אי קבלת הודעה על פסילת רישיון נהיגה

המערער לא קיבל תשובה למכתבו הנ"ל וביום 28/8/16, הוא קיבל הודעה מהרשות על פסילת רישיון הנהיגה שלו.

...

אני מורה, כי תוקף רישיון הנהיגה שבידי המערער, מושב על כנו, עם מתן פסק דין זה, ללא צורך בפעולה כלשהי מצד המערער או מצד רשות הרישוי.

המשיבים ישלמו למערער (בשערוך כדין) את אגרות הערעור ואת הוצאות חוות דעתה של פרופ' גרוס (בלבד) כנגד הצגת קבלה על תשלום שכר טרחתה.

בנוסף לכך ישלמו המשיבים למערער הוצאות ערעור ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.

העתירה מבוססת על הטענה כי העותר לא קיבל הודעה על הקורס הייעודי בשנת 2014 ולא קיבל הודעה על פסילת רישיון הנהיגה.

...

לא מצאתי לדחות את העתירה על הסף על יסוד טענת השיהוי החלופית.

על פי התשתית שלפניי, אין בידי לקבוע כי העותר קיבל הודעה (בשנת 2013) כי עליו לעבור קורס ייעודי.

סוף דבר - העתירה מתקבלת.

לטענת המבקש, בגין אי תשלום הדוח בנידון קיבל קנס ותוספת פיגורים וכן הודעה על פסילת רישיון נהיגה מטעם רשות הרשוי בגין צבירת נקודות.

...

עוד טענה המשיבה, אין בטיעוני המבקש כדי להצדיק את אי עמידתו במועדים שנקבעים בחוק ואין בבקשתו כדי להצביע על עיוות דין שנגרם לו אשר מצדיק להיעתר למבוקש.

בחנתי את טענותיו של המבקש ולא מצאתי כל מקום להיעתר לבקשה.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש את הבקשה במועד, משלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו, ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

לעניין זה טען הנתבע 1 כי לא קיבל כל הודעה על פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה.

...

התוצאה: אשר על כן אני מחייב את הנתבעים 1 ו-2 לשלם לתובעים 33,751 ₪ בתוספת אגרת בית משפט (422 ₪) ושכ"ט עו"ד 4,743 ₪.

התביעה נגד הנתבעת 3 נדחית ללא צו להוצאות.

הודעת צד ג' נדחית ללא צו להוצאות.

בית משפט קמא ציין כי לפי תעודת עובד ציבור של משרד התחבורה ההודעה על פסילת הרישיון הונפקה ביום 23.2.2019 ונשלחה למערער בדואר רשום מס' RI513424843G2, לכתובתו ביישוב דיר אלאסד; המערער אישר כי כתובתו היא בדיר אלאסד אליה נשלח הדואר, וכי ביום 1.1.2019 קיבל את רישיונו ממשרד הרשוי בכתובת האמורה; מכאן שיש להסיק כי משרד הרשוי שלח את הודעת הפסילה לאותה כתובת אליה שלח את רישיון הנהיגה של המערער, וכי חלה חזקת המסירה הקבועה על פי תקנה 550(ב) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"); כדי לסתור חזקה זו היה על המערער להוכיח כי לא קיבל את הדואר הרשום של הודעת הפסילה.

...

סבורני כי התליית רישיון מסוג זה שונה מפסילה ישירה עקב ביצוע עבירה חמורה, לא כל שכן, כזו שנקבעה בפסק דין של בית משפט, כמו במקרים של מגדל וקרנית.

שנית, במקרה דנן לא נקבע על ידי בית המשפט באופן פוזיטיבי כי הנהג ידע בפועל על הפסילה, אלא נקבע כי לכל היותר הוא לא עמד בנטל ההוכחה לעניין סתירת חזקת המסירה, וכפי שצוין לעיל אף מסקנה זו אינה יכולה לעמוד.

סוף דבר: הערעור מתקבל.