אי הגעה לשימוע: האם מהווה התפטרות

אמנם, המשיבה ביקשה לשנות את תנאי העסקתו של המבקש והמבקש לא הסכים לכך, אולם סרובו של המבקש אינו מהוה התפטרות.

ביום 31.5.15 נכתב למבקש כדלקמן: "בהמשך לשיחת השימוע... הגעתי להחלטה הבאה: בשנת הלימודים הבאה תעבוד בהקף משרה של 24 שעות ותשולם 6,500 ₪... בהזדמנות זו הריני להביע את הערכתי על עבודתך ותרומתך הרבה לקמפוס. כולי תקווה כי תבחר להמשיך בעבודה משותפת". המבקש השיב במכתב, בו כתב בזו הלשון: "בהמשך לנתונים שנמסרו לי בהחלטת השימוע שנערכה... בתאריך 31.5.15, וכן בשיחות נוספות שהתקיימו... איני מוכן לקבל את תנאי ההעסקה שנכפו עלי באופן חד צדדי... אני מבקש לחזור למשרתי כמו בשנה זו ועל בסיס אותם תנאי העסקה". מכתב זה נכתב ביום 19.6.15, ועולה ממנו ומעדות המבקש כי לאחר שיחת השימוע היתקיימו שיחות נוספות עד ליום כתיבת מכתב זה. ביום 28.6.15 השיבה המשיבה למבקש במכתב, בו נכתב בין היתר בהאי לישנא: "... מכתבך הנו הודעת התפטרות". ביום 5.7.15 השיב המבקש במכתב בו הבהיר כדלקמן: "אבקש להבהיר את מטרת תוכן מכתבי מיום 25.6.15, בו הבעתי את אי הסכמתי לתנאי ההעסקה החד צדדיים שהוכתבו מטעמכם ובקשתי להחזירני לתנאי ההעסקה כפי שהיו... במכתב תגובתי מיום 25.6.15 ובכל שיחותיי בעבר, לא הודעתי על התפטרות כלל. בנוסף, איני רואה את מכתבכם כהודעת פיטורים. אי לכך ובהתאם לזאת, בכוונתי לשוב לעבודה בראשית שנה"ל תשע"ו, בהתאם לתנאי ההעסקה הקודמים". ביום 15.7.15 השיבה המשיבה למבקש במכתב, בו כתבה כי מכתבה הקודם עומד בתוקפו "לאור העובדה כי גם במכתב הנוכחי אתה מסרב לקבל את השינוי בתנאי ההעסקה". ביום 28.7.15 נכתב אל המשיבה מכתב מאת עורך דין, בשם ארגון המורים העל יסודיים, אשר קיבל לטיפולו את עניינו של המבקש.

...

אין בכל האמור לעיל גם כדי למנוע ממעסיק לפטר עובד, ככל שלא הושגו הסכמות אודות שינוי מתכונת העסקתו.

אחרית דבר מכל האמור לעיל עולה, כי המבקש לא התפטר מעבודתו כפי שטענה המשיבה.

המשיבה תשלם למבקש בגין הבקשה שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪, וכן הוצאות בסך של 1,000 ₪, והכל בתוך 30 יום מהיום.

לכן נקבע כי: "אין עובד יכול להעמיד עצמו במצב של מפוטר על-ידי כך שיודיע למעבידו כי אם לא ינהג כלפיו בדרך מסוימת יראה את המעביד כמי שפיטרו מהעבודה, ואין מעביד יכול להעמיד עובד במצב של מי שהתפטר מהעבודה, על-ידי כך שיודיע לעובד כי אם לא ינהג בדרך מסוימת, יראוהו כמתפטר מהעבודה. מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר, ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר; כיצד 'יראהו' הצד השני או כיצד 'ייחשב' בעיניו של הצד השני, הוא חסר משמעות ונפקות." [ראו, למשל, דב"ע לב/ 3-58 רשות השידור – אשל פד"ע ד 298 ; ע"ע 400/09לב-ארי – עריית מעלות תרשיחא (מיום 13/10/10)].

גרסת הנתבעת, לעומת זאת, הייתה עקבית, ולפיה הודע לתובע שלא ניתן להמשיך בהצבתו בסניף שופרסל בשל בעיות משמעת ואי שביעות רצון מהתנהגותו שהובעה מצד מזמיני עבודת השמירה, ולאחר שכך הודע לו – לא הגיע לעבודה ולא יצר קשר, עד כי זומן לשימוע ביום 24/12/14 והודיע שלא יוכל לבוא בשל מחלה – הגם שלא המציא (באותו השלב) תעודות מחלה.

...

מכאן שהתובע היה זכאי לדמי חגים בסך של 7,752 ₪.ממנו יש להפחית סך של 706 ₪ ששולמו לו בגין דמי חגים, והתוצאה היא שעל הנתבעת לשלם לתובע בגין דמי חגים סך של 7,746 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/01/15 ועד לתשלום המלא בפועל.

סיכומו של דבר – על הנתבעת לשלם לתובע בגין הזכויות הנלוות שפורטו לעיל סך כולל של 14,101 ₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/01/15 ועד לתשלום המלא בפועל.

כן תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪.

גם עיון בחקירתו הנגדית של עו"ד אלון אידי מעלה כי חרף העובדה שהצהיר בסעיף 13 לתצהירו:" הודעת התובע לדימה כי לא יגיע למשמרות שנקבעו לו מהוה הודעת התפטרות" ,הבהיר בחקירתו הנגדית כי למרות זאת הנתבעת זימנה את התובע לשימוע: "ש: הוא הגיש מכתב התפטרות? ת: לא, התובע בהתנהגות של אי הגעה למשמרת ומסירה לאחראי מטעם סדורי העבודה שם שהוא לא יגיע, ולדלג על מנהל הסניף ולהגיד לו שיוריד אתו מהסידור עבודה, מבחינתי זאת הודעת התפטרות. ש: אוקי.ת: לאחר מכן, לאחר מכן, לאחר שהמקרה הגיע אלי אני החלטתי לפנות לתובע ביחד עם דימה, ועם מנהל הסניף בנצי ולזמן אותו לשמוע. כאשר נתקלתי בהודעת טקסט מהתובע שאומרת לפנות אלי אני פניתי אליך ושאלי אותך למה הוא לא מגיע לשימוע?..." ר' עמ' 16 שורות 20-30 .

...

בכל הנוגע לרכיב הנתבע על ידי התובע בגין עגמת נפש בנפרד , אכן בית הדין "רשאי" לפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני, נקבע על ידי בתי המשפט כי פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני מסוג של צער, כאב וסבל, עגמת נפש וכיוצ"ב, שמורה לשיקול דעת בית המשפט ותעשה במקרים "מיוחדים"' כך גם פסקו בתי הדין לעבודה: "בית דין זה חזר ופסק כי פיצוי על עוגמת נפש, הוא היוצא מן הכלל ויקבע במקרים החריגים, 'הקיצוניים ויוצאי הדופן' [עע 1403/01 סוהייר סרוגי – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (ניתן ביום 3.5.04); ולאחרונה בעע 157/06 עירית תל אביב – יפו – עזבון המנוחה גאולה בן מיכאל ז"ל [פורסם בנבו] (ניתן ביום 20.12.06); וראו גם עע 360/99 אהרון כהן – מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פד"ע לח 1]." לא שוכנעתי כי מדובר על מקרה חריג שיש לפצות בגינו בנוסף בגין עגמת נפש.

כאמור, משקבענו כי היתה הסכמה לשבץ את התובע למשמרות ביום שישי, לא שוכנענו כי באמירה הכללית לשיבוץ התובע למשמרות אחרות מבלי לנקוב במועדים ספציפים יש לראות בכך הצעה כנה לשיבוץ עבודה.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

בתגובה לדברים אלו, הבהיר נוימן לתובע כי במידה וייבחר שלא להגיע לשימוע ייחשב הדבר כויתור מצידו על זכות השימוע וייערך לו שימוע בהעדרו.

טענות התובע לפיהן פוטר לכאורה לאלתר ע"י נוימן אינן נכונות, לא הוכחו, ואינן מתיישבות עם פניית התובע לגב' גולדין בה ביקש לברר עימה את ההשלכות של אי התייצבות לשימוע התובע פנה אל גולדין בשאלה "אם אני לא מגיע לשימוע זה אומר שאני מתפטר?" ונענה כי "אם אתה לא מגיע לשימוע זה אומר שוויתרת על הזכות לשימוע ואז עושים לך שימוע שלא בפניך. זה ממש לא אומר שאתה מתפטר". לאחר שקבל את הסבר זה, פנה לב"כ לקבלת ייעוץ משפטי והחליט שלא להתייצב לשימוע, מבלי שהמציא לנתבעת כל אישור אשר יצדיק את אי התייצבותו.

גולדין ציינה בחקירתה הנגדית שהיא מקבלת את החלטת הפיטורים במסגרת תפקידה כמנהלת משאבי אנוש אולם הבהירה בעדותה [עמ' 56 ש' 19-22] "לא מדובר על מחלקה פלילית ואני לא מבררת איזה פרטים, מבחינתי שאם יש מנהל איזור שקבל החלטות, שנימצא 17 שנה ללא דופי, שמנהל איזור היה כבר 5.5 שנים ואם הוא ראה בסניף וקטונתי אם היה בסניף או המוצר לא היה מקודד, אני בודקת אם יש בשר לשימוע, האם השימוע נעשה באופן חוקי, זה הבדיקות שלי כמשאבי אנוש". נוהל הפיטורים הברור והסדור שהוכח כי קיים בנתבעת, אשר היה ידוע גם לנוימן, כפי שעלה מעדותו, מתיישב אף הוא עם גירסתו של נוימן בכל הנוגע להתנהלות הליך הפיטורים.

...

כאמור, הגענו לכלל מסקנה כי התובע לא פוטר לאלתר כטענתו, אלא כי נמסר לו זימון לשימוע והוא מיוזמתו ומשיקוליו בחר שלא למצות את זכותו בהקשר זה ולא התייצב לשימוע.

מטעמים המפורטים התביעה ברכיב זה נדחית.

הצהרת הנתבעת לפיה משכורות התובע שולמו עד היום בתשיעי לחודש העוקב לא הופרכה וגולדין לא נשאלה דבר בהקשר זה. מטעמים אלה לא מצאנו מקום לקבל את התביעה גם ברכיב זה. כללו של דבר – מהטעמים שפורטו לעיל נחה דעתנו כי דין התביעה על כל רכיביה להידחות.

הקביעה אם לפנינו פיטורים או התפטרות מהוה, דרך כלל, קביעה עובדתית, אך קיימים מקרים שאינם חד משמעיים בהם נידרשת מסקנה משפטית האם מערכת עובדות מסוימת מעידה על פיטורים או התפטרות (ע"ע (ארצי) 584/08 פלונית - אלמונית [פורסם בנבו] (29.6.11); עניין לחיאני)".

אין חולק כי לנתבעים היו טענות כנגד התובעת הן במישור האישי והן במישור המקצועי, והם אף ביקשו ושקלו להפחית משכרה; אך התובעת לא השיבה לכך ולא הגיעה לשימוע בהתאם למכתב מיום 11.5.16.

...

באשר לתביעה שכנגד לקיזוז ימי חופשה ששולמו ביתר, מצאנו כי יש לקבלה, ונפרט.

כמו כן, לא הוכחו עבירות המשמעת הנטענות, ולא הוצגו אסמכתאות של הנתבעים בזמן אמת על כך. לסיכום הדברים, מן העדויות עולה כי הצדדים התקשרו בחוזה עבודה לאחר שניהלו משא ומתן במשך מספר חודשים, בהם התובעת אף ביצעה עבודות עבור הנתבעים.

לאור כל האמור לעיל, דין התביעה העיקרית להדחות, למעט רכיב הפרשי השכר והלנתו, כך שהתובעת זכאית לסך של 13,229 ₪ בעבור שכר עבודה והלנתו של חודשים 12/15 ועד 4/16.