אי ספיקת כליות סופנית שנגרמה במהלך השירות הצבאי

בחלק "תאר כיצד גרמו תנאי השרות למצבך" הוא כתב: "כן אני נחשפתי למכשירי קשר במסגרת העיסוק שלי". המערער הופנה על-ידי המשיב לפרופ' מרדכי וייס, מומחה למחלות פנימיות ואנדוקריניות, אשר בחוות דעתו מיום 14.1.2013 קבע כי מחלת PTC של המערער החלה עוד בטרם גיוסו, כי היא לא הוחמרה בעת השרות הצבאי, כי לא חל איחור באיבחון ובטיפול במחלתו במהלך השרות וכי והסיבוך הניתוחי לא קשור לשירות.

הבדיקות שנעשו לו במהלך השרות לא כללו בדיקת ניקור כליה (ביופסיה), ובחלוף ארבע שנים ממועד שיחרורו - כשהוא אובחן כסובל מאי-ספיקת כליות סופנית, לא ניתן היה עוד לבצע ניקור בכליותיו.

...

אמנם, כמצוטט בסיכומי בא-כוח המערער, בעניין צ.ד. ציינה השופטת שבח קיומה של פסיקה "המכירה בקבלת שירות רפואי צבאי 'מאונס' כזיקה מספקת הקושרת בין תוצאת הטיפול הרפואי לבין הדרישה 'עקב השירות', אף בהיעדר רשלנות", אולם בהמשך היא עמדה על הגישות הסותרות הקיימות בפסיקה, והבהירה כי - "התוצאה לפיה אין מדובר באחריות מוחלטת, כלומר אין זה מספיק רק להוכיח כי הפגימה או המחלה התרחשו בעת השירות הצבאי, וכי טיפול רפואי ניתן בעת השירות הצבאי - היא אך מתבקשת, שהרי לולא כך היינו מרוקנים מכל תוכן את דרישת החוק להוכיח גם את הפרמטר "עקב שירותו", הקבוע בסעיף 1 לחוק הנכים, בהגדרת המונח "נכות". לפיכך, אנו דוחים את הטענה כי אי-מתן אפשרות למערער לחרוג מהוראות פקודות הצבא בכל הנוגע לקבלת טיפולים רפואיים מחוץ למסגרת הצבאית מקימה את הקשר הסיבתי הנדרש.

מסמכים אלו, כמו גם דברי המערער בישיבה המקדמית, משמיטים את הקרקע מתחת לטענה שבסעיף 15 לסיכומי בא-כוח המערער, לפיה "לא נסתרה טענתו שלא הובהרו לו סיכויי הניתוח". התוצאה דחינו את כל טענות המערער בכתב הערעור המתוקן, והגענו למסקנה כי לא נפל דופי בהחלטת המשיב מיום 7.4.2013.

אשר על כן, אנו דוחים את הערעור.

בשנת 2009, במהלך שרותה הצבאי, אושפזה התובעת בבית החולים לאחר שהתמוטטה בבסיס, ונימצא כי היא סובלת מאי ספיקת כליות סופנית.

קצין התגמולים דחה את תביעתה בנימוק שלא נגרם לה נזק בעקבות הטיפול הרפואי בה בצבא ושאין קשר בין אי ספיקת הכליות ממנו סבלה ובין תנאי השרות בצבא.

...

אשר לטענת הנתבעת לתחולתו של סעיף 36 לחוק הנכים, איני מקבלת את הטענה.

סוף דבר, בקשת המדינה מתקבלת.

ההודעה לצד שלישי שהוגשה נגדה נדחית על הסף בשל ייחוד העילה הקבוע בסעיף 6(א) לחוק אחריות המדינה.

תמצית העובדות הרלוואנטיות התובע יליד 1976, שירת בשירות קבע בצה"ל כחשמלאי ומנהל עבודה החל מיום 21.8.1998 ועד ליום 31.7.2017.

להשלמת התמונה אציין כי לתובע כליה בודדת מלידה ולטענת הנתבעת על פי התעוד הרפואי לתובע אי ספיקת כליות מ-2008 אלא שהתובע טוען כי למרות בעיותיו הרפואיות הוא עבד באופן רגיל ללא שלמגבלותיו הרפואיות הייתה השפעה על עבודתו ורק ב-2016 מצבו הצריך טפול בדיאליזה ונכותו הפכה לנכות קבועה.

התנאים לקבלת גמלה עבור נכות מוחלטת ותמידית נספח 2 לפוליסה מגדיר מהו מקרה הביטוח לצורך קבלת גמלת נכות מוחלטת ותמידית: "תאונה שארעה במהלך תקופת הביטוח, או מחלה שהתגלתה בתקופת הביטוח ושגרמה לנכות מוחלטת ותמידית של המבוטח, בין בתקופת הביטוח ובין לאחריה. לעניין נספח זה, מועד קרות מקרה הביטוח הנו המועד בו ארעה התאונה או המועד בו אובחנה המחלה, לפי העניין." דהיינו, שעל מנת שמבוטח יהיה זכאי לגימלה עבור נכות מוחלטת ותמידית עליו לעמוד בשני תנאים מצטברים: התאונה שאירעה למבוטח ו/או מחלה שהתגלתה לו, ארעה ו/או התגלתה בתוך תקופת הביטוח ונגרמה לו בעקבותיהן נכות מוחלטת ותמידית.

חוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים בחוות הדעת הרפואית שהוגשה מטעמו של פרופ' פריד – מומחה התובע, נקבע כי התובע סבל "מכשל כלייתי על רקע לא ברור והגיע לכשל כלייתי סופני עם טפול בהידמודיאליזה בפברואר 2016. אין ספק לפי ניסיוני וספרות הרפואית אין כל הוכחה או נתונים בספרות הרפואית כי מטופל עם כשל כלייתי דרגה שלוש עד ארבע נפגע כושר העבודה שלו או יש לו נכות מוחלטת.

...

למען הסר ספק איני רואה סתירה למסקנה זו מעצם העובדה שמשרתי הקבע לפני 1.4.2012 צורפו לפוליסה זו ללא חיתום ותצהירי בריאות שכן, לו היה התובע שלו כיליה אחת מלידה, ללא כל ממצא רפואי של כשל כילייתי בדרגה 3 או 4 כבר מ-2008 , והכשל היה מתגלה רק לאחר 1.4.2012 , לא ניתן היה לשלול את זכותו לפיצוי בגין נכות שהתגבשה ב-2016 בשל היותו בעל כיליה אחת וזאת בשל העדר חיתום ותצהיר בריאות ועמידתו בתנאי מקרה הביטוח : הכשל לכאורה התגלה בתוך תקופת הביטוח.

על כן, אני קובע כי התובע אינו זכאי לפי תנאי הפוליסה של הנתבעת לקבל גמלה עבור נכות מוחלטת ותמידית- תביעתו נדחית.

לפנים משורת הדין, ולנוכח גישתם של הצדדים לייעל את הדיון ובשים לב למצבו של התובע התובע ישלם 5000 ₪ עבור הוצאות הנתבעת תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המנוח לא סבל רק מבעיה לבבית או רק מבעיה של אי ספיקת כליות סופנית או רק מסוכרת או רק מיתר שומנים בדם או רק ממחלת טרשת עורקים או רק ממחלות כרוניות נוספות.

ביהמ"ש העליון פסק כי המבחן לקביעת הקשר הסיבתי שבין השרות בצה"ל לבין הפגיעה אינו "הקשר הסיבתי הטיפוסי" אלא "הקשר הסיבתי הקונקרטי". אין השופט רשאי להציג לעצמו את השאלה: מה היה קורה לחייל אילמלא שרותו, האם היה נפגע פגיעה דומה, כלומר פגיעה מאותו סוג, בחיים האזרחיים או לא. עליו לרכז את מעייניו לפגיעה הקונקרטית - ארוע שארע בעת השרות בצבא או מצב שהחייל היה נתון בו, האם אלה גרמו - בעצמם או בצרוף גורמים אחרים, לפגיעה שהחייל נפגע בה שאירעה בשירות (ראו השופט זילברג בע"א 137/64 גיורא וינשטיין נ' ק"ת פ"ד יח(2) 510 וכן ע"א 8077/96 קריספל נ' ק"ת פ"ד נא(2)817 (להלן: "פרשת קריספל")).

...

במקרה שלפנינו אין כאמור ראיות שכאלה ולכן מתחייבת המסקנה כי המערערת לא עמדה בנטל המוטל עליה.

סיכומו של דבר לאור כל האמור, מאחר והמערערת לא הוכיחה ברמת הוכחה של למעלה מ – 50% כי יש קשר בין נסיבות פטירת המנוח לבין נכותו המוכרת, הגענו למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת המשיב.

הערעור נדחה.

יתכן וביופסיה כילייתית אז היתה מעלה ממצא הניתן לטפול ו/או להשהיית מועד הופעת אי ספיקה סופנית".

אמנם, ברע"א 5462/95 שניאור נ' קצין תגמולים (תק-על 96(2) 376), נאמר כי: "כאשר חייל נזקק לטפול רפואי עקב מחלה שאין לה עם השרות ולא כלום ובעקבות גילוי המחלה והטיפול בה או בסיבוך הנוצר בעקבותיה, בדרך הרגילה והמקובלת נגרמה לו נכות, לא נוצרת זיקה של סיבתיות עם השרות ואין לקבוע כי הנכות נגרמה עקב השרות". ואכן, העובדה כי מחלתו של חייל נגרמה או הוחמרה במהלך שרותו הצבאי, אין בה די, כשלעצמה, כדי להקים זכאות לתגמולים.

עם זאת, בעדותו בפני ועדת הערעורים אמר, כי לצבא מתגייסים מאות אנשים, שיש להם מספר כדוריות אדומות בשתן ואף עקבות של חלבון, אך לאלה - כך ציין - מבצעים בדיקה של תיפקוד הכליות, ולעיתים בירור אורולוגי, "ואם הממצאים רק בשתן החולה נשאר במעקב". פרופ' חיימוביץ גרס בחוות-דעתו כי "חובה היה לברר באופן יסודי את הסוג המדוייק של מחלת הכליות של מר שוקרון, כולל ביופסיה של הכליה, בעת שירותו הצבאי". הוא מלין על כך שמחלתו של המערער לא אובחנה, וממילא לא טופלה.

...

כשלעצמי, סבורני כי גם טיפול סימפטומטי, אשר יש בו כדי לעכב את ההתדרדרות במצבו של החולה, לשפר את איכות חייו ואולי גם להאריכם - הוא טיפול שכל חולה זכאי לו, ובשום-אופן אין להקל בו ראש.

סוף-דבר המערער הוכיח כי מחלתו הוחמרה עקב שירותו הצבאי.

לפיכך, דין הערעור לדעתי להתקבל.