אי התראה לפני התפטרות עובד מחמת טעות

סעיף 11 (א) לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 קובע כדלקמן: "11. (א) התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים." כבר נפסק, כי עובד המבקש להוכיח זכאותו לפצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים, צריך לעמוד בשלושה תנאים: ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה "הרעה מוחשית בתנאי העבודה" או "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו"; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות ובין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעסיק על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהן ניתנות לתיקון.

לתנאי השלישי קיים חריג, שלפיו אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פצויי פיטורים כאשר ברור כי המעסיק אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת (דב"ע (ארצי) שנ/ 10 - 3 (כהן - הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כא 238 [פורסם בנבו] ; ע"ע (ארצי) 354/07 אחים אוזן - חברה לבנייה פיתוח וייזום בע"מ – ולי טקין ואח' [פורסם בנבו] (27.1.12)).

זה שעשיתי טעות שהתפטרתי, נתתי לו תאריך לפני שהייתי צריך להתפטר כי באותו זמן הייתי חולה.

...

בנסיבות העניין, טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת בגין פיצוי עבור חלף הודעה מוקדמת להתפטרות התובע – נדחית.

לסיכום: על הנתבעת לשלם לתובע הסכומים כדלקמן: סך של 2,500 ₪ בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי העבודה.

מצאנו כי האיזון הראוי בשקלול הנימוקים גם יחד, שכל צד יישא בהוצאותיו.

לכלל זה יש מספר חריגים, לרבות התפטרות מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או נסיבות אחרות שביחסי עבודה, שבהן אין לידרוש מהעובד שימשיך בעבודתו, כאמור בסעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן: חוק פצויי פיטורים), הקובע כי: "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים." יפים לענייננו דבריו של בית הדין הארצי בעיניין שבתאי, כמצוטט: "כבר נפסק, כי עובד המבקש להוכיח זכאותו לפצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים, צריך לעמוד בשלושה תנאים: ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה "הרעה מוחשית בתנאי העבודה" או "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו"; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון.

לתנאי השלישי קיים חריג, לפיו אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פצויי פיטורים כאשר ברור כי המעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת.

גם כאשר נישאל על כך התובע לא נתן הסבר של ממש אלא מסר גרסה חדשה לפיה ביצע יותר מ 2000 שליחויות כל חודש, כ- 2400 שליחויות, נתון שלא פורט בתצהירו: "אתה יכול להסביר לי בסעיף 31 לתצהיר שלך, למה הגבלה של 100 משלוחים ביום מהוה פגיעה בך? העד, מר אריה: ענית את התשובה בעצמך לפני שנייה, אם עשיתי 150-170 משלוחים ומגבילים אותי ל-100, איך זה לא פוגע? עו"ד יפת: עוד פעם. אתה טוען שעשית בין 1,000 ל- 2,000 משלוחים בחודש, העד, מר אריה: לא אמרתי בין 1,000 ל-2,000, אתה מכניס מילים לפה שלי. עו"ד יפת: כתוב. העד, מר אריה: אמרתי 2,000 פלוס מינוס. עו"ד יפת: אני רק אפנה אותו. העד, מר אריה: איפה רשום שעשיתי 1,000? עו"ד יפת: בסעיף 6 לכתב התביעה אתה אומר, התובע מבצע עד 190 משלוחים מידי יום, בסך הכל 2,000 שליחויות מדי חודש. עו"ד שלו: זה כתוב בתצהיר חברי. כב' הש' רובוביץ-ברכש: הוא מפנה לכתב התביעה. עו"ד יפת: כתב התביעה. סעיף 6 אתה אומר שהיית עושה 2000 שליחויות מידי חודש, אז תסביר לי בבקשה למה הגבלה של 100 שליחויות ביום מהוה פגיעה בך? גם אם זה נכון.העד, מר אריה: א', עשיתי אם אני לא טועה בהרבה מהחודשים סביב ה-2,400 משלוחים, או-קיי? ב', אני עובד לפי הקצב שלי ואם יש לי עכשיו 190 משלוחים שאני יכול לחלק אותם ביום אז אני עושה את זה ביום. יום למחרת יש כל חודש חגים, יש כל חודש חופשות ומחלות ו-1,001, זה לא ש-20 יום אתה עובד כל יום ועושה 100 משלוחים ומסיים עם זה. .." (ר' עמ' 13 לעדות התובע).

נציין כי אכן במצב עבודה רגיל לא היינו סבורים כי מדובר בהרעת תנאים, אולם שעה שהתובע עבד לפי תפוקה, הרי שבמצב זה קביעה בכל הנוגע לאי הגעה למחסן יום לפני ושינוי בפתיחת המחסן שהיה פתוח מוקדם בבוקר לשעה 7.45 אכן מהוה הרעת תנאים, שעה ששינוי זה גרם לשינוי בסדר יומו של התובע, שהיה רגיל להגיע למחסן בשעות מוקדמות יותר ובכך לחסוך לו זמן של פקקים וחניות, ונוכח היותו עובד לפי תפוקה שוכנענו כי אכן מדובר בהרעת תנאים שבגינה הוציא התובע מכתב התראה.

...

משכך, גם אם כתב התביעה היה כולל רכיב של שעות נוספות, לא שוכנענו כי התובע עמד בנטל הראשוני, שכן גרסתו בנדון נסתרה כמפורט לעיל.

בכל הנוגע לרכיב התביעה בגין הלנה, לא שוכנענו כי בנסיבות העניין יש הצדקה לחייב ברכיב זה, נוכח המחלוקות נשוא התיק דוקביעותינו לעיל ושעה שרכיב זה נטען רק באופן כללי.

סיכום הנתבעת תשלם תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין את הסכומים המפורטים להלן: פיצויי פיטורים בסך 38,201.74 ₪ ותגמולים בסך 26,262 ₪.

[footnoteRef:1] [1: יצוין כי בתצהירים שהוגשו מטעם הנתבעת צוין בטעות כי התובע גר בשכונת גילה.

הרעה מוחשית בתנאי העבודה על פי הוראת סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה ... רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים". נפסק לא אחת, כי "על עובד המבקש כי התפטרותו תראה כפיטורים מחמת הרעה מוחשית שביחסי עבודה ... להוכיח את התנאים הבאים:

לתנאי השלישי קיים חריג, לפיו אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פצויי פיטורים כאשר ברור כי המעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות.

למעלה מן הצורך יצוין עוד, כי משהוכיח התובע שהוא התפטר בדין מפוטר, השאלה האם הוא מצא מקום עבודה חלופי אם לאו טרם הוחלט באופן סופי מה יהיה על מקום עבודתו אצל הנתבעת, אינה שוקלת לעניין השאלה האם יש קשר סיבתי בין הרעת התנאים ובין התפטרותו, ואינה מאיינת את סיבת ההתפטרות (ראו והשוו לנפסק בע"ע (ארצי) 1450/04 אופיר טורס בע"מ - לימור וינטמן (28.8.2006), בפיסקה 16).

לסיכום כלל האמור - נוכח מכלול נסיבות אלה, שאף עולה מעדויות עדי הנתבעת עצמה, התובע הוכיח כי החלטת הנתבעת להעבירו לישיבה שבעיר העתיקה היא אכן בבחינת הרעה מוחשית בתנאי עבודתו; כי הוא התפטר בשל אותו מכלול נסיבות המהוה הרעת תנאים, ולא מטעם אחר; כי ניתנה לנתבעת התראה לתיקון, אך לפי העולה מהמכתב השני, החלטה זו לא הוסרה מסדר היום ובאופן שמאיין את הרעת תנאי עבודתו.

...

התובע הסביר, "אני לפני שקיבלתי תעודת זהות שנתיים עבדתי. החלתי ב 2005 ינואר 11. נראה לי יום שישי. יום שיש התחלתי בגלל חצי יום עבדתי. אני זוכר בן שלי היה בן שלושה חודשים. לפני פספורט" (ע' 9 ש' 1-3).

לסיכום נקודה זו: נוכח מכלול הנסיבות לעיל הוכיח התובע כי חלה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, וזאת נותרה בעינה גם ביום 7.3.17.

לסיכום כלל האמור - נוכח מכלול נסיבות אלה, שאף עולה מעדויות עדי הנתבעת עצמה, התובע הוכיח כי החלטת הנתבעת להעבירו לישיבה שבעיר העתיקה היא אכן בבחינת הרעה מוחשית בתנאי עבודתו; כי הוא התפטר בשל אותו מכלול נסיבות המהווה הרעת תנאים, ולא מטעם אחר; כי ניתנה לנתבעת התראה לתיקון, אך לפי העולה מהמכתב השני, החלטה זו לא הוסרה מסדר היום ובאופן שמאיין את הרעת תנאי עבודתו.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 25,469 ש"ח. סכום זה ישולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 7.3.17 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

נזכיר בהקשר זה כי סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים קובע כי "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים". בהתאם להלכה הפסוקה, על מנת שעובד יוכר כמי שהתפטר בדין מפוטר לפי סעיף 11(א) לעיל, עליו לעמוד בשלושה תנאים מצטברים: "... עובד המבקש להוכיח זכאותו לפצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים, צריך לעמוד בשלושה תנאים: ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה "הרעה מוחשית בתנאי העבודה" או "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו"; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון.

בכל הנוגע לרכיב הגמל, זכאי התובע להפקדות בסך 14,308 ₪ בהתאם לפירוט הבא: תקופה שכר שיעור הפקדה סה"כ 10/15-6/16 34463 6% 2067.78 7/16/12/16 26157 6.25% 1634.81 2017 ואילך 163169 6.50% 10605.99       14308.58 זכאות התובע לפדיון חופשה, דמי הבראה ודמי חגים טרם נדון בתביעת התובע ברכיבים אלו, עלינו להדרש לטענת הנתבע לפיה עם סיום העסקתו ערך עבור התובע תלוש במסגרתו שולמו לו רכיבי חופשה והבראה.

כמו כן, טענת הנתבע לפיה ערך את התלוש לבקשת התובע לקראת סיום העסקתו אינה מתיישבת עם העובדה כי במכתב ההתראה ששלח לתובע טען הנתבע כי זה הפסיק להתייצב לעבודה בתחילת חודש ינואר 2021 וכן סותרת את טענת הנתבע לפיה התובע ניתק עמו קשר ונטש את העבודה בינואר 2021, אם 12/20 היה החודש האחרון להעסקתו של התובע ולכאורה הכנת תלוש 'גמר חשבון' אינו מתיישב עם הגרסה להתפטרות ללא התראה לאחר מכן.

בסיכומיו טען הנתבע, לראשונה, כי מדובר "בטעות" במסגרתה שולמו לתובע 15 ימי חופשה ביתר מאחר שבתלוש הראשון לתקופה השניה נרשם בשגגה כי עומדים לזכות התובע 18 ימי חופשה במקום יום אחד בלבד (ר' סעיף 34 לסיכומי הנתבע).

...

מכל האמור, התביעה לתשלום עבור פדיון חופשה, נדחית.

אשר על כן, תביעת התובע ברכיב זה – נדחית.

סוף דבר תביעתו של התובע מתקבלת בחלקה, כאמור לעיל.

עוד לטענתה על הנתבעת כלל לא חלה חובה להפריש תשלומים לפיצויים ולקרן פנסיה עבור התובע ולכן גם עילת ההתפטרות שגויה.

סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים קובע כי "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים". עובד הטוען לזכאות לפצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים נידרש לעבור שלוש משוכות שונות בטרם תקום זכאותו.

מכאן גם החריג כפי שנקבע לתנאי השלישי לזכאות לפי הוראת סעיף 11 לחוק לפיו "אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פצויי פיטורים כאשר ברור כי המעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת"..

וכך בפרשת דורי הובהר כי: "כלל הוא כי מוטלת חובה על העובד למסור למעסיק התראה על כוונתו להתפטר מחמת הרעת תנאי עבודה, אולם לפנינו חריג לכלל ... במקרה שבו הסיכוי שההרעה המוחשית בתנאי העבודה תבוטל הוא מיזערי, לא מוטלת על העובד חובת להתרות בפני המעסיק על כוונתו להתפטר. ... יתרה מזו, יש לראות את התפטרותם זו כ"פיטורים", על שום שנבעה מאי-תשלום שכרם משך זמן ממושך" .

...

התובע הודיע בסיכומיו על דחיית התביעה כנגד הנתבע 2 ועל כן לא נדרשתי למחלוקת זו. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל: בגין הפרשות לקרן השתלמות- סך של 11,927 ₪.

לחילופין, ככל שיש קושי מעשי לעשות כן הנתבעת תשלם סכום זה ישירות לתובע.

בנוסף, בשים לב לכך שמרבית התביעה נדחתה תשלם הנתבעת לתובע השתתפות בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪.