בחינה רוחבית של דיני התיכנון והבניה מלמדת, כי התנגדויות על-ידי בעלי עניין ישמעו בשלב הפקדת התכנית בלבד (סעיף 100 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965), ואילו בשלב הגשת הבקשה להיתר מכוח התכנית, תישמע אך היתנגדות שהוגשה על-ידי בעל זכות במקרקעין, ועל-ידו בלבד (ראו תקנה 37 לתקנות התיכנון והבנייה (רשוי בנייה), התשע"ו-2016, בצרוף האמור בתקנה 36(ו) לתקנות אלה).
...
מן הכלל אל הפרט
בענייננו, כאמור, מאחר שאין כל מחלוקת כי המשיבים 3-2 אינם בעלי זכות במגרש, הרי שנקודת המוצא לדיון היא גם המסקנה הסופית הנובעת ממנו – המשיבים לא היו רשאים להגיש התנגדות לבקשת ההיתר שהגישה המערערת, והוועדה אינה רשאית לבחון התנגדויות אלה.
סוף דבר: אציע לחבריי לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולבטל את החלטת הוועדה לזמן את המשיבים 3-2 לדיון בבקשת ההיתר על-מנת לשמוע את התנגדותם לבקשה ולבחון אותה.
עוד אציע כי המשיבים יישאו בהוצאות העותרת, ביחד ולחוד, בסך של 20,000 ש"ח.
ת
השופט נ' סולברג:
דעתי כדעתה של חברתי השופטת י' וילנר, כי דין הערעור – להתקבל.
