אי קבלת מענה לאחר ראיון עבודה

לדבריו, סמוך לאחר תחילת עבודתה של התובעת התברר "כי תיפקודה של התובעת בנושאים הנמצאים תחת אחריותה היה לוקה בחסר, וזאת למרות החפיפה שהועברה לה וההסברים הרבים שקבלה ובנגוד למצופה ממנהלת חשבונות עם ותק וניסיון כפי שהוצגו על ידה בקורות החיים ובמהלך ראיון העבודה" (סעיף 14).

עדויות הנתבעת העלו תמיהה שלא קיבלה מענה מספק, והיא כיצד ניתן להגיע למסקנה בדבר אי התאמה, עד כדי פיטורים, שלושה שבועות בלבד (כפי שהעידה גב' דבש) או שבועיים (כפי שציין הנתבע בשיחת השימוע) לאחר תחילת עבודתה של התובעת.

...

להלן הדברים העיקריים שנאמרו על ידי הנתבע במהלך השימוע, לפי התמליל (נספח ה' לתצהיר התובעת): "הזמנתי אותך לשימוע כיוון שכבר תקופה לא קצרה רצינו להחליף אותך... הגענו למסקנה די בסמוך לתחילת העבודה שלך, לאחר כשבועיים, שמידת ההתאמה שלך לתפקיד היא לא נכונה... תוך שבועיים אני יכול לזהות שיש בעיה, ולכן זיהינו את הבעיה, ומטעמים כאלה ואחרים בין השאר גם מהעובדה שגייסנו מנהלות חשבונות חדשות למחלקה, גם לתחומים נוספים, היה מאוד מאוד קשה לבצע את ההחלפה... התכוונתי לקיים את השיחה איתך ביום חמישי שבוע שעבר... וכרמית ביקשה ממני לקיים את השיחה רק לאחר המע"מ, כי היה קשה ולחץ. למעשה גם ראיינתי לפני שבועיים מספר מועמדות ואחת מהן כבר התקבלה... קורה שאדם לא מתאים לסביבת העבודה שלו. במקרה שלך יכול להיות שמשכנו את זה קצת מעבר לסביר, אבל זו התמונה כפי שהיא... יש לי את הכוונה לסיים את ההעסקה שלך, ואם יש לך מה לומר בקשר לעניין, אז זה הזמן...". במענה לטרוניית התובעת כי לא ניתנה לה הזדמנות להוכיח את עצמה לאחר זמן כה קצר וכי פוטרה רק בגלל הריונה ויום עבודה אחד בלבד לאחר שהודיעה על היותה בהריון, ציין הנתבע – "אני זה שקיבל את עינת לנדאו לעבודה לפני שבועיים, אני יודע שאז בוודאי לא ידעתי שאת בהריון, ולכן גם חוקית, גם מוסרית, אני מרגיש שהידיים שלי נקיות לחלוטין..." (במאמר מוסגר יצוין כי מצאנו לנכון להקנות לתמליל – שנערך על ידי חברה מקצועית – משקל מלא, הגם שהוגש ללא ההקלטה, ומשהנתבעים לא עתרו לקבלת ההקלטה).

בנסיבות המקרה שלפנינו, שוכנענו כאמור לעיל כי גם אם התובעת גילתה קשיים ראשוניים או צורך בתקופת "חפיפה" ארוכה מהרגיל – לא מתקבלת הייתה החלטת פיטורים כה מהירה לולא הודעתה על הריונה.

סוף דבר – התביעה כנגד הנתבע נדחית.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: הפסד שכרה עד הלידה בסך של 23,118 ₪ בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 1.4.11 (מחצית התקופה מטעמי נוחות) ועד למועד התשלום בפועל; הפסד דמי לידה בסך של 5,419 ₪ בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 15.12.11 (המועד בו שולמו דמי הלידה מהמוסד לביטוח לאומי) ועד למועד התשלום בפועל; פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 20,000 ₪, לתשלום תוך 30 יום שאם לא כן ישא ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל; הוצאות המשפט בסך של 750 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪, לתשלום תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

כיוון שהנתבע יוצג על ידי ב"כ הנתבעת, לא מצאנו לפסוק הוצאות לזכותו.

ג. ערר שהגיש המערער על ההחלטה לרשום לו סרוב נדחה בנימוק - "בפנינו ערעור בגין רישום סרוב לאחר שהמערער הופנה לראיון עבודה שהתקיים בלישכת התעסוקה באשדוד ביום 8/5/16 בשעה 09:00 למישרה אצל כסופים תעשיות נייר בע"מ לתפקיד מנהל מיפעל.

המערער טוען כי לא קיבל את שיחות הטלפון ממתאמת ההשמה ולפיכך לא התייצב לראיון העבודה ביום 8/5/16 בשעה 09:00.

המשיב התרשל בחובתו לתת מענה למערער בנוגע לסרוב שנירשם בעיניינו, והתחמקותו זו לוקה בחוסר תום לב ובחוסר סבירות קצוני.

...

אשר לטענות המערער בקשר למקרים קודמים בהם כביכול טעתה פקידת ההשמה, סבורני כי בטעות סבור המערער כי פקידת ההשמה מתנכלת לו כביכול.

מכל האמור, שוכנעתי כי המערער קיבל את הזימון לראיון העבודה הן טלפונית והן במייל ומטעמים השמורים עמו, בחר הוא שלא להתצייב לראיון העבודה.

לאור האמור, הסירוב שנרשם למערער והחלטת הוועדה ניתנו כדין ודין הערעור להידחות.

סוף דבר – הערעור נדחה.

העובדות הצריכות לעניין התובעת הגישה תביעה לקבלת פיצוי בסך 14,000 ₪ בטענה, כי ביום 18.12.20 נערך לה ראיון עבודה במשרדי הנתבעת באור יהודה, וכי עד לעצם היום הזה, לא קיבלה מענה.

הנתבעת צרפה מיוזמתה תצהיר של רואה החשבון שלה, שהצהיר כי לאחר בדיקה שביצע, הנתבעת אינה מעסיקה למעלה מ- 25 עובדים.

...

על מנת לאזן בין זכותם של העובדים לפרטיות לבין זכותה של התובעת לנהל את התביעה בקלפים גלויים ולא "בידיים קשורות", אני מורה לנתבעת כדלקמן: (1) בתוך 14 יום מהיום, תועברנה ע"י הנתבעת 2 רשימות: האחת לתיק האלקטרוני, הכוללת פירוט של העובדים, תוך ציון האות הראשונה של שמם הפרטי והאות הראשונה של שם משפחתם; השנייה – לעיונו של מותב זה בלבד, הכוללת את אותה רשימה בדיוק, כשהיא מכילה את שמותיהם המלאים של העובדים.

הבקשה ביחס לכל יתר המסמכים שנדרשו – נדחית.

משלא מצאתי כל בסיס לדרישה הגורפת של התובעת לגילוי מסמכים, ובשים לב לטרחה שנגרמה עקב כך לנתבעת, אני מחייב את התובעת לשאת בהוצאותיה של הנתבעת בגין הליך זה בסך 1,200 ₪, שישולמו בתוך 30 יום מהיום.

בתום מספר ניסיונות ענה לה נציג הום סנטר אשר טען, כי הוא אינו זוכר את המערער ועל בסיס תשובתו, ובאופן שרירותי, לטענתו, רשמה נציגת ההשמה – סרוב, שמשמעו אי קבלת גמלת הכנסה.

בועדת הערר שהיתכנסה ביום 30.12.2019 אשר דנה בסרוב להפניה מיום 21.8.2019 להום סנטר לתפקיד קופאי/ת, טען המערער בפני ועדת הערר כי - "התקשרתי אליו פעמיים לטלפון הסלולארי שלו מאחר ולא הייתה תשובה, שלחתי לו מייל עם קורות חיים שלי. ואני זמין לפגישה והם לא חזרו אלי". נציגת המשיב, גב' שרית אבולעפיה הציגה את העובדות וטענה כך- "הופנה להום סנטר לתפקיד של קופאי וטוען שניסה פעמיים להשיגם ולא הצליח. בהתייצבותו הבאה צלצלה מתאמת ההשמה בנוכחותו והשיגה אותו". בועדת הערר שהיתכנסה, גם כן, ביום 30.12.2019 אשר דנה בסרוב להפניה מיום 21.8.2019 לצוות 3 שמירה וביטחון בע"מ לתפקיד סדרן, טען המערער, כי "לא הגעתי לצוות 3. נתנו לי טלפון אחד וכשדברתי עם מתאמת ההשמה שאמרה לי ליצור איתם קשר והם לא ענו ולכן שלחתי להם ב-12.9 מייל עם קורות חיים שלי. אחרי שני צלצולים שלא ענו לי ואחרי משלוח מייל מבחינתי סיימתי את המוטל עלי". במעמד ועדת הערר, נעשה ניסיון לאתר את נציגת המעסיק, "הועדה מצלצלת לורד בנוכחות דו"ע וזו מיד ענתה וכשנשאלה מה היא עושה עם מי שמופנה אליה מהלישכה היא ענתה שהיא מפנה אותם למנהלי פרוייקטים רלוואנטיים". עוד באותו היום, שבה ועדת הערר והתכנסה לידון בעיניינו של המערער בדבר סרוב להפניה מיום 21.8.2019 למיסמי כוח אדם בע"מ לתפקיד קופאי/ת. בועדת הערר טען המערער, כי "אני מאשר שצלצלתי לורה והיא לא ענתה ואז שבה אלי ואמרתי לה מי אני, שאני רו"ח במקצועי והיא אמרה שאין לה מה להציע לי. שאלתי אם היא בטוחה והיא ענתה שכן". עוד באותה ועדת הערר נישאל המערער על ידי יו"ר ועדת הערר - "מדוע לא אמרת לה שאתה הופנתה לעבוד כקופאי" השיב המערער "בכוונה השארתי את זה מעורפל" ושנשאל על ידי עורך הדין - "הדגשת את היותך רו"ח? השיב המערער "שלום שמי אחיקם פירסטנברג במקצועי רו"ח הופניתי משירות התעסוקה לעבודה אצלכם. ואז היא ענתה "אני מצטערת אין לי מה להציע לך". עוד באותו היום, קרי 30.12.2019, ולאחר שועדת הערר דנה בשלוש הפניות שונות בעיניינו של המערער, היתכנסה ועדת הערר, שוב, בפעם הרביעית וזאת כדי לידון בעיניינו של המערער בדבר סרוב לפניה מיום 24.9.2019 לאו.

לטענתו כפי שהוצגה בועדת הערר, טען המערער כך- "אריאלה בקשה את מספר ת.ז. שלי, נתתי, ואז היא שאלה מה תאריך לידה שלי? לא רציתי לתת את תאריך הלידה לפני הריאיון. לא נתתי לכן היא סירבה לקרוא לי לראיון" ואף הוסיף וטען, "לעניות דעתי יצרתי קשר". לאור האמור, קבעה ועדת הערר, כי "מודעים אנו היטב לאיסור לברר את גילו של דו"ע בעת קבלתו לעבודה", אך יחד עם זאת, קבעה ועדת הערר כי - "לא האמנו שזה היה הבסיס לאי קיומו של הריאיון. דוקא בסוג עבודה כזה, מן המפורסמות הוא שעובדים אנשים מבוגרים ואפילו פנסיונרים, ולכן איננו מאמינים שבגלל גילו ו/או אפילו סרובו לגלות את גילו, סירבה נציגת המעסיק להזמינו לראיון. מתרשמים אנו, כי דו"ע עשה כל שלאל ידו כדי לא להיתקבל לעבודה ואפילו כדי לא להגיע לראיון עבודה. שמענו במפורש את דו"ע שאומר שהוא לא מוכן לעבוד כרו"ח ב-5,000 ₪". עוד קבעה ועדת הערר בהחלטתה, לגבי טענתו של המערער כנגד הפנייתו לשלושה מעסיקים שונים באותה הפנייה - "שמענו את דו"ע שקובל כנגד כך שהפנו אותו ל3 עבודות באותו יום. שהרי מי מחפש עבודה דוקא צריך לשמוח שהוא מקבל 3 הפניות, שכן כך יגביר את סכוייו לשוב למעגל העבודה". בהתאם לפסיקה, "סרוב לקבל עבודה יכול לבוא לידי ביטוי הן בסרוב מפורש או בהתנהגות שיפרשוה כסירוב". נפסק כי אין לכך תשובה חד משמעית והדבר תלוי בנסיבותיו של כל מקרה (דב"ע מא 91-3 אוזיאס מאיר נ' שירות התעסוקה, פד"ג י"ג 63).

...

בנסיבות המתוארות, מקובלת עלי עמדת המשיב, כי נרשמו למערער סירובים כדין בגין אי ניסיונותיו הכנים של המערער ליצור קשר עם המעסיקים אליהם הופנה על ידי המשיב הן מיום 21.8.2019 והן מיום 24.9.2019.

לאור האמור, אני קובע, כי בדרך בה המערער פטר את עצמו מלשוב ולנסות ליצור קשר עם המעסיקים הפוטנציאליים, מהווה מבחינתי, דחייה אפריורית של ההפניות העבודה.

סוף דבר: הערעור נדחה.

ביום 23.11.10, מספר חודשים לאחר שניפתח סניף של משרד התחבורה באופן עצמאי, ומשמצאה התובעת את עצמה ללא כל מענה, פנתה במכתב דרישה לתשלום שכרה כאמור.

התובעת נתבקשה כאמור על ידי גב' ציסר לפנות למשרד התחבורה ואף נקבעה לה לשם כך פגישת הכרות ישירות על ידי מזכירת המנכ"ל. התובעת נשלחה להכשרה בסניף משרד התחבורה בחיפה על ידי הערייה או מי מטעמה, לאחר שהמנכ"ל ראה בה כמי שיכולה למלא תפקיד זה. התובעת הודתה כי היה מדובר בפגישת הכרות ולא בראיון עבודה כך שלא סוכמו איתה תנאי העסקה כלשהם.

התובעת הבהירה כי ימיה במשרד התחבורה לא היו ימי עבודה רגילים שכן במסגרת עבודתה היא לא קיבלה קהל, אלא שהמטרה מאחורי שהותה שם הייתה אך ורק לצורך הכשרה, אם כי נימסרה לה חותמת אישית.

...

כבר אציין, כי לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים לא מצאתי שיש בהן כדי לשפוך אור, במידה מספקת, על המחלוקת נשוא התובענה מלבד עדותה של התובעת.

גם בשלב הבאת הראיות בחרו הנתבעים להתמקד בטענה בדבר אי קיומם של יחסי עובד ומעביד ביניהם לבין התובעת וזנחו את יתר טענותיה בכל הקשור לסכומים המגיעים לה. לפיכך, מאחר וטענות התובעת חוזקו כאמור בתצהיר מטעמה שלא נסתר ולאחר שבחנתי את רישומי התובעת, הנני מחייב את העירייה לשלם לתובעת את הסכומים שלהלן: סך של 5,460 ₪ בגין שכר עבודה, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה החל מיום 1.2.10 ועד ליום התשלום בפועל.

התביעה לפיצויי הלנת שכר נדחית מחמת התיישנות וזאת לאור האמור בסעיף 17א לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958.

כמו כן, בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, הנני מחייב את העירייה לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 1,500 ₪ בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת סך זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.