על כן משהומצא אישור ההתקנה מספק מיגון המאושר על ידי הנתבעות (" אביזרי רכב גולד ",), בדבר התקנת משבת התנעה, עובר לאירוע, הרי שהוכח על ידי התובעת, כי עמדה המשאית בתנאי המיגון על פי הפוליסה.
כן טוענות הנתבעות, שלא הוכח שארע ארוע בטוחי אלא מדובר בביום ארוע, או בגניבה שנעשתה על ידי הנהג, וזאת מהנימוקים הבאים:
אי קבלת שדר על חדירה לא מורשית למשאית במוקד חברת "איתוראן", מעיד שלא נדרכה מערכת האזעקה במשאית על ידי הנהג.
ובניגוד לעדותו של גיא בפניי, בה טען שנפגש עם מר מזרחי וקיבל את אישור ההתקנה מידיו (עמודים 21-22 לפרוטוקול שורות 20-28, 1-5) זאת ועוד, משהעיד מר מזרחי שאישור ההתקנה הנו מיסמך שהונפק על ידי חברת " איתוראן", ונשלח בפקסימיליה אל חברת "איתוראן" ולסוכן הביטוח " (עמוד 26 לפרוטוקול שורות 1-6), ואף מומחה התובעת העיד שאישור ההתקנה אמור להמצא אצל חברת " איתוראן ", משמדובר במסמך פנים ארגוני (עמוד 17 לפרוטוקול שורות 5-8), אי הבאת ראיה מחברת "איתוראן" באשר לקיומו או אי קיומו של עותק אישור ההתקנה במשרדיה, פועלת לרעת התובעת, משמדובר בראיה רלבנטית שעשויה הייתה לאשש גרסת התובעת, באשר למהימנות אישור ההתקנה.
כן ראה דברים אלו: " כאשר דנים בחוזה לביטוח רכוש, והחברה המבטחת מסייגת את חיובה בהתקנת מערכת מיגון מסוימת, הרי שהיא מבקשת את קיומו של התנאי כדי לצמצם את הסיכון שהיא נטלה על עצמה במסגרת העסקה הביטוחית. כך שגם אם הטילה את המלאכה על המבוטח, וגם אם ניסחה את הפוליסה באופן המסייג את חבותה בקיום התנאי, היא הנושאת באחריות להבאת קיומו של התנאי לתשומת לבו של המבוטח. " (פרשת כרמי לעיל,עמ' 775-776) עוד נפסק באותה הרוח: " מבטח המבקש לסייג את חבותו צריך לעשות כן מפורשות ולהביא את הסייגים לכיסוי הבטוחי לידיעת המבוטח, שאם לאו לא יוכל לטעון לחלות סייג לכסוי הבטוחי " (ע"א 1064/03-אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' עיזבון המנוחה רחל שחר פיאמנטה ז"ל ואח'.
בהתאם להלכה הפסוקה, מנועה הנתבעת מלטעון להיעדר כסוי בטוחי, בטענה שלא הותקן משבת התנעה במשאית, משקבעתי שלא דאגה לידע את התובעת מהם תנאי המיגון הנדרשים על פי הפוליסה, ומששוכנעתי שאכן לא ידע מר פלדמן מהם תנאי המיגון הנדרשים על פי הפוליסה.
...
משהנתבעת עצמה העריכה, 4 חודשים לפני הגניבה (1/11/02), ששווי המשאית הינו 254,792 ₪,
שוכנעתי ששווי המשאית נכון ליום הגניבה הינו לכל הפחות 236,000 ₪ כאמור בחוות דעתו של מומחה התובעת.
גם אם תאמר שהפיצוי בגין הנזק התוצאתי במקרה דנן, שהינו דמי השכירות, יש לו יסוד בדין ונובע מדיני החוזים הכלליים, לפי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א – 1970 (להלן: " חוק התרופות ") (ראה ולר לעיל,עמ' 610-609, פרשת המגן לעיל עמ' 39)-דין טענת התובעת להידחות.
ויצוין שעל פי סעיף 27 לחוק על הנתבעת לשלם תגמולי הביטוח בתוך תקופה של 30 יום, מהיום שנמסרו לה המידע והמסמכים הדרושים לבירור חבותה, וכיוון שעל התובעת מוטל הנטל להקטין את הנזק, הרי שבנתונים אשר הוצגו בפני בית המשפט חסר מידע כדלקמן:
האם לא יכלה התובעת לרכוש תוך 30 יום או במועד סמוך לאירוע הגניבה, משאית משומשת, בעלת תכונות דומות או זהות למשאית שנגנבה? ב. האם היה הכרח להמתין 4 חודשים עד לרכישת משאית חדשה? ג. האם המשאית החדשה כלל בעלת תכונות זהות לזו אשר נגנבה בארוע או שמא זו משאית בעלת תכונות משופרות? בחינת כלל הראיות בסוגיה זו מביאה למסקנה כי התובעת כשלה לבסס זכותה לפיצוי, משלא הובאה כל ראיה, שאי תשלום תגמולי הביטוחי במועד, הוא שאילץ התובעת, בעל כורחה, לשכור משאית עד לרכישת משאית חדשה.
