לנוכח האמור לעיל ובהיעדר כל בסיס וראיה לזכאותו, הנטענת, של התובע לפצוי פיטורים, ומשלא השלים שנת עבודה, הרינו מורות על דחיית תביעתו, ברכיב זה.
האם זכאי התובע לפצויי בגין אי העברת הפרשות לקרן ההשתלמות מישור?
לטענת התובע, הנתבעת, לא טירחה להפריש את הפרשות המעסיק, בשיעור של 7.5% ואת הפרשות העובד, בשיעור של 2.5%, לקרן מישור, ועל כן ביקש לחייב אותה לשלם לו, סכום של 5,913 ₪ ₪ בגין אי העברת חלקו של העובד וסכום של 9,855.28 בגין אי העברת חלקו של המעסיק בהפרשות.
...
אכן מצאנו שהנתבעת לא מילאה אחר הוראות הדין ובכך פגעה בחלק מזכויות התובע כעובד אלא שלא הוכח לנו כי התנהלותה נעשתה מתוך כוונת זדון ולכן הרינו דוחים את תביעת התובע לקבלת פיצוי בגין הפרת הסכם עבודה.
בכל הקשור לפיצוי בגין עוגמת נפש - למרות שברור לנו כי העובדה שהתובע, במשך כל חודשי עבודתו, אצל הנתבעת, קיבל שכר נמוך, באופן משמעותי, מהשכר לו היה זכאי (בשים לב לוותקו), גרמה לו לעוגמת נפש ולמרות שקבענו כי הנתבעת היא שהיתה אמורה לפעול מול משרד החינוך כדי להסדיר ענין זה, החלטנו שאין מקום לחייבה לשלם לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש זו וזאת מהטעמים שציינו בסעיף בו דנו בהפרשי השכר.
לפיכך הרינו מורות על דחיית תביעתו של התובע, בשני הרכיבים הנ"ל.
לסיכום-
שוכנענו בגרסת הנתבעת, כי התובע אכן לא סיפק אישורים בדבר וותקו עד למאי 2011 (שאז המציא אישורים המתייחסים לוותק של 5 שנים, כאשר באוגוסט 2011 המציא את שאר האישורים משהוכיחו וותק של 30 שנה), אלא שלא קיבלנו את גרסתה כי יש בכך כדי לפגוע בזכויותיו ובשכרו.
