים יום – ייחשב הדבר כאילו החליט לקבל את ההשגה, זולת אם האריכה ועדת הערר האמורה בסעיף 5, תוך תקופה זו, את מועד מתן התשובה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, ובילבד שתקופת ההארכה לא תעלה על שלושים יום.

...

כך או כך, מרגע שההשגה נמסרה כדין לנציגה של המועצה, יש לראות את ההשגה כאילו נמסרה לה. טענת המשיבה ולפיה העותרת השתהתה בהגשת העתירה דינה להידחות שכן תוצאת האיחור במתן תשובה להשגה אינה מותנית בפעולה כלשהי של הנישום.

סוף דבר התוצאה מכל האמור היא כי יש לקבוע שהמנהל הארנונה איחר במתן תשובה להשגה ועל כן, בהתאם לסעיף 4(ב) יש לראות את השגתה של העותרת על דרישת הארנונה לשנת 2020 כאילו התקבלה.

לאור תוצאת ההליך אני מחייב את המשיבה 1 לשלם לעותרת הוצאות העתירה בסך של 3,000 ₪.

כמו כן הנחה את מנהל אגף הגביה להסביר לו מדוע שונתה מדיניות הגבייה של העיריה, אך לא קיבל תשובה ממנו.

על העותרת היה להגיש למנהל הארנונה השגה על עצם החיוב בארנונה וזאת בתוך 90 יום מקבלת הודעת החיוב.

...

כל האמור לעיל מתיישב יותר עם גירסת העותרת כי אין מדובר בטעות.

לעניין השיהוי סבורני כי לא התקיימו כאן יסודות השיהוי שהוכרו בפסיקה.

התוצאה לאור כל האמור לעיל אני דוחה את העתירה.

ביום 25.2.2016 הגישה המערערת השגה על חיוב הארנונה בגין נכס 11502200002 (השגה 48/2016) וטענה כי על פי התב"ע שחלה על המקרקעין, היעוד במיגרש הנו חקלאי ולא תעשייתי ולפיכך היה על העיריה לחייב לפי סיווג נכס 234- מיזערי עבור מבנה חקלאי ולא על פי סיווג 211, שהוא סיווג למבנה תעשייה.

לאחר קבלת תשובת המשיב, הגישה המערערת ערר על החלטה זו (ערר מס' 22/16).

"אני מאוד מציע ללכת על הממוצע, לפני שתקום הזעקה ואז יכול להיות מצב חמור מאוד גם מבחינתכם. חברי הכנסת, במיוחד בכנסת הנוכחית, ערים למה שהציבור אומר. אנחנו נתחיל לקבל מכתבים מתל-אביב. אם נלך בקיצוניות ונגיד לשלם ארנונה גבוהה על הנכסים ההרוסים כמו שמשלם אותו בעל מסעדה שמרוויח הון תועפות או בעל דירה שהיא דירה יוקרתית, תהיה זעקה עד לב השמיים" (פרוטוקול מס' 1165 מישיבת ועדת הכספים, מיום 23 ביולי 2012).

...

סוף דבר מכל האמור לעיל אני קובע כי אין לחייב את המערערת בתשלום ארנונה לפי סיווג מזערי של מבנה תעשייה (קוד 230), אלא לפי סיווג מזערי של מבנה חקלאי (קוד 234).

תוצאת כל האמור לעיל היא שהערעור מתקבל.

המערערת תשלם למשיב שכ"ט עו"ד והוצאות בסך של 35,000 ₪ סכום זה יהיה צמוד למדד ויישא ריבית כחוק מהיום ועד לתשלומו המלא בפועל.

ערעור שהוגש על פסק דין זה (עע"מ 5576/13) נדחה בהסכמת המערערת, לאחר שבית המשפט הסביר לה כי בהתאם להלכה שנקבעה בעיניין עע"ם 869/11 עריית תל אביב-יפו נ' אי.בי.סי ניהול ואחזקה בע"מ (פורסם בנבו, 28.12.2014) (להלן: "עניין אי.בי.סי"), אין לקבל טענות נגד פגמים בהתקנת צו ארנונה כאשר חלפו יותר מ-7 שנים מהמועד שבו נחקק הצוו, והיות שבעניינה של אלדר הותקן צו הארנונה בשנת 1989, הרי שחסומה בפניה הדרך לטעון כנגד חוקיות צו ארנונה זה. לשיטת הערייה, מכל האמור לעיל עולה כי על טענות אלדר חל מעשה בית דין.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות על הסף, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן.

הלכה למעשה, הערעורים בגדרם הוגשה בקשתה של המערערת כלל אינם עוסקים בהשגות על חובות הארנונה משנים אלו, אלא עניינם בחיובי ארנונה לשנים 2010- 2013 וכן לשנת 2015.

...

ערעור שהוגש על פסק דין זה (עע"מ 5576/13) נדחה בהסכמת המערערת, לאחר שבית המשפט הסביר לה כי בהתאם להלכה שנקבעה בעניין עע"ם 869/11 עיריית תל אביב-יפו נ' אי.בי.סי ניהול ואחזקה בע"מ (פורסם בנבו, 28.12.2014) (להלן: "עניין אי.בי.סי"), אין לקבל טענות נגד פגמים בהתקנת צו ארנונה כאשר חלפו יותר מ-7 שנים מהמועד שבו נחקק הצו, והיות שבעניינה של אלדר הותקן צו הארנונה בשנת 1989, הרי שחסומה בפניה הדרך לטעון כנגד חוקיות צו ארנונה זה. לשיטת העירייה, מכל האמור לעיל עולה כי על טענות אלדר חל מעשה בית דין.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות על הסף, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן.

משכך, הבקשה נדחית על הסף.