אי חידוש רישיון נהיגה במשך תקופה ממושכת

הנתבעת 1 הוסיפה, כי ניפצעה במועד מסוים, מספר שנים לפני התאונה, ולא נהגה במשך תקופה ממושכת, ואולי מטעם זה נשמט מתשומת לבה נושא תאריך תום תוקף רישיון הנהיגה שברשותה.

אמנם, בצדק הפניתה ב"כ הנתבעת 2 המלומדת לפסיקת בית המשפט העליון, המסבירה את הראציונאל מאחורי הדרישה בתקנות למעבר בחינות חוזרות כתנאי לחידוש רישיון לאחר פקיעה ממושכת שלו, אולם בעולם המעשה, על פני הדברים, ומקום שאין מדובר בנסיבות מיוחדות, אין סיבה לסבור כי יכולת הנהיגה של הנהג הממוצע נפגמה מעצם חלוף הזמן מאז החידוש (הטכני) האחרון של רישיונו.

...

בנסיבות אלה, ומשלא הוכח כי הנתבעת 1 היתה מודעת לפקיעת רישיונה, אני קובע כי פוליסת הביטוח שהוציאה לה הנתבעת 2 היתה בתוקף, וכי לפיכך דין התביעה להתקבל גם נגד הנתבעת 2.

לסיכום, אני מקבל את התביעה, ומחייב את הנתבעות לשלם לתובעת סך של 7,873 ₪, וכן את אגרת התביעה בסך 379 ₪, כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום.

כן אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת את שכר העדה בסך 300 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪.כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

ב"כ המאשימה עתר לעונש פסילה בפועל לתקופה ממושכת, פסילה על תנאי וקנס.

אי חידוש הרישיון נבע מחובות בהוצל"פ, נוכח מצוקה כלכלית אליה נקלעה עם גירושיה.

מדיניות הענישה בעפ"ת (ים) 4420-09-12 מ"י נ' פכורי (29.1.13), בעבירה שניה של נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע למעלה מעשור בשל קנסות, בשל נסיבותיו האישיות של הנאשם, והיותו אב לארבעה, קבע כב' השופט א' כהן, כי אין מקום להטיל מאסר, אימץ את גזר הדין של בית משפט קמא - אשר היתחשב בעובדה כי הנאשם לא חידש רישיונו עקב אי תשלום קנסות - לעניין המאסר המותנה של 30 יום למשך 3 שנים, וקבע כי יש להגדיל את הקנס שנקבע (1,000 ₪) והעמידו על סך 5,000 ₪.

אני פוסלת את הנאשמת מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה לתקופה בת 3 חודשים, וזאת על תנאי למשך שנתיים לבל תעבור עבירה בה הורשעה או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השניה לפקודת התעבורה.

...

לאחר ששמעתי את ב"כ הצדדים וטיעוניהם, שקלתי את האינטרס הציבורי, עיינתי בפסיקה, התרשמתי מנסיבותיה האישיות של הנאשמת, מאמציה להשתקם, הסדרת החובות והוצאת רישיון הנהיגה, אני דנה את הנאשמת לעונשים הבאים: אני פוסלת את הנאשמת מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה לתקופה בת 3 חודשים.

אני דנה את הנאשמת לתשלום קנס בסך 1,000 ₪.

ביום 7.6.18, הודה הנאשם, בפני כבוד הש' סעדון והורשע במיוחס לו בכתב האישום ומועד הטיעונים לעונש נדחה לבקשת הסניגור ובהמשך, עתר הסניגור לדחייה נוספת, בפני, על מנת לאפשר לנאשם לחדש את רישיון הנהיגה שלו, עובר למתן גזר הדין.

ברע"פ 1973/13 חסן נגד מדינת ישראל, נאמר: "בהתייחס למידת העונש שהוטל על המבקש, סבורני, כי עונש זה אינו מצדיק היתערבות, משאין בו כל סטייה חריגה ממדיניות הענישה המקובלת. לעניין רכיב המאסר בפועל, שתי הערכאות הקודמות ראו עין בעין את חומרת העבירה שביצע המבקש, וקבעו, כי בנסיבות העניין, אין מנוס מהטלת עונש מאסר לריצוי בפועל, זאת, בעיקר לשם הרתעת המבקש, אשר לחובתו עבר תעבורתי לא מבוטל, ונהיגה חוזרת ונשנית, במשך שנים רבות, ללא רישיון, אשר תוקפו פג בשנת 2001. בנסיבות המקרה שלפניי, אין מדובר, לטעמי, בעונש החורג באופן קצוני מרף הענישה הראוי בעבירות דומות, ולפיכך לא מצאתי כי יש מקום להתערב בעונש שהושת על המבקש, במסגרת בקשת רשות ערעור זו". ברע"פ 84/16 בישר נגד מדינת ישראל, נאמר: "המבקש נהג ברכבו למרות שרישיונו לא היה בתוקף במשך תקופה ממושכת של כשמונה שנים. נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף במשך תקופה שכזו יש בה חומרה רבה (השוו: רע"פ 6735/06 מורדוב נ' מדינת ישראל (27.08.2006)). זאת ועוד, המבקש צבר לחובתו 49 הרשעות בעבירות תעבורה שונות, כולל כאלו שאינן מוגדרות כ"עבירות טכניות". היתנהלותו של המבקש מלמדת אפוא על זילזול בשלטון החוק וסיכון הנהגים האחרים בכביש (עיינו: רע"פ 2423/12 כהן נ' מדינת ישראל (07.05.2012)".

...

ברע"פ 2423/12 כהן נגד מדינת ישראל, נאמר: אוסיף, בבחינת למעלה מן הנדרש, כי אף לגופו של עניין דין הבקשה להידחות.

ברע"פ 1973/13 חסן נגד מדינת ישראל, נאמר: "בהתייחס למידת העונש שהוטל על המבקש, סבורני, כי עונש זה אינו מצדיק התערבות, משאין בו כל סטייה חריגה ממדיניות הענישה המקובלת. לעניין רכיב המאסר בפועל, שתי הערכאות הקודמות ראו עין בעין את חומרת העבירה שביצע המבקש, וקבעו, כי בנסיבות העניין, אין מנוס מהטלת עונש מאסר לריצוי בפועל, זאת, בעיקר לשם הרתעת המבקש, אשר לחובתו עבר תעבורתי לא מבוטל, ונהיגה חוזרת ונשנית, במשך שנים רבות, ללא רישיון, אשר תוקפו פג בשנת 2001. בנסיבות המקרה שלפניי, אין מדובר, לטעמי, בעונש החורג באופן קיצוני מרף הענישה הראוי בעבירות דומות, ולפיכך לא מצאתי כי יש מקום להתערב בעונש שהושת על המבקש, במסגרת בקשת רשות ערעור זו". ברע"פ 84/16 בישר נגד מדינת ישראל, נאמר: "המבקש נהג ברכבו למרות שרישיונו לא היה בתוקף במשך תקופה ממושכת של כשמונה שנים. נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף במשך תקופה שכזו יש בה חומרה רבה (השוו: רע"פ 6735/06 מורדוב נ' מדינת ישראל (27.08.2006)). זאת ועוד, המבקש צבר לחובתו 49 הרשעות בעבירות תעבורה שונות, כולל כאלו שאינן מוגדרות כ"עבירות טכניות". התנהלותו של המבקש מלמדת איפוא על זלזול בשלטון החוק וסיכון הנהגים האחרים בכביש (עיינו: רע"פ 2423/12 כהן נ' מדינת ישראל (07.05.2012)".

אחר ששקלתי את השיקולים הנוגעים לעניין, על פי האמור בסעיף 40ט ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים לעונש, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס בסך 2500 ₪ או 25 ימי מאסר תמורתו.

אני מורה על הארכת עונש המאסר המותנה, בן 4 חודשים, שנגזר על הנאשם בתיק 7323-11-15 בית המשפט לתעבורה בתל אביב, גזר דין מיום 14.4.16, בשנתיים נוספות, שמניינן יחל מתום תקופת התנאי המקורית.

הסניגור טען, מנגד, כי אי חידוש רישיון הנהיגה של המשיב נבע ממצבו הכלכלי הקשה ומחובותיו בהוצאה לפועל וכי הוא הסיר את המחדל וכיום כבר מחזיק ברישיון נהיגה, לאחר שסגר את תיקי ההוצאה לפועל שנוהלו נגדו.

נסיבות ביצוע העבירות "אינן ברף הגבוה" ואינן מצביעות על מסוכנות גבוהה מצד המשיב, במיוחד משהסיר את המחדל וכיום, לאחר תקופה ארוכה, הוא מחזיק ברישיון נהיגה תקף, "עניין שהנו עדיף מבחינת האנטרס הצבורי". בית המשפט קמא לא ראה תועלת בפסילת רישיונו של המשיב לתקופה ממושכת, אך קבע כי נוכח הפקיעה ארוכת השנים, יש לאזן זאת ברכיבי ענישה אחרים.

לטענת המערערת, בית המשפט קמא שגה משלא קבע מיתחם עונש ההולם את העבירות בהן הורשע המשיב ומשלא קבע היכן יש למקם את המשיב בתוך מיתחם זה. לו היה נקבע מיתחם כאמור, היה ראוי כי זה יכלול בתוכו רכיב של פסילת רישיון בפועל לתקופה לא מבוטלת והיה מקום למקם את המשיב בחלקו האמצעי של המיתחם, בהיתחשב במשך הפקיעה, בעובדה שמדובר בשתי עבירות שבוצעו בתוך פרק זמן קצר ובעברו התעבורתי.

...

בסיכומו של דבר, גזר בית המשפט קמא על המשיב את העונשים הבאים: 4 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים, חודשיים מאסר על תנאי למשך שנתיים וקנס בסך של 2,000 ₪.

דיון והכרעה לאחר עיון ושמיעת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

על יסוד האמור לעיל ובהתחשב בכלל ולפיו אין ערכאת הערעור נוהגת למצות את הדין עם הנאשם בערעור על קולת העונש, מתקבל הערעור כדלקמן: הנני פוסלת את המשיב מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 10 חודשים.

האשמה ומהלך הדיון הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות הבאות: נהיגה בזמן פסילה– עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "פקודת התעבורה"); נהיגה בפקיעת רישיון נהיגה (בתקופה העולה על שנתיים) - עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה; נהיגה ברכב ללא ביטוח – עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970.

ראיות הנאשם וטיעוניו לעונש ההגנה הגישה תע"צ משרד התחבורה לראיה כי פקיעת רישיון הנהיגה הממושכת ואי חידוש הרישיון נעוצים בקיום חובות בהוצאה לפועל.

בהתייחסו לנסיבות ביצוע העבירות טען ב"כ הנאשם כי אי חידוש הרישיון מאז פקיעתו בשנת 2012 נבע מקנסות וחובות בהוצאה לפועל שעמדו לחובת הנאשם (לתמיכה בטענה זאת הוצג תע"צ משרד התחבורה).

...

יתר על כן, בשים לב לתוצאה החמורה שארעה באירוע הראשון שבמסגרתו הורשע בנהיגה בזמן פסילה (תאונת דרכים עם חבלה של ממש) ובשים לב לקשר הישיר שבין האירוע השני בגינו הורשע בנהיגה בזמן פסילה לאירוע בתיק הנוכחי (שבוצע תוך הפרת הפסילה מהתיק הקודם ובעוד הנאשם מבצע עבודות שירות בגין הרשעתו הקודמת) גם לא ששוכנעתי שלא יהיה בהמשך נהיגתו של הנאשם משום סכנה לציבור.

בהתחשב בכל האמור לעיל, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: 1) תשלום קנס בסך 2,500 ₪.

בנוסף, אני מורה על הפעלת עונש מאסר למשך 7 חודשים כפי שנפסק על תנאי על ידי בית משפט השלום לתעבורה בירושלים בתיק תת"ע 393-08-19 ביום 17.06.2021, מתוכם 4 חודשים ירוצו בחופף למאסר שהוטל בתיק זה ו-3 חודשים ירוצו במצטבר למאסר שהוטל בתיק זה. סה"כ ירצה הנאשם 14 חודשי מאסר במצטבר לכל מאסר אחר.