אי ידיעת עובד על הזכות להיות מיוצג בשימוע ע"י עו"ד

בית הדין האיזורי לעבודה באר שבע צ"ו 2708-03-20 31 יולי 2020 לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם נציג ציבור (עובדים) – מר אפרים ויגדר נציג ציבור (מעסיקים) – מר משה קליינמן המבקשת: חן חנה אורן ע"י ב"כ עו"ד רועי גיל המשיבים: 1. מי-רם מים ותשתיות בע"מ, ח.פ. 513717454 2. יעקב צפרירי 3. ועד מקומי מעגלים ע"י ב"כ עו"ד יוסי בן חמו החלטה

המבקשת טוענת לפגמים ביחס לשימוע כאשר במכתב השימוע הראשון לא פורטו הנסיבות לקיום השימוע, לא פורט הזכות לייצוג בעת שימוע וכאשר השיחה נקבעה ליומיים לאחר מכן; בעובדה כי בהזמנה הנוספת נטענה טענה כללית של חוסר אינטרקציה עם מר צפרירי; בעובדה ששיחת השימוע מיום 14.1.20 נערכה על ידי אדם שאינו עובד במשיבה 1 או בועד המקומי ואין לו כל הכרות מוקדמת עם המבקשת; בעובדה שהמבקשת לא קיבלה את פרוטוקול שיחת השימוע מיום 14.1.20; בעובדה שבשיחת השימוע הנוספת "הורחבו" העילות לשימוע ל-4 עילות נוספות.

המבקשת טוענת כי בהיותה עובדת הועד המקומי, אך זו לא ידעה על זימונה לשיחת שימוע אלא לאחר מעשה, כשלא ניתנה למבקשת זכות לשטוח טענותיה בפני חברי הועד בפועל, יש טעם לפגם חמור בפיטוריה ויש לבטל את הפיטורים.

...

אשר לזהות המעסיקים – מצאנו להעיר כי על פניו לא הצביעה המבקשת על קיומם של יחסי עובד מעסיק בינה לבין מר צפרירי ואולם, לאור התוצאה שאליה הגענו, איננו נדרשים להכריע במחלוקת זו בשלב זה. אשר למאזן הנוחות – כעולה מהראיות שהובאו בפנינו הן מצד המבקשת הן מצד המשיבים יחסי העבודה בין הצדדים עלו על שרטון.

בנסיבות אלה, נוכח חוסר האמון והיחסים העכורים, לא מצאנו כי ניתן לכפות את יחסי העבודה על המשיבים וכי השבתה של המבקשת לעבודה עשויה לפגוע בפעילותו התקינה של הוועד המקומי.

במסגרת הדיון הוצע למבקשת להמשיך בעבודתה בשירות המשיבה 1 במקום אחר אלא שהצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה בענין זה. אחרית דבר על יסוד כל האמור, דין הבקשה להידחות.

בית הדין האיזורי לעבודה באר שבע סע"ש 38167-02-20 30 אפריל 2022 לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם נציגת ציבור (עובדים) – גב' מרים יעיש התובע: דורון אלחדד ע"י ב"כ עו"ד חיים אייזנר הנתבעת: חברת דואר ישראל בע"מ, ח.פ . 513467191 ע"י ב"כ עו"ד ליאור גירשביץ פסק דין

ביום 21.2.17 שלח ב"כ התובע מכתב המפרט את טענותיו בכתב כנגד הזימון לשימוע ועיקרן כי לא ניתנה לו אפשרות למצות את ימי המחלה העומדים לזכותו וכי יש לבחון את כשירותו לעבודה על ידי הרופא התעסוקתי של הנתבעת.

עוד מציינת הנתבעת, כי בשני המקרים ניתנו לתובע הזדמנויות להשיב לשימוע והוא משיקוליו, ואף שהיה מיוצג, בחר שלא לעשות זאת עד היום.

למחרת, ביום 30.10.16 בשעה 06:34, כותב מר בוטביקה: "... אתה אמור לענות לטלפונים ולהודעות מתקשרים אליך בלי הפסקה אתה עובד חברת הדואר ואף אחד לא יודע מה קורה איתך נראה לך הגיוני?

התובע הוזמן למסור טענותיו בכתב עד ליום 31.1.17 כאשר צוין ש"אי מסירת תגובתך מהוה וויתור מצידך על זכות השימוע".

עכשיו מאוד יכול להיות אם היו מציעים לי והיו מציעים לי איזה שהיא עזרה נפשית ומנטאלית אולי יכולתי להמשיך לעבוד, אך זה לא קרה ואני מצר על כך" (עמ' 9 ש' 13-23 לפרוטוקול).

...

כך, גם לא מצאנו מקום לפסיקת פיצויי בגין עוגמת נפש כנתבע על ידי התובע ודין תביעותיו אלה, להידחות.

אחרית דבר על יסוד כל האמור, התביעה נדחית.

משלא מצאנו כל יסוד לתביעת התובע, ולפנים משורת הדין בהתחשב במצבו של התובע, מצאנו כי התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך של 3,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

על כן זומן התובע "4. בנסיבות אלה, נוכח חומרת המעשים המפורטים בקצרה לעיל והשלכותיהם החמורות במיוחד במערך מבצעי מציל חיים, נציב כבאות והצלה לישראל שוקל אפשרות סיום העסקתך ברשות מחמת אי התאמה וזו בכפוף לשימוע שיערך לך..." בנוסף נרשם במפורש כי התובע רשאי לעיין בתיקו האישי, להיות מיוצג וכו'.

בהחלטה זו נקבע "לאור האמור הריני מורה על סיום העסקתך ברשות הארצית לכבאות והצלה באופן מיידי. הרשות הארצית לכבאות והצלה מוותרת על תקופת הודעה מראש ותשלם לך עבור תקופה זו." בתאריך 27/10/2020 היתקיים דיון בבקשה קודמת של התובע (סע"ש 29204-10-20) (להלן: הדיון הקודם), ובו הופנה התובע למיצוי זכויותיו בדרך של ערר לנציב שירות המדינה על הליך פיטוריו על פי נהלי נש"מ. בהחלטה נקבע "נציב שירות המדינה ישקול בכובד ראש את עניינו של המבקש גם לנוכח בג"ץ 3798/09 אירנה בורוכוב נ' המפקח כללי משטרת ישראל וראש אגף משאבי אנוש במשטרת ישראל וגם לנוכח הצהרתו של המבקש בסיום השימוע לפיה "אני חי ונושם את זה גם בצבא הייתי כבאי, אוהב את המיקצוע הזה. 34 שנה אני חי את המיקצוע. החלטת נציב שירות המדינה תנתן על פי מיטב שיקול דעתו בשים לב לאמור ובכלל וזאת תוך זמן סביר על מנת למנוע ענוי דין מהמבקש." בתאריך 03/03/2021 ניתנה החלטת נציב שירות המדינה (להלן: החלטת הנציב) לפיה "נוכח כל האמור לעיל לא מצאתי פגם מהותי בהליך הפיטורים או בהחלטת נציב הכבאות לסיים את העסקת העובד מטעמי אי התאמה המצדיק את התערבותי, לפיכך החלטתי לדחות את הערר." (מכתב הדחייה נושא שלושה עמודים ו-12 סעיפים והוא מפורט ומנומק).

לטענת נתבע את הטענה בדבר המסלול שבו יש לפעול היה על התובע להעלות כבר במועד השימוע, עת היה מיוצג ע"י עו"ד מטעמו.

בנוסף מעומת טפסר שפירא עם השאלה " ת. בתחושה ובהבנה שלי לא האמנתי לו שהוא לא קיבל. ש. הוא ועו"ד אולמן? ת. לא אמרתי עו"ד אולמן. אמרתי הוא ....ש. אני מפנה אותך לנספח שצורף מכתבה של עו"ד תמי אולמן .... ביום 6.8.20 כתבה עו"ד אולמן לרכזת הלישכה של העד..... ולכן היא תובעת לקבל לידיה את כלל החומרים. האם ענית על מכתב זה. ת. אני לא יודע לומר אם אפרת דיברה עם עו"ד אולמן או לא. אני לא יודע אם אפרת ענתה או לא " (עמ' 32 ש'2 עד עמ' 33 ש'9 ).

...

סוף דבר הוכח כי הרשות נתנה לתובע הזדמנויות רבות להתקדם במקצועו ובתפקידו, נתנה בו אמון והתובע באופן חוזר ונשנה פגע באמון זה, התנהל בשיקול דעת לקוי מתוך אי הבנה מוחלטת להבחין בין טוב לרע.

עם כל ההערכה לפועלו כלוחם אש, התביעה לבטלות הפיטורים והשבתו לעבודה נדחית.

גם התביעה לסעדים ממוניים ולא ממוניים, נדחית לגובה ובשל זניחתם מהטעמים שפורטו לעיל.

בית הדין האיזורי לעבודה באר שבע סע"ש 17833-03-20 22 יוני 2022 לפני: כב' השופט עדו בן-צור נציג ציבור (מעסיקים) מר נתן חיים התובע: גבריאל אבזוב ע"י ב"כ: עו"ד גולן גדליה הנתבעת: אסם השקעות בע"מ ע"י ב"כ: עו"ד ענבל פלמור-דורי ועו"ד מיכל רובינשטיין-נגרי פסק דין

כמו כן, התובע נידרש מעת לעת למבדקים ("מבחן אפקטיביות") לבחינת ידיעתו ובקיאותו בנהלי הבטיחות החלים במפעל הנתבעת.

מנגד, הנתבעת הגישה בפנינו תעוד רב להערות והתראות שניתנו לתובע על אופן תיפקודו והתנהלותו בעבודה, אשר פורטו גם במכתב השימוע והתובע נידרש להתייחס לכך במסגרת שיחת השימוע שנערכה לו. בנסיבות אלה, מצאנו כי העילה לפיטורי התובע הייתה בשל היתנהלותו ותפקודו הלקויים בעבודה.

הליך הפיטורים – כמפורט לעיל, התובע העלה שתי טענות מרכזיות לפגמים בהליך הפיטורים: האחת, כי במסגרת ההזמנה לשימוע לא ניתן לו זמן מספק להערך לשימוע ולא הוסבר לו כי הוא זכאי לייצוג בשימוע.

" מהאמור עולה, כי בהתאם להסכם השימור הזכאות למענק ההתמדה הותנתה בתקופת עבודה בפועל של 24 חודשים במפעל החדש בקריית גת. עוד נקבע בהסכם זה, כי עובד אשר תסתיים עבודתו על ידי החברה עקב היתנהגות לקויה טרם שהשלים את תקופת ההיתחייבות, יידרש להשיב את הסכומים ששולמו לו בגין מענק ההתמדה, באופן יחסי לתקופת עבודתו במפעל החדש.

...

משכך, שוכנענו כי מדובר בחוב קצוב ומוכח של התובע, אשר גם נתן הסכמתו בכתב לניכוי החוב ממשכורתו, ולכן רשאית הייתה הנתבעת לנכות חוב זה ממשכורתו האחרונה של התובע בהתאם להוראות סעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר.

לאור האמור, התביעה להשבת הסכום שנוכה משכרו של התובע וכן התביעה לסעד הצהרתי לפיו התובע אינו חייב לנתבעת כספים נוספים בגין מענק ההתמדה – נדחות.

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, התביעה נדחית.

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה סע"ש 7748-06-21 03 ספטמבר 2023 לפני: כב' השופטת סאוסן אלקאסם נציגת ציבור (עובדים) גב' הדר מאור נציג ציבור (מעסיקים) מר נטליו רוזנבלום התובע אלכסנדר פייס ע"י ב"כ: עו"ד חגית גאוי הנתבעת שלם פיתרונות אריזה בע"מ ע"י ב"כ: עו"ד מירב שלם פסק דין

יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בע"ע 1027/01 גוטרמן – המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח 448, 455 (7.1.2003) – "הלכה פסוקה היא, מימים ימימה, כי זכות הטיעון הנה מזכויות היסוד הראשוניות בשיטתנו המשפטית, ומקום של כבוד שמור לה ביחסי העבודה בכלל, קל וחומר עת נשקלת אפשרות לסיום העסקתו של עובד, בין בדרך של פיטורים ובין בדרך של אי-חידוש חוזה עבודה.....זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להפגע מן ההחלטה. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעיניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו." [ההדגשה הוספה].

נפסק זה מכבר כי יש לקיים כללים מספר כדי שתכלית השימוע תישמר – "בין היתר, יידוע העובד בדבר אפשרות הפיטורים; מתן הנימוקים המפורטים בגינם נשקלת אפשרות פיטוריו מספיק זמן מראש, וזאת על מנת שתהא לעובד האפשרות להערך לקראת השימוע; שקילת טענות העובד בנפש פתוחה וחפצה; ככל שהעובד חפץ להיות מיוצג בהליך השימוע שמורה לו ככלל הזכות לכך".[footnoteRef:5] [5: ע"ע (ארצי) 23402-09-15‏ ‏ אוריאל ברד - קנסטו בע"מ [פורסם בנבו] (28.2.17)] משעקרונות היסוד פרושים לפנינו, נבחן את היתנהלות הצדדים בהליך סיום עבודתו של התובע.

...

השאלה שבמחלוקת – האם הנתבעת קיימה את הליך השימוע למראית עין בלבד תוך שהייתה כבר החלטה סופית לפטר את התובע? ככל והתשובה חיובית האם התנהלות הנתבעת גרמה לתובע נזקים כנטען על ידו? דיון והכרעה לאחר שקילת טענות הצדדים, עיון בכלל החומר המצוי בתיק והתרשמות מהעדויות, החלטנו לדחות את טענות התובע לפיטורים שלא כדין כמבואר להלן.

[footnoteRef:11] [11: בר"ע (ארצי) 20418-03-13 משה סעיד – מנוסביץ רעות (7.11.2013)] לגבי גובה הפיצוי, נאמר – "ניתן לשקול מגוון שיקולים, אשר מבלי להתיימר למצותם, כוללים: עוצמת הפגם והחומרה במחדלי המעסיק, האם חובת השימוע הופרה באופן מלא או חלקי (לעניין בחינת מהותיות הפגם ראו: ענין אורן; ענין אהרונוב  פיסקה 63); אופיו של ההליך שקוים – ככל שקוים – והאם נשמר בגדר השיח והשיג כבודו של העובד כאדם או שאך הוטחו האשמות (ראו ענין פלונית וענין אורן); האם הפיטורים היו מסיבה עניינית או שאינה עניינית, שכן החומרה המהותית הקיימת במקרה בו עילת הפיטורין אינה עניינית משליכה גם על תוצאת החומרה שבאי שמירה על זכויותיו הדיוניות של העובד טרם פיטוריו; משך תקופת העסקת העובד; גילו של העובד (ראו ענין אהרונוב פיסקה 63) ; האם נפל דופי גם בהתנהגות העובד (ראו ענין פלונית פיסקה 42) ועוד."[footnoteRef:12] [12: ע"ע (ארצי) 23402-09-15 אוריאל ברד - קנסטו בע"מ (28.02.2017)‏‏] בנסיבות העניין, מחדלי הנתבעת אינם חמורים בהקשרם, הסיטואציה אליה נקלעה הנתבעת לא הייתה רק באשמתה, שכן נבעה ממעשי התובע והתפטרותו, חזרתו מהתפטרותו, שהייתה מאוחרת בנסיבות העניין; הועלו בשימוע סיבות ענייניות וניתנה לתובע הזדמנות להשיב להן; התובע לא העלה שום טענה כי מעשי הנתבעת ועצימת עיניה מהמשך עבודתו השלו אותו וגרמו לו לנזקים לדוגמה דחיית הצעות עבודה אחרות; הנתבעת ציינה בשימוע שיש הרבה דברים טובים בעבודת התובע; התובע לא טען לנסיבות אישיות שיש להתחשב בהן וכי הנתבעת דחתה אותן בשריריות; שוכנענו כי השיחה שעליה מבסס התובע את עיקר טענותיו בהקשר זה, לא התקיימה על רקע החלטה לפטרו אלא בעקבות חיפוש מחליף לאחר התפטרות התובע.

אשר על כן, אנו דוחים את התביעה על שני ראשי הנזק.

בנסיבות ולאור אשמת שני הצדדים לסיטואציה שנוצרה החלטנו לא לפסוק הוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.