אי הרשעה בפלילים בעבירה של כניסה לצומת באור אדום טענת הגנה של היעדר כוונה פלילית

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, באחריות לגרם תאונת דרכים בנסיבות של אי ציות לאור אדום ברמזור בנסיבות מחמירות, עבירה על תקנה 22(א) לתקנות התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 [להלן: "תקנות התעבורה"] ; נהיגה בקלות ראש וגרם חבלה של ממש, עבירה על סעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961 [להלן: "פקודת התעבורה"] ; אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים את חצייתו במעבר חצייה בביטחה, עבירה על תקנה 67.

במקרה שבפנינו מבקשת המאשימה להטיל על הנאשם עונשים ברף העליון של המיתחם שהציגה, בהיתחשב בעיקר בתוצאות התאונה המתבטאות בפגיעה הקשה בהולכת הרגל, בהיותו של הנאשם נהג משאית, באחריות המוגברת הנובעת מכך, וברשלנות הגבוהה לשיטתה של הנאשם שכן הנאשם על פי כתב האישום ניכנס לצומת באור אדום, ופגע הולכת רגל בעת שחצתה על גבי מעבר חצייה.

טיעוני ההגנה לעונש: ב"כ הנאשם טוען כי אמנם מדובר בתוצאות תאונה קשות ביותר והנאשם בודאי מצר על כך מאוד, אולם לשיטתו יש להיתחשב בגזירת העונש בראש ובראשונה בקביעת מדרג הרשלנות של הנאשם אותה רשלנות שגרמה לתאונה, שהיא לשיטתו נמוכה.

בנוסף, בכל הזהירות הנדרשת, טוען הסניגור למעשה כי להולכת הרגל רשלנות תורמת, וודאי לא מכוונת, בנסיבות, שיש לתת לה ביטוי בהתחשבות בעונשו של הנאשם.

המלצת שרות המבחן לעונש הייתה להטלת מאסר שירוצה במסגרת של עבודות שירות, לצד מאסר מותנה לתקופה ממושכת, זאת כענישה "מציבת גבולות" וכן ענישה שתשמש עבורו כ-"כפרה על מעשיו". הנאשם לא נמצא מתאים לשילוב בהליך טפולי בהיעדר מוכנות, ואין המלצה לצוו מבחן.

ברע"פ 2564/12 קרני נ' מדינת ישראל [פורסם במאגרים] (16.08.12), קבע ביהמ"ש: " לענישה ההולמת תפקיד חשוב לא רק במקרים בהם גורמות תאונות הדרכים לקורבנות בנפש, אלא אף במקרים בהם נגרמות חבלות ופציעות, ובפרט כאשר חבלות ופציעות אלו חמורות הן". ברע"פ 3764/05 ורד בן זויה נ' מדינת ישראל הנ"ל, נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשמת, חיילת ללא עבר תעבורתי או פלילי, שנגזרו עליה 6 חודשי מאסר בעבודות שירות ו- 5 שנות פסילה, בנסיבות של גרם חבלה של ממש לילד בן 6, הולך רגל במעבר חצייה.

יוער כי עסקינן בנהגת שהודתה מיד, ללא הרשעות קודמות משך 13 שנות נהיגה, אימא ל-2 ילדים שהייתה בהריון בעת מתן גזר הדין, והוצג תסקיר חיובי מאד בעיניינה ע"י שרות המבחן.

לעניין זה ראוי להוסיף כי בחקירה נגדית הוצג לבוחן צלום סירטון ווידאו מטעם ההגנה, שבו צולמו הרמזורים בצומת, יום לאחר התאונה, ונטען כי ניתן להבחין במופעי הרמזורים הפועלים בצומת, כי קיים אור ירוק "משותף" בין הרמזור בכיוון נסיעת הנאשם לרמזור במעבר החצייה.

12 חודשי מאסר וזאת על תנאי ל- 3 שנים, והתנאי שלא יעבור עבירה של נהיגה בקלות ראש שגרמה לתאונת דרכים שתוצאתה חבלות של ממש.

...

לפיכך אני קובע כי מידת רשלנותו של הנאשם נמוכה מהמתואר בעובדות כתב האישום, וינתן לכך מקום בקביעת העונש שאגזור על הנאשם בתוך מתחם הענישה שנקבע.

במכלול הנסיבות בהן, רמת הרשלנות העולה מהראיות כפי שנסקרו לעיל, מחדלי החקירה, נסיבות חציית המעבר על ידי הולכת הרגל במקום, אני סבור כי אין מקום להטיל על הנאשם במקרה זה, עונש מאסר לריצוי בפועל מאחורי סורג ובריח, ודינו במקרה זה למאסר שירוצה במסגרת עבודות שירות.

לאחר ששמעתי את הצדדים וטיעוניהם, לאחר ששקלתי את האינטרס הציבורי במניעת תאונות דרכים, נתתי דעתי לתוצאות התאונה המתבטאות בחבלות קשות וחמורות לנפגעת, אשר למרבה הצער היא סובלת מהם גם כיום, ונראה כי אף תמשיך לסבול מהם בעתיד, ולאחר שהתרשמתי מנגד מנסיבות התאונה כמתואר בהרחבה, על רקע וותק נהיגה ועברו התעבורתי, אגזור את העונשים ההולמים לנאשם לדעתי במקרה זה, כמפורט להלן.

כתב האישום: כנגד המשיב הוגש כתב אישום בו יוחסו לו עבירות של איומים, תקיפת שוטר, הפרעה לשוטר, נהיגה בשיכרות ונהיגה באור אדום.

במשרד החקירות, פנה הנאשם לשוטר כבישי ואמר לו: "עוד תראה ממני ותדע מי אני שזה יהיה סרטן לילדים שלך ודם". במעשים אלה, נהג כשהוא שיכור, ניכנס לצומת באור אדום, הכשיל שוטרים במילוי תפקידם, איים על השוטרים בפגיעה שלא כדין בכוונה להפחידם או להקניטם ותקף שוטר בקשר למילוי תפקידו.

למשיב 4 הרשעות קודמות בפלילים, בעבירות אלימות פיזית ומילולית, תקיפת שוטרים ורכוש, לחובתו מאסר על תנאי בר הפעלה, ו-52 הרשעות בתעבורה, ומעשיו נועדו לאפשר לו להיתחמק ממעצר ומעונש.

לגישתו, אי אפשר לקבוע שיש ראיות לכאורה כנגד החשוד, נוכח חסר 11 השניות בדיסק, כשכל טענת ההגנה של המשיב הינה כי בגלל שהוכה לא רצה להבדק אצל אותם שוטרים, אלא אצל שוטר בחדר ליד.

עיקר האלימות המילולית והפיזית נגד השוטרים לא ארעה כלל בחניון התחנה, אלא בשטח, בניידת ובתוך תחנת המישטרה, לפיכך היעדרן של מספר שניות בדיסק האבטחה של החניון, אינו רלוואנטי למיקום האלימות שננקטה ע"י המשיב כלפי השוטרים, ובהקשר זה קיימות ראיות לכאורה נוכח גרסאותיהם של מספר שוטרים, המחזקות זו את זו. במילים אחרות: אובדן 11 השניות בצלום החניה, יכול לאשש או להפריך גרסת המשיב בדבר אלימות כלפיו בחנית תחנת המישטרה, אך בעינה נותרת, לכאורה, אלימותו הפיזית והמילולית של המשיב כלפי השוטרים, כמתואר בכתב האישום, כשלאלימות זו ראיות לכאורה טובות.

...

עם זאת, לאחר שהתרשמתי באופן ישיר ובלתי אמצעי מן המשמורנים המוצעים, שוכנעתי כי ניתן להשיג את תכלית המעצר באמצעות חלופה שפגיעתה בחירות המשיב פחותה.

עוד הגעתי למסקנה כי אין מקום להתיר יציאה לעבודה, בשלב זה, בו טרם נבחנה התנהלות המשיב בקשר עם קיום תנאי השחרור לאורך זמן.

על רקע מכלול השיקולים שפורטו, הנני מורה על שחרור המשיב בתנאים המגבילים הבאים: המשיב ישהה במעצר בית מלא בבית אחותו, גב' שלאבנה רנא ת"ז 300260890, שבכפר אכסאל, ולא יצא מפתח הבית במהלך כל שעות היממה.

הנאשם 2 הצליח להכנס לרכב הנפרץ, שבר את דפנות הרכב, קרע את מערכת ההצתה ומערכת החשמל, אך לא עלה בידו להניע את הרכב.

לחובת הנאשם אין הרשעות פליליות קודמות להצגה.

מהמרשם התעבורתי עולה כי לחובת הנאשם, שהנו נהג חדש, הרשעה בגין עבירה של חצית צומת באור אדום, וכן אי ציות לתמרור מספר 815, היינו עבירה שעניינה חצית אי-תנועה בנגוד לתקנות.

במאמר מוסגר יצוין, כי הצעת ההגנה, ביחד עם סכומי ההפקדה המוחזקים בתיק וכן היות הנאשם בן למשפחה שמצבה הכלכלי תואר בתסקיר כשפיר – אינם תואמים טענתו, כי הסרוב לריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות נובע מטעמים כלכליים של העדר כסף מספק לצורך נסיעה לבאר שבע, ומקורו של סרוב הנאשם לרצות מאסר בדרך זו נותר עלום, וייתכן כי קשור, להתרשמות בית המשפט, לתפישותיו בנוגע לקבלת מרות וסמכות, כפי שעולה גם מהשתלשלות הענינים בתיק דנן.

משנה חומרה לעבירות, כאשר בוצעו בכוונה להמלט מאימת הדין, בגין עבירת רכוש שבוצעה בסמוך לכך, גם היא (אף שלאחר תיקון כתב האישום אינה מיוחסת לנאשם דנן), בוצעה תוך הפגנת תעוזה, בעיצומו של יום ובלב שכונת מגורים.

בית המשפט מקבל טענת ההגנה, כי חרף הרשעתו של הנאשם בשתי עבירות, המדובר ברצף אירועים אחד, והעבירה העיקרית הנה – נהיגה פוחזת ברכב.

לחובת הנאשם אמנם אין עבר פלילי, ואולם הספיק ליצבור, כנהג חדש אשר, כעולה מהמרשם התעבורתי ת/1, הצליח להוציא רישיון נהיגה בשנה שלפני מועד ביצוע העבירות – שתי עבירות תעבורתיות חמורות המצביעות אף הן על זילזול בוטה בחוקי התנועה וסיכון חיי אדם, האחת - ענינה חצית צומת באור אדום, והשניה – ענינה חציית אי-תנועה לנתיב הנגדי, ממש כפי חצית אי-התנועה על ידי הנאשם במקרה דנן.

...

אשר להרשעתו הקודמת של הנאשם, הסנגור טען כי כאשר מדובר בהרשעה בבית משפט צבאי לא ניתן להוכיחה על ידי הגשת הרישום הפלילי, שכן סעיף 188 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב- 1982 חל על בתי משפט, וסעיף 1 לפקודת הפרשנות [נוסח חדש] הכולל הגדרה של "בית משפט" כולל רק בתי משפט המוסמכים לשפוט בישראל.

הסנגור העלה גם טענה של הגנה מן הצדק, וזאת הן לעצם ההרשעה והן לעניין העונש.

ע"פ 5501/20 ידידיה אברהם גאל דור נ' מדינת ישראל (13.6.21) – המערער הורשע בחבלה בכוונה מחמירה ונהיגה ללא רשיון, בארוע המלטות משוטרים אשר לא כלל מרדף ממושך אך נגרמה בו פגיעה משמעותית בשוטר שגרמה לשבר והצריכה תפרים וניתוח.

ע"פ (י-ם) 51132-01-16, בנימין חיים נ' מדינת ישראל (18.7.16) – המערער הורשע לאחר ניהול הוכחות בכתב אישום שכלל בין היתר חציית צומת באור אדום ונהיגה פוחזת, בנסיבות שכללו מרדף במהלך המלטות מניידת מישטרה, אם כי כתב האישום לא כלל עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה.

בשל העידר עבר פלילי והימצאות במעצר בית ממושך, הקל בית המשפט בעונשו של המערער וקיצר אותו מ-5 חודשי מאסר בעבודות שירות ל-2.5 חודשים, בנוסף לשל"צ בהקף של 150 שעות.

הוא היה מעורב במרדף שכלל כניסה לצמתים מרכזיים באור אדום, סטיה אל הניידת שהיתה מעורבת במרדף מספר פעמים, ופגיעה ברכב אזרחי שגרמה נזק כבד לרכב.

הנאשם לא הורשע בסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, אולם נסיבות הארוע דומות.

אמנם קיומם של מקרים כאלה או אחרים בהם ננקטה גישה מקילה יותר אינה מצדיקה קבלת טענת הגנה מן הצדק, שכן הגשת כתב האישום נגד הנאשם לבית משפט זה אינה בגדר חריגף וודאי שאין בה כדי לבטא היתעמרות או היתנהלות חריגה כלשהיא כלפי הנאשם שבפני.

...

לנוכח כל האמור אני קובעת מתחם ענישה הנע בין 2 לבין 5 שנות מאסר בפועל, בצירוף עונשים נלווים.

לאור כל האמור אני סבורה שיש למקם את הנאשם בחלקו הבינוני –נמוך של המתחם.

לנוכח כל האמור אני דנה את הנאשם לעונש כמפורט להלן: מאסר בפועל למשך 32 חודשים בניכוי ימי מעצרו.

כללי ביום 6.6.12 הורשע הנאשם, משה כהן, על פי הודייתו בעבירות של הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ונהיגה בקלות ראש שגרמה לתאונת דרכים בה ניחבל אדם וניזוק רכוש, לפי סעיף 62(2) ביחד עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "פקודת התעבורה").

רמת הענישה בעבירות הריגה, בנסיבות בהן הנהגים חצו את הצומת כשברמזור דולק אור אדום – ע"פ 8103/05 פלוני נ' מדינת ישראל (19.12.05) (להלן: "ע"פ פלוני"): המערער נדון ל- 2.5 שנות מאסר בפועל; ת"פ (ת"א) 40104/07 מדינת ישראל נ' עליאן (4.3.08) (להלן: "ת"פ עליאן"): הנאשם, שהוא בעל עבר פלילי מכביד וכן עבר תעבורתי, נדון ל-34 חודשי מאסר בפועל; ע"פ 2842/10 נוי קלדרון נ' מדינת ישראל (23.1.12) (להלן: "ע"פ קלדרון"): המערער, נעדר עבר פלילי, שנהג בשיכרות וכשבגופו סם מסוג קאנביס במהירות גבוהה, נדון ל-7 שנות מאסר בפועל.

נסיבות הקשורות בבצוע העבירה א. כניסת הנאשם לצומת כשהרמזור בכיוון נסיעתו דלק באור אדום 24 שניות עובר לכניסתו, וזאת מבלי שהוא שת ליבו לאור הרמזור.

עיקר טענת ההגנה היא כי נסיבות ביצוע העבירה והלך הנפש של הנאשם קרובים יותר לעבירת הרשלנות.

בעבירה של גרימת מוות ברשלנות נידרש יסוד נפשי של רשלנות (סעיף 21 לחוק העונשין) – "אי מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות או לאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה, הנמנים עם פרטי העבירה, כשאדם מן היישוב יכול היה, בנסיבות העניין, להיות מודע לאותו פרט". לעומת זאת, בעבירת ההריגה נידרש יסוד נפשי של מחשבה פלילית (סעיף 20(א) לחוק העונשין) – "מחשבה פלילית: (א) מחשבה פלילית - מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה, הנמנים עם פרטי העבירה, ולענין התוצאות גם אחת מאלה: (1) כוונה - במטרה לגרום לאותן תוצאות; (2) פזיזות שבאחת מאלה: (א) אדישות - בשויון נפש לאפשרות גרימת התוצאות האמורות; (ב) קלות דעת - בנטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת התוצאות האמורות, מתוך תקווה להצליח למנען". "סעיף 20 לחוק העונשין משרטט מעין משרעת של עוצמת הרצון במסגרת המחשבה הפלילית. בקצה אחד של המשרעת אנו מוצאים את הכוונה המשקפת רצון מלא בהתרחשות התוצאה. האדישות ממוקמת בנקודת האמצע של המשרעת והיא אינה משקפת כל רצון פוזיטיבי בכל רמה שהיא שהתוצאות אכן תתרחשנה, ומנגד, אינה משקפת גם כל חוסר רצון בכך. בקצה המשרעת של סעיף 20 אנו מוצאים את קלות הדעת המשקפת אומנם העדר חפץ בהתרחשות התוצאה אך ההיתנהגות המסוכנת באופן בלתי סביר ממקמת אותה בתוך המשרעת. זאת, להבדיל מחוסר הרצון המוחלט בהתרחשות התוצאה, שאז יוצאים אנו מיגדרי המחשבה הפלילית ונכנסים לגדרה של הרשלנות (גבריאל הלוי תורת דיני העונשין כרך ב 266-265 (2009))"(ר' ע"פ גבארה לעיל).

בתי המשפט מחויבים ומצווים להתריע ולהרתיע באמירה ברורה מפני החומרה והסכנה המופלגת הכרוכה בנהיגה תוך התרשלות רבתי, וממחיר הדמים הנורא הנגבה אגב כך. עברייני הדרכים באים כרגיל מרקע נורמאטיבי, ושיקולי השקום נדחים בדרך כלל בעיניינם מפני האנטרס הצבורי של ההגנה על חייהם וגופם של המשתמשים בדרך (ר' למשל ע"פ עבדלה וע"פ חדש לעיל).

...

המלצת שירות המבחן – שירות המבחן מציג את התלבטותו ביחס להמלצתו, ובסופו של דבר הוא מתקשה לבוא בהמלצה חד משמעית, בהציגו את הנימוקים לכאן ולכאן: מצד אחד, ענישה של מאסר בפועל עלולה להיות בעלת השלכות קשות על מצבו הנפשי של הנאשם, הן בשל ההשלכות על בני משפחתו והן בשל החשיפה לחברה עבריינית; מצד שני, השיקול של חומרת העבירה ותוצאותיה הטרגית.

אשר להמלצת שירות המבחן – על אף הנסיבות המפורטות בתסקיר, המלצת שירות המבחן אינה הולמת את נסיבות המקרה ואת מדיניות הענישה כפי שהותוותה על ידי בית המשפט העליון, ועל כן דינה להידחות.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 34 חודשים.