אי חידוש אוטומטי של ביטוח שריפה

אשר לטענות בדבר אי חידוש פוליסת הביטוח לאחר יום 30.9.2009, ומשהסתיים תוקפה, דין טענות אלה להדחות, מעבר לעובדה כי טענות אלה כמו רבות אחרות (בדבר כשלים של הנתבעת בשלב ההיתקשרות) הן בבחינת הרחבת חזית אסורה.

בסוף השנה ארעה שריפה בעסק, התובע תבע תגמולי ביטוח שכן לטענתו הוסכם על חידוש אוטומאטי.

לשאלת ב"כ התובע "מדוע פוליסת הביטוח של השנים 2009-2010 לא חודשה כמו כל השנים?" השיב נתבע 3 בחקירתו הנגדית מסר "אני הודעתי לו עוד לפני הסיום שהוא לא יהיה יותר מבוטח אצלי במשרד" (עמ' 14 ש' 25-26) ודבריו לא נסתרו על ידי התובע.

מעבר לכך, מדובר בהיעדר כסוי בטוחי מכל סוג שהוא שעה שהתובע היה מודע לסיום תקופת הביטוח על פי הפוליסה, ולכך שזו לא תחודש כבר בחודש ספטמבר 2009 סמוך לאחר קרות ארוע ההצפה, ואילו ארוע השריפה ארע על פי טענתו רק ביום 7.12.2009, קרי בחלוף כ -9 חודשים.

...

אשר לטענות בדבר אי חידוש פוליסת הביטוח לאחר יום 30.9.2009, ומשהסתיים תוקפה, דין טענות אלה להידחות, מעבר לעובדה כי טענות אלה כמו רבות אחרות (בדבר כשלים של הנתבעת בשלב ההתקשרות) הן בבחינת הרחבת חזית אסורה.

משנדחו טענות התובע ביחס לאירוע ההצפה, הרי דין טענותיו בקשר לאירוע השריפה גם להידחות.

כאמור בראשית הדיון – אני מורה על דחיית התובענה.

אין מחלוקת בין הצדדים בדבר קיומה של פוליסת ביטוח לתובע בין היתר לכסוי ניזקי שריפה שנערכה באמצעות הנתבע 2 - סוכן הביטוח אצל הנתבעת 1 (להלן - הנתבעת או חברת הביטוח וסוכן הביטוח בהתאמה).

עוד נטען כי במשך 17 שנה שילם התובע את הפרמיה במועדים הקבועים לכך וזו חודשה מדי שנה באופן אוטומאטי.

עוד נטען כי: לא עלה בידי הנתבעים להוכיח כי הפוליסה נימסרה לתובע עובר למקרה הביטוח; התובע לא קיבל מכתב מנומק מהנתבעת באשר לגורל תביעתו באופן שיש בו כדי להשתיק את הנתבעת מלטעון להיעדר כסוי בטוחי; הנתבעת לא הודיעה לתובע על אי חידוש הפוליסה בשנה שלאחר הארוע בנגוד להוראות הדין.

בסופו של יום עמדתו היא בתי המשפט נוקטים זהירות ומתינות בכל הנוגע לפסיקת ריבית מיוחדת ושומרים סנקציה זו למקרים חריגים ומיוחדים מאחר ו: "הריבית המיוחדת נושאת אופי של סנקציה אשר יש לנקוט הקפדה יתרה בטרם תוטל על המבטח ויש להותירה לאותם מקרים מיוחדים ונדירים בהם הוכח באופן ברור חוסר תום לבו של המבטח בסירובו לקיים את חיובו אף שעל פי מבחני תום הלב החיוב לשלם את תגמולי הבטוח לא היה אמור להיות שנוי במחלוקת באופן אמיתי" ( שם עמ' 556).

...

עוד מציין אליאס את המקרים בהם מצא בית המשפט לחייב את המבטחת בריבית במקרים בהם הדחייה הביאה את המבוטח להגשת תביעה שכל מטרתה התשת המבוטח לדוגמא :דחיית תביעה מנימוקים שלא מבוססים בדין או בפסיקה; דחיית תביעה מבלי לערוך בירור ובדיקה ממשיים; דחיית תביעה ללא הנמקה ועוד.

לאחר שבחנתי את מכלול נסיבות העניין לרבות התנהלות הצדדים כפי שכבר פורטה בהרחבה במסגרת פסק הדין לא מצאתי כי זה המקרה החריג המצדיק הטלת ריבית מיוחדת.

סוף דבר מהמקובץ עולה כי אני מקבלת את תביעת התובע באופן חלקי ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובע את הסכום שנפסק בהתאם לאמור בסיכום הטבלה המצויה בסעיף 14 לפסק הדין דהיינו 683,043 ₪ (לא כולל מע"מ) נכון ליום 24.8.10 (מועד דרישת התובע).

העד טען, כי כשנה וחצי טרם התאונה פרצה בעסק שריפה ולכן, היה ער לנושא הביטוח וכדבריו - "במיוחד אחרי מה שעברתי שנה וחצי לפני, אני לא אשאיר את העסק שלי דקה אחת בלי פוליסה במיוחד אחרי מה שעברתי"(עמ' 36, שורות 35 - 37 לפרוטוקול מיום 9.12.2019).

החתמת התבקשה להוציא מכתב בדבר אי חידוש של פוליסת הביטוח מצד המבוטח, "על מנת שהסוכנות והמבטחת יהיו מכוסים מכל תביעה שהיא...". חתמת חברה הביטוח השיבה עוד באותו יום, כי היא מעדיפה שסוכנות הביטוח תוציא את המכתב, מאחר ו"אם אנו נוציא את המכתב, המבוטח יהיה מחויב תמיד להצהיר על אי חידוש מצד חברת הביטוח".

השלישי - עיון בחוזר מס' 2014-1-6 מעלה, כי חוזר המפקח על הביטוח שהיה בתוקף במועד האירוע נשוא התביעה ניכנס לתוקף ביום 29.12.2199 (ותוקן ביום 21.8.2000) וכותרתו "חידוש אוטומאטי של פוליסת ביטוח". העתק חוזר המפקח משנת 1999 לא הוצג בפני, אולם אין לכך חשיבות, מאחר והנתבעת לא העלתה טענה כלשהיא מכח אותו חוזר.

...

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע את אגרת המשפט וכן, שכ"ט עו"ד בסך של 80,000 ש"ח. הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ההודעה לצדדים שלישיים נדחית.

הנתבעת תשלם לצדדים השלישיים את הוצאות ההליך בסך של 20,000 ₪.

התובע, מוחמד נאטור, הגיש תובענה נגד שלושה נתבעים: הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן-חברת הביטוח), סמי אסרף, סוכן ביטוח (להלן-סוכן הביטוח) ומיתר סוכנות לביטוח ופיננסים (2002) בע"מ. התובע דורש שהנתבעים ישלמו לו תגמולי ביטוח בסכום של 106,880 ₪ לפיצוי נזקי שריפה שאירעה בעסקו.

שהנתבעת 1 נוקט [כך] בכל הפעולות הנדרשות לחידושן ללא התערבותי ומבחינתי זהו חידוש אוטומטי, לרבות פוליסת הביטוח לעסק, אשר לא חודשה ומה גם שלא היתה סיבה לאי חידוש הפוליסה.

הוא תיאר את שיטת העבודה שלו מול חברת הביטוח "שלגבי כל מבוטח, כחודש ימים טרם תום תקופת הביטוח, היתה הפניקס בע"מ מוציאה לי הוראת חידוש. אני הייתי פונה עם ההוראה למבוטח, על פי דרישתו של המבוטח היינו מבצעים שינויים בפוליסה, אם היתה דרישה כזו ומבקשים מהחברה לחדש הפוליסה...

...

התובע, מוחמד נאטור, הגיש תובענה נגד שלושה נתבעים: הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן-חברת הביטוח), סמי אסרף, סוכן ביטוח (להלן-סוכן הביטוח) ומיתר סוכנות לביטוח ופיננסים (2002) בע"מ. התובע דורש שהנתבעים ישלמו לו תגמולי ביטוח בסכום של 106,880 ₪ לפצוי ניזקי שריפה שארעה בעיסקו.

באשר להקף הנזק, הנני מקבל את חוות הדעת בשינוי הבא: את הסכומים בסך 20,990 ₪ בנוגע לתנור ומערכת החשמל אין לייחס למבנה ויש לראותם כמכוסים בפוליסה.

אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעים 1 ו-2, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 86,889 ₪ (64,528 ₪ + 4,361 ₪ + 18,000 ₪).

לעניין ההוצאות בגין משלוח הודעת צד ג' בין הנתבעים 2-3 לבין צל מחשבים, הנני מחייב את הנתבעים 2-3, יחד ולחוד, לשלם לצל מחשבים שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

בת.א. (ת"א) 47572/01 סהר חבק לביטוח נ' אינפלד ראובן, (פורסם באתרים משפטיים), קבעה כב' השופטת גרוסמן כי: "יש לבחון בזהירות רבה, חידוש אוטומאטי של פוליסות ביטוח משנים קודמות. על סוכן הביטוח, שהוא אורגן ושלוח של התובעת, מוטלת החובה לוודא כי החידוש הוא לרצונו של הלקוח/המבוטח. סוכן הביטוח צריך להמנע מיוזמה עצמאית, אשר מטילה על הלקוח/המבוטח חבות ביטוחית שאינו בהכרח מעוניין בה. בחירתו של לקוח, לבטח נכס מסוים בשנה פלונית, אינה מתחדשת אוטומאטית בשנה שלאחריה. על המבטחת, באמצעות סוכן הביטוח, לוודא באופן אופרטיבי, ורצוי בכתב, את רצונו של המבוטח בחידוש הפוליסה. במיוחד כאשר, לאחרונה רועננו הוראות המפקח על הביטוח, באשר לחידוש אוטומאטי של פוליסות, ונקבע מפורשות כי יש להחתים את המבוטח גם על הוראת החידוש. עצם הצורך ברענון הנחיה מעין זו, מצביע על כך שהבעייתיות הייתה מוכרת למפקח על הביטוח וכי פוליסות חודשו אוטומאטית ללא הסכמת המבוטח". אין לי אלא לאמץ בפה מלא, את הדברים שהובאו לעיל ואשר נאמרו על ידי כב' השופטים גרוסמן וסובל.

"לא מצאתי כי יש לייחס לתובעת כוונה להתחמק מתשלום הפרמיה ואינני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה התובעת בכוונה לא חידשה את הפוליסה ונזכרה בצורך לקיים ביטוח רק לאחר השריפה, וזאת לאור "ההסטוריה" הביטוחית שהוכחה, לפיה קויימו כ-25 ביטוחים שונים, לגבי נושאים שונים וכי כל הפוליסות תמיד חודשו "חצי אוטומאטית", וכי לא היו כל בעיות בתשלומים וכל הפרמיות תמיד שולמו במלואן במועד.

...

הודעת צד ג' של איילון ושוורץ נגד בן עמי נדחית אף היא.

לפיכך, החלטתי לחייב את התובעים לשלם לאיילון ולשוורץ ביחד ולחוד, את הוצאות המשפט בתביעה וכן בהודעת צד ג', שהם נאלצו להגיש נגד בן עמי, וכן בנוסף, שכר טרחת עו"ד בסך של 8,000 ₪ + מע"מ. התביעה של התובעת נגד בן עמי מתקבלת חלקית.

בהתחשב בתוצאה, בסכום התביעה, בהיקף ההליכים והטיעונים וכן בהתחשב בהתנהלות של בן עמי, כפי שתוארה בפסק הדין, אני מחייב את בן עמי לשלם לתובעת את הוצאות המשפט וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 6,000 ₪ + מע"מ. התביעה של התובע נגד הנתבעים נדחית ללא צו להוצאות.