הסוגיה שבה עלינו להכריע בפסק דין זה היא האם זכאי התובע לפצוי בשל אי הפרשת כספים על ידי הנתבעת לקרן פנסיה, לפי הוראות צו הרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה (להלן – צו הפנסיה), בהתייחס לתקופת העבודה של 1-6/19.
לאחר סיום ההעסקה שילמה הנתבעת לתובע פיצוי בגין אי הפקדת כספים לקרן פנסיה בגין חודש 7/19 ומשכך לתובע אין טענות בדבר חובתה של הנתבעת להפריש לקרן פנסיה בגין חודש 7/19.
השכר הקובע להפרשות לפנסיה הוא כמפורט להלן: חודש 1/19 – 3,358 ש"ח; חודש 2/19 – 3,635 ש"ח; חודש 3/19 – 4,035 ש"ח; חודש 4/19 – 3,996 ש"ח; חודש 5/19 – 3,285 ש"ח; חודש 6/19 – 3,246 ש"ח. על פי דו"ח של קרן הפנסיה מיטב דש, מועד ההצטרפות של התובע לקרן הוא 15.1.19.
מאחר ולמעסיק עומד טווח זמן של חודש ימים להעברת ההפרשות לקרן הפנסיה ומאחר ומעסיקים שונים עשויים להפקיד בפועל את ההפרשות במועדים שונים בתוך טווח זה, אין מקום לבחור במבחן המבוסס על בסיס יומי שכן זה עשוי להביא לתוצאות שונות, בין עובדים שונים, רק על בסיס טכני שרירותי של היום בו הופקדו ההפרשות בקרן.
...
לאחר שנתנו את דעתנו לכלל הראיות שהוצגו בפנינו ולכלל טענות הצדדים, באנו לכדי מסקנה כי דין התביעה להתקבל.
איננו מקבלים את טענת הנתבעת כי בשל תאריך זה יש לראות בתובע כמי שלא היה מבוטח בביטוח פנסיוני כלשהו בעת תחילת עבודתו בנתבעת.
על כן, פרשנות תכליתית של הוראת הפטור מהמתנה הקבועה בסעיף 6(ה) לצו הפנסיה, מביאה למסקנה שאין להכריע את המחלוקת כאן רק על בסיס מבחן טכני של תאריך ההצטרפות לקרן הפנסיה שהוא 15.1.19.
אלא שבכך אין להביא למסקנה כי הוא לא היה זכאי שיופרשו עבורו כספים לפנסיה בהתייחס לחודש העסקתו הראשון בנתבעת ואילך.
הטעם הוא שגם אם נמסרה הודעה כזו, וגם אם נרשם בה שההפרשות לפנסיה יחלו בחלוף שישה חודשים והתובע לא העמיד את הנתבעת על טעותה בענין זה, אין הדבר מביא למסקנה כי התובע לא זכאי לפיצוי בשל אי הפרשות לפנסיה בהתייחס לחודש העסקתו הראשון בנתבעת ואילך.
