אי התשובה להחלטה תיחשב כהסכמה להמשך הדיון

לטענת מר צדיק בחקירתו, בין הסעות הבוקר להסעות הצהריים, נסע התובע לנסיעות פרטיות, שכן כפי העולה מדו"חות חברת פוינטר, נסע לרוב בשעות אלו בסביבות שכונת קריית יובל בה הוא מתגורר (כך למשל נטען בעמ' 47 לפרוטוקול הדיון, ש' 15-25).

התובע אמנם טען במסגרת התצהיר והסיכומים כי המשיך לעבוד באותן שעות עבודה, אולם כאמור, בחקירתו העיד כי עבד פחות שעות מאז המעבר לשכר שעתי, אולם "אולי פחות שעתיים לא יותר מזה" (עמ' 35 ש' 25-28).

הדבר מהוה הפרה של סעיף 3 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002, לפיו "חל שינוי בתנאי העבודה של העובד כפי שפורטו בהודעה כאמור בסעיף 2, ימסור המעסיק הודעה על כך לעובד בתוך שלושים ימים...". מאחר שמדובר על שינוי מהותי בתנאי השכר, המצדיק לא רק הודעה אלא שמא אף שמיעת טענות העובד טרם ההחלטה, יש מקום לפסוק פיצוי ברכיב זה. הנתבעת תשלם איפוא לתובע פיצוי בסך 5000 ₪ בגין אי מתן הודעה על שינוי בתנאי ההעסקה.

האם התקופה בה עבד התובע תחת אילוץ הקורונה בשכר מופחת היא ארוכה דיה על מנת להחשב כהסכמה? לטעמינו התשובה היא שלילית.

...

התיישנות: לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות ככל שהיא מתייחסת לתקופה לפני 6.11.20, שישה חודשים בטרם הגשת התביעה.

בנוסף, טענתה של הנתבעת לפיה הדו"חות מונפקים בהתאם לקוד האישי שמקודד העובד ברכב מקובלת עלינו.

בהקשר זה נשאל מר צדיק בחקירתו: "ש....לעניין התאונות, תיקנת את התאונות? ת. ברור. ש. יופי הפעלתם ביטוח? ת. יכול להיות אם זה תאונה קטנה בדרך כלל מתחת ל-5,000 שקל לא מפעילים ההשתתפות העצמית שלנו גבוהה באוטובוס זעיר ואם זה מעל אז בדרך כלל משתפים ביטוח. ש. צירפת אבל מסמך שמעיד על זה ששילמתם או שהפעלת ביטוח? ת. אני לא זכור לי אם בדקתי את זה לפני שבאתי, נראה לי שבתאונה הראשונה יש לך שמאות מדויקת בתאונה השנייה אולי תיקנו עצמאי. ש. אבל אני לא יודע אם זה שולם או לא שולם. ת.מה זאת אומרת שולם או לא שולם? ... ש. אני לא יודע, שילמתם? לא שילמתם?...אתה יודע כרגע להוכיח לי אם הביטוח כיסה את זה או לא?...ת. לפי דעתי כן". כלומר, לפי עדות זו, הנזק הנטען (שממילא לא הובאה כל עדות להוכיחו) שולם על ידי חברת הביטוח ואין כל מקום לתבוע אותו מהתובע.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים מהיום סך של 92,934 ₪ לפי הפירוט שלהלן: גמול שעות נוספות בסך של 58,311 ₪.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות ושכר טרחה בסך כולל של 10,000 ₪.

העידר היתייחסות עד ליום 18.5.21 ייחשב כהסכמה.

דיון מוקדם היתקיים בפני כבוד הרשם בדימוס אדרת ביום 7.11.19 במסגרתו לא הוכרעה הבקשה לסילוק על הסף והתובע נידרש להודיע עמדתו באשר להמשך ההליך.

לטענת הנתבע התובע באמצעות בא כוחו חקר את הנתבע בדיון ההוכחות על טענותיו בבקשה לסילוק על הסף וכי זו מהוה את גירסתו של הנתבע 2 והגנתו לטענות התובע בכתב תביעתו, דבר אשר היה ברור לתובע עצמו ולבא כוחו.

למרות זאת, עד כה לא הוגשה תשובה כאמור ועל כן ניתנת החלטתי זו על יסוד טיעוני הצדדים שהוגשו עד כה. אקדים אחרית לראשית ואציין כי דין בקשת התובע למתן פסק דין בהיעדר הגנה להדחות ויש לראות בבקשה לסילוק על הסף משום כתב ההגנה מטעם הנתבע.

ואולם, משהצדדים ניהלו ההליך בשלמותו; ניתנה להם ההזדמנות לחקור האחד את מישנהו על גירסתו, כך שלתובע לא נגרם כל נזק; כאשר הטענה כי אין בנמצא "כתב הגנה" לא הועלתה על ידי התובע בזמן אמת לא במסגרת הדיון ואף לא לאחריו אלא רק בשלב זה של ההליך, לאור החלטתי ולפני מתן פסק הדין; ומשיש להעדיף את בירור וחקר האמת – דין בקשת התובע ליתן בידו פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד להדחות ויש לראות בבקשה לסילוק על הסף ככתב ההגנה מטעמו של הנתבע וליתן פסק דין על יסוד החומר המצוי בתיק.

...

התובע הוסיף וטען אף לגופו של ההליך וטען כי יש לחייב את הנתבע באופן אישי בתשלום שכרו וכן בהוצאות בגין ניהול הליך סרק זה. הנתבע 2 בתגובתו טען כי בקשת התובע לקבלת פסק דין בהעדר הגנה, לאחר שזה ניהל את ההליך בשלמותו לרבות קדם משפט, בקשות ותגובות, הליך הוכחות וסיכומים דינה להידחות בהיותה קנטרנית וטורדנית.

גם טענת התובע בדבר המועדים הקבועים בדין להגשת כתב הגנה וכי משלא עמד הנתבע במועדים אלו אין לו אלא להלין על עצמו דינה להידחות וזאת בשים לב כמפורט לעיל למהותו של הליך הדיון המהיר אשר כאמור מאפשר לבית הדין לחרוג מסדרי הדין.

בעניין זה אוסיף כי בהתאם לתקנה 43(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991, העוסקת במתן פסק דין על יסוד כתב התביעה, עת לא הוגש כתב הגנה, הרי שלבית הדין הסמכות גם בהעדר כתב הגנה שלא להיעתר לבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, אם מצא כי מן הצדק לדרוש מהתובע להוכיח תביעתו כולה או מקצתה.

לסיכום – בשים לב למהותו של הליך הדיון המהיר, המאפשר גמישות דיונית על מנת להכריע ביעילות ובמהירות ועל מנת להכריע הכרעה צודקת במחלוקת, ולכך כי הצדדים ניהלו ההליך בשלמותו, חקרו ונחקרו על גרסותיהם, סיכמו טענותיהם בעל פה, כך שלא נגרם כל נזק למי מהצדדים – יש לדחות את בקשת התובע למתן פסק דין בהעדר הגנה ויש לראות בבקשה לסילוק על הסף משום כתב ההגנה מטעם הנתבע 2.

נוכח הדברים הודיעו ב"כ הצדדים, כי ימסרו את עמדתם עד ליום 18 בנובמבר 2021: "ב"כ הצדדים: נמסור הודעה לתיק עד ליום 18.11.21". בהתאם ניתנה החלטה לפיה במקרה של אי הסכמה ייקבע התיק להמשך שמיעה, לאמור: "החלטה: תז"פ ליומני ליום 19.11.21 ככל שלא תהיה הסכמה אורה על הגשת תצהירים וקביעת ישיבת הוכחות בהקדם", ביום 18 בנובמבר 2021 - המועד שהיה על הצדדים להגיש הודעה לתיק, לא באה הודעה מטעם מי מהצדדים.

בתשובה עלתה טענה בדבר טעות משרדית אפשרית: "במשרדו של הח"מ מועסקים מספר עובדים ועורכי דין בעלי גישה למערכת נט המשפט וייתכן כי ההחלטות הרלוואנטיות ניצפו על ידי מי מהם לכל היותר מדובר בטעות משרדית בתום לב ובהיסח הדעת, כך גם נכון הדבר לעניין ההמצאה באמצעות הפקס". כך או כך, ההחלטות לא הובאו לידיעת ב"כ הנתבע.

זה "ישב על הגדר"; צפה בהחלטות בית המשפט שמבהירות, כי אי מתן הודעה כמוה כהסכמה; נימנע מלמסור הודעה אחרת הגם שניתנו שלוש החלטות שיפוטיות מקדימות בקשר לכך ובכך יש לקבוע כי הסכים להצעה; המתין לקבל את פסק הדין וכשראה שפסק הדין אינו נושא חן בעיניו הגיש בקשה לביטול שאין בה ממש.

בנסיבות הייחודיות של תיק זה, כל תוצאה אחרת, אשר תביא לביטול פסק הדין, תיגרום לכך, כי: "החוטא ייצא נשכר". בעל דין אינו יכול להיתעלם מהחלטות שיפוטיות; בעל דין שבוחר במודע שלא להגיב להחלטות שיפוטיות צריך להיות מודע ולקחת בחשבון, כי להתעלמותו עשויה להיות השלכה על ההליך השפוטי ותוצאותיו; כך, בעל דין שבוחר במודע להיתעלם משלוש החלטות שיפוטיות שמבהירות לו, כי אם לא יודיע אחרת (לאחר שלא קיים החלטה שיפוטית והגיש הודעה במועד), תתפרש התעלמותו כהסכמה למתווה שגובש בדיון, צריך להביא בחשבון, כי אם יוסיף להיתעלם תנתן החלטה שיפוטית בדבר הסכמה והוא לא יוכל להיתנער ממנה ככל שתוצאות ההליך לא יישאו חן בעיניו; זאת ועוד- בהתאם לתקנה 4 לתקנות, בעל דין אינו רשאי לעשות שימוש לרעה בהליך המשפטי.

...

שהרי, אם הצעת בית המשפט לא הייתה מקובלת עליו מצופה היה ממנו לקיים אחר החלטת בית המשפט ולמסור הודעה במועד שנקבע - 18 בנובמבר 2021.

לכך כמובן לא ניתן להסכים ולבטח שלא ניתן לתת לה יד. משכך, גם טענות בדבר היעדר הסכמה פוזיטיבית כביכול דינן להידחות.

תוצאת הדברים: דין הבקשה להידחות.

סורוקה מציין עוד כי גם אילו נקבע מצבו של המנוח כ"סיעודי מורכב", החובה של סורוקה הייתה להשימו במוסד מתאים ולא להמשיך ולאשפז אותו בסורוקה באישפוז סוצאלי.

הנתבעת מצטטת מעדותה של עו"ד וורצל שלפי ההסכמה עם עו"ד אטלס, הרצפלד כפיתרון ביניים יהיה במימון הקופה (ע' 28 ש' 27-30) הנתבעת מציינת כי בהתכתבות מאוגוסט 2013 בין עו"ד וורצל לעו"ד אטלס בנוגע להסכמה להעברת המנוח להרצפלד, שבסופו של יום לא יצאה אל הפועל, ב"כ הנתבעת ציינה כי עלות האישפוז עד לקבלת החלטה סופית בתביעה, תהיה על קופת חולים ועו"ד אטלס לא ביקש לתקן זאת והסתפק בבקשה להכניס למסמך מספר תיקונים שוליים.

לטענת הנתבעת, הסכמת סורוקה ומשרד הבריאות להסדר הפשרה בבית הדין כמוה כהסכמה שהמנוח ייחשב כמי שהוצב במוסד סיעודי גם בתקופת האישפוז בסורקה.

למעלה מן הצורך אוסיף, כי הנתבעת טענה כי המנוח היה במצב סיעודי מורכב לדעתה ועל כן סברה כי לא יקבל טפול ראוי במחלקה סיעודית רגילה (כך היא העידה בע' 50 ש' 4-7), אולם ב"כ הנתבעת עצמה בדיון ביום 23.12.18 (ע' 9 ש' 18-20), הסבירה באופן נחרץ שהנתבעת אינה רופאה ואין זה מתפקידה לקבוע איזה טפול צריך המנוח.

למרות קביעה זו וכפי שציינתי לעיל, מקובלת עלי גם עמדת הנתבעת כי בהיבטים מסוימים היתנהלות סורוקה מול הנתבעת לקתה בחוסר תום לב. כפי שציין מר מדר, סורוקה למעשה לא חשב שהמנוח מתאים לאישפוז בהרצפלד וקיבל תשובה שלילית ממוסד זה ככל הנראה עוד לפני הגשת התביעה לבית הדין לעבודה.

...

הנתבעת טענה, כפי שיורחב בהמשך, כי הייתה הסכמה בינה לבין ב"כ סורוקה, כי המימון של האשפוז עד להכרעה בתביעה בבית הדין לעבודה יחול על שירותי בריאות כללית (להלן: "כללית") ועל כן יש לדחות את התביעה.

סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כי אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לסורוקה סכום של 321,649 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

אני מקבלת באופן חלקי את הודעת הצד השלישי, כך שמשרד הבריאות נדרש לשלם לתובעת את הסכום שהיה משלם לה אילו היה למנוח קוד סיעודי לתקופה הנתבעת בתביעה זו, בניכוי השתתפות עצמית, כפי שנוכתה לשנה לגביה ניתן פסק הדין בבית הדין לעבודה.

הנתבעת תשלם את הסכום שנקבע לעיל לסורוקה בתוך 15 יום מן המועד בו תקבל את התשלום ממשרד הבריאות.

אשר לטענה, לפיה בית המשפט לא היה רשאי ליתן פסק דין על דרך של פשרה, על פי סעיף 79א ללא הסכמה פוזיטיבית של הצדדים, נקבע כי הסכמה יכולה להיות מוסקת מהתנהלות הצדדים ולאחר שהוברר כי המערער היה מודע להחלטות בית המשפט, לפיהן שתיקה תיחשב כהסכמה, המשך שתיקתו מלמדת על הסכמתו.

יודגש, כי המערער נכח בדיון קדם המשפט וחזקה עליו ששמע את הודעת בא כוחו, לפיה תמסר על ידי הצדדים הודעה לתיק בית המשפט ביחס להצעה, כמו גם החלטת בית המשפט, לפיה נקבע מועד למסירת תשובה להצעה, ליום 18.11.21.

...

סבורני, כי ניתן להסתמך על החלטה זו בעת שנשקלת טענת עורך דין, לפיה ההחלטה או פסק הדין לא הובאו לידיעתו (כפי שטען ב"כ המערער בענייננו), ויפים לענייננו הדברים הבאים: "במקרים שבהם מתועדת צפייה יזומה בהחלטה שיפוטית במערכת 'נט המשפט', נכון יהיה לדרוש הסברים בהקשר זה מבעל הדין שביצע את הצפייה היזומה ולא מבעל הדין שכנגד... ככל שבעל הדין שצפה בהחלטה לא עמד בנטל זה, יהיה מקום לשיטתי להחיל את חריג הידיעה." בענייננו, טען ב"כ המערער כי ההחלטות לא הובאו לידיעתו, טענותיו בסוגיה זו היו מעורפלות ולא ניתן על ידו הסבר מניח את הדעת לעובדה שההחלטות ניצפו ואחת מהן אף נמסרה באמצעות הפקסימיליה כאמור.

יפים לענייננו בשינויים המחויבים, דברי כב' הנשיא י' זוסמן בהמ' 513/77, פ"ד לא(3) 447, 448: "אפילו רצינו להכיר בטעות משרדית 'כטעם מיוחד', חובת הפרקליט המצהיר היתה להסביר טעות משרדית זו מהי, ובית-המשפט היה למד מי טעה במשרד הפרקליט ומה היתה הטעות. בהעדר פירוט כזה אין עילה להאריך מועד על-סמך הטענה הסתמית אשר הפרקליט לא התכבד לפרט בתצהיר." סבורה אני, כי המסגרת הראויה לבחינת הערעור הינה תוקף ההסכמה למתן פסק הדין ולא בקשה לביטול פסק דין, על פי הוראות תקנה 131 לתקנות, ומשכך, איני דנה בטענות בענין זה. משהגעתי למסקנה, כי בדין ראה בית המשפט קמא את "שתיקת" המערער כהסכמה, החלטתי לדחות הערעור.

המערער ישלם הוצאות לאוצר המדינה בסך 3,000 ₪.