אי מתן זכות קדימה להולכי רגל במעבר חציה במועד שנקבע

העבירה, הסדר הטיעון והעבר הנאשם הורשע, בהתאם להודאתו במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות של הפקרה אחרי פגיעה בנגוד לסעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה") נהיגה בקלות ראש או ברשלנות או במהירות שיש בה בנסיבות המקרה סכנה לציבור שגרמה לתאונת דרכים בה ניחבל אדם בנגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה בצרוף סעיף 38(2) לפקודת התעבורה ואי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חציה בנגוד לתקנה 67(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 בצרוף סעיף 68 לפקודת התעבורה.

לאחר שחצה את הצומת פגע הנאשם עם חזית רכבו ב-ל.מ, קטינה כבת 9 (להלן: "הנפגעת") שחצתה באותה עת, יחד עם משפחתה, את מעבר החציה ברחוב לוי אשכול הממוקם לאחר הצומת.

" המטרה מרכזית של עבירת ההפקרה היא מתן עזרה מיידית לנפגע בתאונת דרכים לשם שמירה על גופו וחייו, ולצדה שתי מטרות משנה נוספות של מניעת היתחמקות של הנהג מאחריותו לתאונה והקלה על רשויות אכיפת החוק בבירור הסיבה להתרחשות תאונת הדרכים ומי אחראי לה זאת כפי שנקבע בע"פ 5000/08 סומך נ' מדינת ישראל מיום 22.3.2009: "מטרתה המרכזית של הנורמה הקבועה בסעיף 64א לפקודת התעבורה היא להבטיח מתן עזרה מיידית לנפגע בתאונה על-ידי נהג שהיה מעורב בתאונה ונימצא במקום, ולהגן בכך על חייו ועל שלומו הגופני של הנפגע. בד בבד, היא נועדה גם למנוע מנהג מלחמוק מאחריות לתאונה, ולהקל על רשויות אכיפת החוק לברר כיצד נגרמה התאונה ומי אחראי לה (ע"פ 1977/05 גולה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, [פורסם בנבו], 2.11.06); ע"פ 7159/98 מדינת ישראל נ' פלוני, פד"י נג (2) 632, 644 (1999)). העבירה חלה על כל מעורב בתאונה, בלא קשר לשאלת אחריותו לתאונה. הנורמה של איסור על הפקרה, מעבר לתכליתה להגן על הנפגע ולהקל על אכיפת החוק ביחס לנהגים עבריינים, נועדה לעגן במשפט את החובה המוסרית החלה על אדם המעורב בארוע פוגעני לסייע לזולתו שניפגע, לדאוג לשלומו ולהציל את חייו. חובה מוסרית זו קיבלה לבוש משפטי מחייב במסגרת חוק המשקף קיומה של אמנה חברתית המושתתת על יסודות של אתיקה וערכים אנושיים. היא משקפת התפתחות בתפיסה בדבר החובה להושיט עזרה לאדם המצוי בסכנה בכלל, ולנפגע בתאונה בפרט. היא מרחיבה את החובה החוקית של אדם להושיט עזרה לאדם אחר המצוי בסכנה (דנ"פ 2974/99 אוחנה נ' מדינת ישראל, (לא פורסם, [פורסם בנבו], 20.1.00); ראו גם ע"פ 7224/03 חסון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, [פורסם בנבו], 20.11.03)).

...

בשים לב לפיצוי הכספי שהועבר למשפחת הנפגעת במסגרת הליך הצדק המאחה אשית מצאתי להשית על הנאשם סכום פיצוי מופחת מזה שהיה נפסק ללא הליך זה. לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני מצווה על מאסרו של הנאשם בפועל למשך 8 חודשים.

אני מורה על הפעלת פסילת רישיון למשך חודשיים, כפי שנפסק על תנאי ע"י בימ"ש לתעבורה בירושלים בתיק 7623-11-14 ביום 9.3.2015 לריצוי באופן מצטבר.

אני מורה על הפעלת עונש פסילת רישיון למשך 3 חודשים, כפי שנפסק על תנאי ע"י בימ"ש לתעבורה בירושלים בתיק 46-12-14 ביום 29.12.2014 לריצוי באופן מצטבר.

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש]; אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חציה, לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א–1961; ואי האטה לפני מעבר חציה, לפי סעיף 52 לתקנות אלו.

בית המשפט קיבל את עדותם של שני עדי ראייה שהעידו כי ראו את המנוחה ואת טטיאנה נפגעות מרכבו של המבקש בעת חצייתן את מעבר החציה, תוך שנקבע כי עדויות השניים מתיישבות זו עם זו, ונתמכות בין היתר, בסרטונים מזירת התאונה; בדוח בוחן התנועה בדבר השלכות התאונה על הרכב; ובממצאי חוות דעת המומחה מטעם המרכז הלאומי לרפואה משפטית (להלן: המומחה והמרכז לרפואה משפטית בהתאמה) באשר לנזקים שנגרמו למנוחה.

בנסיבות אלה, נקבע כי אף אם לנוכח המהירות שבה נסע המבקש, התאונה היתה "בלתי נמנעת", כלשון חוות הדעת שהוגשה מטעמו, הרי שהפרת חובת הזהירות מצידו באה לידי ביטוי בכך שנימנע מהאטת רכבו לקראת מעבר החציה, באופן שהיה מאפשר לו לעצור את רכבו ולתת זכות קדימה להולכות הרגל בחצייתן את מעבר החציה.

...

דין הבקשה להידחות.

יוצא אפוא, כי המבקש ראה את המנוחה וחברתה צועדות על המדרכה בקרבת מעבר החציה, ונטל סיכון בלתי סביר בכך שהסיט מהן את מבטו והמשיך בנסיעה מבלי להכין עצמו, כנדרש, לאפשרות שהן תבחרנה לחצות את מעבר החציה במסלול נסיעתו (ראו ההלכות שנקבעו בעניין זה בע"פ 558/97 מלניק נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (3.5.1998); ע"פ 8827/01 שטרייזנט נגד מדינת ישראל, פ"ד נז(5) 506, 519–520 (2003)).

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בתיק זה נדון נאשם, כבן 18, הורשע בעבירות של נהיגה בקלות ראש, אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חצייה, גרימת תאונת דרכים וחבלה של ממש, עת שפגע בשני הולכי רגל וחבל בהם חבלות של ממש, בדמות של פגיעת גולגולת קשה (לאחד), ופגיעת גולגולת קשה, קנטוזיה בצד שמאלי קדמי של המוח ופצע בפנים שהצריך תפרים (לשנייה).

בית המשפט קבע, כי מדובר ברשלנות גבוהה של הנאשם, ועל אף גילו ותסקירים חיוביים שהוגשו בעינינו, השית עליו את העונשים הנ"ל. רע"פ 678/18 פלוני נ' מדינת ישראל (נבו 31.05.2018)‏‏ : עניינו גרם תאונת דרכים בה ניחבל אדם חבלות של ממש, עת שהנאשם נהג בקלות ראש ומבלי שנתן תשומת ליבו לדרך, סטה שמאלה על מנת להמנע מפגיעה בהולכת רגל, אך איבד שליטה על רכבו ופגע בה בעוצמה רבה עת שחצתה את הכביש במעבר החציה וגרם לה חבלות של ממש בראשה ובגפיה בדמות שברים במספר עצמות, קונטוזיה ריאתית, פריקת אצבע וחתכים שדרשו תפירה.

...

סבורני כי בנסיבות תיק זה יהיה בהשתת תקופה נוספת של עבודות של"צ על הנאשמת מאשר זו שעליה המליץ שירות המבחן, זאת חלף צו המבחן לשנה, בבחינת תרומה משמעותית יותר לחברה ו"צדק מאחה".

לעניין זה ראה האמור בתיק 89-11-20 מ"י נ' ניסים אבוחסירה אשר ניתן על ידי מותב זה (נבו 24.2.21 ) ולפסיקה המאוזכרת שם. באשר לרכיב הפסילה בפועל, סבורני כי משך הפסילה בפועל לו עותרת המאשימה הינו ארוך יתר על המידה, מפנה לדברי כב' השו' רענן בן יוסף בערעור ב"פרשת גוטליב" המאוזכרת לעיל, זאת גם בהינתן שלא הושת על הנאשמת רכיב של מאסר בפועל בתיק זה. וכן מפנה לגזר הדין אשר ניתן על ידי מותב זה בתיק: ת"ד (תעבורה תל אביב-יפו) 1770-05-21 מדינת ישראל נ' ירין דידי (נבו 14.11.2022)‏‏ בתיק זה, נידון נאשם אשר נהג בקלות ראש, בכך שלא נתן תשומת לב מספקת לדרך, לא הבחין מבעוד מועד בהולך הרגל אשר חצה את הכביש במעבר החצייה, ופגע בהולך הרגל בחזקה וכתוצאה מהתאונה, נחבל הולך הרגל חבלות של ממש, בדמות שברים מרובים, חבלה פנימית עם דימום בטחול וחבלת ראש.

יפים בעניין זה דבריו של כב' הש' אלרון ברע"פ 7505/21 גויחמן נ' מדינת ישראל (11.11.21):  "לעניין הפיצוי – כבר נקבע בפסיקה כי זכותו של נפגע לפיצויים על-פי חוק הפלת"ד אינה מייתרת את הסמכות הנתונה לבית המשפט בהליך הפלילי לחייב את הנאשם בתשלום פיצוי לנפגע." לאחר שנתתי דעתי לכל האמור לעיל אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים: אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס כספי בסך 2,000 ₪.

הנאשמת נהגה בחוסר זהירות בכך שלא נתנה תשומת לב מספקת לדרך, ביצעה פניית פרסה כאשר היא חוצה תמרור 815 שסומן על הכביש, לא הבחינה במועד באופנוע המעורב ופגעה בו. כתוצאה מכך נזוקו 2 כלי הרכב והנאשמת והנהג המעורב נחבלו בגופם.

· עפ"ת (מחוזי חיפה) 70505-11-21 מדינת ישראל נ' עובדיה (06.01.2022) – המשיב הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון דיוני בעבירות של נהיגה רשלנית, אי מתן זכות קדימה להולכי רגל החוצים במעבר חציה, היתנהגות הגורמת נזק וחבלה של ממש.

קביעת עונשה של הנאשמת בתוך מיתחם העונש ההולם בעת גזירת העונש המתאים לנאשמת בתוך המיתחם, אתחשב בקיומן של נסיבות שאינן קשורות בבצוע העבירה אשר לאורן מצאתי למקם את עונשה של הנאשמת קרוב לחלק התחתון של מיתחם הענישה: · אתחשב לקולה בנטילת האחריות המיידית של הנאשמת והודאתה המהירה.

...

לאור כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי מתחם העונש ההולם את נסיבות ביצוע העבירות בתיק זה, כשרף חוסר הזהירות בינוני לכל הפחות ומידת הנזק היא גבוהה, נע בין מאסר בפועל בן חודשים בודדים אשר יכול וירוצה בדרך של עבודות שירות ויכול ויגיע עד 9 חודשי מאסר בפועל ובין 20-36 חודשי פסילה בפועל, ולצידם רכיבי ענישה משמעותיים נוספים.

לכן, לא אוכל להיעתר לבקשת ההגנה להשית פסילה בת 8-11 חודשים החורגת מן הרף התחתון של המתחם אותו קבעתי.

וותק נהיגתה אינו מאפשר מיקום עונשה ברף התחתון אלא בסמוך לו. לפיכך ועל יסוד דברים אלה, אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 3 חודשים, שירוצה בדרך של עבודות שירות, במרכז יום מושב חירות, רחוב המייסדים.

במעבר החציה חצתה אותה עת את הכביש הולכת רגל, ילידת 1957 בהליכה רגילה, מימין לשמאל בכיוון נסיעת המשיב.

חומרה יתירה מצאתי בכך שהמשיב הורשע בשנת 2017 בגין גרימת תאונת דרכים שעניינה אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חציה ונדון, בין היתר, לפסילה בפועל.

לאור ההלכה אשר נקבעה בבש"פ 8514/05 אבו צעלוק נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (18.9.05) לפיה, ראוי לקצוב את משך הפסילה, אני קוצב את הפסילה למשך 4 חדשים מהיום בו נפסל מנהלית.

...

כלשון בית המשפט העליון על ידי כב' השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 6085/10 יוסי בן שטרית נ' מדינת ישראל: [פורסם בנבו] (30.8.10): "אין צריך לומר, כי במסגרת השימוש באמצעי-מנע אלה, יש להתחשב גם בנאשם בשלב שבו אשמתו טרם הוכרעה, ובפגיעה העלולה להיגרם לו ולפרנסת משפחתו בשלילת רשיונו, ולו הזמנית, לנהוג ברכב. אולם שיקולים אלה הם מישניים לחובת הדאגה לחיי אדם, ולשלמות גופם. מקום שהמשך נהיגתו של אדם בכביש עלול לסכן באופן ממשי את בני הציבור, ראוי לעשות שימוש גם באמצעים זמניים דרסטיים, כדי להרחיק נהגים מסוכנים מהכביש. .... אם מבקשים להאריכה, יש לשקול מחדש את מכלול השיקולים הנוגעים לאינטרס הציבורי ולאינטרס הנאשם ולאזן ביניהם, תוך התחשבות במעבר הזמן (בש"פ 7647/00 חינוואי נ' מדינת ישראל פ"ד נד(4) 812, 815 (2000); בש"פ 8514/05 אבו צעלוק נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 18.9.2005))". לסיכום, במסגרת בקשה לפסילה עד תום ההליכים, על בית המשפט לבדוק קיומן של ראיות לכאורה ואם מצא בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה, אזי יעבור לבחון שאלת המסוכנות אשר תילמד, בין היתר, מעברו של המשיב ומחומרת העבירה המיוחסת לו. ראיות לכאורה לאחר שעיינתי בחומר החקירה ושקלתי טענות הצדדים אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת עובדות כתב האישום.

סוף דבר - אני מורה על פסילת רישיון נהיגת המשיב עד תום ההליכים נגדו.