"רציתי להמשיך ישר. נסעתי ויצאתי מהכיכר ולהשתלב לכביש 40. נסעתי ישר ובערך 300 מ' הגיע מולי נהג והיה צריך לפנות שמאלה ולא עצר וכנכנס במהירות מטורפת ונכנסת בתוכי. לא נתן לי זכות קדימה שלי. אני קלטתי אותו וצפרתי אותו כדי שיאט כי זו היתה מהירות גבוהה וראיתי שהוא יכול להיכנס בי, בלמתי בלימה חזקה עד כמה שאפשר, זה לא עזר והיתה תאונה. הוא מעך את כל הקדימה שלה רכב, מי שישב לידי הדלת שלו היתה ממש בפנים.
בתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן:"התקנות") נקבע:
"97 (א). לא ינהג אדם רכב מנועי בזמן תאורה אלא כשפנסי החזית והפנסים האחוריים מאירים ולוחית הזיהוי האחורית מוארת".
מטעם התובע העיד מר ארקדי דולגופולסקי, שהנו עד נייטראלי כי:
"ביום 15/6 עשינו קניות אני ואישתי בשופר סל דיל אחרי הקניות נסענו לחניה ושמנו את הדברים והגענו ליציאה מהחניה, אני צריך לפנות שמאלה, לא היה מכוניות, הסתכלתי ימינה, היה אור אחד רחוק, יכולתי לצאת. אישתי אמרה משהו, אני כאילו בתוך מחשבה החלטתי לעמוד כי היה חושך לא רגיל, הסתכלתי ימינה ושמאלה, לא היה אף אחד. בכל מקרה נשארתי, כדי להיות מוכן לצאת אחרי הרכב, הסתכלתי בצד שמאל היה חושך מוחלט, לא יודע, 5 שניות, פיתאום אני רואה בתוך החושך יש יותר כתם יותר כהה, חשבתי נדמה לי, ראיתי ממש כתם, עבר אוטו שניה, אני רואה קו גבול בין חושך וכהה, ממש קו. אחרי שניה ראיתי כך זה ניגמר בצורה של רכב, (מדגים עם הידיים), הבנתי שזה גג של אוטו. שהבנתי שזה גג של אוטו, אמרתי לאישתי תראי, תראי, אחת (לא הספקתי לומר אחת מטומטמת) אמרת אחת מ... והיתה התאונה. פעם אחת ראיתי את הפנסים וחיכתי שהוא יעבור. בזמן שאמרתי את זה, התברר זה נהג מונית, הוא ניכנס וזהו ואז היתה תאונה. אחרי זה הנהג, אני הייתי ביציאה, מטר וחצי, הוא ישר היה בהלם ובשוק, לא הבין מאין זה הגיע. הוא לא ראה אף אחד, גם אני לא ראיתי אף אחד. צפצפתי לו, האוטו היה בלי אורות, אמרתי לו שהאוטו ללא אורות, אמרתי לו בטח ללא אורות כי לא ראיתי את האוטו. הוא הלך מסביב. לא ראיתי את הנתבעת, לא יצאתי מהאוטו, רק ראיתי את האמרתי לנהג שהאוטו היה ללא אורות. הוא הלך מסביב לראות את הנזק, הייתי מוכן לצאת כי היו אחרי מכוניות שצפצפו. פיתאום שמעתי את הקול של האשה שהיתה עם אורות, הבנתי שזו נהגת. הבנתי עוד דבר אחד, אם אסע, הוא נשאר אשם וזה לא בסדר, צפצפתי לו והוא בא אלי, הוא היה בשוק כזה, אמרתי לו קח את הפרטים שלי, אתה צריך מישהו שיעיד כי לא אתה אשם." (כל ההדגשות אלא אם צויין אחרת אינן במקור- צ.ג.פ)
(ראה פרוטוקול עמ' 2 שו' 41- עמ' 3 שו' 8).
בהתקרב רכב לצמת יש לפעול בהתאם לתקנה 64 לתקנות:
64 (א) לא הוצב תמרור המורה על מתן זכות קדימה בצומת או על עצירה לפני הצומת בכיוון הנסיעה של נוהג הרכב, יחולו הוראות אלה:
(1) נתקרבו לצומת כמה כלי רכב מצדדים שונים, יתן נוהג רכב את זכות הקדימה לכלי רכב הבאים מימין;
(2) נוהג רכב, המתקרב לצומת או הנמצא בצומת ועומד לפנות שמאלה או לפנות בפניית פרסה לשמאל יתן זכות קדימה לרכב הבא ממולו והנמצא בצומת או קרוב לצומת וזאת מבלי לגרוע מהאמור בפיסקה (1);
(3) נוהג רכב היוצא מדרך עפר ועומד להכנס לדרך סלולה או לחצותה יתן זכות קדימה לרכב המתקרב בדרך הסלולה.
היא לא היתה קיימת בשבילי, אוטו כהה ללא אורות".
...
לנוכח כל האמור, אני קובעת כי יש לחלק את האחריות לתאונה, כך שעל הנתבעת לשאת ב- 80% מהנזקים שנגרמו לתובע.
לאור האמור אני מורה כי הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים שלהלן:
סך של 19,709.6 ₪ על פי חוות דעת השמאי שיישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 5.7.2011 שהוא מועד עריכת חוות הדעת השמאית.
אני מקבלת חלקית את התביעה ביחס לימי עבודה, על אף שקיים אישור רואה חשבון וזאת מאחר שלא הוכח מספר הימים שהרכב הושבת (הדבר אינו מופיע בחשבונית המוסך) ולא הובאו ראיות אשר להכנסה חייבת במס וכיו"ב, כך שהנתבעת תשלם את הסך של 2,500 ₪ בלבד.
