אי התאמה בין תעודת הבלון לתוצאת בדיקה בפלט

הוטעם ע"י הסניגור כי פלטי הבדיקה שהוגשו כמו גם "תעודת הבלון" אינם מסמכים קבילים וכי די בכך כדי להשמיט את הבסיס להרשעה.

בהתאם, הגיע בית משפט קמא לכלל מסקנה, כי תוצאות בדיקת הינשוף מהוות ראיה קבילה, אשר די בה כדי להביא להרשעתו של המערער בעבירה הנ"ל המיוחסת לו בכתב האישום.

בימ"ש קמא אפשר לסניגור המלומד לפנות למעבדה ולעיין בחומר המקורי, אולם הסניגור בחר שלא לעשות כן ואף לא העלה כל טענה לעניין אי התאמה בין העותק הצילומי לבין המקור של תעודת עובד הציבור, מה גם שרס"ב כהן לא נחקר נגדית ע"י הסניגור.

...

אין בידי לקבל גם טענה זו של ב"כ המערער.

כך נקבע בסוגייה זו ע"י כב' השופטת הבכירה נוגה אוהד, בעפ"ת 38612-02-12 (מחוזי מרכז) ברוך נ' מדינת ישראל (13.3.14), כהאי לישנא: "בפסק הדין קבע השופט, רענן בן יוסף, כי תעודת בלון זו היא רשומה מוסדית, ומכאן שניתן להגישה ע"י טכנאי מעבדת מכשור ואכיפה במשטרה, על אף שהטכנאי אינו עורך התעודה ואינו יכול לאשר מידיעתו האישית את אמיתות תוכנה. דברים אלה אושרו ברע"פ שרביט, ומכאן כי דינה של תעודת בלון הוא דין רשומה מוסדית. אף אם אקבל את טענת ב"כ המערערים ליה לא כך נקבע ברע"פ שרביט, הרי שקביעתו של השופט, רענן בן יוסף, לא נסתרה בפסק דין שרביט, פסיקתו נותרה על כנה והיא מקובלת עלי. גם אני סבורה כי תעודת הבלון היא רשומה מוסדית". כוחם של הדברים הנ"ל יפה בענייננו.

סיכומו של דבר - ערעורו של המערער, הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין, נדחה.

לפיכך, טוען הסניגור, כי עפ"י דין וההלכה הפסוקה אין הוכחה לתקינותו של מכשיר הינשוף הספציפי ומכאן שלא ניתן להסתמך על תוצאות הבדיקה כדי להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו. ב"כ המאשימה אינו חולק על טענת הסניגור בנוגע לטעות במספר הרכב, היינו שקיימת אי התאמה של ספרה אחת, אולם לטענתו הטעות נימצאת רק בדוח השוטר בוארון ואילו השוטרים האחרים שהגיעו לזירה רשמו את המספר המדויק של הרכב ומכאן השוני בעיניין זה בין המזכר שערך השוטר בוארון לבין כתב האישום.

ב"כ המאשימה אף אינו חולק על טענת הסניגור בנוגע לחוסר ההתאמה בין מספר הבדיקה באמצעות הינשוף למספר המופיע על פני הפלט, אולם לטענתו הנאשם נתפס על חם בעת שנהג ברכב במצב של שיכרות, ובכך קשר עצמו לארוע.

כמו כן יש לציין כי קיימת מחלוקת פסיקתית בשאלה אם על מנת להרשיע על סמך בדיקת ינשוף חובה לצרף את תעודת הבלון כראיה (עפ"ת 28787-09-12 לכט נ' מ"י; עפ"ת 26396-05-12 איגיץ נ' מ"י) ולהשלמת התמונה יצוין כי גם כאשר מוגשת תעודת הבלון כראיה, אין משמעות הדבר כי עורך התעודה צריך בכל פעם להתייצב בבית המשפט ולהעיד על תוכנה, וזאת מאחר שבפס"ד שרביט לעיל הוכרה תעודת הבלון כרשומה מוסדית, כמשמעותה בסעיפים 35 ו-36 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971 (להלן: "פקודת הראיות"), שהגשתה מהוה חריג לכלל הפוסל עדות שמועה.

...

בעניננו, ומובן שאינני מביעה כל עמדה בנדון, ייתכן כי ייעשה בסופו של דבר שימוש בהוראת סעיף 184 לחסד"פ, כך שהכרעת הדין תתייחס לעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים (תקנה 26(2) לתקנות התעבורה), וגם מטעם זה יש לדחות את הבקשה שאין להשיב לאשמה.

סוף דבר: באתי לכלל מסקנה, אפוא, כי התביעה עמדה בנטל המוטל עליה במסגרת שלב זה של הדיון.

לפיכך, הנני מחייבת את הנאשם להשיב לאשמה.

כבר עתה אקדים ואומר כי לאחר שעיינתי בחומר החקירה המצוי בתיק התרשמתי כי לעת הזו קיימות די ראיות אשר יכולות להביא, בסופו של יום, להרשעתו של המשיב במיוחס לו. בין יתר הראיות בתיק ניתן להפנות ראיות הבאות: · נסיבות המקרה כפי המתוארות בהזמנה לדין · פלטי הינשוף המעידים על תוצאה של 858 מק"ג בליטר אויר נשוף, לרבות פלטי הכיול ותעודת הבלון.

בנוסף, שלא כפי טענת הסנגור, מצאתי כי אכן קיימת אי תאימות בדו"ח בדיקת השכורת באמצעות ינשוף, שם מציינת המפעילה כי קיבלה את המשיב לטיפולה בשעה 02:50 ונטלה ממנו את הדגימה בשעה 02:49.

...

כן ר' בש"פ 10865/06, ישעיהו נגד מדינת ישראל: "לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בימ"ש קמא. כאמור מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום- יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך".   ואף בע"ח 17389-05-14 פירו נ' מדינת ישראל": "נהג הנוטל הגה לידיו, לאחר ששתה אלכוהול בכמות העולה על המידה המינימלית המותרת, מסכן בזדון ובעיניים פקוחות את הבריות. כאשר מתברר שיש ראיות לכאורה כנגד נהג כזה, אין זה ראוי להניח בידו לשוב ולנהוג, כל עוד משפטו מתקיים". בנוסף לאמור לעיל, הרי שעיון בעברו התעבורתי של המשיב, מלמד כי המשיב כבר הספיק לצבור לחובתו 12 הרשעות קדומות (אף שלא בעבירה דומה) בהן מספר עבירות של נהיגה במהירות מעל המותר, אי ציות לתמרור, ולאחרונה אף נהיגה ברכב לא תקין שהוחלט לאסור את השימוש בו. כן יש להתחשב, כפי העולה מגיליון ההרשעות הקודמות, כי נגד הנאשם תלויה ועומדת פסילה מותנית בת חודשיים שהינה ברת הפעלה בגין אירוע זה (ר' הרשעה מס' 3).

די באמור כדי להיעתר לבקשה.

אני מורה על הארכת פסילתו המנהלית של המשיב מהחזיק ברישיון נהיגה  עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו ועל פי ההלכה הנוהגת, קוצבת את משך הפסילה לתקופה של שישה חודשים מהיום.

בדיון אשר היתקיים ביום 8.5.14 הודיע עו"ד גורביץ' בשם הסנגור: "הנאשם כופר בשיכרות, בכיול המכשיר, בתקינות המכשיר. מבקש לחקור את עורך התע"צ." והתובעת ביקשה "לתקן את כתב האישום ולהוסיף תע"צ והחומרים הנלווים, יומן הפעלה ותעודת בלון. " מטעם המאשימה העיד, עורך כתב האישום, המיתנדב אשר זילברשפורן ושוטרת התנועה גב' ליטל אשכנזי וכן מר אבנר ברזילי ממעבדת מיכשור ואכיפה במשטרת ישראל והוגשו: הזמנה לדין, דו"חות פעולה, דו"ח עיכוב, הודעה לנאשם, תע"צ ונספחים, דין וחשבון על בדיקת שיכרות באמצעות ינשוף, פלטי ינשוף, העתקי בדיקות כיול, תעודת בלון ותחקור חשוד.

דיון והכרעה תקינות מכשיר הינשוף והפעלתו בפני בית המשפט העידה מפעילת הינשוף, הוגשו המסמכים המתעדים את אופן ההפעלה בהתאם לנהלים, וכן הוגשו פלטי המכשיר המעידים על תוצאות בדיקת המכשיר.

אין לי אלא להצטרף אף בתיק זה לקביעות אלו המתאימות אף לענייננו.

...

ד"ר ורטניק הסתמך על גרסת הנאשם כי שתה "כוס בירה 4 שעות לפני הבדיקה" (חוו"ד מומחה ההגנה ע' 2) ומשכך הגיע למסקנה כי בעת בדיקת הינשוף כבר לא היה אלכוהול בגופו.

נמצאנו למדים כי כדי לקבל את מסקנת ד"ר ורטניק עלינו לאמץ ללא עוררין את גרסת הנאשם בדבר מועד שתיית האלכוהול וכמות השתיה, ואולם גרסה זו של הנאשם עומדת בסתירה לבדיקת הינשוף אשר, כשלעצמה, לא נסתרה ולא נטענה כנגדה, ישירות, כל טענה.

אף שם הגיע המומחה למסקנה כי "בהתחשב בסילוק האלכוהול מהגוף היתה צריכה להתקבל תוצאה של כ-0 אחוז מיקרוגרם..." (עמ' 47 ש'1-2).ואולם בית המשפט דחה זאת באמרו:" אין לעד כל דרך מקצועית לקבוע כי כמות האלכוהול לה טוען הנאשם כי שתה היא אכן הכמות ששתה ועל כן אין לבסס רק על כך קביעה שבמומחיות" (שם ש' 20-22).

לסיכומו של דבר, קבע שם בית המשפט כי "עדותו של מומחה ההגנה בבית המשפט היתה רצופה השערות וטיעונים בלתי מבוססים" (שם ש' 31-32).

תשובתו הסתמית כי תיקים רבים נסגרו לאחר ובשל חוות הדעת, מוטב לה שלא תטען, ודאי בהעדר כל אסמכתא לאמרה זו. לנוכח כל האמור ובשים לב לכך שלא נמצא כל פגם במכשיר הינשוף ובהפעלתו, ומנגד נדחו טענות ההגנה אני מרשיע את הנאשם בנהיגה בשכרות, עבירה על סעיף 62(3) לפקודת התעבורה.

טענתו המרכזית של ב"כ המערער בבית משפט קמא, הייתה כי נוכח אי הצגת תעודת הבלון המציינת את ערך האלכוהול שהוזרם למכשיר הבדיקה במסגרת הכיול היומי, לא ניתן לקבוע את תקינותו, ומשכך גם לא ניתן לקבוע אם נפל פגם בקביעות תוצאות המדידה שנערכה למערער.

נקבע כי חרף אי הגשת תעודת הבלון, הוכחה תקינות ה"ינשוף" באמצעות טפסי הבדיקות היומיות שביצע המפעיל בתחילת המשמרת ובסיומה (ת/9), הכוללים פלטי בקרת כיול יומית, וכן באמצעות כרטיס המכשיר (ת/14), וכי המאשימה יצאה ידי הוכחתה באמצעות הגשת תעוד זה. באשר ל-ת/9, צוין כי המפעיל רשם בכתב ידו על טפסי בדיקת הכיול היומי בתחילת המשמרת ובסיומה, את ערך בלון הכיול כדלקמן: "וידאתי התאמה בין מספר הצילינדר הטבוע על גליל הגז לבין מספר הצילינדר הרשום בתעודה המצורפת לגליל הגז; מספר הצילינדר הטבוע על גליל הגז: D466827; רכוז ערך הגז בתעודה הצמודה לגליל הגז (מקרוגרם לליטר) 347.99". עוד צוין, כי מפלטי בקרת כיול יומית שביצע מפעיל הינשוף בתחילת המשמרת ובסיומה עולה כי בקרת הכיול היתה תקינה.

...

סבור אני, כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא, כי אי הצגתה של תעודת בלון האימות, ששימש את המפעיל לבדיקת תקינות המכשיר ביום הבדיקה, לא היה בו כדי לסתום את הגולל על אפשרות הוכחת רישום ערך שיעור האלכוהול בבלון האימות, בהבאת ראיות מספיקות, אחרות, שהוצגו על ידי המאשימה בבית משפט קמא.

בנסיבות אלה, נדחה הערעור על שני חלקיו.