אי קבלה של כרטיסי טיסה אחרי הזמנה: הפרת חוזה נסיעות

התובעת עותרת לחייב את הנתבעת במלוא עלות החופשה שהוזמנה, בתוספת העלות הנוספת בגין שינוי זהות הנוסעים בכרטיסי הטיסה, וכן בתוספת הוצאות ייעוץ משפטי ועוגמת נפש.

בהלכה הפסוקה נקבע לא אחת שקיומה של אזהרת מסע ליעד החופשה אינה מהוה 'סיכול' בהתאם להוראות סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, שכן לא ניתן לקבוע שמדובר בנסיבות שהן בבחינת 'כוח עליון' או שקיום החוזה היה בלתי אפשרי (ת"ק (ת"א) 11652/05 נפתלי איריס קלי נ' איסתא ישראל בע"מ (24.12.2006); ת"ק (פ"ת) 24164-08-13 ורדה הרצוג נ' אגד תיור ונופש בע"מ (11.11.2014); ת"ק (ת"א) 38689-05-22 ברכה ואח' נ' טרוולר טורס בע"מ ואח' (6.8.22)).

משלא הייתה איפוא מניעה לממש את כרטיסי הטיסה שהוזמנו והומרו כבר על שם הוריה של התובעת, אך התובעת ובני משפחתה בחרו שלא להתייצב לטיסה משיקולים כלכליים, ולאחר שהתרשמתי שהנתבעת עשתה כל שביכולתה על מנת לסייע לתובעת בפיתרון חלופי, אך התובעת ובני משפחתה בחרו שלא לנצל את כרטיסי הטיסה ולא להגיע למלון ולבחון מהי העלות הכספית הכרוכה בשינוי שמות האורחים ואף משהתובעת לא הוכיחה שניסתה למצוא מלון חלופי באנטליה על אף נטל הקטנת הנזק המוטל עליה, אין בידי לקבל את התביעה במלואה.

במכלול השיקולים דלעיל, לאחר שנתתי דעתי להפרת חובת הגילוי מצד הנתבעת בעת הזמנת החופשה; לאשם התורם של התובעת ולמועד ביטול ההזמנה; להעדר קיומו של סיכול ולאפשרות שספקה הנתבעת לתובעת, לבקשתה, להמיר את החופשה על שם הוריה בתוספת כספית וכן לבחירת התובעת ובני משפחתה שלא לממש את החופשה שהוזמנה, הגעתי למסקנה שיש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בשיעור של 30% מעלות החופשה המקורית, ללא תוספת השינוי שנעשתה לבקשת התובעת לדרישת ספק התעופה.

בהנתן סיוע הנתבעת לא ראיתי לחייב אותה בפצוי כספי נוסף בגין עגמת נפש או בגין קבלת סיוע משפטי (מבלי שהתובעת צרפה קבלה לכך), וזאת גם בהנתן מהות ההליך שלפניי.

...

במכלול השיקולים דלעיל, לאחר שנתתי דעתי להפרת חובת הגילוי מצד הנתבעת בעת הזמנת החופשה; לאשם התורם של התובעת ולמועד ביטול ההזמנה; להעדר קיומו של סיכול ולאפשרות שסיפקה הנתבעת לתובעת, לבקשתה, להמיר את החופשה על שם הוריה בתוספת כספית וכן לבחירת התובעת ובני משפחתה שלא לממש את החופשה שהוזמנה, הגעתי למסקנה שיש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בשיעור של 30% מעלות החופשה המקורית, ללא תוספת השינוי שנעשתה לבקשת התובעת לדרישת ספק התעופה.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי כספי בסך 1,580 ₪.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות משפט בסך 300 ₪, ובסך הכול תשלם הנתבעת לתובעת סך של 1,880 ₪.

הרקע לבקשת ההסתלקות ביום 30.6.22 הגישה המבקשת, הגב' דור דבורה גרינברג (להלן: "המבקשת") בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה, Wizz Air Hungary Ltd (להלן: "המשיבה" או "וויז הונגריה"), שהנה חברת תעופה זרה המאוגדת בהונגריה, בטענה כי המשיבה הפרה את חובתה להשיב לנוסעיה שטיסתם בוטלה את התמורה ששלמו לה עבור כרטיסי הטיסה, וזאת בנגוד להוראות סע' 6 ו-3(א)(2) לחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012 (להלן – "חוק שירותי תעופה") (להלן: "בקשת האישור").

לטענה המבקשת בבקשת האישור, המשיבה מחזיקה בכספי לקוחותיה שלא כדין וכי אי השבת הסכומים ששולמו לה על אף ביטול הטיסה, עולה לכדי הפרת הוראת סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979; הוראות סעיפים 9 ו-21 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1970; ואף מהוה עוולה נזיקית, בהתאם לסעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

לאור זאת, טענה המשיבה, כי לא בכדי בחרה המבקשת שלא לצרף לבקשת האישור אסמכתא המבססת את הטענה כי היא רכשה את כרטיסי הטיסה מוויז הונגריה, או אסמכתא המעידה על כך שהכספים ששילמה עבור כרטיסי הטיסה הועברו לחשבונה של וויז הונגריה, ואף לא הציגה קבלה עבור רכישת הכרטיסים כאמור.

ביום 26.1.23 הוגשה תשובת המבקשת לבקשת הסילוק, במסגרתה טענה, כי המשיבה הנה המשיבה הרלוואנטית לבקשת האישור דנן, זאת לאור העובדה כי המשיבה מפעילה את אתר האנטרנט ממנו נרכשו כרטיסי הטיסה על ידי המבקשת; כי המשיבה היא ששלחה למבקשת את אישור ההזמנה בדבר רכישת כרטיסי הטיסה; וכי המשיבה הודיעה למבקשת על ביטול הטיסה ועל הזכויות המגיעות לה, בגין ביטול הטיסה כאמור.

עוד עתרו הצדדים במסגרת בקשת ההסתלקות, כי בית המשפט יפטור אותם מתשלום המחצית השנייה של האגרה, בהתאם להוראות תקנה 7א(א)(4)(ב) לתקנות בתי המשפט (אגרות) תשס"ז – 2007 (להלן: "התקנות"), המתירה לבית המשפט המאשר הסדר הסתלקות לפטור את הצדדים מתשלום חלקה השני של האגרה, וזאת, לאור השלב המקדמי בו מצוי ההליך, בו אף לא הוגשה תשובת המשיבה, ונוהל אך דיון מקדמי בקשר לבקשת הסילוק בלבד, ולאור העובדה כי לאחר ובהתאם להמלצת בית המשפט במסגרת הדיון כאמור, השכילו הצדדים ליישב את המחלוקות ביניהם, ובכך חסכו זמן שפוטי יקר.

...

לאחר שבחנתי את עתירת הצדדים למתן פטור מתשלום חלקה השני של האגרה, מצאתי כי בענייננו הטעמים המיוחדים המצדיקים מתן פטור כאמור מתקיימים, ובעיקר משהצדדים הגיעו להסדר הסתלקות בשלב מוקדם של ההליך, טרם הגשת תשובה לבקשת האישור, מיד לאחר הדיון הראשון בבקשה למחיקת בקשת האישור על הסף, ובהמלצתי.

סוף דבר אני נותנת לבקשת ההסתלקות, על כל סעיפיה וחלקיה, תוקף של פסק דין.

כלל ההתחייבויות של כל אחד מן הצדדים, כפי שאלה פורטו בבקשת ההסתלקות, מהוות חלק בלתי נפרד של פסק דין זה. אני מורה בזאת על דחיית תביעתה האישית של המבקשת ועל מחיקת בקשת האישור.

מכתב התביעה עולה כדלקמן: התובעת פנתה לנתבעת 1 (להלן: איסתא) לשם רכישת כרטיס טיסה לאנגליה, להישתתפות בכנס מקצועי שנועד להתקיים במדינה זו. נציג איסתא ציין בשיחה כי טיסה שלא דרך חברת לואו-קוסט (כפי שביקשה התובעת) היא רק באמצעות הנתבעת 2 (להלן: קל"מ) ורק עם עצירת ביניים בהולנד.

נציגת קל"מ בשדה התעופה ציינה כי הכבודה "תקועה באמסטרדם" והנחתה את התובעת לרכוש בגדים ושתמורתם תושב לה. התובעת מציינת כי הגיעה למלון באיחור וכי העבירה את ארבעת ימי הכנס בשיטוטים לשם רכישת הציוד החסר לה. התובעת מתארת את הקושי במציאת נעליים מתאימות ובגדים לשביעות רצונה וכיצד נאלצה לכבס בחדר המלון את בגדי הנסיעה שלה.

לכתב התביעה צורפו העתקי חשבוניות וקבלות של התובעת ומכתב ששלחה עם סיכום טענותיה.

הנתבעת טוענת כי רק באוגוסט 2017, כחמשה חודשים לאחר הזמנת הטיסה, ביקשה התובעת לעדכן הזמנתה כך שהטיסה תהיה ללא עצירות ביניים – ומשהוברר כי לא ניתן למצוא עבורה מקום בטיסה ישירה ויתרה על הבקשה לשינוי ההזמנה.

משלא מצאתי כי הוכחה על ידי התובעת כל הפרה של ההסכם בינה לבין איסתא, ושמצאתי כי הטיסות שרכשה באמצעות איסתא היתקיימו כסדרן, אכן לא נמצאה נגד איסתא עילת תביעה.

...

מכל האמור לעיל עולה כי במישור העובדתי המחלוקת בין הצדדים קטנה עד מאד.

" התביעה, לפיכך, נדחית.

משהועלתה טענה זו עוד בכתב ההגנה, ומשהוצגה על ידי נציגת איסתא הן בדיון הראשון והן בדיון השני – והתובעת עמדה על טענותיה נגד איסתא – נדחית התביעה נגד איסתא תוך שהתובעת תישא בהוצאות נתבעת זו בסך 300 ₪.

התביעה נגד קל"מ נדחית, בנסיבות המתוארות לעיל, ללא צו להוצאות.

המבקשת קבלה גמול בסכום של 5,000 ₪ ובא כוחה קבל שכ"ט בסכום של 50,000 ₪ בצירוף מע"מ. קוי חופשה טענה שמדובר בכרטיסי טיסות שכר, כרטיסים זולים יחסית, שאינם ניתנים לשינוי ולא ניתן עבורם החזר כספי.

כמו כן תודיע ללקוחות עצמם במסמך שהיא שולחת אליהם לאחר עריכת הזמנה, כי ביטול הטיסה או אי התייצבות יכולים לזכות בהשבת מסי הנמל, ויש לפנות את המשיבה לשם כך. תניה דומה תתוסף במסמך התנאים הכלליים של המשיבה.

המשיבה סבורה שנכון היה להקל עם מי שמקבל הטבה לעומת מי שמקבל החזר כספי, שכן מדובר במי שנימצא בתהליך רכישה של הכרטיס, ואם תדרשנה אסמכתות לזכאותו, הוא ישלים את הרכישה גם ללא קבלת ההטבה.

לא ראיתי לקבל את עמדת היועץ המשפטי לממשלה שבפרסום יש להודיע כי כל נוסע שלא עלה לטיסה זכאי להשבה, ולו משום האפשרות לרכוש כרטיס חלופי, תוך תשלום מסי הנמל שכבר שולמו.

הקבוצה היא: "כל לקוחות המשיבה אשר רכשו ממנה (במישרין או בעקיפין) החל מיום 6.9.2009 ועד קבלת הסכם זה תוקף של פסק דין, כרטיס טיסה ולא התייצבו לטיסה או לקטע טיסה ושהמשיבה נימנעה מלהשיב להם את מיסי הנמל מקום בו מסי הנמל נותרו בידיה ולא הועברו לרשויות". המבקשת היא אירה פרידמן כהן, ובאי כוחה הם עורכי הדין אסף כהן וברק רון.

עילות התביעה שנימנו בבקשה הן: עשיית עושר ולא במשפט; הפרת חובת תוך הלב לפי סעיף 12 ולפי סעיף 39 בחוק החוזים; ; הפרת חובה חקוקה – תקנות רשות שדות התעופה (אגרות), התשנ"א – 1991; הטעייה לפי סעיף 2 בחוק הגנת הצרכן; הפרת הוראות תקנה 3(2)(ג) ו(ד) בתקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), התשס"ג-2003; והפרת תקנה 8 (13) לתקנות שירותי תיירות (סוכנויות) התשס"א-2000.

...

בתום הדיון ניתנה החלטתי שלפיה לא ראיתי טעם לדחות את ההסדר, והוריתי על פרסומו כדין, ועל משלוח ליועץ המשפטי לממשלה ולממונה על הגנת הצרכן.

דיון לאחר עיון בהסדר הפשרה, בטיעוני הצדדים ובעמדת היועץ המשפטי לממשלה, אני סבורה כי הסדר הפשרה ראוי, הוגן וסביר בעניינם של חברי הקבוצה, ועונה לדעתי על דרישות סעיף 19(א) בחוק תובענות ייצוגיות שזו לשונו: "בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית – גם כי התובענה שהוגשה עומדת, לכאורה, בתנאים לאישור תובענה ייצוגית הקבועים בסעיפים 3, 4 ו-8(א) וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין". ההסדר, ודאי עם תיקונו, נותן מענה לשאלה העיקרית שהועלתה לדיון: השבת מסי הנמל.

אשר לפרסום: משעה שנמצאה דרך ראויה שלפיה המשיבה תשלם את ההשבה; וכיוון שסכום ההשבה יעמוד על סכום נמוך יחסית, של עד 80 ₪ (ועד 70 ₪ בנתונים הידועים היום לגובה ההשבה בפועל) – לא ראיתי מקום להורות על פרסום עמוק יותר, חיפוש חברי הקבוצה עצמם, שיוסיף להוצאות הפשרה.

לסיכום אני מאשרת את הסכם הפשרה שבין הצדדים, בתיקון שנערך בפרוטוקול הדיון מיום 1.11.2021, ונותנת לו תוקף של פסק דין.

בנוסף, ביום 12.12.19 הזמין התובע 2 כרטיסי טיסה מנתב"ג לסנט פטרסבורג לתאריך 30.07.20, וכן 2 כרטיסי טיסת אל-על מרומא לנתב"ג (להלן: "הטיסות" או "כרטיסי הטיסה").

אולם לשיטתו, בנסיבות אלו של כח עליון, גורר אחריו הביטול השבת מלוא הסכומים.

אין בידי לקבל את טענת התובע, לפיה לא ידע או לא הבין את הסעיף בקבלה, לפיו הנתבעת רשאית לנכות סך של 50$ (לאדם) בגין ביטול הזמנה.

(ב) במקרים האמורים בסעיף קטן (א) רשאי בית המשפט, בין אם בוטל החוזה ובין אם לאו, לחייב כל צד להשיב לצד השני מה שקבל על פי החוזה או, על פי בחירה כאמור בסעיף 9, לשלם לו את שוויו, ולחייב את המפר בשיפוי הנפגע על ההוצאות הסבירות שהוציא ועל ההתחייבויות שהתחייב בהן באופן סביר לשם קיום החוזה, והכל אם נראה לבית המשפט צודק לעשות כן בנסיבות הענין ובמידה שנראה לו. אין מחלוקת כי המצב החדש בעולם בצל משבר נגיף הקורונה הפך את החוזה שנכרת בין הצדדים לבלתי ניתן לקיום (סיכול).

על ההצדקה שבחלוקת הסיכון, השיקולים שיש לשקול בהקשר וקביעת שיעור ההשבה ראו תק (עכו) 5371-03-20‏ ‏ראובן רודולר נ' פגסוס תיירות ונסיעות בע"מ (25.12.2020) ות"ק 24930-07-20 רג'ואן ואח' נ' גורדון טורס בע"מ (18.12.2020)).

...

אין חולק עוד כי התובע זכאי להשבה של הסכומים ששילם, אולם בצד זאת, סבורני כי יש מקום להורות בנסיבות שנוצרו, משיקולי צדק, על ניכוי דמי הביטול.

גם משום כך, אני סבור כי קמה לנתבעת זכותה לדמי הביטול הקבועים בקבלה, שהרי לשם השבת הסכומים שעה שענף התיירות חווה טלטלה קשה עקב משבר נגיף הקורונה, נדרשה הנתבעת לפעול למול הספקים כאמור, בעודה סופגת נזקים והפסדים בעצמה מחמת המשבר העולמי.

סוף דבר אני מקבל את התביעה בחלקה, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 334 ₪, בצרוף הוצאות משפט בסך 300 ₪ ובסה"כ 634 ₪.