אי הפרשת מעסיק לפנסיה 12 שנים

לאור, קביעה זו, אין אנו נדרשים לתת את דעתנו לטענת הקזוז לה טענה הנתבעת 2 בהליך זה. האם התובעת זכאית להפרשות מעביד לקרן פנסיה (חלק מעסיק)? בכתב התביעה טענה התובעת כי בהתאם להוראות צו ההרחבה "הייתה התובעת זכאית כי הנתבעת תפריש עבורה בשנה וחצי הראשונות לעבודתה תשלומים חודשיים לקרן פנסיה בסך 7% מהשכר הבסיסי ושכר השעות הנוספות, ובתקופה לאחר מכן 7.5% בהתאם להוראות צו ההרחבה." (סעיף 42 לכתב התביעה).

על כן, טענה הנתבעת 1 כי "לא בכדי לא יכולה הייתה לשפוך אור נציגת הנתבעת 1 במסגרתו של דיון ההוכחות, ועדותה הייתה חסרה במידת מה בעובדות, שכן נציגת הנתבעת 1 לא עבדה כלל בנתבעת 1 בתקופת הצבתה של התובעת, כמו גם מרבית מצבת כ"א וההנהלה הבכירה של הנתבעת 1 הוחלפה והשתנתה רבות בשנים אליו." (סעיף 12 לסיכומי הנתבעת 1).

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את התביעה בחלקה וקובעים כי על הנתבעת 2, לשלם לתובעת סכום של 17,386 ₪ לפי הפרוט הבא: סך של 281 ₪ בגין פיצוי בשל אי הפרשה לפנסיה (חלק מעסיק); סך של 2,796 ₪ בגין פיצוי בשל אי הפרשה לקרן הישתלמות; סך של 1,756 ₪ בגין פדיון חופשה; סך של 1,907 ₪ בגין דמי הבראה; סך של 2,218 ₪ בגין דמי חגים; סך של 2,500 ₪ בגין הפרת חוק הודעה לעובד; סך של 928 ₪ בגין אי תשלום תוספת ותק; סך של 5,000 ₪ בגין הפרת חוק עבודת נשים.

...

בסיכומו של דבר, טוענת התובעת, כי היא זכאית מהנתבעות 1-3 לפיצוי בגין חוק עבודת נשים, חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, חוק הודעה לעובד וחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, וכן לפיצוי בגין שעות נוספות, לפיצויי בגין פיטורים שלא כדין, לפיצוי בגין ניכויים שלא כדין ולזכויות סוציאליות.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את התביעה בחלקה וקובעים כי על הנתבעת 2, לשלם לתובעת סכום של 17,386 ₪ לפי הפירוט הבא: סך של 281 ₪ בגין פיצוי בשל אי הפרשה לפנסיה (חלק מעסיק); סך של 2,796 ₪ בגין פיצוי בשל אי הפרשה לקרן השתלמות; סך של 1,756 ₪ בגין פדיון חופשה; סך של 1,907 ₪ בגין דמי הבראה; סך של 2,218 ₪ בגין דמי חגים; סך של 2,500 ₪ בגין הפרת חוק הודעה לעובד; סך של 928 ₪ בגין אי תשלום תוספת ותק; סך של 5,000 ₪ בגין הפרת חוק עבודת נשים.

לאור קביעתנו כי יש לראות בנתבעת 1 כמי שאחראית ביחד ולחוד עם הנתבעת 2, לאותן זכויות לפי הוראות החיקוק שנמנו בתוספת השלישית לחוק להגברת האכיפה ואלה שבסעיף 25(ב) לחוק להגברת האכיפה, אנו קובעים כי על הנתבעת 1 לשלם לתובעת, ביחד ולחוד עם הנתבעת 2, את הרכיבים הבאים: הפרשות לפנסיה, דמי חופשה, דמי חגים ודמי הבראה וזאת בהתאם לסכומים המופיעים לעיל.

לעניין תשלום שכ"ט עו"ד – בשים לב לכך שהתביעה התקבלה בחלקה הקטן החלטנו שלא לחייב את הנתבעות 1-2 בתשלום שכ"ט עו"ד וכל צד יישא בעלויותיו בהליך זה, לרבות הנתבעת 3.

שכן, בהתאם לצוו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק, עובדים שעברו את גיל פרישת חובה (גיל 67) - זכאים ככלל לביטוח פנסיוני כמו כל עובד אחר, למעט מי שניכנס בגדר סעיף 4א(6) לצוו המחריג את תחולת הצוו על עובדים העונים לתנאי "מי שפרש מעבודתו בגיל פרישה חובה ומקבל קצבה". לעובדים אלו שבסיפא, רשאי מעסיק שלא לבצע הפרשות פנסיוניות מכוח צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק.

בתצהיר מר אבירם מטעם הנתבעת נטען כי נוכח העובדה שהתובע הועסק במשרדי החברה או במשרדים שהוכנו עבורו באתרי הבנייה (פעמים ספורות) ומשבזמן זה הוא מקבל קצבה מלאה – לא הופרשו לתובע כספים לקרן הישתלמות, כפי שנטען גם לעניין הפנסיה.

נוכח קביעתנו לעיל כי על הצדדים חלים הוראות צו ההרחבה בענף הבנייה אשר אין בו כל מיגבלה המחריגה מתחולתו עובדים לאחר גיל פרישה - זכאי התובע להפרשות לקרן הישתלמות מכוח צו זה. בהתאם לסעיף 35 לצוו ההרחבה בענף הבנייה, עובד בענף הבניין זכאי לקרן הישתלמות לאחר שצבר ותק של 3 שנים בענף הבניין בישראל, בשיעור של 2.5% על חשבון המעסיק ו- 1% על חשבון העובד.

לפיכך, זכאי התובע לתשלומים בגין אי-הפרשות לקרן הישתלמות בסך 21,256 ₪ (מעוגל) = (7 שנים * 12 חודשים * 2.5% * 10,122 ₪).

...

הנתבעת תשלם לתובע בגין רכיבי התביעה הבאים את הסכומים להלן: פיצויי פיטורים בסך 156,182 ₪ (בתוספת ריבית והצמדה מיום 5.8.18).

הנתבעת תשלם את הסכומים הנ"ל תוך 30 יום.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ תוך 30 יום.

היא מבקשת להחיל את סעיף 8 לחוק ההתיישנות וטוענת כי לא ידעה ולא יכלה לדעת שהיא זכאית להשאר בפנסיה תקציבית, כאשר עניין ביטוחה הפנסיוני לא עלה במהלך השנים כלל ולא עלה אצלה כל חשד כי הערייה כמעסיקתה מוליכה אותה שולל בעיניין זה. במסגרת סיכומי תשובתה היא ביקשה להחיל את סעיף 9 לחוק ההתיישנות וטענה כי מר מזרחי ונציג ממונה על השכר מסרו הודאה בקיום זכותה לפנסיה תקציבית.

בענין וקסלר נקבע כי ככלל מועד הווצרות העילה לעניין דיני ההתיישנות ולצורך תביעה לתשלום פיצוי מן המעסיק בגין אי הפרשה לקרן פנסיה נקבע לפי המועדים שבהם היה על המעסיק לבצע את ההפקדות, ולא לפי מועד קרות הארוע המזכה לפי תקנון קרן הפנסיה.

תביעת התובע, לאפשר לו לבחור מחדש בין מסלול א' לבין מסלול ב' 12 שנה לאחר פרישתו לגימלאות,  כאשר ניתן לערוך את החישוב איזה מסלול מיטיב עם התובע וללא שהתובע נוטל על עצמו סיכון כלשהוא יוצרת מצב בו כל הסיכון מוטל על הקרן.

...

לסיכום למרות שהשתכנענו כי דינה של תביעה זו להידחות מחמת התיישנותה, מצאנו לנכון לעמוד גם על הטעמים לפיהם יש לדחותה אף לגופה, הואיל וענין לנו בזכות לגמלה.

סוף דבר - לנוכח המפורט לעיל הרינו מורים על דחיית התביעה גם מחמת התיישנותה וגם לגופה.

הוצאות משפט -חרף התוצאה אליה הגענו וכיוון שמדובר בזכויות לגמלה, החלטנו שכל צד יישא בהוצאותיו.

עם זאת, תביעה נגד המעסיק בגין אי הפרשות לפנסיה כפופה להתיישנות של שבע שנים בהיותה עילה מתחדשת, וזאת בשונה מתביעה לזכויות פנסיוניות המופנית נגד קופת גמל ואשר מתגבשת במועד היציאה לגימלאות (ע"ע (ארצי) 36058-12-13 וכסלר נ' י.אדרי ובניו מיפעל מתכת והנדסה אזרחית בע"מ (20.6.2017); ע"ע (ארצי) 1616/04 טיברמן נ' מקורות חברת מים בע"מ (8.1.2006).

משכך זכאית התובעת לפצוי בגין אי הפרשות לפנסיה לפי צו ההרחבה וכפוף לתקופת ההתיישנות, כדלקמן: שנה מס' חודשים שכר חודשי הפרשה לגמל סכום לתשלום 2010 3 860 2.5% 64.5 ₪ 2011 12 860 3.33% 340.5 ₪ 2012 12 860 4.16% 429.3 ₪ 2013 12 860 5.00% 516 ₪ 2014 12 860 6.00% 619.2 ₪ 2015 12 860 6.00% 619.2 ₪ 2016 12 860 6.25% 645 ₪ 2017 9 860 6.50% 670.8 ₪ סה"כ 3,905 ₪ לפיכך על הנתבעת לשלם סך של 3,905 ₪ בגין אי הפרשת כספים לפנסיה.

...

הזכות לקבלת פיצויי פיטורים מתגבשת במועד בו הגיעו יחסי העבודה לקיצם ומשכך אין בידי לקבל את טענת הנתבעת כי חלה התיישנות ביחס לרכיב זה ועל הנתבעת לשלם לתובעת סך של 15,480 ₪ (860 ₪ X 18 שנים).

סוף דבר נוכח האמור לעיל הריני מקבלת את התביעה כמפורט לעיל, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן בתוך 30 יום מהיום בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 3.10.2017 ועד למועד התשלום בפועל: סך של 2,039 ₪ תשלום דמי הבראה; סך של 3,905 ₪ תשלום חלף הפרשות לפנסיה; סך של 15,480 ₪ ₪ כפיצויי פיטורים.

כמו-כן, תשלם הנתבעת לתובעת סך של 500 ₪ בגין הוצאות משפט וסך של 2,000 ₪ כשכ"ט עו"ד בתוך 30 יום מהיום.

באשר לצוו ההרחבה בענף המתכת טענה הנתבעת, כי צו ההרחבה בענף המתכת, החשמל ואלקטרוניקה משנת 2004 חל על מיפעל המעסיק עד 20 עובדים, בעוד שבנתבעת מועסקים כ- 30 עובדים.

משדחינו את טענת התובע לחלות צו ההרחבה בענף הבניין על הצדדים, חישוב חלף ההפרשות ייערך בהתאם לשעורי הפרשות המעסיק על פי צו ההרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה 2011, כמפורט להלן: הפרשות לפנסיה: התקופה משכורת קובעת מס' חודשים שיעור הפרשה סכום 10/2011-12/2011 10,000 ₪ 3 3.33% 990 ₪ 1/2012-12/2012 10,000 ₪ 12 4.16% 4,992 ₪ 1/2013-12/2013 10,000 ₪ 12 5% 6,000 ₪ 1/2014-6/2016 10,000 ₪ 30 6% 18,000 ₪ 7/2016-12/2016 10,000 ₪ 6 6.25% 3,750 ₪ סה"כ 63 33,732 ₪ הפרשות לפצויי פיטורים: התקופה משכורת קובעת מס' חודשים שיעור הפרשה סכום 10/2011-12/2011 10,000 ₪ 3 3.34% 1,002 ₪ 1/2012-12/2012 10,000 ₪ 12 4.18% 5,016 ₪ 1/2013-12/2013 10,000 ₪ 12 5% 6,000 ₪ 1/2014-12/2016 10,000 ₪ 36 6% 21,600 ₪ סה"כ 63 33,618 ₪ בהתאם לתחשיב המפורט לעיל, התובע זכאי לפצוי בגין אי הפרשות מעסיק לפנסיה ולפיצויים בסך כולל של 67,350 ₪.

...

סוף דבר לאור המפורט לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי, ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: תשלום בגין אי הפרשות מעסיק לפנסיה ולפיצויים בסך כולל של 67,350 ₪.

התביעה להודעה מוקדמת, השלמת פיצויי פיטורים, קרן השתלמות, תוספת ותק, משכורת אחרונה, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, ניכויים שלא כדין והלנת שכר – נדחית.

לאור תוצאת פסק הדין, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 15,000 ש"ח. הסכומים האמורים ישולמו לתובע בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין בידי הצדדים.