אי הפרשת כספים לקרן השתלמות של מורה בגלל טעות טכנית יחסי עובד ומעביד

בית דין איזורי לעבודה בירושלים סע"ש 18819-04-14 07 יולי 2019 לפני: כב' השופט **** גולדברג נציגת ציבור (עובדים) מר יוסף קשי נציג ציבור (מעסיקים) מר אליעזר קלעי התובעת ווסאם זין, ת"ז 060841665 ע"י ב"כ: עו"ד ח'ליל ג'רייס ג'דעון עו"ד דוד לופו ועו"ד פולינה רוזנטור הנתבעים עמותת "נשים אמליסון" ע.ר 580249134 ע"י ב"כ: עו"ד זכי כמאל פסק דין

התובעת טענה בתצהירה כי היא "זכאית לקבל את מלוא הפרישי השכר המגיעים לי מכוח תקופת עבודתי בעמותה על פי הקבוע בתקנון שירות עובדי הוראה לרבות הפרשות בגובה 7.5% לקרן הישתלמות, 6% לפנסיה...". כן העידה התובעת בתצהירה כי "לפי ייעוץ חשבונאי ומשפטי שקבלתי מבא כוחי, עולה הרושם המוטעה והמטעה כי העמותה חישבה את השכר לפי המתכונת של התקנון, אולם, היא לא הקפידה על מלוא הזכויות המגיעות לי לפי משרתי, השכלתי, ותק שנות עבודתי והיותי רכזת ומחנכת של כיתה א'". השאלה בדבר תחולת הוראות תקנון שירות עובדי הוראה על עובדי הנתבעת, הוכרעה זה מכבר בתשע תביעות שהדיון בהן אוחד (וזאת לאחר שבית הדין קיבל את קבלת עמדת משרד החינוך באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים) בתיקים סע"ש 5666-07-12, 5968-07-12, 5943-07-12, 5882-07-12, 5848-07-12, 5813-07-12, 5756-07-12, 5719-07-12, 34371-03-12.

כמבואר לעיל, התובעת לא פירטה אילו רכיבי שכר או תוספות שכר המשולמים לעובדי הוראה היא לא קיבלה במשכורתה (למעט העלאת טענה כללית בדבר אי הפרשה לקרן הישתלמות והפרשה בחסר לקרן פנסיה).

כן הוסיפה הנתבעת בסיכומיה כי לאחר בדיקה בבקורת משרד החינוך, הוברר כי משרד החינוך תיקצב את העמותה ב-4% מהכספים המיועדים לקרן הישתלמות, אך חייב אותה בשיעור של 7.5%.

כפי שהורחב לעיל, הנתבעת לא ביססה את נימוקי פיטורי התובעת ואי היענותה לבקשת בא כוחה לדחיית השימוע לא הייתה בגדר היתנהגות הוגנת ובתום לב כנדרש במסגרת יחסי עבודה, בהיתחשב בחומרת עילות הפיטורים הנטענות.

בנסיבות העניין, התובעת היתה זכאית מבינה "מהותית" לקבלת דרגת שכר אקוויוולנטית B.A והעובדה כי מסיבות "טכניות" שונות (שעניינן לא הוברר די בהליך שלפנינו) התואר הראשון שלה משנת 2006 לא עבר הליכי שקילות אינה צריכה לעמוד לתובעת לרועץ, לאחר שהנתבעת הכירה בתואר הראשון של התובעת והסכימה לשלם לה לפי דרגה של מורה מוסמכת.

...

התביעה הנגדית של הנתבעת נדחית במלואה.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 12.4.13 ועד התשלום בפועל: פיצוי בגין אי הפרשה לקרן השתלמות בסך 13,233 ₪.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪.

בשל כללי סמכות הלכתיים, תביעת התובעת הועברה ל"בית דין לדיני ממונות וריבי שע"י בית הוראה הישר והטוב" (להלן: "בית דין הישר והטוב") הצדדים חתמו על הסכם בוררות ביום אור לה' באלול תשע"ח, שבו נאמר כי: "אנו החתומים מטה מקבלים עלינו את פסק הדין שיפסקו עלינו הרבנים שליט"א ... בכל התביעות ודו"ד שיש בינינו כל אחד מהח"מ על חבירו בנושא עובד מעביד וכל הדו"ד שמסתעף מהעניין הנ"ל.

הנתבעת השיבה לתובעת באותו יום שאין לה יכולת טכנית להפיק את התלושים.

אכיפת יחסי עבודה והשבת התובעת לעבודה, בטענה שהדיון לפני בית דין הישר והטוב נגע להעסקת התובעת בשנת תשע"ט בלבד.

פיצוי בגין הפרשות בחסר לפנסיה ולקרן הישתלמות.

העובדות שנטענו בתביעה היו שהתובעת הועסקה כמורה מקצועית מוערכת ביות במשך 23 שנים שמעסיקתה הייתה שבעת רצון מעבודתה, ומסיבות עלומות הודיע מנהל חדש על פיטוריה של התובעת.

לדעתנו, לא היה מצופה מהתובעת בשלב שבו פנתה לבית דין צדק לכלול בתביעתה את דרישותיה הכספיות להפרשי שכר בגין וותק ודרגה שגויים והפרשי הפרשות הנובעים מהם.

מכתב התביעה עולה כי תביעתה של התובעת להפרשי שכר מסתמכת על טענה לאי תשלום שכרה בהתאם לתנאי העסקה המתחייבים מתקנון שירות עובדי הוראה של משרד החינוך.

...

סוף דבר בית הדין מוחק את תביעת התובעת להשבתה לעבודה.

כפוף לכך, בקשת הנתבעת לדחיית התביעה על הסף ולעיכוב הליכים לפי חוק הבוררות - נדחית.

הנתבעת תשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪.

לאור יחסי העבודה התקינים, ששררו בין הצדדים במהלך רוב הזמן - חביב והתובעת סיכמו, כי החל מחודש 2/14 ואילך, תיפתח עבורה קרן הישתלמות.

לאחר ששמענו את הצדדים, קראנו את סיכומיהם וחזרנו ושקלנו את הדברים, לכאן ולכאן - הגענו למסקנה, כי לא מגיעים לתובעת הפרישי פצויי פיטורים או הפרשות לפנסיה, אבל, הנתבעת, כן צריכה להשלים לה תשלום חלף אי הפרשה לקרן הישתלמות, מהמועד שהוסכם; להלן יובאו נימוקינו, בתמצית.

אמנם, בטבלת החוסרים שהציגה התובעת [ת/2], נראה שהחסר בהפרשות העובדת, ברכיב התגמולים, הוא - "620.17", והחסר בהפרשות המעסיקה הוא - "654.40"; אולם, לגירסת הנתבעת, נפלו בטבלה זו "מספר קשיים" - החל מהעובדה, שהואיל וטבלת ההפרשים הוגשה רק בדיון ההוכחות, התברר רק אז שהתובעת דורשת כספים בגין תקופה שהתיישנה, מאחר שהתביעה הוגשה בחודש 11/16 וכל רכיב התביעה הנוגע לתקופה עד חודש 11/09, כולל - דינו להידחות על הסף [סיכומי הנתבעת, סע' 52; טענה כללית, בדבר העידר תאריכים רלוואנטיים ותקופת היתיישנות של 7 שנים, נטענה כבר בכתב-ההגנה, סע' 37].

נראה, כי מסיבה כלשהיא חזר הסכום הראשון, שהועבר לקרן ההשתלמות, יתכן ובשל טעות כלשהיא של התובעת, שטיפלה בהעברת הכספים, באישור חביב, אולם, נוכח ההסכמה הקודמת, היה מקום לחדש את התשלומים, תוך העברה רטרואקטיבית, לפי המועד בו הוסכם לפתוח לזכות התובעת את קרן ההשתלמות.

יחד עם זאת, מכיוון שהנתבעת הסכימה לפתוח לתובעת קרן השתמות, החל מחודש 2/14, ובצעה זאת רק מחודש 11/14 ואילך, מצאנו לנכון לחייב את הנתבעת בתשלום חלף החודשים בהם לא הסכימה לשלם תשלום רטרואקטיבי, שכן, בעיות טכניות כאלו ואחרות, שגרמו להחזרת תשלומים שהועברו במועדם, אין בהן כדי לבטל את ההסכמה, להקים לתובעת קרן הישתלמות.

...

איננו מקבלים את מסקנת בא-כח הנתבעת בסיכומיו, כי יש לראות את התובעת כמי שוויתרה על ההפרשות בחודשים הראשונים, משום בלבול שנוצר ומאחר שהסכום הוחזר ע"י קרן ההשתלמות [סיכומי הנתבעת, סע' 41-38].

מוכנים אנו לקבל טענה אחרונה זו, ובהתאם - יופחת הסכום הנטען מהסכום המצטבר אותו תבעה התובעת, ברכיב זה. אשר על כן אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת חלף הפרשה לקרן השתלמות לתקופה 10/14-2/14, סכום של 3,260 ₪ [3,788 ₪ פחות 528 ₪].

יחד עם זאת, מכיוון שהנתבעת הסכימה לפתוח לתובעת קרן השתמות, החל מחודש 2/14, וביצעה זאת רק מחודש 11/14 ואילך, מצאנו לנכון לחייב את הנתבעת בתשלום חלף החודשים בהם לא הסכימה לשלם תשלום רטרואקטיבי, שכן, בעיות טכניות כאלו ואחרות, שגרמו להחזרת תשלומים שהועברו במועדם, אין בהן כדי לבטל את ההסכמה, להקים לתובעת קרן השתלמות.

(4) ביום 07.04.2009 נדחתה בקשתה לצאת לימודים בסטטוס של פטור מתפקיד, ונאמר לה, כי יהיה עליה לשהות בחל"ת בתקופה זו. בלית ברירה, ומשבקשתה להפגש עם המפכ"ל לא נענתה, נאלצה התובעת להגיש בקשה ליציאה לחל"ת. בנוסף, במסגרת ראיון שערך עימה ראש אגף חקירות ומודיעין (אח"מ) ביחס לבקשתה המקורית לצאת להרווארד בפטור מתפקיד, ובעקבות פנייתו לאגף משאבי אנוש (אמ"ש), הודע לה, כי הלימודים בהרווארד אינם נכללים במסגרת התוכניות המוכרות על ידי המישטרה בסטטוס של פטור מתפקיד; ביום 07.07.2009, שבוע לפני מועד תחילת התוכנית, אישר מפכ"ל המישטרה דאז, דודי כהן, את בקשתה של התובעת לצאת לחל"ת והוסיף, כי עם שובה תשובץ ביאח"ה בתקן רפ"ק. (5) כ- 3 חודשים לאחר יציאתה ללימודים, הכירה המישטרה בפרסומיה הרישמיים בשיתוף הפעולה עם קרן וקסנר עוד משנת 2008, דבר שמעיד על כך שטענת נציגת אמ"ש, לפיה התוכנית בהרווארד אינה במסגרת התוכניות שמשטרת ישראל נוטלת בהן חלק פעיל, חסרת בסיס; בנוסף, בהתאם לפרסומים בתקשורת, קצין המישטרה הראשון שהיתקבל לתוכנית הלימודים בהרווארד אחריה, היה סנ"צ יואב תלם בשנת 2015, אשר קיבל תמיכה כספית מלאה ממשטרת ישראל, שכללה תשלום שכר מלא בגין פטור מתפקיד במהלך לימודיו, בדומה ליתר הקצינים, מלבדה, שהשתתפו בתוכנית זו; (6) בחודש מאי 2010, כחודשיים לפני סיום שנת הלימודים בהרווארד, הסתבר לתובעת, כי האוניברסיטה מאפשרת לסטודנטים המשתתפים בתוכנית לעבור היתמחות יישומית של הלימודים למשך שנה נוספת בארה"ב. לפיכך, פנתה לראש אמ"ש בבקשה להאריך את תקופת החל"ת במספר חודשים לצורך ביצוע ההיתמחות, ונענתה בחיוב, באופן שתקופת החל"ת הוארכה עד ליום 30.04.11, ולבקשתה הנוספת – עד ליום 30.09.11.

לטענת התובעת החלטה זו היתה שגויה, שכן במועד זה טרם חלפו שנתיים מההיעדרות הראשונה שלה מחמת טפולי פוריות.

לפיכך, הואיל ואין חולק כי טפולי הפוריות החלו שעה שהתובעת שהתה ממילא בחל"ת ולא עבדה, הרי שאין משמעות לתיבה: "יום ההעדרות הראשון מהעבודה" ויש להתחיל את מניין הימים מהיום הראשון שבו התובעת שבה לעבודה בפועל לאחר החל"ת הכפוי; הנתבעת, מנגד, טוענת כי הואיל ויחסי עובד-מעסיק המשיכו להתקיים גם בתקופת החל"ת והואיל ואין אירועים מנתקים בהוראות חוק עבודת נשים, אין זה נכון להיתעלם מתקופת החל"ת, ויש להתחיל את מניין השנתיים ממועד הטיפול הראשון.

חזוק למסקנתנו אנו מוצאים גם בלשונו הפשוטה של החוק: "היום הראשון להיעדרותם מהעבודה". אין דין חופשה (לרבות ללא תשלום) כדין עבודה, ולהיפך, ושעה שהמחוקק מציין במפורש "היום הראשון לעבודה", לא מצאנו כי יש לקבל את פרשנות הנתבעת לפיה אפשר לראות בכך גם "היום הראשון בזמן חופשה" או "היום הראשון לעבודה בתנאי שלא נותקו יחסי העבודה בין הצדדים". במקרה דנן, אנו סבורים כי הדברים נכונים מקל וחומר, שעה שנכפתה על התובעת חופשה ללא תשלום.

הפצוי הראוי בשל העובדה שהתובעת לא יצאה ללימודים בפטור מתפקיד, אנו סבורים כי הפצוי שדרשה, שהינו מכפלת שכרה החודשי ב- 12 חודשי החל"ת בתוספת ההפרשות הסוציאליות לקרן הישתלמות, הינו פיצוי ריאלי וראוי, שכן הוא מביא לידי ביטוי אריתמטי פשוט את הנזק הכספי הממשי שניגרם לה. לפיכך, אנו פוסקים לה את הסכומים הבאים: בגין 12 משכורות – 205,806 ₪ ובגין הפרשות סוציאליות לקה"ש – 15,435 ₪.

ראשית, וכאמור לעיל, מדובר במחדל טכני בעקרו של המישטרה שנבע מפרשנות הוראות החוק ומכך שהגורמים האחראים הסתמכו בתום לב על ייעוץ משפטי שקבלו; שנית, יש לזכור כי עסקינן בהחלטה להפנות את התובעת לועדה רפואית על מנת שזו תיקבע האם לאור מצבה הרפואי, התובעת כשירה להמשיך ולשרת במישטרה.

...

האם התובעת, עו"ד אורנה שמר (להלן התובעת), אשר שימשה בזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה כקצינה במשטרת ישראל, זכתה מצד הממונים עליה ליחס מתנכל והופלתה לרעה; והאם מעסיקתה, משטרת ישראל, נהגה כלפיה בחוסר תום לב, תוך הפרת חובות ההגינות והסבירות ותוך הפרת הוראות חוק עבודת נשים, חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ופקודות הקבע של משטרת ישראל? אלו הן השאלות בהן עלינו לדון בתיק זה. נקדים אחרית לראשית ונציין, כי לאחר שנתנו את דעתנו לטענות הצדדים ולראיות שהוצגו בפנינו, באנו לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל ברובה, ולהלן הנימוקים שעמדו בבסיס פסיקתנו.

לאור האמור לעיל, מצאנו כי מקרה זה נמנה על המקרים המיוחדים, בהם ראוי לפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני, שכן השתכנענו כי ישיבתה מאונס בבית במשך תקופה של כמעט שנה, אכן גרמה לתובעת עגמת נפש רבה, פגעה בזכותה לממש את עצמה מבחינה מקצועית, ובלשון הפסיקה, פגעה בחירותה.

לפיכך, החלטנו לפסוק לטובתה פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין רכיב זה. אחרית דבר הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: (1) פיצוי בגין אי קבלת פטור מתפקיד (בשיעור 12 משכורות) – 205,806 ₪; (2) הפרשות סוציאליות לקה"ש בגין שנה זו – 15,435 ₪; (3) פיצוי בגין חל"ת מנהלי כפוי - 204,643 ₪; (4) הפרשות סוציאליות לקה"ש בגין החל"ת הכפוי - 15,435 ₪; (5) השבת עלות זכויות לפנסיה ל-2 שנות חל"ת - 84,796 ₪; (6) פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים – 10,000 ₪; (7) פיצוי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה – 50,000 ₪; (8) פיצוי בגין עגמת נפש – 50,000 ₪.

בשים לב לסכום הפסוק, תשלם הנתבעת לתובעת, בנוסף לסכומים דלעיל, השתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪.

ב לצוו הרחבה בענף הבניה, היה על הנתבעת להפריש לזכותו כספים לקרן ההשתלמות ומשהנתבעת לא עשתה כן, עתר לתשלום פיצוי בגין אי הפרשה לקרן הישתלמות בסך של 3,685 ₪, הכוללים אף את חלק העובד, משום שהנתבעת התחייבה לתשלום שכרו בערכי נטו.

בכל מקרה, חובה זו של הנתבעת קוזז מול חובו של עדי כלפי הנתבעת והיום היא אינה חבה לו דבר; התובעים קיבלו במהלך תקופת העסקתם בונוסים ולו הייתה הנתבעת מבקשת לפגוע בעובדיה לא הייתה פועלת כאמור; בכל מקרה, זכותו של עדי להפרשות לפנסיה ולפיצויים היא בהתאם לצוו הכללי במשק והיא קמה לאחר 6 חודשים ובסך של 14,307 ₪ לפיצויים ו-14,739 ₪ לפנסיה ואלה קוזזו כאמור כבר בחודש 9/16; בנוגע לגילאור נוכח שגגה, ההפרשות לקופה החלו באיחור, אולם בכל מקרה במסגרת שכרו האחרון שילמה לו הנתבעת חלף ההפרשות.

ביחס לגילאור הופרשו כספים לקופת הפניקס כאמור; התובעים שהו בימי חופשה, מעבר לזכאותם על פי הדין, התובעים אמנם לא החתימו כרטיס נוכחות, אולם לטענת הנתבעת היא עורכת רישומים הקשורים בפעולתה (סעיפים 73 ו-50 בכתבי ההגנה).

הנתבעת הגישה תצהירי עדות ראשית מטעם נדב בוסקילה, מנהל הנתבעת (להלן- נדב), דוד בוסקילה, אביו של נדב, רן שטרית בבעלותו חברה הנותנת שירותים לנתבעת (להלן-מר שטרית) וכן מר שרון קולב, אשר בתקופות הרלוואנטיות לתביעה שימש כפקח טכני על מערכות מים ברמת חובב מטעם חברת M+W GROUP , אשר נדרשה לעבודה גם עם הנתבעת באתר רמת חובב.

בית הדין הארצי פסק כי "... עובד המבקש להוכיח זכאותו לפצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים, צריך לעמוד בשלושה תנאים: ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה "הרעה מוחשית בתנאי העבודה" או "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו"; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון.

חובות קיימים שלא שולמו על ידי עדי לנתבעת בעיניין זה נבהיר כי הנתבעת טענה כאמור כי בשל החובות אותם צבר עדי במהלך יחסי העבודה, אשר כללו תשלום שכ"ט לעו"ד, הלוואה וכן תשלום שכר בגין החודשים בהם שהה הוא בכלא, נאלצה הנתבעת, לבקשת עדי לסיים את יחסי העובדה עמו בחודש 8/16 תוך קזוז זכויותיו וקליטתו כעובד חדש.

...

סוף דבר לאור כל שפורט לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעים הסכומים הבאים: לעדי: א. הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות- 138,206 ₪; הפרשות לפנסיה- 20,336.7 ₪; ג. הפרשות לפיצויים- 20,072.59 ₪; ד. השבת חלק עובד בהפרשות לפנסיה- 900 ₪; ה. חופשה שנתית- 18,384 ₪; ו. פיצוי בגין אי עריכת תלושי שכר כדין- 4,000 ₪.

הנתבעת תשלם את הסכומים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין אחרת הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום העבודה ועד התשלום המלא בפועל.

הנתבעת תשלם את הסכומים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין אחרת הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום העבודה ועד התשלום המלא בפועל.