ציין כי בפעם הראשונה הצליח להיתחמק ממכת אגרוף ואילו בפעם השנייה לא הצליח לעצור את עצמו וחבט בו שתי חבטות אגרוף.
עוד הומלץ על העדפת אפיק שקומי על פני ענישה הדמות צו מבחן לשנה, צו של"צ למשך 100 שעות, פיצוי למתלונן וכן חתימה התחייבות להמנע מעבירה.
בעיניין זה ראה בין היתר רע"פ 432/85 רומנו נ' מ"י,, ע"פ 2669/00 מ"י נ' פלוני, ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מ"י.
בהילכת "תמר כתב" סוכמה עיקר ההלכה במסגרתה קבעה כב' השופטת דורנר כי המנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל.
...
עוד ר' רע"פ 7109/14 - צור סייג נ' מדינת ישראל, תק-על 2014(4), 7255(20/11/2014)
"תחילה אבקש להתייחס לטענה, לפיה"גיל צעיר של נאשם, שאישיותו אינה בשלה, והוא מצוי בתחילת חייו הבוגרים, הוא שיקול רלוונטי ובעל משקל של ממש בשאלה של אי הרשעה, גם כאשר לא הוצג בעניינו נזק מוחשי- קונקרטי". כפי שציינתי בעניין פרנסקי: "גישה זו אינה עולה בקנה אחד עם פסיקתו של בית משפט זה, לפיה יש להצביע על כך שהרשעתו של הנאשם תביא 'לפגיעה קשה וקונקרטית בסיכויי שיקומו', ולבסס טענות אלה בתשתית ראייתית מתאימה ...החובה להצביע על קיומו של נזק קונקרטי, מתיישבת עם אופיו המצומצם של החריג שעניינו הימנעות מהרשעה, אשר נועד לחול אך במקרים מיוחדים בהם קיימים טעמים כבדי משקל הנוגעים לצורכי שיקומו של הנאשם. אימוץ עמדתו של המבקש, עלולה להוביל לסטייה מהאיזון הבסיסי העומד ביסודו של החריג, ואת זאת אין בידי לאפשר."
בשל כל האמור לעיל, הרשעתו של הנאשם תיוותר על כנה.
אשר לגזירת עונשו של הנאשם בגדרי הטווח העונשי שהוצג לבית המשפט, סבורני כי מן הראוי שזה יהא ברף הנמוך של המתחם, וניתן להסתפק בעונש צופה פני עתיד.
סוף דבר – מכל המקובץ לעיל, הנני לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:
5 חודשים מאסר על תנאי למשך 3 שנים מהיום שלא יעבור עבירת אלימות מסוג עוון.