אי העברת מסמכים של חייב במועד שנקבע בהליך פשיטת רגל

לאור האמור, הנושה טענה כי המנהל המיוחד טעה בניתוח הדברים עת קבע כי הנושה יכולה היתה להסתפק בצרוף ההמחאות של החייבת לתביעת החוב שכן מדף פירוט החוב שצורף לתביעת החוב מטעם הנושה תביעת החוב היתה אך בגין הכספים המגיעים לנושה- תוך קזוז הכספים שהתקבלו בגין העיסקאות האמורות ולצורך ביצוע חישוב מדוייק של הכספים, וממילא מסירת גרסה הנתמכת בתצהיר, הנושה נאלצה להמתין לקבלת הכרעת רשות המע"מ בעיניין עיסקאות החייבת והן לקבל חזרה את תעודות המשלוח שנמסרו לרשות המע"מ. לטענת הנושה, מכתב של ב"כ החייבת בדבר צו הכנוס היתקבל במשרד ב"כ הנושה ביום 24.7.17 ובהתאם להלכה שלפיה ספירת המועדים להגשת תביעת חוב מתחילה ממועד פירסום צו הכנוס ו/או ממועד מסירת ההודעה על מתן צו הכנוס בידי הנושה,ולא ממועד צו הכנוס, יש לקבוע, לטענת הנושה, כי המועד האחרון להגשת תביעת החוב של הנושה הנו ביום 24.1.18 (ולא 2.1.18 כפי שקבע המנהל המיוחד), ובהתאם, נטען, לא חלפו 3 שבועות מהמועד הקבוע להגשת תביעת החוב ועד למועד בו מסרה הנושה את המסמכים לרשות מע"מ (המסמכים נימסרו לרשות מע"מ ביום 24.1.18).

ב"כ הכונ"ר ציינה עוד כי המנהל המיוחד לא בחן עניין מכירת נכס על ידי החייבת כשנה לפני כניסתה להליך פשיטת הרגל וכי בתסקיר שהועבר לנושי החייבת לצורך ההסדר לא פורטו נכסי החייבת כלל כנדרש לפי הדין.

] לטעמי, כפי שאנמק להלן, המקרה שבפנינו נימנה על אותם מקרים חריגים בהם מוצדקת היתערבות בהחלטת המנהל המיוחד; המנהל המיוחד כאמור דחה את בקשת הנושה להארכת מועד להגשת תביעת החוב בשל האיחור בהגשת תביעת החוב לאחר שסבר כי הנושה יכולה היתה להגיש את תביעת החוב במועד שנקבע לכך בדין; הוראת הדין הרלוואנטית לשאלת המועד להגשת תביעת חוב היה הוראת סעיף 71(ב) לפקודה הקובעת כי נושה רשאי להגיש תביעת חוב נגד חייב תוך 6 חודשים ממועד מתן צו הכנוס וכי "הכונס הרישמי בתפקידו כנאמן על נכסי החייב או הנאמן רשאים מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופה להגשת תביעת החוב של נושה לפרק זמן שיקבעו בהחלטתם, אם שוכנעו כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע". לאחרונה סוכמה בתמציתיות ההלכה העדכנית בנושא על ידי כב' השופט סולברג וזאת ברע"א 3702/17 ד"ר עבדללה חג'אזי נ' עו"ד ליאור מזור –מנהל מיוחד לנכסי החייב ואח' (27.6.17, פסקה 12) כדלקמן"אין מדובר בהוראה בעלת משמעות טכנית בלבד, כי אם בהוראה מהותית, אשר בבסיסה מספר תכליות: יעולו וקידומו של הליך הפש"ר באמצעות קביעת תקופה מוגדרת, שבה תעמוד מצבת החובות (הלכאורית) של החייב וזהות נושיו; הגברת הוודאות של הצדדים להליך – החייב, הנאמן והנושים; וקידום האפשרות לסיום הליך פשיטת הרגל הן עבור החייב, הן עבור נושיו.

...

[ראו גם החלטתי בפש"ר (חי') 31795-07-14 מלכה חנן נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה (24.4.18, פסקה 35)].

סיכום סיכומו של דבר, לאור כל מכלול הנסיבות שפורטו בהרחבה לעיל, ובשים לב לשלב בו מצוי ההליך, הפגמים בהליך אישור הצעת ההסדר, הנסיבות המיוחדות שמנעו מהנושה להגיש את תביעת החוב, והעדר אינטרס ראוי להגנה של הנושים והחייבת, יש מקום להאריך את המועד להגשת ערעור הנושה,ובנוסף ולגופו של ענין דין ערעור הנושה להתקבל.

בנסיבות אלו ועל אף שהוריתי על קבלת הערעור, מצאתי לנכון לחייב את הנושה בהוצאות המנהל המיוחד, בסכום של 5,000 ₪ ואציין כי מדובר בסכום הוצאות מופחת בנסיבות, וזאת לאור ההשגות אותן הבעתי באשר לדרך אישור הסדר הנושים בתיק זה. עם זאת , לא מצאתי לנכון לחייב את הנושה בהוצאות החייבת בשים לב לכך שלא נסתרה טענת הנושה לפיה החייבת היא שגרמה לחקירה במע"מ בטענות שווא שהועלו על ידה , ואשר הובילה לכל השתלשלות העניינים נשוא החלטתי זו. ניתנה היום, י"ב ניסן תשע"ט, 17 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.

] לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת נ' גרוסמן) בפש"ר 36940-03-12 מיום 11.11.2019 בבקשת משיב 2 למתן צוים להמצאת מסמכים ומידע מידי מבקשים 1 ו-2 (להלן: המבקשים), במסגרת הליך פשיטת הרגל המתנהל בעיניינו של משיב 1 (להלן: החייב), אביהם של המבקשים.

הרקע לבקשה בעיניינו של החייב מתנהלים במשך שנים הליכי פשיטת רגל מסועפים, אשר אין צורך להדרש לכל פרטיהם במסגרת זו. בתמצית שבתמצית, לבקשתו של החייב ניתן צו כנוס ביום 23.10.2012, ביום 19.8.2015 הוא הוכרז פושט רגל ומשיב 2 מונה כנאמן לנכסיו (להלן: הנאמן).

בית המשפט אף קבע כי בהיתחשב בהתנהלותו של החייב, ראוי היה לבטל את הליך פשיטת הרגל מחמת חוסר תום לב מצידו, אי-שתוף פעולה והצגת מצגי שוא.

בעיקר התבקש ביטול רישום הזכויות בשתי דירות מגורים, דירה אחת הרשומה על שם מבקש 1 (בה כאמור גם מתגורר החייב עצמו), ודירה שנייה על שם מבקשת 2, וכן העברתם לקופת פשיטת הרגל של סכומי כסף שונים (סכומי התמורה של דירה נוספת שהייתה בבעלות החייב ואישתו ונמכרה; יתרות סכומי כסף שהושקעו בערוצי השקעה שונים בחשבון הבנק של מבקשת 2; דמי השכירות הפיקטיביים עליהם הצהיר החייב כי הוא משלם למבקש 1).

...

דיון והכרעה דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת מי מהמשיבים.

זאת שעה שניתן להניח כי אם היו משתפים פעולה עם הנאמן למסירת כל המידע הרלוונטי, ומסייעים בידו לפיזור הערפל סביב נסיבות העניין, ניתן היה להגיע למסקנה ברורה יותר באשר למעורבותם או היבדלותם ממעשי החייב.

הבקשה נדחית.

מן הידועות כי עמידה בצו תשלומים במועד, כמו גם הגשת דו"חות חודשיים המאפשרים היתחקות אחר היתנהלותו הכלכלית של החייב, הן מאבני היסוד של ההליך הפש"ר בלעדיהן אין.

כמו כן, עמד על כך שהחייבים נדרשו מספר פעמים להעביר מסמכים שנדרשו לחקירת נסיבות יצירת החובות והתנהלותם הכלכלית, כגון לגבי מכירת דירה קודם להגשת הבקשה לצוו כנוס, אולם למרות פניות רבות, לא שתפו פעולה ולא העבירו המסמכים הנדרשים.

החייבים לא הציגו עד למועד שנקבע אישור על העברת מלוא המסמכים ועל כן, ביום 4.5.21 ניתן היה להורות על ביטול ההליך, בהתאם להחלטות שניתנו כאמור ולאחר שהתאפשרה לחייבים זכות התגובה.

כפי שנקבע בפסק הדין בע"א 3382/17 בעיניין צימבר הנ"ל, בפיסקה 15, "אין תימה כי חובת תום הלב המוטלת על החייב היא אינהרנטית והכרחית להכרזתו פושט רגל, וכי היתנהלות המלמדת על כך שהחייב מבקש לנצל לרעה את ההליך תימנע הכרזה כאמור". בתי המשפט עמדו פעמים רבות על החשיבות בשקיפות הנדרשת מחייב המצוי בהליך פשיטת רגל ובחובתו במתן דיווחים מלאים וחשיפת מסמכים.

...

נוכח כל המפורט לעיל, הבקשה לעיון מחדש נדחית.

לא נעתרתי להצעתו זו של החייב ולאחר קבלת עמדתו העדכנית של הנאמן מיום 18.11.2019 בהתאם למסמכים שהעביר החייב, אני נידרשת להכרעה בדבר גורלו של ההליך.

באשר לא נטענו בעניינינו טענות לעניין תום לבו של החייב בנסיבות הווצרות החוב, אבחן את היתנהלותו בעת הליך פשיטת הרגל.

בע"א 3296/16 גרבש נ' איתן ארז- נאמן (פורסם במאגרים, 14.11.2017) קבע כב' השופט דנציגר, בהסכמת כב' השופטים סולברג וברון, כי: "חייב שלא שיתף פעולה עם הכנ"ר (והדברים יפים אף בהתייחס למי שמונה על ידי בית המשפט כנאמן), לא התייצב לחקירה שאליה זומן ולא מסר מידע ומסמכים על אף שנידרש לעשות כן, צפוי שבית המשפט יבטל את צו הכנוס שהוצא בעיניינו [ראו: שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 175 (מה' 2, 2000)]. אנו סבורים כי הדברים נכונים אף בהתייחס להתעלמות מתמשכת של החייב מחובתו להגיש דו"חות על הכנסותיו והוצאותיו לנאמן ולכנ"ר.

...

סבורני כי התנהלות החייב מלמדת על חוסר תום לבו, אשר מביאה למסקנה כי יש לקבל את עמדת המנהל המיוחד לביטול ההליך.

לאור זאת, אין מנוס אלא להורות אף על ביטול ההליך הנוכחי.

כאמור עמדת הכנ"ר תומכת במסקנה זו. לאור האמור בנסיבות אלה אני מורה על ביטול ההליכים.

ביום 11.2.20 הוגשה בקשה נוספת מטעם המנהלת המיוחדת לביטול ההליך מאחר והחייב צבר פיגורים בסכום של 4,500 ₪, לא העביר את המסמכים להם נידרש במועד חקירתו וטרם הציג אישור מסירה בדבר המצאת צו הכנוס לנושים.

הליך פשיטת רגל, כונה בפסיקה "חסד של המחוקק" (ראו למשל, ע"א 7113/06 ג'נח נ' כונס הנכסים הרישמי), זאת על שום המחילה על חלק מהחובות של חייב הנקלע לקושי להחלץ ממצבו והאפשרות הנתנת לו להשתקם, ואולם הדבר מלווה בדרישה להיתנהגות בתום לב והתנהלות תיקנה במהלך ההליך מצידו של החייב.

נזכיר כי בפסק דין אלקצאצי הידוע (ע"א 8673/13 גמיל אלקצאצי נ' כונס הנכסים הרישמי) הרלוואנטי בעקיפין לענייננו נקבע כי אין לאפשר פניה חדשה להליך של פשיטת רגל במקרה של ביטול כנוס עקב מחדלי החייב מיד לאחר ביטולם בהליך הראשון ואין מקום לאפשר לחייב להכנס להליך חידלות פרעון ולצאת ממנו על פי שקולי כדאיות רגעיים (ראו גם: ע"א 659/11 פטאל נ' כונס הנכסים הרישמי, פסקה 1 (3.7.2011)).

...

אף אם נראה בבקשה להשבת החייב להליך, כבקשה לעיון חוזר בפסק הדין שניתן, הרי שסמכותו של בית המשפט של פשיטת הרגל לשוב ולעיין בהחלטות ובצווים שניתנו על ידיו, מעוגנת בסעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם – 1980, ולא שוכנעתי כי מתקיימת בעניינו עילה מבין העילות שהוכרו בפסיקה (שינוי נסיבות מהותי או טעות טכנית ברורה) לעיון מחדש (ראו רע"א 962/20 אחמד מוחארב נ' עו"ד שמואל מיכאל – מנהל מיוחד לנכסי החייב, 8.7.2000).

נזכיר כי בפסק דין אלקצאצי הידוע (ע"א 8673/13 גמיל אלקצאצי נ' כונס הנכסים הרשמי) הרלוונטי בעקיפין לענייננו נקבע כי אין לאפשר פניה חדשה להליך של פשיטת רגל במקרה של ביטול כינוס עקב מחדלי החייב מיד לאחר ביטולם בהליך הראשון ואין מקום לאפשר לחייב להיכנס להליך חדלות פירעון ולצאת ממנו על פי שיקולי כדאיות רגעיים (ראו גם: ע"א 659/11 פטאל נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 1 (3.7.2011)).

איזה תמריץ יש לחייב לשתף פעולה עם בעלי התפקיד, אם פסק דין המורה על ביטול הליך שהתנהל יותר מחמש שנים ללא דיון בבקשת ההכרזה בשל מחדליו של החייב, יבוטל כאשר החייב מתחיל בסילוק מחדליו, להם לא ניתן הסבר, וכשהדבר נעשה מספר חודשים לאחר פסק הדין? איזה תמריץ יש לחייב לפעול לפי הנדרש ממנו, אם יתאפשר לו לשוב לאותו הליך מחדש חרף מחדלים כבדים ומתמשכים, וחרף אין ספר התראות והזדמנויות ? ביטול פסק הדין בשלב זה של ההליך, יש בו כדי לפגוע בתמריץ לשיתוף פעולה מצד חייבים לאורך הליך פשיטת רגל, פוגע באינטרס ההסתמכות של הנושים ואף בזכויותיהם, יש בו במידת בה כדי לעקוף את הלכת אלקצאצי, פוגע בסופיות ההליכים ובאינטרסים המערכתיים הרלוונטיים ויש בו כדי להביא למצב בו "החוטא יוצא נשכר". לאור המקובץ, אני מורה על דחיית הבקשה לביטול פסק הדין מיום 19.10.22.