אי הכרה בליקוי שמיעה באוזן ימין ובטנטון

במהלך המעקב ציין ד"ר נדנר ב-19.7.11 כי לאחר שתי הזרקות 'טינטון לא פחת' כמו כן בביקור ב-11.12.11 ציין ד"ר נדנר "לעיתים טינטון' מטריד, ביותר כללית הצליח להתרגל. בדיקת שמיעה 20.7.11 מכון שקד מראה באוזן ימין שמיעה תקינה בתדירויות הדיבור ובאוזן שמאל ליקוי חמור ממוצע תדירויות הדיבור לפי הולכת עצם מימין DB0 משמאל DB63. הועדה עיינה בבדיקת שמיעה מ 25.11.14 (לאחר הארוע הנידון) שבה רואים באוזן ימין שמיעה תקינה עד 1,500 הרץ וליקוי תחושתי עיצבי עד חמור בתדרים הגבוהים יותר משמאל ליקוי שמיעה חמור. ממוצע תדירויות הדיבור לפי הולכת עצם מימין DB25 ומשמאל DB67." הועדה איבחנה כי המבקש לוקה ב"ליקוי שמיעה באוזן ימין וטינטון", וסיכמה את הדיון כך: "התובע נפגע באוזנו הימני[ת] ב 24.3.14 כפי שתואר בסעיף 7 סבל מליקוי שמיעה באוזן שמאל משנת 2011. לצורך הערכת נכותו הוועדה תבצע חשבון עובר ושב כאשר לפי בדיקת השמיעה מ 25.11.14 הנכות הנגזרת הנה בשיעור 10% לפי סעיף 72(1)(ב) – 11 וממנה יש לנכות בגין מצב קודם על בסיס בדיקת השמיעה מ 20.7.11 בשיעור 5% לפי סעיף 72(1)(א) – 9. כך שהנכות הנותרת הנה בשיעור 5%, לעניין זה הועדה מקבלת את הערר.

ביום 23.8.16 היתכנסה הועדה בעקבות פסק הדין המחזיר וקבעה כך: "הועדה היתכנסה מכוח פסק דין מיום 14.3.16, מדובר בתובע אשר טרם קרות הפגיעה ביום 24.3.14 עליה הוכר סבל מאיבוד שמיעה פיתאומי באוזן שמאל בשנת 2011. ליקוי שמיעה זה באוזן שמאל היה מלווה בטינטון ובסחרחורת. התובע טופל בשעתו בגין מחלה זו אך למצער לא חל שיפור בשמיעתו. בביקורים אצל רופא מישפחה ד"ר בני מיכאלי ישנו רישום כבר ב-15.5.11 שבו נרשם כי התובע מטופל זה שבוע בגין ליקוי שמיעה פיתאומי וכי סובל גם מסחרחורת ב-5.6.11 נרשם כי אין שיפור באוזן שמאל וכי הוא מוזמן בשבוע הבא להזרקות תוך טימפנלית וכי הוא עדיין מסוחרר ב-19.7.11 נרשם כי כבר קיבל זריקות תוך טימפנליות מרגיש שהשמיעה לא חזרה, טינטון לא פחת והסחרחורת חלפה. ב- 11.12.11 נרשם 'לעיתים הטינטון מטריד ביותר, כללית הצליח להתרגל'. מכל האמור לעיל נובע כי לתובע נגרמה פגיעה פתאומית באוזן הפנימית משמאל ופגיעה זו לא חלפה, שמיעתו של התובע באוזן שמאל נותרה פגועה והטינטון לא חלף. אשר על כן הועדה עומדת מאחורי קביעתה הקודמת כי יש לנכות מצב קודם בגין הטינטון. יתרה מזאת הועדה מדגישה כי היות שלא נרשם אם הטינטון טרם קרות הארוע הנדון היה חד צדדי או דו צדדי הועדה יצאה מנקודת הנחה המטיבה עם התובע לפיה הטינטון היה רק באוזן שמאל ולכן מתוך נכות כוללת של 10% בגין הטינטון לפי 72(4)(ד)(II) היא נכתה רק 5% לפי אותו סעיף במחציתו בגין המצב הקודם ולא נכתה את כל 10%.

...

ביום 23.8.16 התכנסה הוועדה בעקבות פסק הדין המחזיר וקבעה כך: "הוועדה התכנסה מכוח פסק דין מיום 14.3.16, מדובר בתובע אשר טרם קרות הפגיעה ביום 24.3.14 עליה הוכר סבל מאיבוד שמיעה פתאומי באוזן שמאל בשנת 2011. ליקוי שמיעה זה באוזן שמאל היה מלווה בטנטון ובסחרחורת. התובע טופל בשעתו בגין מחלה זו אך למצער לא חל שיפור בשמיעתו. בביקורים אצל רופא משפחה ד"ר בני מיכאלי ישנו רישום כבר ב-15.5.11 שבו נרשם כי התובע מטופל זה שבוע בגין ליקוי שמיעה פתאומי וכי סובל גם מסחרחורת ב-5.6.11 נרשם כי אין שיפור באוזן שמאל וכי הוא מוזמן בשבוע הבא להזרקות תוך טימפנלית וכי הוא עדיין מסוחרר ב-19.7.11 נרשם כי כבר קיבל זריקות תוך טימפנליות מרגיש שהשמיעה לא חזרה, טנטון לא פחת והסחרחורת חלפה. ב- 11.12.11 נרשם 'לעיתים הטנטון מטריד ביותר, כללית הצליח להתרגל'. מכל האמור לעיל נובע כי לתובע נגרמה פגיעה פתאומית באוזן הפנימית משמאל ופגיעה זו לא חלפה, שמיעתו של התובע באוזן שמאל נותרה פגועה והטנטון לא חלף. אשר על כן הוועדה עומדת מאחורי קביעתה הקודמת כי יש לנכות מצב קודם בגין הטנטון. יתרה מזאת הוועדה מדגישה כי היות שלא נרשם אם הטנטון טרם קרות האירוע הנידון היה חד צדדי או דו צדדי הוועדה יצאה מנקודת הנחה המטיבה עם התובע לפיה הטנטון היה רק באוזן שמאל ולכן מתוך נכות כוללת של 10% בגין הטנטון לפי 72(4)(ד)(II) היא ניכתה רק 5% לפי אותו סעיף במחציתו בגין המצב הקודם ולא ניכתה את כל 10%.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים ובכלל המסמכים שבתיק, אני סבורה כי היא מצדיקה תגובה.

וועדה רפואית מדרג ראשון מיום 27/8/19, קבעה למערער 0% נכות בגין טינטון, ועל החלטתה הגיש המערער ערר אשר נתקבל כאמור בהחלטת הועדה המפורטת בסעיף 1 לעיל, והיא מושא הליך זה. עיקר טענות המערער, כפי שעלו מערעורו – החלטת הועדה לפיה הטינטון באוזן ימין אינו קשור לחשיפה לרעש ניתנה בחוסר סמכות, הואיל וביחס לטינטון נוהל הליך בבית הדין ובסופו הוכר ללא סייג.

עיקר טענות המשיב, במסגרת תגובתו מיום 11/11/20 – המשיב חזר על עמדתו לפיה בהחלטת הועדה לא נפל פגם משפטי כלשהוא וטען כי בשונה מהילכת הנדלר (בר"ע 24998-11-14 המל"ל – הנדלר, מיום 19/4/15 – להלן: "עניין הנדלר" ), שם שללה הועדה קיומו של טינטון תמידי, הרי שבעניינינו הועדה אינה כופרת בקיומו של טינטון תמידי, אלא היא מוצאת באוזן ימין ליקוי שמיעה מעורב ועל כן מוצאת לנכון להתאים נכות בשיעור של 5% בגין אוזן אחת.

...

דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להתקבל, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

אולם, בנסיבות מקרה זה – ונוכח חלוקת הסמכויות בין הוועדה לבין פקיד התביעות – אין מנוס מהתוצאה המשפטית אליה הגענו.

" סיכומו של דבר, הערעור מתקבל, כך שעניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתפעל כדלקמן: על הוועדה לקבוע את שיעור דרגת הנכות של המערער באוזן ימין בגין טנטון, וזאת מבלי שיהיה בידה להרהר אחר קיומו של קשר סיבתי, לכל הפחות חלקי, בין הטנטון באוזן ימין לבין העבודה ברעש.

הועדה איבחנה כי המבקש לוקה ב"ליקוי שמיעה באוזן ימין וטינטון", וסיכמה את הדיון כך: "התובע נפגע באוזנו הימני[ת] ב 24.3.14 כפי שתואר בסעיף 7 סבל מליקוי שמיעה באוזן שמאל משנת 2011. לצורך הערכת נכותו הוועדה תבצע חשבון עובר ושב כאשר לפי בדיקת השמיעה מ 25.11.14 הנכות הנגזרת הנה בשיעור 10% לפי סעיף 72(1)(ב) - 11 וממנה יש לנכות בגין מצב קודם על בסיס בדיקת השמיעה מ 20.7.11 בשיעור 5% לפי סעיף 72(1)(א) - 9. כך שהנכות הנותרת הנה בשיעור 5%, לעניין זה הועדה מקבלת את הערר.

ביום 23.8.16 היתכנסה הועדה בעקבות פסק הדין המחזיר וקבעה כך: "הועדה היתכנסה מכוח פסק דין מיום 14.3.16, מדובר בתובע אשר טרם קרות הפגיעה ביום 24.3.14 עליה הוכר סבל מאיבוד שמיעה פיתאומי באוזן שמאל בשנת 2011. ליקוי שמיעה זה באוזן שמאל היה מלווה בטינטון ובסחרחורת. התובע טופל בשעתו בגין מחלה זו אך למצער לא חל שיפור בשמיעתו. בביקורים אצל רופא מישפחה ד"ר בני מיכאלי ישנו רישום כבר ב-15.5.11 שבו נרשם כי התובע מטופל זה שבוע בגין ליקוי שמיעה פיתאומי וכי סובל גם מסחרחורת ב-5.6.11 נרשם כי אין שיפור באוזן שמאל וכי הוא מוזמן בשבוע הבא להזרקות תוך טימפנלית וכי הוא עדיין מסוחרר ב-19.7.11 נרשם כי כבר קיבל זריקות תוך טימפנליות מרגיש שהשמיעה לא חזרה, טינטון לא פחת והסחרחורת חלפה. ב- 11.12.11 נרשם 'לעיתים הטינטון מטריד ביותר, כללית הצליח להתרגל'. מכל האמור לעיל נובע כי לתובע נגרמה פגיעה פתאומית באוזן הפנימית משמאל ופגיעה זו לא חלפה, שמיעתו של התובע באוזן שמאל נותרה פגועה והטינטון לא חלף. אשר על כן הועדה עומדת מאחורי קביעתה הקודמת כי יש לנכות מצב קודם בגין הטינטון. יתרה מזאת הועדה מדגישה כי היות שלא נרשם אם הטינטון טרם קרות הארוע הנדון היה חד צדדי או דו צדדי הועדה יצאה מנקודת הנחה המטיבה עם התובע לפיה הטינטון היה רק באוזן שמאל ולכן מתוך נכות כוללת של 10% בגין הטינטון לפי 72(4)(ד)(II) היא נכתה רק 5% לפי אותו סעיף במחציתו בגין המצב הקודם ולא נכתה את כל 10%.

...

הטענה אינה מקובלת עלינו לפיכך לגופה, וזאת גם אם נניח כי הוועדה נדרשה להתייחס אליה במסגרת פסק הדין המשלים (ולכאורה לא כך הוא).

סוף דבר - לאור כל האמור, לא מצאנו כי בהחלטת הוועדה נפל פגם משפטי באופן המצדיק התערבות בהחלטתה או בפסק דינו של בית הדין האזורי.

משכך, בקשת רשות הערעור נדחית.

השאלות המומחה הנכבד מתבקש להשיב על השאלות הבאות: האם יש קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע לבין חשיפתו לרעש כמתואר בעובדות המקרה? האם כושר שמיעתו של התובע בתדירויות הדיבור פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים? ביום 27.07.2021, התקבלה חוות דעתו של המומחה השני, שקבע כדלקמן: "גבר בן 65.5 (כיום) אשר עבד כל חייו הבוגרים בחברת בת של מקורות בחשיפה לרעש מזיק. לאור תאור תפקידיו, אני מתרשם שמדובר בחשיפה לסירוגין לפרצי רעש מזיק, חלקו התקפי וחלקו ממושך, אך לא במשך 8 שעות עבודה ברציפות. בבדיקות מפלסי הרעש של מכשירים שונים בתחנות עבודה שונות ניתן לראות שכלים / מכשירים שונים לא הגיעו לעוצמות רעש של 85 דציבל ולאלו שהפיקו עוצמות רעש גבוהות מ-85 דציבל (פטישון, משחזות, מחפר גדול), סבור שנחשף לפרקי זמן קצרים יחסית. השתמש במגני אזניים בחלק מהזמן." "בדיקות השמיעה מראות בעקביות תבנית של שקע דו צדדי בתדר 500 הרץ. זוהי איננה תבנית אופיינית של NIHL. סיבתה לא ידועה (גנטית?). בשתי בדיקות שמיעה ניתן להבחין בשנץ בתדר של 6 קהרץ שמתיישב עם NIHL או עם חבלה אקוסטית שנגרמה עקב פצוץ הצנור בשנת 1977 (אז התלונן על ירידת שמיעה וטינטון באוזנו הימנית). באוזן השמאלית יש ירידה תלולה בתדירויות הגבוהות ללא תבנית של שנץ/שקע או אפילו רמז לשקע. מתיישב עם ירידת שמיעה עקב גיל (Age Related Hearing Loss=ARHL). מצופה מ-NIHL שיפגע בשתי האוזניים בצורה שווה ולכן אני נוטה לייחס את השנץ בתדר 6 קהרץ באוזן הימנית לפיצוץ שארע ב-1977, מה גם שהתלונן על אוזן זו לאחר הארוע (חש ירידה שמיעה וטינטון)." "אמנם ממוצעי השמיעה בתדירויות הדיבור גרועים מ-20 דציבל בכל 3 בדיקות השמיעה האחרונות אך הם מוטים מטה בגלל השקע בתדר 500 הרץ שכאמור, אינו קשור ל-NIHL." "בתשובה לשאלות:

(2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; (3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה: (א) היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה – רשומה רפואית); (ב) היום שבו, לדעת הועדה הרפואית או הועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה".

מבלי שמתקיימים תנאים מקדמיים אלה, ליקוי שמיעה לא יוכר כפגיעה בעבודה ולא ייבדק הקשר הסיבתי שבינו לבין עבודתו של המבוטח הנפגע".

...

כפועל יוצא מכך מונה מומחה נוסף כפי שיפורט, ומשכך עלינו לקבוע האם יש לקבל את תביעת התובע ,לפיה מבוקש לקבוע כי ליקוי השמיעה ממנו הוא סובל נגרם כתוצאה מחשיפתו לרעש בעבודתו, לפי סעיף 84א' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ב-1995 (להלן: החוק) וזאת בהתייחסות לקביעות המומחים בתיק זה. העובדות הרלוונטיות נקבעו כדקלמן: התובע יליד 1955, עובד חברת מקורות החל משנת 1978.

כאמור, התובע החליט לערער לבית הדין הארצי, לפיכך ביום 22.11.2020, ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי שקבע כי יש להחזיר את התיק לבית הדין האזורי על מנת למנות מומחה נוסף, במסגרת פסק דין זה נקבע, כמצוטט: " לאחר בחינת כלל חומר התיק וטענות הצדדים לפנינו בכתב ובעל פה מצאנו כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי במובן זה שיש להחזיר את התיק לבית הדין האזורי לשם מינוי מומחה נוסף בתיק. אלה הנימוקים להכרעתנו: עיון בחוות דעת המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה מעלה כי המומחה סבור כי ליקוי השמיעה של המבקש מורכב מגורם של חשיפה לרעש וכן מגורם שאינו חשיפה לרעש. קביעת המומחה מבוססת בעיקר על כך שה- Notch ב- 500 הרץ אינו מתאים לירידת שמיעה שנובעת מחשיפה לרעש. המומחה אינו יודע להסביר מהי הפתולוגיה השניה שגורמת לירידה בשמיעה (תחלואתי, טרואמה וכו'), אך למעשה אין בקביעה זו צורך והשאלה הרלבנטית היא האם המומחה סבור כי יש קשר סיבתי בסבירות העולה על 50% בין הירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור לבין החשיפה לרעש. גם לאחר המענה של המומחה לשאלת ההבהרה הנוספת לא ניתן לקבל תשובה מספקת לשאלה זו. אי בהירות נוספת נוגעת לשאלה האם הקשר הסיבתי אליו מתייחס המומחה נוגע לירידת כושר השמיעה בממוצע תדירויות הדיבור. המומחה אכן הבהיר כי ה- Notch ב- 500 דציבל אינו אופייני לחשיפה לרעש, אך אין בחוות דעתו (והוא אף לא נשאל על כך) התייחסות לשאלה האם הירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור נובעת מהחשיפה לרעש, הגם שזו השאלה הרלבנטית לבחינה[footnoteRef:1]. לאור הספקות שפורטו לעיל מצאנו כי חוות הדעת אינה מאפשרת לנו להכריע בשלב זה האם יש לקבל או לדחות את תביעת המערער להכיר בליקוי שמיעתו כפגיעה בעבודה לפי סעיף 84א לחוק וכי יש למנות מומחה רפואי נוסף בתיק. .." [1: ראו: עב"ל (ארצי) 31593-01-16 המוסד לביטוח לאומי – בן יצחק (28.3.17) וכן עב"ל (ארצי) 20555-03-16 עזר – המוסד לביטוח לאומי (28.1.2019).

בענייננו, בשונה מעניין בן חמו, לא הגיעו הצדדים להסכמה באשר להפניית שאלת הבהרה האם ליקוי התובע יכול ויהיה מוכר כמחלת מקצוע ואין לטעמנו מקום לגזור מעניין בן חמו לעניין דכאן.

לפיכך אין אנו מקבלים את עמדת התובע, וכן לא הוכח בפנינו כי קיימת הצדקה משפטית או עובדתית שלא לקבל את קביעותיו הרפואיות של המומחה.

סוף דבר לאור האמור לעיל, ובהתאם לחוות דעתו של ד"ר ביזר וד"ר בנדט , התביעה נדחית.

10.08.1999: "כאבים באוזן הימנית אחרי ת"ד 25.02.1999 ירידה בשמיעה צפצופים באוזן". 07.07.2002: " מזה שבוע ימים מרגיש טיניטוס באוזן ימין". 14.01.2009: "רעש בשתי האוזניים". 02.02.2011: "רעש באוזניים". 11.05.2011: "טינטוס. רעש בשתי האוזניים בזמן שקט". תשומת הלב לשני רישומים המתייחסים לשמיעה: 05.11.2007: "ספטמבר 2007 איבוד שמיעה מימין". (ככל הנראה מדובר היה בתחלואה מוכרת בשם "אבדן

בהתאם להוראות סעיף 84א(ב) לחוק: "רעש תמידי באוזניים (להלן – טנטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן היתקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה:

עם זאת, המומחה ציין מפורשות כי בחינת עניינו של התובע לעניין הטינטון מצריכה היתייחסות גם לסוגיית ליקוי השמיעה, וכלשונו בחוות הדעת: "אין לי ברירה אלא להתייחס לדברים האלה מאחר והשאלה הפורמאלית של כב' ביה"ד הנוכחי (קיומו של טנטון קבוע או לא) הנה למעשה שאלה קצה הנמצאת בחלק העליון ביותר של כל בניית הבית הניבנה מהמסד עד הטפחות – ואין דרך לענות מבלי להתייחס לכל השלבים המוקדמים שהביאו את המל"ל בשנת 2012 לאשר את הקשר הסיבתי.". כפי שעולה מחוות הדעת, המומחה ערך דיון מקיף וענייני בבדיקות השמיעה אשר הונחו לפניו, והגיע למסקנות מפורטות ומנומקות ביחס לכל אחת מהאוזניים ולפיהן, אין ביכולתו להסכים עם קביעת המל"ל משנת 2012 לעניין ההכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, זאת מהנימוקים אשר פורטו בחוות הדעת ואשר בבסיסם הקביעה לפיה באוזן שמאל השמיעה בתדירויות הדיבור היא בתחום הנורמה, ואין בה סימני נזק מרעש בתדרים הגבוהים, ואילו באוזן ימין הפגיעה אינה שייכת לחלוטין לרעש, שכן מדובר במצב של חירשות שאינו צפוי "אף פעם" בנזק מרעש, והוא נובע מסיבות קונסטיטוציונליות.

...

באשר לטענות התובע כנגד מסקנות המומחה בחוות דעתו ובתשובותיו לשאלות ההבהרה – לאחר שבחנו את טענות התובע, שבנו ובחנו את חוות דעת המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה, וכלל החומר אשר בתיק, ועל רקע הדין החל, לא מצאנו הצדקה משפטית או עובדתית לסטייה ממסקנת המומחה לפיה אין קשר סיבתי בין הטנטון ממנו סובל התובע לבין תנאי עבודתו, כפי שנפרט להלן.

כמפורט לעיל, הלכה פסוקה היא כי בית הדין סומך את ידו על חוות הדעת של המומחה הרפואי שמונה על ידו ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. כאמור, מעיון בחוות דעתו של המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה, שוכנענו כי יש לאמץ את עמדתו ומסקנותיו וכי אין נימוק המצדיק סטייה ממנה, הגם שהמומחה הבהיר מדוע אינו מסכים עם הקביעה של הנתבע משנת 2012 בעניין ההכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה.

לאור כל המפורט לעיל, התביעה נדחית.