אי עמידה בתשלומי המשכנתא פינוי

היורשים הגישו בקשה לקיום צוואה והמבקשת הגישה היתנגדות המבוססת על אי עמידה בהתחייבויות המנוח בהסכם הממון.

לסיכום נקבע, כי הדירה שייכת למבקשת ולעזבון המנוח בחלקים שוים וניתן צו לפירוק השתוף בדירה על ידי מכירתה לכל המרבה במחיר, והתמורה לאחר סילוק ההוצאות והמסים תחולק באופן שווה בין הצדדים בכפוף להיתחשבנות כאמור של החזר למבקשת של מחצית תשלומי המשכנתא החל מנובמבר 2004, ומאידך תשלום דמי שימוש בגובה מחצית מדמי השכירות החל ממועד פטירת המנוח ועד לפינוי הדירה.

במקרה כזה אפשר היה לטעון שהרישום עומד בתוקפו, ושלמבקשת עומדת עילת תביעה חוזית ביחס לתשלומי המשכנתא.

...

מסקנה זו מקבלת משנה-תוקף כאשר אין מדובר בשני צדדים מזדמנים להסכם אלא בבני זוג שחיו יחדיו לאורך כל התקופה, ואלמלא זנחו את ההסכם בכל הנוגע לדירה, חזקה עליהם שהיו פועלים למימושו.

בנסיבות אלה המסקנה בדבר זניחת ההסכם היא מסקנה המתחייבת לדעתי מהנסיבות.

נוכח מסקנתי האמורה איני רואה צורך לדון בסעדים החלופיים להם עתרה המבקשת - ביטול מגבלת ההתיישנות שקבע בית המשפט לענייני משפחה לענין החזר מחצית תשלומי המשכנתא, וכן ביטול חיובה של המבקשת בדמי שימוש ראויים עבור הדירה ממועד פטירת המנוח, אף כי אני סבור שהמבקשת צודקת אף בטענותיה לענין זה. אשר על כן אציע לחבריי כי נקבל את הערעור ונבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי (וממילא גם את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה), ונקבע כי הסכם הממון שבין המבקשת למנוח בטל מחמת שנזנח על ידי הצדדים, ולפיכך בטלים גם החיובים מכוחו, ולענייננו - העברת מחצית הזכויות בדירה על שם המנוח (היורשים).

בדיון נוסף שהתקיים ביום 5.3.19 דווח כי הנושה המובטחת הסכימה להפחית את חוב הפיגורים מסכום של 480,000 ₪ לסכום של 400,000 ₪, מותנה בכך שסכום החוב ישולם עד ליום 1.7.19 ובכך שהחייב ימשיך לעמוד בתשלום המשכנתה.

החייב ביקש כי הנאמן ינהל את הליך המכירה, תחת פקוחו של בית משפט זה. החייב הבהיר את מצבה הנפשי של רעייתו, הקושי בבצוע הליך הפינוי אם לא יהיה שתוף פעולה אקטיבי לנוכח מצב זה, הטראומה הצפויה לקטינים ומחלתו.

...

דיון והכרעה: לאחר עיון בעמדות הצדדים אני מורה כי המימוש של הדירה ייעשה בבית משפט זה, כאשר לשם כך ימונו הנאמן וכונסת הנכסים במשותף לא יכולה להיות מחלוקת כי במקרה זה שווי הנכס עולה על שווי החוב לנושה המובטחת, ומכאן, שמתקיים התנאי שנקבע בעניין ששון לוי בנושא שווי הבטוחה, ולפיו, במקרה ששווי הנכס עולה על שווי החוב, יש מקום לפיקוח של בית משפט זה. הדברים עולים גם מתוך הוראות חוק חדלות פירעון שהובאו על ידי הנאמן.

לסיכום: מדובר בענייננו במקרה חריג.

לאור האמור אני מורה כי מימוש הדירה ייעשה בפיקוח בית משפט זה, על ידי הנאמן וכונסת הנכסים במשותף.

בפתיח להסכם נרשם שהוא נערך נוכח צו כנוס נכסים שניתן לנכס וצו פינוי, האפשרות שניתנה למוכרים למכור את הנכס בשוק החופשי, וכן סילוק יתרת המשכנתה, ובנוסף, הקושי למכור את הנכס בשל העובדה שהחברה המשכנת מצויה בהליך פירוק, עובדה המקשה על רוכשים פוטנציאליים לקבל משכנתה.

בהמשך הובהר שאיחור בתשלום המשכנתה לא יהווה הפרת ההסכם, ויחד עם זאת המשיבה תישא בכל חוב ונזק שייגרמו עקב אי עמידה בתשלום החזרי ההלוואה החודשיים.

...

המשיבה החזיקה בנכס מאז חודש 6/07, לכאורה, בעוד שבפועל זיכרון הדברים שמכוחו נמסר לה הנכס לא קוים, ונחתם בסופו של דבר הסכם המכר.

אציין שבהחלטה קודמת הצעתי לצדדים למנות תחילה שמאי, שיאמוד את שווי הנכס, כך שניתן יהיה לגדור את המחלוקת, ולו מספרית, אך מעת שהצעה זו לא נענתה, אין מנוס אלא מללכת בדרך המלך, ולהגיש בקשה חדשה, שתתייחס לכל העילות והשאלות שציינתי, תלווה בחוות דעת שמאית, ובנתונים אודות הסכומים ששולמו על ידי המשיבה.

סיכום הבקשה לסילוק בקשת הנאמן על הסף – נדחית.

₪ לפינוי דרש כי תשלם לו דמי שימוש ראויים ופצוי בגין העידר פינוי בגובה 45,000 ביום 27.09.17 הגישה האחות כתב הגנה בו טענה כי חרף העובדה שהדירה רשומה בבעלות אחיה, הלכה למעשה אין לו כל זיקה אליה והוא איננו מחזיק בה ואף לא שילם עבור רכישתה.

בעיניין שלפנינו, בחינת כלל העדויות והראיות על פי הסדר הכרונולוגי של הדברים, מובילה למסקנה כי הבעלות בדירה היא של הבן ולא של הוריו, משני טעמים עקריים: האחד - הודאת האב בהליך אחד, כי הדירה בבעלות הבן, דבר היוצר השתק שפוטי כלפיו; השני – אי עמידה בכלל הבסיסי להוכחת נאמנות במקרקעין והוא מימון רכישת הדירה.

את הדירה עצמה השכיר ובאמצעות שכר הדירה למימון המשכנתא, וכך העיד (עמ' 3 ש' - 19:( "אחרי שהתגרשנו השכרתי את הדירה והשכירות שילמה את המשכנתא." השוכר הראשון (עובד חברה) הפקיד את שכר הדירה לחשבון הבן וממנו שולמה המשכנתא השוכרת השניה (אישה פרטית) הפקידה שכר הדירה לחשבון ההורים וממנו שולמה המשכנתא, אך אין זאת אומרת כי המקור הכספי הוא של ההורים.

...

יודגש כי האב לא אמר מילה וחצי מילה על רכישת דירה זו :( בנאמנות, למרות שיודע היטב משמעות מונח זה, כעולה מסעיף 9 לתצהירו (פסקה "... החלטתי להעביר אליו את מניותי בחברה בשיעור של 2/3 בנאמנות בלבד,

לאור כל האמור לעיל, נפסק כדלקמן: תביעת הפינוי והתשלום בתמ"ש - 08- 17 מתקבלת חלקית ועל כן הנתבעת תפנה הדירה עד ליום 30.4.19 .

התביעה למתן פסק דין הצהרתי בתמ"ש - 09- 17 נדחית במלואה.

החזקה בפועל עברה רק ביום 10.12.21 כאשר החשבונות עוברים ע"ש הקונה עם פינוי הדירה ביום 5.11.21 אולם אינו מקבל את החזקה בשל העובדה שטרם שילם את מלוא תמורתה.

התובע העיד: "יש שקרים שמתועדים ויש חתימה שנעשתה באינוס שהתובע כפתה עלי ואנסה אותי." עם זאת התובע הודה והעיד: "היא היתנתה את מסירת הדירה בתשלום נוסף של 8250 ₪ המהוים קנס על איחור במסירת התשלומים ועוד 256 ₪ חוב ארנונה. הסיבה היא שהיה להן עיכוב במשכנתא שלהן ". וכן "ב10.12 החתימו אותי על חוזה בכפיה באונס שאני לא אתבע אותה." בעלה של הנתבעת העיד: "עקב 59 ימי איחור שילמנו פעמים משכנתא ." וכן "שלמתי פעמים אי עמידה במשכנתא וזה הסכום שביקשנו." וכן "ב 10.10 הוא היה להעביר וב 15.10 שלמתי משכנתא וב 15.11 שלמתי עוד פעם משכנתא. והוא שילם רק בנוב'" התובע טען לחתימה תחת כפייה ואילוץ אולם לא הוכיח זאת לפיכך הנו מנוע מלהגיש תביעתו בנגוד להתחייבותו.

...

טענתו של התובע כי הסכום ששולם הינו עבור האיחור הימים דינה להידחות שכן התחשיב אינו עולה כדי האיחור בימים ומתאים לתשלום ששילמו עבור המשכנתא למשך חודשיים.

בסיכומו של יום הריני קובע כדלקמן: דין התביעה העיקרית להידחות.

דין התביעה שכנגד להתקבל.