אי ניהול פנקס חופשות על ידי מעסיק

בטיוטה הראשונה של הסכם העבודה כפי שנוסחה על ידי החברה נקבע שהחברה תפריש, לביטוח מנהלים ישראלי על שם העובד, 13.33% מהמשכורת - 8.33% עבור פצויי פיטורים ו - 5% עבור תגמולים, כאשר תשלומי החברה לפוליסה ייחשבו "על חשבון" פצויי הפיטורים מכוח הדין הישראלי ככל שהעובד יהא זכאי לקבלם (סעיף 9 לטיוטה, שכותרתו "ביטוח מנהלים", וכלל בנוסף הפרשה לפי נהלי החברה בגין אובדן כושר עבודה).

עם זאת כאשר ברור שההפקדה יועדה לפצויי פיטורים - נקבע שאין להיתעלם ממנה, ויש לראות בה "כדין כל הפקדה על ידי מעביד, בידי צד שלישי, של סכומים המשמשים לו לאחר מכן לתשלום פצויי פיטורים" (עניין קלאו; כן ראו את דב"ע (ארצי) מא/3-157 צבי ורדי - אורה תעשיות מוצרי אריגת יד, פד"ע יג 229 (1982)).

בית הדין סיכם כי משהחברה לא ניהלה בגין העובד פנקס חופשות, ולא רשמה את ימי חופשתו בכל דרך אחרת - קמה חזקה עובדתית בהתאם להוראות סעיף 26ב'(ג) לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 לפיה לא ניתנה לעובד תמורה כלשהיא עבור ימי חופשה, והוא מוחזק כמי שלא ניצל ולו יום חופשה אחד במהלך תקופת עבודתו, אלא אם תוכיח החברה אחרת.

...

דיון והכרעה לאחר שקילת טענות הצדדים בנושאים לעיל, אנו סבורים כי קביעותיו של בית הדין האזורי בנוגע לפדיון החופשה והחזרי ההוצאות תואמות את הדין, ההלכה הפסוקה והראיות שהובאו במסגרת ההליך ובהתאם יש לאשרן מטעמיהן.

ממילא, בהתחשב בתוצאת פסק דיננו שמשמעה קבלת חלק קטן מאוד מתביעתו של העובד, אנו סבורים כי יש לבטל לחלוטין את ההוצאות שנפסקו לזכותו.

סיכום סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, ערעור העובד נדחה בכל חלקיו.

בהנתן האמור לעיל, אין התובעת זכאית לתשלום פיצוי בשיעור הכספים שהיו אמורים להיות מופרשים על ידי המעסיק לאותה קרן, ודין תביעתה בהקשר זה להדחות.

לצד החובה לנהל פנקס חופשה, מחויבים מעסיקים - כחלק מתיקון 24 לחוק הגנת השכר, לציין על גבי תלוש השכר פרטים שונים, כמפורט בתוספת לחוק.

לגופו של עניין, נציין כי הנתבעת לא ניהלה, ומכל מקום לא הציגה, פנקס חופשה ואף לא ניהלה רישום מסודר כאמור בתלושי השכר.

...

לאור האמור, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 136.3 ₪ בגין תוספת משפחה.

בשים לב למועד הגשת התביעה, התביעה לפיצויי הלנה התיישנה בהתאם לסעיפים 17א ו-20(ד) לחוק הגנת השכר, התשי"ח -1958 (להלן: "חוק הגנת השכר") ועל כן דין התביעה בעניין זה, להידחות.

סיכום לאור כל האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים שלהלן: סך של 36,639 ₪ בגין הפרשי שכר מינימום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.4.17 ועד למועד התשלום בפועל.

הנתבע כאמור מעולם לא ניהל פנקס חופשה עבור מי מעובדיו ובכללם התובע (עמ' 48, ש' 2-14); כך גם עיון בתלושי השכר מלמד כי לא נוהל בהם מעקב אמין אחר ניצול וצבירת ימי חופשתו של התובע, למעט ציון יתרת ימי חופשה שלילית החל משנת 2008, ככל הנראה בתקופה שלאחר שריפת המסעדה (ראה עדות הנתבע בעמ' 53, ש' 11-20).

קביעה זו נכונה גם בנוגע לימים הראשונים שלאחר השריפה, בהם התובע אמנם הודה כי נעתר לבקשת המעסיק ונשאר בביתו, אולם ימים אלה אינם בבחינת ימי חופשה ולו מחמת העובדה שהם נכפו על התובע על ידי המעסיק וללא שהתובע בחר מיוזמתו להיות בהם בחופשה.

...

לפיכך, התביעה לפיצוי בגין אובדן דמי אבטלה נדחית בזאת.

סוף דבר על הנתבע לשלם לתובע, בתוך 30 ימים מהיום, את הסכומים הבאים: הפרשי שכר בסך 35,200 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 15.2.2012 (מחצית תקופת הזכאות) ועד מועד התשלום המלא בפועל; פיצוי בגין הפרת חוק הגנת השכר בסך 5,000 ₪; פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד בסך 3,500 ₪; פדיון חופשה שנתית בסך 21,945 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.13, ועד למועד התשלום בפועל; דמי הבראה בסך 5,194 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.13 ועד למועד התשלום בפועל; החזר הוצאות נסיעה בסך 7,207 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.2.12 ועד למועד התשלום בפועל; פיצויי פיטורים בסך 82,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.13 ועד למועד התשלום בפועל; פיצוי חלף הפרשות לפנסיה בסך 5,058 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 15.2.12 ועד מועד התשלום המלא בפועל; הפרשי הצמדה וריבית על הסך של 1,933 ₪ מיום 1.2.13 ועד למועד התשלום בפועל ביום 13.3.13.

יתר התביעות – נדחות.

רישום חופשות בתלוש השכר אינן תחליף לניהול פנקס חופשות על ידי המעסיק (ע"ע (ארצי) 21920-02-13 דימאנט צעצועים בע"מ נ' פרנצב (נבו 01.06.2015)).

...

התביעות לדמי נסיעות ולשי לחג, נדחות.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים בגין הרכיבים כדלקמן: הפרש פיצויי פיטורין בסך 3,385 ₪.

בנוסף, הנתבעת תשלם שכ"ט ב"כ התובע בסך 3,000 ₪.

אשר לחישוב שווי יום חופשה, קובע סעיף 10(ב)(2) לחוק חופשה שנתית כי החישוב יבוצע לפי ממוצע השכר בשלושת החודשים המלאים בשנה האחרונה לעבודה, כאשר לפי סעיף 10(ג) שכר עבודה "הוא כל תמורה, בכסף או בשווה כסף, המשתלמת לעובד על ידי המעסיק בעד שעות העבודה הרגילות...". בהקשר זה יצוין כי לפי הפסיקה עובד אשר היה זכאי וקיבל תשלום שעות נוספות גלובאליות, לא יהיה זכאי לכלילת אותו סכום בחישוב פדיון החופשה, אם הלכה למעשה עבד בשעות נוספות (ע"ע (ארצי) 76/99 מרדכי אופיר – מועצה מקומית נווה מונוסון (6.6.02)).

לסיכום הדברים, קבע בית הדין הארצי כי: "גם בגדרי תיקון 24 נותר לבית הדין שיקול דעת בהפעלת הוראותיו, וזאת בראי טענות הצדדים לרבות נחיצות הצגת גרסה מצד העובד (ענין זינאת) ובהתאם לסיווג תקופת העבודה לאחד המצבים הנזכרים בענין ריעני והפסיקה שבאה בעקבותיו". סעיף 26ב. לחוק הגנת השכר יוצר חזקה שעה שלא הוצג פנקס עבודה על ידי המעסיק; לפיה עבד העובד לפחות 15 שעות נוספות בשבוע, או 60 שעות נוספות בחודש.

עו"ד סרוסי: לא נהלתם מעקב שעות אלקטרוני כלשהוא? העדה, גב' גבריאלוב: אלקטרוני? עו"ד סרוסי: כן, נגיד על ידי כרטיס או טביעת אצבע או משהו בסגנון הזה? העדה, גב' גבריאלוב: תלמד אותי אחר כך, אולי אני, עו"ד סרוסי: נעבוד על זה. העדה, גב' גבריאלוב: אולי לעובדת הבאה, אני לא מכירה את זה." ר' עמ' 32-33.

...

מנגד, לא שוכנענו כי הנתבעת הרימה את הנטל להוכיח את טענתה כי יש ליתן צו הצהרתי שמאפשר לנתבעת לקבל בחזרה את כספי הפיצויים שהופרשו עבור התובעת.

משכך לא שוכנענו כי יש לקבל את התביעה שכנגד בכל הנוגע לצו ההצהרתי ומשכך על הנתבעת לשחרר לתובעת את מלוא רכיב הפיצויים, גמל עובד וגמל מעסיק שהופרש לטובת התובעת.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.