אי התייצבות בלשכת התעסוקה לאחר הפניה לעבודה

אכן הייתה לך זכאות ל 175 יום, אבל התביעה בסוף נדחתה בגלל שלשכת התעסוקה לא שלחה מפות התייצבות! במקביל בתביעה השנייה שבין התאריכים 1.03.2022 – 28.2.2023 קיימת זכאות עבור 87 ימי אבטלה מכיוון שלא הייתה חזרה לעבודה אחרי חודש 3.2021 ומדובר על זכאות קורונה שהיא מזכה בכמות חלקית של ימים ולא מגיע לך יותר מ 87 ימים אלו.

מן האמור לעיל עולה, כי לאחר שתביעת התובעת לאבטלה בגין התקופה מ- 10.2021 נדחתה בשל כך שהיא לא התייצבה בלישכת התעסוקה, היא הגישה לנתבע תביעה נוספת לדמי אבטלה לתאריך קובע 3.2022 כאשר אין מחלוקת, כי ממועד זה היא גם החלה להתייצב בלישכת התעסוקה.

ב"כ התובעת טוען, כי בתקופת האכשרה צריך לקחת בחשבון גם את חודשים 5-10/21 בתור מחלה ואולם איננו מקבלים את טענתו בעיניין זה. על מנת להאריך את תקופת האכשרה היה על התובעת להציג אישורי מחלה כדין עבור חודשים אלו כאשר אנו סבורים שהתיעוד הרפואי שניתן לתובעת על ידי רופאים שונים שבדקו אותה ובמסגרתו הומלץ לה בין היתר להמנע מפעילות ספורטיבית, הרמת משא כבד ועבודה פיזית מאומצת, אינם מהוים אישורי מחלה כנדרש על פי דין כאשר התובעת גם לא הפניתה לכל מקור חוקי או אסמכתא אחרת אשר יתמכו בגירסתה בעיניין זה. בנוסף נציין, כי ב"כ התובעת לא הפנה לאסמכתא אשר תתמוך בטענתו לעניין נוהל של קופת החולים שלגירסתו אוסר על קופת החולים לתת אישורי מחלה מעבר לתקופה בת 10 חודשים ועל איננו מקבלים את טענתו גם בהקשר זה. באשר לטענת התובעת לעניין תחולת סעיף 162(ב) בעיניינה הרי תחילה נציין, כי מדובר בגירסה לא ברורה ולא הצלחנו להבין את כוונת התובעת.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובראיות הגענו לכלל מסקנה, כי דין התביעה להידחות ונפרט.

ב"כ התובעת טוען, כי בתקופת האכשרה צריך לקחת בחשבון גם את חודשים 5-10/21 בתור מחלה ואולם איננו מקבלים את טענתו בעניין זה. על מנת להאריך את תקופת האכשרה היה על התובעת להציג אישורי מחלה כדין עבור חודשים אלו כאשר אנו סבורים שהתיעוד הרפואי שניתן לתובעת על ידי רופאים שונים שבדקו אותה ובמסגרתו הומלץ לה בין היתר להימנע מפעילות ספורטיבית, הרמת משא כבד ועבודה פיזית מאומצת, אינם מהווים אישורי מחלה כנדרש על פי דין כאשר התובעת גם לא הפנתה לכל מקור חוקי או אסמכתא אחרת אשר יתמכו בגרסתה בעניין זה. בנוסף נציין, כי ב"כ התובעת לא הפנה לאסמכתא אשר תתמוך בטענתו לעניין נוהל של קופת החולים שלגרסתו אוסר על קופת החולים לתת אישורי מחלה מעבר לתקופה בת 10 חודשים ועל איננו מקבלים את טענתו גם בהקשר זה. באשר לטענת התובעת לעניין תחולת סעיף 162(ב) בעניינה הרי תחילה נציין, כי מדובר בגרסה לא ברורה ולא הצלחנו להבין את כוונת התובעת.

סוף דבר מכל המפורט לעיל- התביעה נדחית.

טענות הנתבע חרף מכתב שנשלח לתובעת עוד ביום 14.6.2018 ולפיו עליה להודיע על כל שינוי במקום העבודה או הקף המשרה, התובעת לא עשתה כן ואף לא התייצבה בלישכת התעסוקה והודיעה לנתבע על הפסקת עבודתה בחלוף חמישה חודשים.

. מיום 1.1.2003 תיקון מס' 18 ס"ח תשס"ג מס' 1882 מיום 29.12.2002 עמ' 165 (ה"ח 4) (1) אין לו הכושר לעבוד ולהיתפרנס כדי מחייתו, או שאינו ניתן להשמה בעבודה כלשהיא, הכל לפי כללים, תנאים ומבחנים שנקבעו בתקנות ובילבד שהקביעה כי הוא אינו ניתן להשמה בעבודה כלשהיא תיעשה בידי אחד מהמפורטים בפסקות משנה (א) עד (ג) כמפורט בהן, ותהיה לתקופה שלא תעלה על התקופה שקבע השר לענין זה: (א) לגבי מי שמטופל במוסד או נמצא בתהליך גמילה מסם לפי צו מבחן של בית המשפט – מרכז לאיבחון מתמכרים לסמים שאישר השר או המוסד האמור; לענין זה – "מוסד", "סם" – כהגדרתם בסעיף 1 בחוק הפיקוח; "צו מבחן" – כמשמעותו בסימן ז' של פרק ו' בחוק העונשין; (ב) לגבי מי שמצוי בפיקוחו של קצין מבחן לפי חוק המעצרים – קצין מבחן כאמור; (2) הוא רשום בלישכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה בהתאם לכללים שנקבעו לענין סעיף 163 לחוק הביטוח ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה מתאימה; לענין פסקה זו, "עבודה מתאימה" – כל עבודה התואמת את מצב בריאותו וכשרו הגופני, או הכשרה, הישתלמות או הסבה מקצועית לפי הפניה משירות התעסוקה או ממי שאישר לכך שירות התעסוקה (להלן בסעיף זה – הכשרה); מיום 1.6.1998 תיקון מס' 11 ס"ח תשנ"ח מס' 1646 מיום 15.1.1998 עמ' 99 (ה"ח 2608) (2) הוא רשום בלישכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה בהתאם לכללים שנקבעו לענין סעיף 127ו 163 לחוק הביטוח ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה מתאימה; לענין פסקה זו, "עבודה מתאימה" - כל עבודה התואמת את מצב בריאותו וכשרו הגופני, או הכשרה, הישתלמות או הסבה מקצועית לפי הפניה משירות התעסוקה או ממי שאישר לכך שירות התעסוקה (להלן בסעיף זה - הכשרה); מיום 1.8.2005 עד יום 29.4.2010 הוראת שעה תשס"ד-2004 ס"ח תשס"ד מס' 1920 מיום 18.1.2004 עמ' 106 (ה"ח 64) הוראת שעה (תיקון) תשס"ז-2007 ס"ח תשס"ז מס' 2104 מיום 26.7.2007 עמ' 396 (ה"ח 318) הוראת שעה (תיקון מס' 2) תשס"ט-2009 ס"ח תשס"ט מס' 2205 מיום 29.7.2009 עמ' 290 (ה"ח 436) הוראת שעה (תיקון מס' 3) תש"ע-2009 ס"ח תש"ע מס' 2221 מיום 31.12.2009 עמ' 300 (ה"ח 436) (2) (א) הוא רשום לגבי מי שאינו תושב איזור שילוב – הוא רשום בלישכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה בהתאם לכללים שנקבעו לענין סעיף 163 לחוק הביטוח ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה מתאימה; לענין פסקה זו, "עבודה מתאימה" - כל עבודה התואמת את מצב בריאותו וכשרו הגופני, או הכשרה, הישתלמות או הסבה מקצועית לפי הפניה משירות התעסוקה או ממי שאישר לכך שירות התעסוקה (להלן בסעיף זה - הכשרה); (ב) לגבי תושב איזור שילוב – הוא מחוסר עבודה ומתכנן יעדים תעסוקתי קבע לגביו באישור הישתתפות כי בחודש שבעדו ניתן האישור לא הופנה לעבודה לפי סעיף 41 בפרק שילוב מקבלי גמלאות בעבודה, וכי ביצע בחודש האמור את התכנית האישית שנקבעה לו במלואה, ואם לא ביצעה במלואה – כי לא נעדר מן הפעילות שנקבעה לו באותה תכנית יותר מיומיים; מיום 1.8.2007 הוראת שעה (תיקון) תשס"ז-2007 ס"ח תשס"ז מס' 2104 מיום 26.7.2007 עמ' 395 (ה"ח 318) (2) (א) לגבי מי שאינו תושב איזור שילוב ולגבי תושב איזור שילוב פטור – הוא רשום בלישכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה בהתאם לכללים שנקבעו לענין סעיף 163 לחוק הביטוח ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה מתאימה; לענין פסקה זו, "עבודה מתאימה" - כל עבודה התואמת את מצב בריאותו וכשרו הגופני, או הכשרה, הישתלמות או הסבה מקצועית לפי הפניה משירות התעסוקה או ממי שאישר לכך שירות התעסוקה (להלן בסעיף זה - הכשרה); (2א) מיתקיים בו האמור בפסקות (7) עד (10), (14), (16), (18), (19), (23), (24) או (26) בתוספת הראשונה, אף אם טרם מלאו לו 25 שנים, כל עוד מתקיימים בו התנאים הקבועים לגביו בתוספת האמורה, ולפי הכללים שנקבעו בה;(תיקון מ עיון בתוספת הראשונה לחוק הבטחת הכנסה מעלה כי : "(10) מי שמלאו לו 18 שנים והוא אינו מסוגל לעבוד בעבודה כלשהיא בגלל מחלה הנמשכת יותר מ-30 ימים רצופים; הזכאות לגימלה לפי פרט זה תהיה ממועד שלא יקדם ל-1 בחודש שבו מלאו 30 ימי המחלה הרצופים, ותימשך לא יותר מ-6 חודשים, ובילבד שאם הוא זכאי לתשלום ממקור כלשהוא בעד תקופת אי עבודתו כאמור, יהיה זכאי לגימלה אם התשלום נמוך מסכום הגימלה הקבוע לפי סעיף 5, בהתאם להרכב משפחתו." כפי שנפסק, חוק הבטחת הכנסה, הקובע את הזכאות לקבלת גמלת הבטחת הכנסה, הנו: "חוק סוצאלי המיועד להבטיח לכל אדם ומשפחה בישראל, שאין בכוחם לספק לעצמם הכנסה הדרושה כדי מחייתם, הכנסה מינימלית לשם סיפוק צרכים חיוניים, קרי, לשם שמירה על כבודם כבני אנוש" (עב"ל 1010/04 המוסד לביטוח לאומי – זהבה עמר, כרך לג (13) 54; עב"ל 94/03 ענת עמוס – המוסד לביטוח לאומי, כרך לג (22) 46; ראו גם בג"צ 366/03 עמותת מחויבות לשלום וצדק חברתי ואח' - שר האוצר ואח' (12.12.05)).

...

לאור הלכה חד-משמעית זו, ובשים לב לכך שהמוסד לא טען בכתב הגנתו או בשום שלב בהמשך ההתדיינות, וממילא גם לא הוכיח, כי ביצע לתובעת שימוע קודם להחלטתו ליצור לה חוב, הרי שדין תביעת התובעת להתקבל גם בהיבט זה, שעה שטענת התובעת להסתמכות על כספים אלו לא נסתרה ושעה שלא שוכנענו כי התובעת פעלה בחוסר תום לב כלשהו (לשלילת גמלת הבטחת הכנסה כפגיעה בזכות לקיום אנושי בכבוד, ראו: בג"ץ 10662/04 חסן - המוסד לביטוח לאומי (28.2.12)).

סיכום משכך שוכנע בית הדין כי יש לקבל את תביעת התובעת שעה שהתובע הרימה את הנטל להוכיח את זכאותה לגמלת הבטחת הכנסה כפי שפורט לעיל, ומנגד לא שוכנענו כי השלילה הרטרואקטיבית נעשתה כדין.

משכך התביעה מתקבלת.

המערער ציין בפני ועדת הערר "מ 11/20 אני בהבטחת הכנסה. אני הנדסאי תכנה ואינני מוצא עבודה. בשנת 2000 גמרתי לימודי תכנה אך לא עבדתי בכל אלא בתחומי מחשב אחרי. בכל תקופת הקורונה התייצבתי פעם בחודש ואני לא מוכן להתייצב לפתע כל לשבוע. עלויות ההגעה עולות לי 100 ₪. אני לא מוכן לקנות חופשי חודשי ב 219 ₪. שינוי מועדי ההתייצבות אינו רלוואנטי. אני לא מוכן לבזבז זמן ועלות אוטובוסים כדי להגיע לזה ועוד עלויות להגיע למעגלי תעסוקה. אני בטוח שהכל כדי לעשות צחוק מאנשים. יש אפלייה מבחינת גיל". לטענת המשיב, מדובר בעירעור אשר הוגש נגד אי התייצבות בתכנית "מעגלי תעסוקה". המערער סרב לחתום על טופס הצהרה למשתתפי הקורס, ולמעט יום התייצבות חודשית לא התייצב לאף מפגש במסגרת הקורס.

המסגרת נורמאטיבית חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 מזכה מבוטח בגימלת הבטחת הכנסה אם יתייצב בלישכת התעסוקה ויהיה מוכן, בתום לב, לעבוד.

"הפניית אדם לעבודה על ידי לישכת שירות התעסוקה מחייבת אותו להתייצב במקום העבודה ולעשות מאמץ סביר בתום לב לעבוד" (דב"ע נג/91-3 מחמד אבו גאמע ואח' - שירות התעסוקה פד"ע כה 297).

מן הכלל אל הפרט בעניינינו, אין חולק שהמערער הופנה לתכנית מעגלי תעסוקה אולם סרב לחתום על טופס ההצהרה למשתתפי התוכנית ולא התייצב לתוכנית מסיבות כאלה ואחרות: "לא מוכן לבזבז זמן ועלות אוטובוסים", "אני בטוח שהכל כדי לעשות צחוק מאנשים", "עלויות ההגעה עולות לו 100 ₪" וכו'.

...

משלא עשה כן, יש לדחות את הערעור.

טענות המערער על כך שהמסמך עליו חוייב לחתום מהווה הפרת חוק העונשין (סחיטה ואיומים) – להידחות מכל וכל.

בסיכומו של דבר, דורש עבודה חייב לפי חוק הבטחת הכנסה לשתף פעולה כדי למצוא עבודה ושעה שהמערער סירב להתייצב לתכנית מעגלי תעסוקה, נרשם לו סירוב כדין.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל – דיון הערעור להידחות.

בפניי ערעור לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה התשי"ט-1959 (להלן: "החוק"), על החלטת ועדת ערר שליד לישכת התעסוקה בלישכת כפר סבא רעננה במחוז שרון ועמקים (להלן: "ועדת הערר") אשר החליטה ביום 12.1.22 לדחות את ערר המערער כנגד ההחלטה לרשום לו "סרוב" ביחס להפניה מיום 21.11.21 לעבודה בחברת "מקס סטוק כפר סבא" בתפקיד בודק סחורה.

ועדת הערר בראשות יו"ר הועדה עו"ד רז מסורי, קבעה כדלקמן: "...העורר קיבל סרוב לעבודה עקב ראיון עבודה שהתקיים בלישכה 6.12.21. לטענתו לא סרב לעבודה וכל מה שאמר לשאלת המראיינת כי הוא היה בחופשת מחלה. לבקשתו ביקש לזמן את המעסיקה שתתמוך בגירסתו. המשיבה לעומת זאת הציגה מיסמך בכתב ידה של המראיינת בו ציינה לגבי העורר כדלקמן: "לא יכול לעבוד פיזית, אישור על עבודה בישיבה בלבד. בטיפולים רפואיים הציג אישורים רפואיים". לאחר ששקלנו את טענות העורר הגענו למסקנה כי בצדק ניתן לעורר הסרוב.

בחודש נוב' 2021 התייצב המערער בלישכת התעסוקה והוזמן לראיון עבודה ליום 6.12.21 לתפקיד של בודק סחורה ברשת "מקס סטוק". לטענת המערער, הוא התייצב בתאריך שנקבע, וטען בפני המראיינת בלישכת התעסוקה שהוא מוכן ורוצה לעבוד, ובשום שלב לא סרב לעבודה.

לטענתו, פרוטוקול הועדה אינו משקף את מרבית הדברים שנאמרו בשיחה, נכחה בה נציגה בשם שמרית שאינה נמנית על חברי הועדה, החברים לא הוצגו בפניו וזאת בנגוד לדין, כך גם המראיינת מרשת "מקס סטוק" לא הגיעה לדיון חרף בקשתו.

...

ועדת הערר בראשות יו"ר הוועדה עו"ד רז מסורי, קבעה כדלקמן: "...העורר קיבל סירוב לעבודה עקב ראיון עבודה שהתקיים בלשכה 6.12.21. לטענתו לא סירב לעבודה וכל מה שאמר לשאלת המראיינת כי הוא היה בחופשת מחלה. לבקשתו ביקש לזמן את המעסיקה שתתמוך בגרסתו. המשיבה לעומת זאת הציגה מסמך בכתב ידה של המראיינת בו ציינה לגבי העורר כדלקמן: "לא יכול לעבוד פיזית, אישור על עבודה בישיבה בלבד. בטיפולים רפואיים הציג אישורים רפואיים". לאחר ששקלנו את טענות העורר הגענו למסקנה כי בצדק ניתן לעורר הסירוב.

בנוסף לכל האמור לעיל, התרשמתי כי נפגעה זכות הטיעון הבסיסית של המערער בשל האילוצים לקיים את הוועדה באופן טלפוני.

בסיכומו של דבר, המשיב לא הציג שום ראיה מטעם המעסיק לפיה המערער סירב לעבודה (הגם שוועדת הערר ציינה בהחלטתה כי הוצג לה מסמך בכתב ידה של המראיינת) ומנגד, הריני מקבל את גרסת המערער שהייתה עקבית ולפיה בשום שלב של הריאיון לא סירב לעבודה והוא בסך הכל השיב לשאלות המראיינת לעניין מצבו הרפואי (שראתה את ידו עם סד).

סוף דבר: הערעור מתקבל.

בפניי ערעור לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה התשי"ט-1959 (להלן: "החוק"), על החלטת ועדת ערר שליד לישכת התעסוקה בלישכת בת ים במחוז דן (להלן: "ועדת הערר") אשר החליטה ביום 14.7.22 לדחות את ערר המערער כנגד ההחלטה לרשום לו "סרוב" ביחס להפניה מיום 3.5.22 לעבודה בחברת אלקטרה בע"מ בתפקיד עובד טכני להקמת מיתקני חניה אוטומאטיים.

אילו דו"ע היה מתחיל לעבוד ואחרי כן היה מתברר שאין ביכולתו לבצעה, יכל הוא לשוב ללשכה.

"הפניית אדם לעבודה על ידי לישכת שירות התעסוקה מחייבת אותו להתייצב במקום העבודה ולעשות מאמץ סביר בתום לב לעבוד" (דב"ע נג/91-3 מחמד אבו גאמע ואח' - שירות התעסוקה פד"ע כה 297).

...

על כן דין הערר להידחות".

סוף דבר: הערעור נדחה.