אי החזר הלוואת זכאות משרד השיכון

בחקירתה, ובהיעדר מסמכים בידי הבנק ביחס למקרה הספציפי, העידה נציגת הבנק כי אינה יודעת לומר מדוע לא הועמדה ההלוואה לתובעים (שם, עמוד שורה 19 ועמוד 21 שורה 15 לפרוטוקול הדיון), אף כי היא העידה ביחס לתהליך העמדת הלוואה לסיוע בדיור ומפאת חשיבות הדברים, על אף אורכם, הם יצוטטו להלן: "לשאלת בית המשפט, איך מישתלבת קבלת תעודת זכאות בתהליך הזה, אני משיבה: .... זכאות זו בעצם הלוואה של משרד שיכון שנותן באמצעות הבנק שקבע מבעוד מועד, יש כל מיני סוגים של זכאויות, במקרה הזה הייתה זכאות של חסרי דירה, יש גם זכאות של בעלי דירה. זכאות אלה כספים של משרד שיכון שמועברים ללקוח באמצעות הבנק, הלקוח מגיש את כל המסמכים לבנק...... הלקוח הגיע עם המסמכים שדרשנו והגיש באמצעותנו את הבקשה למשרד שיכון. לשאלת בית המשפט, אפשר לקבל כספים ממשרד השיכון בלי תעודת זכאות, אני משיבה: לא. תעודה זו רק אישור ראשוני שהוא זכאי לקבל את המשכנתא, עדיין אנחנו נאמנים של משרד השיכון ובודקים את כל הנתונים, את יכולת ההחזר שלו ועד לקבלת ביטחונות מתאימים ושיחרור הכספים של משרד השיכון. יש נהלים ברורים של משרד השיכון." (שם, בעמוד 18 שורה 16 לפרוטוקול הדיון) (ההדגשה אינה במקור – ר.ח).

...

התנהלותו זו של הנתבע אינה ראויה ואף חמורה בעיניי ולא שוכנעתי בשלל התירוצים אשר העלה מדוע הוא נמנע מיוזמתו להשיב את הכספים המגיעים לתובעים.

בהעדר ראיות ביחס למועדים המדויקים בהם שולם לתובע סך של 7,000 ש''ח, סכום זה ישוערך מיום 1.11.05, כשבוע ימים לפני פנייתו הראשונה של הנתבע לבנק, והוא מגיע להיום לסך של 10,351 ש''ח. לסיכום, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבע לשלם לתובעים ביחד ולחוד סך של 10,351 ₪.

כן ישלם הנתבע לתובעים, ביחד ולחוד, הוצאות האגרה ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד בסך של 3,540 ₪ (כולל מע"מ) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות האגרה מיום הגשת התביעה ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

נטען כי לאורך כל תקופת ההלוואה הבנק לא שלח לעובדיה פירוט יתרות עדכני של ההלוואה ואף לא הודיע להם במועד אודות פיגורים שלטענת הבנק קיימים בחשבון ההלוואה ואף לא על זכותם לפירעון מוקדם של ההלוואה.

נטען כי עובדיה הם אנשים קשי יום (התובע 1 הנו נכה 100% ונתמך הביטוח הלאומי) שהאמינו למצג השוא שהציג הבנק בדבר חובות פיגורים שצברו על חשבון ההלוואה ובהתאם פנו במקביל לועדה הבין-משרדית של משרד השיכון בבקשה לפרוס את חובות הפיגורים שנצטברו לכאורה.

הבנק טוען כי הוגשו על ידו תביעות נגד עובדיה בשל אי עמידה בהחזרי ההלוואה בשלוש נקודות זמן, וכי עובדיה לא התגוננו נגד התביעות ועל כן פסקי הדין שניתנו מהוים מעשי בית דין כלפי עובדיה ויוצרים השתק פלוגתא לגבי פרטי ההסכמים, הריביות, החישובים וההוצאות שנפסקו בהם.

...

) בנסיבות סבורני כי ההלכה המוצעת בחוות דעתה של חברתי היא פיתוח מתבקש של הלכת אבוניל.

לפיכך, כל חוות דעת חשבונאית מטעם עובדיה חייבת לצאת מנקודת מוצא זו. לפיכך, כל טענות התביעה, לרבות חוות הדעת החשבונאית המשמשת בסיס לה, העומדות בניגוד לקביעות אלה, נדחות על הסף מחמת מעשה בית דין ומניעות.

לפיכך, התביעה נדחית על הסף בחלקה כמפורט לעיל, וחוות הדעת החשבונאית מטעם עובדיה תתוקן בהתאם להוראות אלה.

עילת התביעה היא אי החזר הלוואות שנטל המבקש מהמשיב, לעיתים באמצעות המשיבה 2 בתקופה שבין מרץ 2002 לסוף 2003.

ובע"א 1650/00 מרדכי זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נז(5) 166 נקבע כך: "לצורך תחילת מירוץ ההתיישנות אין די בקיומה של זכות מושגית בידי התובע אלא יש צורך בקיומה של עילה קונקרטית, אשר מכוחה יכול תובע, הלכה למעשה, לפנות לבית המשפט ולהגיש את תביעתו. מבחינה זו, עילת התביעה נוצרת ביום שבו אילו הגיש התובע את תביעתו לבית המשפט והיה מוכיח את עובדותיה המהותיות היה זוכה בפסק דין, שהרי ברי כי אין למנות תקופת היתיישנות קודם למועד זה, מקום שטרם בשלה זכותו של בעל דין לפנות לבית המשפט בתביעה משפטית ולזכות בסעד". במקרה דנן, חלוקים הצדדים בשאלה מתי נודעו למשיב העובדות המקימות את עילת התביעה או מתי היה עליו לדעת עובדות אלו, אילו היה נוהג כאדם סביר.

...

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

כמו כן, הצדדים שילמו לסבתה לחודש עבור המשכנתה שהיא נטלה עבורם, לנוכח העובדה כי הסבתה הפסידה עקב כך זכות לקבלת סיוע ממשרד השיכון בסך 600 ₪, הגם שגרה עם בתה, אמו של התובע.

סבורני כי לנוכח פסק דינו של כב' השופט אלבז מיום 05.04.2014 , שדחה לגופה את תביעת האשה למתן פסק דין הצהרתי כי היא בעלת מחצית הזכויות בדירה, הגם שהיא רשומה מלכתחילה ולכל אורך הדרך כבעלת 1/3 מהזכויות בלבד בלישכת מירשם מקרקעין, אין מנוס מקבלת עמדת האיש כי תמורת מכר הדירה תיתחלק כך שהאשה תקבל שליש בלבד ואילו האיש יקבל שני שלישים, וזאת לאחר ניכוי הוצאות המכירה ובצוע ההיתחשבנות הנדרשת בגין החזר הלוואת המשכנתה, כמפורט בהמשך.

...

או סיום התיכון, לפי המאוחר, ועד 11 (XXX) 18 לפיכך, סבורני שממועד הגעתה של ז' לגיל לחודש אוגוסט 2020 , מועד סיום סילוק החזרי הלוואת המשכנתה, יש להעמיד את דמי 13 השימוש הראויים על סך של 2,900 ₪ בלבד (שהוא "תיקון" של הסכום בסך של 3,500 ש"ח שהוסכם בין הצדדים כדמי שימוש ראויים, בשל חיוב האיש לשאת בשליש החזר הלוואת המשכנתה), והאיש יהא זכאי לדמי שימוש בשיעור של 2/3 מסכום זה, דהיינו לסך של 1,933 ₪ לחודש, בהתאם לחלקו בדירה, וזאת עד למכירת הדירה.

סיכום והנחיה הנוגעת לאמו של האיש סיכומו של דבר, תביעת האיש לפירוק שיתוף מתקבלת וניתן צו לפירוק השיתוף בדירת הצדדים על דרך מכירתה וחלוקת התמורה בין הצדדים, לאחר ניכוי הוצאות המכירה, 22 לרבות הוצאות כינוס הנכסים, בהתאם לחלקו של כל אחד מהם בדירה, דהיינו 2/3 לאיש ו - 1/3 לאישה, ולאחר ביצוע הקיזוזים מחלקו של האיש בתמורה בעקבות 24 ההתחשבנות בעניין החזר הלוואת המשכנתה שבוצע על ידי האישה, כאמור בסע' לעיל.

לא יתווספו הפרשי הצמדה וריבית בגין תשלומי העבר, בהתאם לפסק דין זה. מאחר ואמו של האיש רשומה עדיין כבעלת הזכויות בדירה בשיעור של 1/3 , חרף תצהיר המתנה שעליו היא חתמה בדבר העברת חלקה לאיש, ומשעה שהיא לא צורפה כצד להליך, והגם שהאישה לא טענה לעניין אי צירוף אמו של האיש להליך, ומכוח סמכותי לפי סע' 8 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה - 1995 , אני קובעת כי על האיש להגיש לתיק תצהיר של אמו בתוך 20 ימים, בדבר אישרור הענקת מלוא חלקה בדירה לאיש והסכמתה לכך שבעת חלוקת תמורת מכר הדירה, מלוא חלקה בדירה ( 1/3 ) ינתן לאיש.

היתנהלותה זו של המבקשת תמוהה בהיתחשב בעובדה כי לטענתה, לא נמצא לה מקום מגורים מוסדר בתל אביב העשוי להסביר את עזיבת מקור פרנסתה, כי אם היא מתגוררת בפחון עד אשר תאושר לה הזכאות לדיור חלופי ממשרד הבינוי והשיכון.

הרשמת הנכבדה מציינת כי ההוצאות הנטענות בידי המבקשת ירדו, לא הומצאה אסמכתא לדבר היותה פרודה, לא צורפו נתונים אודות הכנסת הבעל וכן נקבע כי המבקשת אינה ממצה את פוטנציאל ההישתכרות הגלום בה. לעניין ההלוואות, מציינת הרשמת כי אין ליתן קדימות או עדיפות להחזר הלוואה על פני החוב נשוא תיק ההוצאה לפועל.

...

דיון : לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, אני דוחה אותה אף בלא צורך בבקשת תשובת המשיבים.

בנסיבות אלו, ובשים לב לתמונה המצטיירת מן המסמכים אשר בכל זאת הציגה המבקשת, אני מוצאת כי החלטת הרשמת הנכבדה סבירה, נוכח הוצאותיה והכנסותיה של המבקשת וגובה החובות בתיקי ההוצאה לפועל הפתוחים כנגדה, ואין מקום להתערב בה. בקשת רשות הערעור נדחית.