אי הגשת דוחות כלכליים עילה לביטול הליך

הממונה ציין כי היחיד אינו משתף פעולה עם חובותיו בהליך שכן אינו מגיש מסמכים ואישורי מסירה שנדרשו ואינו מגיש דוחות דו חודשיים אודות הכנסותיו והוצאותיו כסדרם ובמועדם שכן הדו"ח האחרון הוגש עבור חודש 06.2022, כך שלא ניתן להיתחקות אחר היתנהלותו הכלכלית של היחיד.

צוין כי הצטבר בקופת הנשייה סך של 8,267 ₪ כאשר חוב הפיגורים שצבר עומד על סך של 2,533 ₪, תוך שלטענתו מדובר בסכום זניח שאינו מהוה עילה לביטול ההליך.

בהחלטה מאותו היום נקבע כך: "על אף שניתן היה להורות על ביטול ההליכים בשים לב למצב הבטחוני אני מורה על ארכה ליחיד לפעול להסדרת מחדליו ולהגשת תגובתו וזאת עד ליום 6.12.23". היחיד לא מצא לנכון להתייחס לבקשת הנאמן לפי החלטות בית המשפט בעיניין זה על אף שהובהר כי המנעות מתגובה תיחשב זניחת ההליך.

...

בהחלטה מאותו היום נקבע כך: "על אף שניתן היה להורות על ביטול ההליכים בשים לב למצב הביטחוני אני מורה על ארכה ליחיד לפעול להסדרת מחדליו ולהגשת תגובתו וזאת עד ליום 6.12.23". היחיד לא מצא לנכון להתייחס לבקשת הנאמן לפי החלטות בית המשפט בעניין זה על אף שהובהר כי הימנעות מתגובה תיחשב זניחת ההליך.

דיון בסעיף 183(א) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: "החוק") נקבע כי: "מצא בית המשפט בהליכי חדלות פירעון שנפתחו לבקשת יחיד, כי מתקיים תנאי מהתנאים שבסעיף 163(ג)(1) או כי היחיד הפר תנאי מתנאי הצו לשיקום כלכלי וכי בשל כך נפגע באופן מהותי ניהולם התקין של הליכי חדלות הפירעון, רשאי הוא, לאחר שנתן ליחיד ולנושים הזדמנות להשמיע את עמדתם, לבטל את הצו לפתיחת הליכים; הורה בית המשפט על ביטול הצו, יורה כיצד לנהוג בנכסי קופת הנשייה". בסעיף 163(ג)|(1) לחוק נקבע כי: "(1) בהליכי חדלות הפירעון, היחיד עשה אחד מאלה: (א) נהג בחוסר תום לב, במטרה לנצל לרעה את ההליכים; (ב) לא שיתף פעולה עם הנאמן או הממונה; (ג) הפר את ההגבלות שהוטלו עליו באופן שהיה עלול לפגוע בהליך חדלות הפירעון". לעניין זה נקבע כי: "... סעיף 183 לחוק חדלות פירעון קובע כי בית המשפט רשאי לבטל "צו לפתיחת הליכים" שניתן בהליכי חדלות פירעון שנפתחו לבקשת חייב, אם התקיימו הנסיבות המפורטות בסעיף 163(ג)(1), ובכלל זה אם החייב "נהג בחוסר תום לב, במטרה לנצל את ההליכים". גם הנסיבות הנוספות המפורטות באותו סעיף, שהתקיימותן מאפשרת ביטול ההליך – אי-שיתוף פעולה עם הנאמן או עם "הממונה" והפרת ההגבלות שהוטלו עליו באופן שהיה עלול לפגוע בהליך חדלות הפירעון – אף הן ממקדות את המבט בהתנהלות החייב במסגרת ההליך ונועדו למנוע ניצול ההליך לרעה .

לאור האמור לעיל, ומכיוון שהשתכנעתי שהתקיימו התנאים הקבועים בסעיף 183(א) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, אני מורה על ביטול צו פתיחת ההליכים שניתן בעניינו של היחיד.

כבר בדו"ח המסכם שהוגש לתיק ביום 10.12.19 המליץ המנהל המיוחד להורות על ביטול ההליך ומחיקת הבקשה העיקרית לפשיטת רגל וזאת, נטען, לאור קיומם של מחדלים בהתנהלות החייב במהלך ההליך ואי הוכחת התנאי לפי חובותיו של החייב נוצרו בתום לב; לעניין נסיבות ההסתבכות, צויין בדו"ח המסכם כי לטענת החייב הסתבכותו בחובות נבעה מקריסת חברות שהקים וערבויות שמסר בזיקה לאותן שתי חברות: האחת, חברת שילת חלונות בע"מ (להלן-"חברה 1") והשנייה, חברת שילת ייזום ובניה בע"מ (להלן-"חברה 2") כאשר לטענת החייב, חברה 1 עסקה במתן שירותי ניקיון ושיפוצים ואילו חברה 2 הוקמה לצורך עיסוק בתחום השיפוצים בלבד ויצירת הפרדה בין תחומי העיסוק של שתי החברות אך לא היתה פעילה בפועל.

בתום הדיון שהתקיים ביום 18.12.19 ולאחר ששמעתי את הצדדים קבעתי כי על מנת שהחייב יוכל להמשיך בהליך עליו להצביע על כך שעשה מאמץ של ממש להמציא למנהל המיוחד את מלוא המסמכים הנדרשים כפי שפורטו בדו"ח המסכם וקבעתי כי ככל שלא יוכח בפני כי החייב עשה כל מאמץ כדי להמציא מסמכים אלה, יהיה בכך כדי להוות עילה לביטול ההליך.

בהקשר זה אציין גם את התכתובת שהוצגה עם משרד רואי החשבון שטיפלו בעינייני חברה 1 והחייב וכפי שעלה ממכתב רואי החשבון מיום 2.12.2020, בידיהם אך ורק נתוני הנהלת חשבונות חלקיים לשנים 2015-2016 , ולא הוגשו על ידם עבור החברה או החייב ואישתו דוחות כספיים או אישיים לשנים הללו, וכי רק לצורך מסירת החומר הגולמי דרשו רואי החשבון תשלום בסך של 10,000 ₪ שהחייב לא יכל לעמוד בו, ולעמדתי גם האמור במכתב זה תומך בגירסת החייב שלפיה חובותיו נוצרו בשל היתנהלות עסקית כושלת שהתאפיינה בחוסר סדר חשבונאי אך ללא חוסר תום לב מצדו של החייב.

בהקשר זה יצויין כי ב"כ החייב הפנה לסעיף 163(ג) לחוק חידלות פירעון וטען כי חוסר תום לב ביצירת החובות אינו יכול לשמש כיום כעילה לביטול הליכי פשיטת הרגל אלא לכל היותר להארכת משך תקופת התשלומים בצו לשקום כלכלי.

...

כבר אציין כי בהמשך עדכן החייב כי הוגש כנגדו וכנגד החברה 1 כתב אישום על ידי רשויות המס בשל אי הגשת הדו"חות ובסופו של דבר ביום 16.11.20 הרשיע בית המשפט השלום בחיפה את החברה 1 והחייב, על יסוד הודאתם, בשתי עבירות של אי הגשת דו"ח במועד לפי סע' 216(4) + סעיף 224א לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן-"פקודת מס הכנסה) והחייב הורשע ב-3 עבירות של אי הגשת דו"ח במועד לפי סעיף 216(4) לפקודת מס הכנסה (ת.פ. 64413-12-19). בגזר הדין מיום 24.1.21 גזר בית המשפט על החייב, בגין אי הגשת הדו"חות במועד, 5 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, קנס כספי בסך של 5,000 ₪ והתחייבות כספית על סך של 10,000 ₪ להימנע מביצוע העבירות בהן הורשע למשך 3 שנים.

לאור כל האמור לעיל, המנהל המיוחד עתר כאמור לביטול ההליך או להורות לחייב להציע הצעת הסדר לנושיו ולדחות את הבקשה להכרזה מאחר ולטענת המנהל המיוחד נסיבות ההסתבכות בכלל ובפרט בתום לב לא הוכחו ולאור מחדלי החייב בהליך המונעים התחקות אחר מצבו הכלכלי האמיתי ובחינת מיצוי כושר השתכרות למשק הבית כך שלא ניתן לגבש כל מתווה בעניינו של החייב.

אני קובע דיון נוסף בתיק ליום 23.11.21 בשעה 11:00 ובדיון יוכרז החייב ויעשה מאמץ לגבש תכנית פירעון מתאימה לחייב .

אני מורה לחייב להמציא למנהל המיוחד עד ליום 1.11.21 דוחות דו חודשיים מלאים ומגובים באסמכתאות כנדרש המתייחסים ל-6 חודשים אחרונים , והמנהל המיוחד יגיש דו"ח עדכון והצעה לתכנית פירעון עד ליום 15.11.21.

אין בכל האמור לעיל כדי למנוע מהחייב להציע במועד מוקדם יותר, הצעת הסדר לנושיו, ולעמדתי הצעה כאמור לא תוכל להיות נמוכה יותר מסכום שיאפשר תשלום דיבידנד בשיעור שלא יפחת מ- 10% ובתוספת הוצאות הליך, ואשר ישולם לא יאוחר מ-24 חודש ממועד אישור הצעת ההסדר.

במסגרת תגובתו ציין הנאמן כי היחידה איננה ממלאת אחר חובותיה בהליך חידלות הפרעון: אינה משלמת את צו התשלומים שהושת עליה (6 פיגורים בסך של 6,600 ₪), מיתנהלת בחוסר תום לב מוחלט בהליך ולא פועלת להמצאת המסמכים שנדרשו ממנה ע"י הנאמן, לרבות אי הגשת דוחות חודשיים אודות הכנסותיה והוצאותיה באופן שמונע היתחקות אחר היתנהלותה הכלכלית של היחידה.

בפסק הדין צוין כי הוגשו כנגד היחידה בקשות לביטול ההליך בשל הטענה ליצירת החובות בחוסר תום לב ואולם נוכח מחדלי היחידה בניהול הליך חידלות הפרעון, אין צורך להדרש בשלב זה לטענות אלה ודי במחדלים אלה כדי להוות עילה לביטול ההליך.

זאת ועוד, במסגרת פסק הדין נקבע כי תנאי להגשת בקשה לביטול פסק הדין הנו: "צירוף אישור הנאמן, בתוך 45 יום מהיום בלבד (ימי פגרה באים במניין), בדבר סילוק מחדלי היחידה ותוספת תשלום לקופת הנשייה בסך 1,500 ₪ בגין הוצאות ביטול פסה"ד". אין מחלוקת כי היחידה לא הגישה את אישור הנאמן בדבר הסרת מלוא מחדליה בהליך תוך 45 יום ממועד מתן פסק הדין.

...

בהתאם לפקודת פשיטת הרגל, יחיד אשר הגיש את בקשתו שלא בתום לב במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל ו/או יצר את חובותיו בחוסר תום לב, לא היה מוכרז כפושט רגל ובקשתו הייתה נדחית (ראה סעיף 18 ה (2) לפקודת פשיטת הרגל, נוסח חדש, תש"מ – 1980, וכן ע"א 7113/06 ג'נח נ' כונס הנכסים הרשמי (10/11/08)).

סעיף 183 (א) לחוק חדלות פירעון קובע כי: "מצא בית המשפט להליכי חדלות פירעון שנפתחו לבקשת יחיד, כי מתקיים תנאי מהתנאים שבסעיף 163 (ג) (1) או כי היחיד הפר תנאי מתנאי הצו לשיקום כלכלי וכי בשל כך נפגע באופן מהותי ניהולם התקין של הליכי חדלות הפירעון, רשאי הוא, לאחר שנתן ליחיד ולנושים הזדמנות להשמיע את עמדתם, לבטל את הצו לפתיחת הליכים. הורה בית המשפט על ביטול הצו, יורה כיצד לנהוג בנכסי קופת הנשייה". סעיף 163 (ג) (1) לחוק חדלות פירעון, אליו מפנה סעיף 183(א), קובע כי: "בהליכי חדלות פירעון, היחיד עשה אחד מאלה:

לא נעלם מעיני בית המשפט כי חרף ניסיונה של היחידה להציג עצמה כקורבן של נושיה אשר היו מעורבים בהלוואות אותם היא נטלה או נתנה, הרי שבפועל היחידה הודתה בעמוד הפייסבוק שלה לכל מי שהלווה לה כספים וציינה כי בזכותם זכתה לבנות את ביתה וכלשונה: "הו תראו... אני מודה מאוד לכל אלו שהלוו לי...". צא ולמד כי עסקינן ביחידה הפועלת באופן שיטתי בחוסר תום לב, הן לפני כניסתה להליך והן במהלך ניהול ההליך ומשכך ניתן לקבוע באופן מובהק כי אין מקומה באכסניה של הליך חדלות הפירעון וכי מתקיימים בעניינה התנאים המפורטים בסעיף 183 (א) לחוק חדלות פירעון וסעיף 163 (ג) (1) לחוק זה. מכלל הנימוקים שפורטו לעיל, אני קובעת כי פסק הדין שניתן ביום ה-16/03/2021 ימשיך לעמוד על כנו.

במסגרת זו, יש לקחת בחשבון בין היתר את אופי המחדלים שהביאו לביטול ההליך הראשון; כמות המחדלים והישנותם; מידת הנזק שהסבו המחדלים לנושים; היתנהלותו הכלכלית של היחיד במשך תקופת הצינון; ניסיונות היחיד להשתקם בכוחות עצמו בתקופת הצינון; יצירת חובות חדשים על ידי היחיד בתקופת הצינון; תום לבו של היחיד ביצירת החובות החדשים;"

עיינתי בהקשר זה בפסק דינה של כב' הש' נבון-קלמפנר, חדל"פ 13837-03-20 מיום 13.7.2021, כאשר לפי פסק הדין עילת ביטול צו פתיחת ההליכים הנה אי עמידה בצו התשלומים שנקבע, אי הגשת דוחות חודשיים ואי המצאת מסמכים נדרשים; אני סבור שהממונה שגה בקביעתו; אכן הוענקה הסמכות לממונה, אני סבור שהפרשנות הראויה הנה כי במחדלים סטנדרטיים ולא חריגים (כפי שפורטו בפסק דינה של חברתי, כב' הש' נבון-קלמפנר) תקופת הצינון המרבית ראויה להיקבע על 18 חודשים לכל היותר, כאשר ההחמרה עד 30 חודשים, שמורה למקרים שביהמ"ש העליון הכתיר כ"מקרים חמורים" בהילכת אלקצאצי; העובדה שהיחיד נקט בשני הליכים קודמים (או שלושה, אם נראה הליך הסדר כהליך נפרד), אינה מעבירת את היחיד לגדר "מקרים חמורים". מקרים חמורים ראויים להיות מוגדרים במשורה, כאשר מדובר בחוסר תום לב מהותי – הסתרה מכוונת והברחת נכסים, חוסר תום לב מהותי שבנסיבות בצבירת החובות – כגון יצירת חובות רבים שאינם ברי הפטר - ביודעין, יצירת חובות חדשים תחת חסות ההליך ביודעין, ניצול הליכי חידלות הפרעון לרעה וכיו"ב; והרי סביר שישנו צורך ביצירת מדרג, ואם נכתיר היתנהלות היחיד כמקרה חמור, סבורני כי מטרת החוק תוחטא לחלוטין.

...

לטענת הממונה, לפי ע"א 8673/13 ג'מיל אלקצאצי נ' כונס הנכסים הרשמי (ניתן ביום 2.4.2014) (להלן: "הלכת אלקצאצי") ראוי לקבוע "תקופת צינון" בין הליכי חדלות פירעון עוקבים, של בין שנה ושנה וחצי, ובמקרים חמורים, עד 30 חודשים, כאשר הפעלת שיקול הדעת לאור נסיבות היחיד ונסיבות ההליכים הקודמים, הביאה את הממונה להפעלת שיקול הדעת ולקבוע תקופת צינון של 24 חודשים; הנאמן מנמק את העובדה שמדובר בהליך רביעי של חדלות פירעון, כעובדה המצדיקה לקבוע תקופת צינון מוארכת; בהתאם סבור הממונה כי ראוי לדחות את הערעור, באשר ניתנה החלטה מנומקת ולא נפל פגם בהפעלת שיקול הדעת; דיון והכרעה בית המשפט העליון קבע בעניין אלקצאצי (שם), "סבורים אנו ככלל כי התקופה שיש לקבוע לשם חידושו של כינוס אכן צריכה להיות קצרה מזו שקבע בית המשפט קמא. נראה לנו כנכון להעמיד תקופת פניה מחדש במקרה של ביטול כינוס עקב מחדלי החייב, וכדי ליתן ביטוי ראוי למחדלים, על בין שנה לשנה וחצי לפי שיקולו של בית המשפט, ובמקרים חמורים יותר עד שנתיים וחצי" משמע – בשל מחדלים שאינם חריגים, חמורים או מיוחדים, סבור ביהמ"ש העליון כי ראוי שתיקבע תקופה שבין 12 ל- 18 חודשים; ובמקרים חמורים (על הגדרתם אעמוד בהמשך) עד שנתיים וחצי.

עיינתי בהקשר זה בפסק דינה של כב' הש' נבון-קלמפנר, חדל"פ 13837-03-20 מיום 13.7.2021, כאשר לפי פסק הדין עילת ביטול צו פתיחת ההליכים הינה אי עמידה בצו התשלומים שנקבע, אי הגשת דוחות חודשיים ואי המצאת מסמכים נדרשים; אני סבור שהממונה שגה בקביעתו; אכן הוענקה הסמכות לממונה, אני סבור שהפרשנות הראויה הינה כי במחדלים סטנדרטיים ולא חריגים (כפי שפורטו בפסק דינה של חברתי, כב' הש' נבון-קלמפנר) תקופת הצינון המרבית ראויה להיקבע על 18 חודשים לכל היותר, כאשר ההחמרה עד 30 חודשים, שמורה למקרים שביהמ"ש העליון הכתיר כ"מקרים חמורים" בהלכת אלקצאצי; העובדה שהיחיד נקט בשני הליכים קודמים (או שלושה, אם נראה הליך הסדר כהליך נפרד), אינה מעבירת את היחיד לגדר "מקרים חמורים". מקרים חמורים ראויים להיות מוגדרים במשורה, כאשר מדובר בחוסר תום לב מהותי – הסתרה מכוונת והברחת נכסים, חוסר תום לב מהותי שבנסיבות בצבירת החובות – כגון יצירת חובות רבים שאינם ברי הפטר - ביודעין, יצירת חובות חדשים תחת חסות ההליך ביודעין, ניצול הליכי חדלות הפירעון לרעה וכיו"ב; והרי סביר שישנו צורך ביצירת מדרג, ואם נכתיר התנהלות היחיד כמקרה חמור, סבורני כי מטרת החוק תוחטא לחלוטין.

אני סבור שהחלטת הממונה מחמירה עם היחיד יתר על המידה, וניתן לראותה כיישום לא נכון של הלכת אלקצאצי – אם כי אינה שגויה מעיקרה, מקום שהיחיד הגיש בקשתו בחלוף 15 חודשים, כאשר אותם מקרים "סטנדרטיים" מצדיקים קביעת תקופת צינון מוארכת של עד 18 חודשים (וכך, למשל, ריבוי ההליכים בעבר או המחדלים הספציפיים, מצדיקים לראות את פני הדברים).

הממונה יבחן הבקשה מחדש, לאור המקובץ.

עוד צוין כי יצירת חובות חדשים בהליך מהוה הפרה של חובת תום הלב המוטלת על היחיד ומכך מהוה עילה לביטול ההליך, זאת בפרט כאשר עסקינן בתשלום דמי מזונות.

על כן, בהחלטתי מיום 3.7.23 קבעתי, בין היתר, כך: "... לאור נסיבותיו הנטענות הלא פשוטות של היחיד והתחייבותו לפעול לשלם את דמי המזונות באופן עיקבי ורציף, ניתנת ליחיד היזדמנות להסיר מחדל זה. היחיד יפעל לתשלום דמי המזונות שנקצבו וכן להסיר את חוב הפיגורים שצבר. ככל שהיחיד לא יפעל כאמור, והמבקשת תגיש הודעה מתאימה בעיניין, לא יהיה מנוס כי אם להדרש לבקשה לביטול הליכים בעיניינו". ביום 5.9.23 הגישה המבקשת בקשה נוספת לביטול ההליך בעיניינו של היחיד.

הנאמנת הוסיפה כי בהתאם לאסמכתאות שצורפו לדו"ח הכלכלי היחיד מוציא אלפי שקלים עבור מותרות רבות, שעה שהוא צובר חוב מזונות חדש בהיותו יחיד בהליך חידלות פרעון, מכאן הסיקה הנאמנת כי הדוח הכלכלי שהוגש אינו אמין.

...

לאור כל האמור ולאור התנהלותו של היחיד בהליך הצטרפה הנאמנת לבקשת הזכאית וביקשה להורות על ביטול ההליך בעניינו של היחיד בשל ניצול ההליך לרעה.

דיון בסעיף 183(א) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: "החוק") נקבע כי: "מצא בית המשפט בהליכי חדלות פירעון שנפתחו לבקשת יחיד, כי מתקיים תנאי מהתנאים שבסעיף 163(ג)(1) או כי היחיד הפר תנאי מתנאי הצו לשיקום כלכלי וכי בשל כך נפגע באופן מהותי ניהולם התקין של הליכי חדלות הפירעון, רשאי הוא, לאחר שנתן ליחיד ולנושים הזדמנות להשמיע את עמדתם, לבטל את הצו לפתיחת הליכים; הורה בית המשפט על ביטול הצו, יורה כיצד לנהוג בנכסי קופת הנשייה". בסעיף 163(ג)|(1) לחוק נקבע כי: "(1) בהליכי חדלות הפירעון, היחיד עשה אחד מאלה: (א) נהג בחוסר תום לב, במטרה לנצל לרעה את ההליכים; (ב) לא שיתף פעולה עם הנאמן או הממונה; (ג) הפר את ההגבלות שהוטלו עליו באופן שהיה עלול לפגוע בהליך חדלות הפירעון". לעניין זה נקבע כי: "... סעיף 183 לחוק חדלות פירעון קובע כי בית המשפט רשאי לבטל "צו לפתיחת הליכים" שניתן בהליכי חדלות פירעון שנפתחו לבקשת חייב, אם התקיימו הנסיבות המפורטות בסעיף 163(ג)(1), ובכלל זה אם החייב "נהג בחוסר תום לב, במטרה לנצל את ההליכים". גם הנסיבות הנוספות המפורטות באותו סעיף, שהתקיימותן מאפשרת ביטול ההליך – אי-שיתוף פעולה עם הנאמן או עם "הממונה" והפרת ההגבלות שהוטלו עליו באופן שהיה עלול לפגוע בהליך חדלות הפירעון – אף הן ממקדות את המבט בהתנהלות החייב במסגרת ההליך ונועדו למנוע ניצול ההליך לרעה .

לאור האמור לעיל, ומכיוון שהשתכנעתי שהתקיימו התנאים הקבועים בסעיף 183(א) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, אני מורה על ביטול צו פתיחת ההליכים שניתן בעניינו של היחיד.