אי חתימה על מכתבי פיטורין דיני עבודה

בטופס התביעה של התובעת, במקום המיועד לאישורי המעסיק לגבי החודשים ספטמבר 2009 – ינואר 2010, נחתמה חתימה ידנית של "תמיר ישראל מנה"חש" ולצדה חותמת "בית לחם הגלילית מושב עובדים להתיישבות שתופית בע"מ הנהלת החשבונות", (נספח לכתב ההגנה): לטופס התביעה צורף אישור הפסקת עבודה מיום 4.2.10 שבו נכתב כי הנימוק לפיטורים הוא: "צמצומים בעבודה": גם אישור זה נחתם בחותמת "בית לחם הגלילית מושב עובדים להתיישבות שתופית בע"מ הנהלת החשבונות" ועליה חתימה ידנית הדומה לזו של חתימת תמיר ישראל, מנה"ש, שהוא, כאמור, חתום על טופס התביעה (כפי שיפורט בהמשך, מחקירתו של המעסיק במישטרה עולה כי על מכתבי פיטורים הוא חותם בעצמו וכי גם החותמת אינה החותמת שלו).

2) סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, קובע כי ביה"ד לעבודה לא יהא קשור בדיני ראיות.

...

אדרבא, לטעמנו התייחסות "מתונה" לתביעה שבפנינו חותרת תחת תכליתו של תחום הביטחון הסוציאלי.

משהשתכנענו כי התובעת השתמשה בתלושי שכר פיקטיביים ואישורי העסקה כוזבים על מנת לזכות שלא כדין בדמי אבטלה, הרי ששוכנענו כי המדובר בנסיבות חמורות בהן יש לקבל את הבקשה החריגה של הנתבע לחייב בהוצאות לדוגמא.

על כן אנו מחייבים את התובעת לשלם לנתבע תוך 30 יום הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח .

בתמצית, עיקר טענות התובע בכתב התביעה הן: הנתבעת שילמה לתובע שכר חודשי בלבד (ואף זאת באופן חלקי), ללא תשלום זכויות סוציאליות תוך ניצול העובדה כי הינו שחקן זר שאינו בקיא בדיני העבודה בישראל; הנתבעת פיטרה את התובע בצורה משפילה באמצעות שליחת מכתב סתמי ומסרון ובהעדר שימוע ומן הודעה מוקדמת; הודעת הפיטורים נימסרה לתובע בזמן ששהה בצרפת לצורך מתן עדות במשפט המתנהל נגדו (הנתבעת ידעה במועד חתימת הסכם העסקת התובע כי עתיד להתנהל דיון בעיניינו) כאשר חזרתו של התובע נימנעה בשל סגירת גבולות המדינה עקב פרוץ מגיפת הקורונה (לטענת התובע במשך העדרותו מן הארץ, הוא ניהל עם נציגי הנתבעת קשר טלפוני רציף והתכתבויות בהודעות טקסט על מנת לשוב ארצה); פיטורי התובע נעשו בחוסר תום לב תוך פגיעה ביכולתו להקטין את ניזקו- מכתב הפיטורים נשלח אל התובע לאחר מועד סגירת "חלון העברות" הבנלאומי של פיפ"א, כך שנמנעה מהתובע האפשרות להרשם ולשחק בקבוצת כדורגל אחרת; הנתבעת אף הפחיתה את שכר התובע במהלך תקופת עבודתו והלינה חלק משמעותי משכרו, באופן חד צדדי ובנגוד לדין; הנתבעת לא שילמה לתובע פצויי פיטורים, דמי הבראה, פדיון חופשה, הודעה מוקדמת ולא הפרישה משכרו סכומים לקרן פנסיה; התובע לא קיבל מכתב סיום העסקה כדין; עם פרוץ מגיפת הקורונה פנתה הנתבעת אל התובע בדרישה כי יסכים על הפחתה בשכרו ויגלה סולידריות לאור הקשיים הכלכליים שנגרמו לענף הכדורגל בכלל והנתבעת בפרט, וזאת עד לתום עונת המשחקים לשנים 2019/2020- התובע הסכים, לפנים משורת הדין, להפחתה של 25% משכרו נטו בלבד ולפרק זמן מוגבל של 3 חודשים בלבד 3/20-5/20 –התובע חתם על מיסמך שהיווה תוספת להסכם העבודה והסדיר זאת במפורש; הנתבעת המשיכה להפחית משכרו של התובע גם בעונת המשחקים 2020/2021 (שהחלה בחודש 8/20) באופן חד צדדי, ללא הסכמת התובע, ואף הגדילה לעשות בכך שהפחיתה 30% משכרו הנטו; הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי התובע הועסק על ידה כשחקן כדורגל מקצועי זר מחודש פברואר בעונת המשחקים 2016/2017 ועד לתום חודש ינואר בעונת המשחקים 2020/2021; הצדדים כפופים לרגולטור בענף הכדורגל- היתאחדות הכדורגל (להלן- "ההתאחדות"), אשר קובעת תקנונים מפורטים, מחייבים וקוגנטיים המהוים מסגרת נורמאטיבית מחייבת לכל העוסקים בענף, ובכלל זה חוזי העסקה המנוסחים על ידי ההתאחדות בהתאם להוראות חוק הספורט; הסכמי העסקה מנוסחים כהסכמים שנתיים לעונה אחת או למספר עונות ולקבוצה המעסיקה אפשרות להאריכם לתקופת אופציה נוספת; על אף שהסכמי העסקה הינם שנתיים לתקופה קצובה, קבוצת כדורגל רשאית להודיע על סיום מוקדם של ההסכם תוך תשלום שכרו של השחקן עד לתום תקופת ההסכם לאחר קזוז השכר בו השחקן מישתכר או היה יכול להתשכר בתקופה הרלוואנטית.

...

סיכומו של דבר- הנתבעת לא הוכיחה כי התביעה מופרכת על פניה או היעדר יכולת פרעון של התובע את הוצאותיה בהליך.

לפיכך, הבקשה נדחית.

הנתבעת תשלם לתובע את הוצאות הבקשה בסך 2,500 ₪.

ככלל, יישום מבחני המעמד על מערכת היחסים שבין משתמש לעובד במערכת יחסים מורכבת, תוביל במרבית המקרים לזיהוי המשתמש כמעסיק אף אם הבחירה בתבנית המורכבת היתה אותנטית ולגיטימית (עניין מנרב; עניין רביע; בן ישראל, דיני עבודה (האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ב- 2002), בעמ' 476-477; ע"ע (ארצי) 33542-11-12 אוניברסיטת בן גוריון – פרופ' דינה פלפל (מיום 4.3.2014).

סעיף 9 לצוו ההרחבה שעניינו "הפרשות לקופת גמל לקיצבה" קובע, בין היתר, כי הפרשות המעסיק (בהתאם לשיעורן בצו) לתגמולים ולפיצויים יבואו במקום מלוא החבות בפיצויי פיטורים; "לעניין זה יחולו כללי האישור הכללי שניתן מכוח סעיף 14 לחוק פצויי פיטורים, למעט הצורך בחתימה על הסכם בכתב". סעיף 33 לצוו ההרחבה שעניינו "חילופי מעסיקים" מוסיף וקובע, בין היתר כי "(ב) במקרה של חילופי מעסיקים תינתן לעובד הזכות להודיע למעסיק היוצא כי הוא מעונין להיות מועסק אצל המעסיק הנכנס ברציפות להעסקתו אצל המעסיק היוצא". ככל שהודיע העובד כאמור הוא יהיה זכאי מהמעסיק היוצא לתשלום מלא בגין זכויותיו, לרבות תשלום מלא בגין פצויי פיטורים; ולעובד תיחשב כל תקופת עבודתו אצל המעסיק היוצא לצורך חישוב כל זכויותיו התלויות בותק אצל המעסיק הנכנס.

שנית, במכתבי בא כוחה של התובעת לחברת שחקים מיום 17.8.2017 ומיום 30.8.2017 (ת/ג'-ד'), קרי בסמוך לסיום עבודתה בשחקים, לא נטען דבר וחצי דבר לעניין אי קיומו של שימוע כדבעי, אלא דרישה לקבלת הסכם בכתב שמסדיר את היחסים בין שחקים לבין תגלית לעניין זכויותיה של התובעת, לשלם לתובעת את זכויותיה לרבות פצויי פיטורין, פדיון זכויות צבורים, לקבל את כל תלושי השכר לאורך כל תקופת ההעסקה ולקבל את טופס 161 ומכתב שיחרור כספים צבורים על שם מרשתו בקופות.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, בחנתי את המסכת הראייתית והתרשמתי מהעדויות שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה ברכיב זה להידחות.

סוף דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה כנגד הנתבעות 1 ו-2 ונדחית כנגד הנתבע 3, כדלקמן: א. הנתבעת 1 תשלם לתובעת תוך 30 יום מהיום כדלקמן: (1) בעד פיטורין שלא כדין פיצוי בסך של 2,500 ₪.

התביעה כנגד הנתבע 3 נדחית.

הכרעה התובע טען בתצהירו כי "הנתבעים הפרו את החוקים/ דיני עבודה באופן שיטתי באופן: לא שילמו לי שכר ותנאים אחרים כחוק והסיכום. פניתי אל הנתבעים פעמים רבות ונישנות לתקן את המצב. לכל פניותיי הם השיבו כי יבדקו אותן וישלמו, אלא שלא עשו מאומה. לכן אני הייתי מוכרח להתפטר מהעבודה בדין מפוטר." (ראו סעיף 19 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע).

מנגד טענה הנתבעת בסיכומים כי במסגרת ההליך הוכח כי כל תנאי עבודתו של התובע היו ידועים לו היטב וכי במסגרת קליטתו- במהלך חודש ראשון להעסקתו, נימסר לו הסכם עבודה הן באמצעות דוא"ל והן באמצעות הודעת ווטספ, אך מסיבות שלו הוא סרב לחתום על ההסכם.

הנתבעת פנתה במספר הזדמנויות לתובע בדרישה לחתום על הסכם העסקה המסדיר את תנאי העסקתו אך התובע בחר שלא לחתום על הסכם העסקה וזאת מבלי לספק הסבר מניח את הדעת לסיבה בגינה עמד על סרובו.

לטעמנו, הנתבעת פעלה כדין שכן בהתאם לסעיף 3(3) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א- 2001 היה על התובע, בעת מתן הודעה על התפטרות, ליתן לנתבעת הודעה של חודש ימים טרם סיום עבודתו, אך מכוון שהתובע התפטר לאלתר בעת הגשת מכתב הפיטורים וזאת מבלי לתת לנתבעת את ימי ההודעה המוקדמת הנדרשים על פי חוק זה, הרי לנתבעת עמדה הזכות לקזז את ימי ההודעה המוקדמת משכרו של התובע.

...

התביעה כנגד חברת קשת נמחקה בהסכמת התובע ביום 12.11.2018 והתביעה כנגד בעלי המניות נמחקה במסגרת דיון קד"מ שהתקיים ביום 13.12.2018 - כך שבסופו של דבר נותרה התביעה, כאמור, כנגד חברת אחים רוסובסקי בע"מ. התביעה העיקרית עיקרי טענות התובע התובע עולה חדש, השולט בשפה העברית ברמה נמוכה ואינו קורא וכותב בשפה העברית.

סיכומו של דבר: בתביעה העיקרית - בהתאם להכרעותינו המנומקות שלעיל, התביעה נדחית למעט לעניין רכיב דמי הבראה.

התביעה שכנגד – נדחית במלואה.

עוד יוזכר, כי בסופו של דבר התובע הועסק בנתבעת 17 חודשים והגיש תביעה על למעלה מ 200,000 ₪.

הלכה פסוקה היא, כי עובד המבקש להוכיח זכאותו לפצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק, צריך לעמוד בשלושה תנאים: עליו להוכיח כי אכן הייתה הרעה מוחשית בתנאי העבודה או שהתקיימו נסיבות אחרות שביחסי העבודה שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו; עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעסיק על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון.

כך גם עולה ממכתב בא כוחה של הנתבעת כי "לאחר מספר ימים, עם תחילת ארוע הקורונה וסגירת המסעדה ביום 16/03/2020, מרשיך פנה למרשתי ובקש מחילה. מרשיך פנה למנהלת מרשתי בבקשה לחתום על טופסי חל"ת עד לחזרתו של המשק לפעילות סדירה" עוד צוין כי "מרשתי, תוך היתחשבות במשפחתו של מרשיך, ותוך תקווה כי לאחר תקופת החל"ת המאולץ, מרשיך יחזור לעבודה, חתמה על המסמכים."[footnoteRef:38] [38: נספח 12 לתצהיר נוביצקי.

] [50: רות בן ישראל, דיני עבודה (כרך ב', 2002) 743.

...

אשר לאיפוס הוותק מדובר במחלוקת עובדתית בין הצדדים, ולאור הראיות שהובאו לעיל לא מצאנו כי מדובר בניצול לרעה של נוביצקי.

נוכח כל האמור לא היה מקום לצירוף הנתבעת להליך ולפיכך התביעה נגדה נדחית.

סוף דבר   בנסיבות אלה, הנתבעת 1 תשלם לתובע, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, סך של 37,780 ₪, לפי הפירוט שלהלן:     הפרש פיצויי פיטורים בסך 30,384 ₪; פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה בסך 2,000 ₪;  פיצויים בגין תלושי שכר שאינם ערוכים כראוי בסך 1,000 ₪;  החזר ניכוי מהשכר בגין חלף הודעה מוקדמת בסך 4,396 ₪;    התביעה נגד נוביצקי נדחית.