אי התייצבות לשירות מילואים מחמת טעות

נאלץ לעזוב את ביתו ולחיות ללא קורת גג. עוד טען ב"כ המבקש כי אי קבלת הבקשה תיפגע במבקש ותמנע ממנו להמשיך לשרת במילואים כנהג.

ראו דברי בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל (2.10.03) , פסקה 8: "יוצא שאם עלול להגרם למבקש עוות דין עקב נעילת שערו של בית-המשפט בפניו, בית-המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבות נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נידרשת סיבה מוצדקת להעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית-המשפט את בקשתו...". אין חובה לידון בבקשה זו במעמד שני הצדדים.

הודעת תשלום הקנס נשלחה לכתובתו הרשומה של המבקש וחזרה בציון, "נימסר לידי נמען רשום." אשר על כן, לא מצאתי לנכון לקבל את טענות המבקש, כי מקור הדוח שנערך בטעות על ידי השוטר, באי יכולת של השוטר לראות את העבירה ובאי רשום תגובת המבקש.

...

בחנתי את טענותיו של המבקש ולא מצאתי כל מקום להיעתר לבקשה.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש את הבקשה במועד, משלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו, ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

אין לקבל את התחשיבים שהגיש העובד, הן בשל כך שלא ברור מה הם ימי העבודה שבעדם נתבע גמול שעות נוספות, שכן הם נערכו לכל תקופת העבודה או על בסיס חודשי, למרות שבחלק ניכר מהחודשים העובד לא הגיע למיכסת השעות הנדרשת.

אשר לטענה בדבר פיטורים עקב שירות ממושך במילואים טען העובד כי בית הדין האיזורי טעה בכך שלא ייחס משמעות לכך שהעובד פוטר בתקופה האסורה, וכן כי נתן משקל לכך שועדת התעסוקה לא השיבה את העובד לעבודתו, שעה שזו הבהירה כי סעד זה נדון בבית הדין; בית הדין לא ייחס כל משקל להודאתה של מיה בהליך השימוע כי הנוהג במועצה היה שעובדים אינם מדווחים על יציאה לשירות מילואים, וכי רק לאחר ישיבת השימוע ניתנה הנחייה בעיניין זה; העובד העלה את הטענה שפוטר עקב שירות המילואים כבר במכתבי בא כוחו ולא רק בשימוע, כפי שטען רביב; בהיעדר סיבה עניינית לפיטוריו של העובד, מתחייבת המסקנה כי יש קשר בין שירות המילואים הממושך לבין פיטוריו .

...

למרות האמור, אנו סבורים כי אין מקום לקבל את הטענה שלא ניתן להגיש ערעור שכנגד על אי פסיקת הוצאות משפט, ככל שמוגש ערעור על פסק הדין.

אולם, עם כל ההערכה לתרומתו של העובד לביטחון המדינה, איננו סבורים שיש בכך כדי להצדיק אי חיוב בהוצאות, בהתחשב בהיקף ההליך שנוהל בבית הדין האזורי ובבית דין זה. נוכח האמור, ולאחר שהבאנו בחשבון את ההליכים בשתי הערכאות, אנו מחייבים את העובד לשלם למועצה הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪.

סוף דבר – ערעור העובד נדחה והערעור שכנגד של המועצה מתקבל כאמור בסעיף 46 לעיל.

ביום 30.9.21 פורסמה באתר המשיבה רשימת ההצעות התקינות ואז הבחינו כי הצעתם לא הופיעה שם. לפיכך וביום ראשון 1.10.21 פנו הם לראשונה למשיבה (כך נכתב בסעיף 12 לעתירה, ואולם צ"ל 3.10.21, שחל אכן ביום ראשון שלאחר 30.9.21).

מכל מקום, כך ממשיכים העותרים וטוענים, כי ביום 5.10.21 שבו ופנו למשיבה וטענו, כי להצעתם, שהוגשה במסלול של חסרי דיור, לא היה צורך בצירופו של נספח ט' הנ"ל. העותרים שבו וצרפו את כלל המסמכים, שצורפו לטענתם מלכתחילה, והוסיפו וטענו "לחילופין ולאור הטעות שנעשתה, ככל שרשות מקרקעי ישראל עומדת על צירוף המסמך, מבוקש לאפשר הגשתו מבלי לגרוע מן האמור לעיל" (נספח ד' לעתירה סעיף 11 כשהמילה "טעות" מתייחסת כמובן, כך לטענת העותרים, לטעויות של המשיבה) עוד טוענים העותרים, כי רק לאחר 3 פניות נענתה פנייתם זו ונדחתה בקשתם.

בטופס ההצעה המקוון מנוהלת בדיקת תקינות נתונים לפני שליחתו של הטופס מהשרת של "מימשל זמין" לשרת של רמ"י וככל שיש שגיאה, המשתמש לא יכול להמשיך בהזנת הנתונים.

יודגש כבר כאן, כי גם בהנחה שהעותרים היו מגישים הצעתם (כנטען על ידם) כזוג חסרי דיור במלואה, ואולם בטעות או בתום לב הם לא היו מצרפים את תצהיר י' (חסרי דיור) אלא את תעודת המילואים כפי שנעשה במקרה דנן, כי אז הצעתם הייתה נפסלת מסיבה של אי צירוף תצהיר, וגם במקרה כזה לא ניתן היה לאפשר להם לתקן את הצעתם בדיעבד.

...

ראה דרך משל דבריו הנכוחים של כב' השופט א. רובינשטיין (כתוארו אז) בעע"מ 2696/06 מדינת ישראל נ' ראמי ג'מיל חרכוש (25.07.2006): "נוסיף את אלה: תורת המכרזים, במציאות של מכרזים רבים ברשויות וגופים שונים, גדולתה בפשטות יישומה, ללא צורך בפרשנות כל מקרה. לא נאמר כי לא ייתכנו, במציאות אנושית, חריגים כלשהם – המערער ציין לעניין זה תקלות בועדת המכרזים, ואכן אין מגישי הצעות צריכים להיות ניזוקים מתקלתה של הרשות. אולי חריג אחר –ואני מותיר זאת בצריך עיון- הוא כוח עליון מוכח, בטרם נפתחו המעטפות, וכמובן כל מקרה ייבדק לנסיבותיו. אך החריג יהיה חריג שבחריגים, שכן לשון התקנה ברורה, ונימוקה עמה, כדי למנוע "מדרון חלקלק". התרת הרצועה ולוא במעט, ראשיתה מצער ואחריתה אינה ידועה, וראוי להימנע מ"מצבי פרשנות", שהדמיון היצירתי יוסיף עליהם כהנה וכהנה, ונמצאנו מכבירים התדיינות.

    סבורני כי נקיטה בדרך זו תיטיב עם הציבור, ובסופו של יום גם עם המתמודדים במכרזים.

סוף דבר התוצאה הינה, כי לאור כל מה שפורט לעיל, דין העתירה להתקבל ויש לצרף את הצעות העותרים כהצעה כשירה להצעות במכרז מושא העתירה ולאפשר להם להשתתף בהגרלת מגרשים המיועדים לכלל הציבור, בקטגוריה של חסרי דיור.

הנתבעת צרפה גם תיכתובת דואר אלקטרוני ששלח התובע לנתבע ביום 28.3.2017, מס' חודשים לאחר הפגישה מאוקטובר ובה היתייחס לדברים שסוכמו בפגישה וציין כי יש לעדכן את החוזה לעניין חישוב ימי מילואים וימי חופשה וכן ביטול מיגבלה למתן שירות לחברות אחרות.

התובע מתייחס לכך שתצהירו של עוזי כהן נמשך לבקשת הנתבעת בטענה שעוזי כהן לא התייצב למתן עדות בשל מצב רפואי ומסיבה זו עומדת משיכת תצהירו של עוזי כהן לרעת הנתבעת.

עיינתי בסעיף 9.1 להסכם הוא הסעיף שעניינו סיום ההיתקשרות ובו נפלה הטעות באופן בו ניסחו הצדדים את משך תקופת ההודעה המוקדמת שתחול בחלוף 6 החודשים הראשונים להתקשרות ולא מצאתי כי יש להעדיף את פרשנותו של התובע לפיה התכוונו הצדדים כי משך התקופה יוארך "בחודשיים", דהיינו שהמילה "על" המופיעה בסעיף צריכה להמחק לחלוטין, שכן קיימת אפשרות נוספת שלפיה כוונת הצדדים הייתה שמשך ההודעה המוקדמת "יעמוד על חודשיים" כך שהמילה "על" שנכתבה בהסכם איננה מיותרת.

...

· וכן החזר הוצאות שימוש בטלפון סלולארי בסכום של 8,433 ש"ח. תשלום עבור מכירת חלק מפעילות הנתבעת אמנם בהסכם ההתקשרות הראשוני שנחתם כאמור ביום 2.10.2013, אין התייחסות לרכיב התשלום הנוסף תמורת מכירת פעילות החברה, יחד עם זאת אציין ואתייחס לסעיפים מתוך ההסכם שאני סבורה כי הם רלוונטיים לצורך ההכרעה במחלוקת שבין הצדדים.

משכך ומאחר שלא הוצג תחשיב נגדי מצד הנתבעת באשר לעלות החודשית הסבירה עבור טלפון נייד, אני מקבלת את טענות התובע ומחייבת את הנתבעת בסכום שנתבע בכתב התביעה, בסך של 8,433 ש"ח וזאת עבור כל תקופת ההתקשרות (53 חודשים).

סיכום התוצאה היא שמקבלת את התביעה בהתייחס לסכומים כדלקמן : 9710 ₪ (- סעיף 46 לעיל ) ובסך של 8433 ₪ (סעיף 50 לעיל) .

באשר ליתרת התביעה בסכום של 999,068 ש"ח– המהווה את סכום התביעה בחלקה הארי – בהתייחס לסכום זה נדחית התביעה ממכלול הנימוקים שפורטו לעיל.

כמו כן, ביקש התובע לשקף הוצאות הדיון הקודם מיום 28.12.23, שלא היתקיים דיון לגופו מאחר והנתבע לא התייצב.

לטענתו, מדובר בתקופת מילחמה, הנתבע שירת במילואים בלבנון וגר בערד.

ייאמר כי ממש בסמוך לדיון לעיל, התייצב הנתבע במזכירות בית הדין תוך שהותיר מכתב בכתב ידו, המציין כי עסקו נקלע למשבר על רקע המילחמה, כי הוא מצוי בחובות כלכליים, והוא נאלץ לשהות תקופות ממושכות במילואים בגיזרה הצפונית.

באשר להלנת שכר – בית הדין רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבות שלמעסיק לא היתה שליטה עליהן או עקב חילוקי דיעות בדבר עצם החוב, ובילבד שסכום החוב אינו שנוי במחלוקת (סעיף 18 לחוק הגנת השכר).

התרשמתי כי בשל המילואים בצו 8 שנכפו על הנתבע, הדבר הוביל לסגירת אחד העסקים ולחובות מוגברים.

...

"סגרתי עסק אחד שלי ויש לי חובות. עכשיו הגעתי ממע"מ. יש לי שם חוב של 46,000 ₪. חברת חשמל 26,000 ₪, עיריית ערד ארנונה. יש לי עסק אחד שאני מנסה עדיין להרים אותו. לא הוכרזתי כפושט רגל אבל אני מתקשה לעמוד בהחזר החובות." לאחר שקלול כלל הנסיבות לרבות התנהגות הצדדים, תום ליבם, סוג העסק, גובה השכר המולן (2,700 ₪), ומתוך הקפדה על עקרונות של סבירות ומידתיות, הגעתי למסקנה כי על הנתבע לשאת בפיצוי הלנה בסך של 1,500 ₪, לאחר שהתרשמתי כי הנתבע לפחות בשתי הזדמנויות ניסה ליצור קשר עם התובע לשם ביצוע התשלום ולאחר שהתובע אף אישר בהגינותו כי באותן שתי ההזדמנויות הדבר לא הסתייע להגיע אליו.

הנתבע ישלם לתובע כדלקמן: בגין שכר עבודה סך של 2,708 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.