אי התייצבות בעלי דין לישיבה מקדמית וחיוב בהוצאות

בישיבת קדם המשפט שהתקיימה בנוכחות בעלי הדין ובאי כוחם ביום 30.05.2021 ניתן צו לבצוע ההליכים המקדמיים ונקבעה ישיבת קדם משפט נוספת ליום 19.09.2021.

תקנה זו קובעת כי אם "סבר בית המשפט שבעל דין לא קיים כראוי את חובתו לפי פרק זה, רשאי הוא לחייבו באופן מיידי בהוצאות ובמקרים מיוחדים אף למחוק את כתב טענותיו". התקנה קובעת סנקציה מדורגת: הוצאות ולאחר מכן (במקרים מיוחדים) מחיקת כתב הטענות [יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 337 (2021)].

מחיקת כתב טענות זה הולמת את מחדליו הדיוניים של מר אל והאב, כמי שלא מילא אחר הוראת בית המשפט ולא התייצב לישיבת קדם המשפט.

...

הטעם לכך הוסבר על ידי בית המשפט העליון בהקשר לתקנה 42 לתקנות, שאף היא מקנה סמכות מחיקה של כתבי טענות (בהקשר לשימוש לרעה בהליכים): "תקנה 42 מעגנת סנקציה מחמירה יחסית שמגלמת פגיעה משמעותית בבעל הדין שכתב טענותיו נמחק, ובפרט כאשר מדובר במחיקת כתב הגנה, שמשמעותו למעשה מתן פסק דין בהיעדר הגנה (ראו: יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 133 (2021)). פסק דין כזה משפיע על הנתבע הן בהתדיינות הספציפית שבה נמחק כתב ההגנה, והן בהתדיינויות עתידיות, עקב יצירת מעשה בית דין ..." [רע"א 7770/21 מרעי נ' בריה, פסקה 18 (נבו 08.02.2022)] אני סבור שדברים אלה יפים גם לעניינה של תקנה 60(א) שקובעת מדרג של סנקציות, שיש ליישמו באופן הבא: ככל שבית המשפט מתרשם שבעל דין אינו מציית לצו לביצוע ההליכים המקדמיים, עליו להשית הוצאות הולמות ומידתיות.

חלף זאת אני קובע שפסק הדין שניתן במעמד צד אחד ביום 19.09.2021 מבוטל בכל הנוגע לחיוב בהוצאות ולמחיקת כתב ההגנה.

סוף דבר – החלטת בית משפט קמא מיום 24.10.2021 מבוטלת.

בדחותו את בקשת הרשות לערער, קבע בית המשפט שלאור החלטות מקדימות ומרובות של בית משפט קמא מתאריכים: 28.01.22, 21.02.2022, 24.02.2022, 26.02.2022, 12.03.2022 ו07.04.2022, מהן עלה בבירור כי הדיון אשר יתקיים יסווג כדיון הוכחות, לא היה מקום להתערבות בשלב ביניים בהחלטה דיונית – ניהולית דוגמאת חיוב בהוצאות עדים שהתייצבו לדיון.

המערערים שבים בעירעור זה על טענתם העיקרית (שעלתה בבקשת רשות העירעור) לפיה היה על בית משפט קמא לאפשר להם להשלים הליכים מקדמיים עם יתר הצדדים; לגישתם, בית משפט קמא לא היה רשאי לקיים ישיבת הוכחות ללא ישיבה מקדמית, ועל כן לא היה מקום לקבוע אחריות בשיעור של 90% על המערערים ולא ניתן היה לחייבם בסכומים שנפסקו שחלקים אינם בני שבוב.

אי קיום הליכים מקדמיים אין חולק על מעמד ההליכים המקדמיים, ובפרט המשקל שניתן להם במסגרת תקנה 60(א) לתקסד"א 2018, הקובעת: "הליכי גילוי ועיון נאותים מהוים תנאי בסיסי לקיומו של הליך שפוטי ראוי והוגן; סבר בית המשפט שבעל דין לא קיים כראוי את חובתו לפי פרק זה, רשאי הוא לחייבו באופן מיידי בהוצאות ובמקרים מיוחדים אף למחוק את כתב טענותיו". עם זאת, על מנת לקבל את העירעור, יש להראות קשר ישיר בין אי קיום ההליכים המקדמיים, לכאורה, לבין תוצאת פסק הדין.

...

אשר על כן, דין טענת המערערים גם בהקשר זה להידחות.

סיכומו של דבר לאור המפורט לעיל, לא מצאתי מקום להתערב בפסק הדין של בית משפט קמא.

אשר על כן, הערעור נדחה.

ביום 10.5.2022 היתקיים דיון קדם משפט, אך בשל אי-התייצבות נציג המשיבה, חייב המותב הקודם את המשיבה בהוצאות משפט בסך של 1,000 ₪, ללא קשר לתוצאות התובענה.

כל זאת, נטען, בשים לב לשלבי המקדמי של התובענה, כאשר התיק רק "התחיל להתנהל", נערך אך ורק דיון קדם משפט אחד (לגופם של דברים), וטרם החל שלב שמיעת הראיות.

עמדה זו מבוססת, נטען, על יסוד שמיעת טיעוני בעלי הדין ועל הערכת ראיותיהם, ואינה מותירה ספק באשר לעמדת בית המשפט בתובענה.

הדבר נכון במיוחד, משום שעיון ביתר החלטות בתיק בית המשפט מלמד, כי לא הובעה דיעה לעניין חוזק טענות הצדדים, אף לכאורה, וכי בנגוד לעמדת המבקשת לא מדובר עוד בשלב התחלתי של נהולה (הוגש כתב הגנה, היתקיימו ישיבות קדם משפט), ושעה שהתובענה ממתינה לשמיעת עדים.

...

אשר לבקשה לתיקון כתב הגנה, ציינתי כי החלטתי מיום 13.9.2022 נכונה גם ביחס לחלק זה של הבקשה.

מטעמים אלה, דין הבקשה להידחות.

המזכירות תודיע על החלטתי זו למבקשת בטלפון.

התנהלו הליכים מקדמיים.

הוגשו תצהירי עדות ראשית ובישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 10.4.2022 בנוכחות בא כוח המבקש נקבע התיק להוכחות ליום 5.12.2022.

משלא התייצבו הנתבע ו/או בא כוחו לישיבת ההוכחות, ניתן פסק דין בהיעדר הנתבע ולפיו חויב הנתבע לשלם לתובעים סך 300,000 ₪, הוצאות, וחובת פירסום תיקון והכחשה.

לבקשת הביטול לא צורף תצהיר של מי מהלישכה לסיוע משפטי שיסביר מדוע לא התייצב בא כוח חליפי לישיבת ההוכחות.

כך, כאשר מבקש ביטול פסק הדין מצביע על סכויי הצלחה, ככלל בית המשפט ייטה לקבל את הבקשה למרות מחדליו של המבקש, תוך ריפוי הנזק שניגרם לבעל הדין השני, באמצעות פסיקת הוצאות (רע"א 6258/19 כהן נ' כהן, פסקה 7 (3.12.2019); רע"א 1000/17 פלוני נ' פלוני, פסקה 9 (12.9.2017); רע"א 4487/15 פלוני נ' פלוני, פסקה 3 (9.2.2016); רע"א 5736/15 עובד נ' פקיד שומה טבריה, פסקה 5 (8.10.2015)).

...

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש לתת רשות ערעור ולקבל הערעור לגופו באופן חלקי מהנימוקים כדלקמן: א) ניתן פסק דין ואין מועד עתידי להגשת ערעור בזכות ויש בהחלטה כדי להשפיע מהותית על זכויות הצדדים ולפיכך מצאתי לנכון לתת רשות ערעור.

דין הערעור להתקבל לגופו באופן חלקי.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל.

בישיבה מקדמית ביום 3.1.23, הסכים המשיב 1 שנותרה שאלת ההוצאות בלבד.

קביעה זו לא הופיעה בסופו של פסק הדין, כנראה משום שכאמור המערערת לא חלקה על חובה זו. המפקחת הביאה בסעיף 19 לפסק הדין את הוראות סעיף 52 לחוק המקרקעין וקבעה בסעיף 20 שאין מחלוקת שמערכת הביוב של הבית היא רכוש משותף.

מכיוון שלא היתה מחלוקת, לא היה צורך שתוסיף ותאמר את האמור בסעיף 58 לחוק המקרקעין, לפיו "בעל דירה חייב להישתתף בהוצאות הדרושות להחזקתו התקינה ולניהולו של הרכוש המשותף". על כן, אני דוחה את טענת המערערת, כאילו המפקחת לא נתנה את הסעד העקרי ופסק הדין עוסק רק בהוצאות משפט.

בעוד שעל פי התקנות הקודמות, לא היה על הערכאה הדיונית לנמק את פסיקת ההוצאות ושיעורן, בתקנות החדשות, על פי תקנה 151 (ב) "החלטת בית המשפט בעיניין פסיקת ההוצאות ושיעורן תבטא את האיזון הראוי שבין הבטחת זכות הגישה לערכאות, הגנה על זכות הקניין של הפרט ושמירה על שויון בין בעלי הדין" ועל פי תקנה 153 (ד) "בהחלטה יפרט בית המשפט את השיקולים שהנחו אותו בקביעת שיעור ההוצאות". משנקבע שיש לפרט את השיקולים לקביעת שיעור ההוצאות, שעליהן לבטא את האיזון הראוי, יש בידי ערכאת העירעור לבדוק שיקולים אלה ולהתערב בהם במידת הצורך.

...

אני דוחה את הטענה שהיה על המשיב 1 למצות את ההליכים כנגד עיריית חיפה בקשר לקנסות, כבלתי רלוונטיים בשלב זה. ניתן היתר לפיצול סעדים, ומן הסתם המשיב 1 ידרוש, ובהיעדר תשובה יתבע, את החזר הקנסות שנאלץ לשלם לעיריית חיפה, ואז תוכל המערערת לטעון טענות אלה ולהוכיחן.

על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את הערעור.

המערערת תשלם למשיב 1 הוצאות הערעור בסך 11,700 ₪.