אי גילוי הכנסה מעבודה כעצמאית בעת קבלת דמי לידה

האם התובעת זכאית לקיצבת דמי לידה? זאת השאלה בה עלי להכריע בתיק זה. הרקע העובדתי וטענות הצדדים התובעת, ילידת 1990, ילדה ביום 1.5.2015 וביום 14.10.2015 הגישה תביעה לקבלת קצבת דמי לידה.

עוד טען הנתבע כי בעדותו של מר חאמדה התגלו סתירות באשר לגבי אופן תשלום השכר, וזהות העובד שהחליף את התובעת בתפקידה.

סעיפים 50-49 לחוק מסדירים את הזכאות לתשלום דמי לידה למשך תקופה מוגבלת שנקבעה בחוק ובהתקיים שלושה תנאים: לידת ולד חי, הפסקת עבודה כתוצאה מהלידה וצבירת תקופת אכשרה במהלכה היולדת הייתה מועסקת כשכירה או עבודת עצמאית תוך תשלום דמי ביטוח לאומי בהתאם- "49. (א) המוסד ישלם למבוטחת דמי לידה, לפי סימן זה, בעד פרק הזמן שלרגל ההיריון או הלידה אין היא עובדת או עוסקת במשלח ידה (...)

(ה) (1) עובד הזכאי לחופשת לידה לפי סעיף 6(ז1) לחוק עבודת נשים, וכן עובד עצמאי שמתקיימים בו התנאים האמורים באותו סעיף, זכאי לדמי לידה בעד פרק הזמן שלרגל חופשת הלידה ולצורך הטיפול בילדו הוא אינו עובד או אינו עוסק במשלח ידו, ובתנאי שמתקיימים כל אלה: (א) הוא עובד או עובד עצמאי כאמור בסעיף 40(ב)(1), בשינויים המחויבים; (ב) שולמו בעדו דמי ביטוח משכרו כעובד או ששילם דמי ביטוח מהכנסתו כעובד עצמאי בעד 10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע או בעד 15 חודשים מתוך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע; לעניין סעיף קטן זה, "היום הקובע" – יום הלידה או היום שבו הפסיק לעבוד, לפי המאוחר;.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק, שמעתי את עדות התובעת ומר חאמדה ושקלתי את טענת הצדדים מצאתי כי דין הערעור להתקבל; להלן טעמיי.

אולם, בשונה ממסקנת הנתבע לפיה אי הסדרים דנן מצביעים על העסקה פיקטיבית, הרי שמסקנתי היא כי מדובר באי סדרים הנובעים מניהול של עסק משפחתי קטן, אשר אין בו הקפדה יתרה על סדרי עבודה ורישום הנהוגים במקומות עבודה גדולים.

לאור כל המקובץ לעיל, ובשים לב להלכה לפיה במקרים של ספק בתביעה בתחום הביטחון הסוציאלי, ראוי שהספק יפעל לטובת המבוטח (ר' עב"ל (ארצי) 213/98 שרלוט וינמן נ' המוסד לביטוח לאומי (6.1.2003) - התביעה מתקבלת.

בשנת 2016 עת גילתה התובעת כי היא מקבלת קצבת ילדים נמוכה מהמגיע לה, החלה לברר את פשר ההפחתה בתשלום וגילתה, כי לטענת הנתבע שולמו לה דמי לידה ביתר בגין היותה עצמאית וכי לא שולמו לה דמי לידה כלל עקב היותה שכירה.

דיון והכרעה הזכות לדמי לידה קבועה בסעיף 49 חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן- החוק) וכדלקמן – "(א) המוסד ישלם למבוטחת דמי לידה, לפי סימן זה, בעד פרק הזמן שלרגל ההיריון או הלידה אין היא עובדת או עוסקת במשלח ידה". סעיף 50 לחוק קובע את תנאי הזכאות – "מבוטחת ששולמו בעדה דמי ביטוח משכרה כעובדת או ששילמה דמי ביטוח מהכנסתה כעובדת עצמאית (בסעיף זה - דמי ביטוח), תהיה זכאית לדמי לידה...". סעיף 53 לחוק עוסק בשיעור דמי הלידה וסעיף 54 לחוק מיפרט מהו "שכר העבודה הרגיל" תוך הבחנה בין "עובדת" ל"עובדת עצמאית".

...

דברים אלה מקבלים משנה תוקף מקום בו הנתבע הגיע לכלל מסקנה כי שילם לתובעת דמי לידה ביתר והחל לקזז את הסכום מקצבת הילדים לה היא זכאית.

דברים דומים נדונו בעבל (ארצי) 22345-08-14 המוסד לביטוח לאומי נ' איילת כהן (פורסם בנבו, 28.3.2017) (להלן- עניין - איילת כהן), ובלשון בית הדין הארצי- "לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. מקובלת עלינו קביעתו של בית הדין האזורי לרבות הניתוח המשפטי העומד ביסודה, לפיה תביעתה של המשיבה לדמי לידה שהוגשה כתביעה יזומה על ידי המוסד לביטוח לאומי הוגשה במועד, בעת שכל הכנסותיה של המשיבה, בין כעצמאית ובין כשכירה, היו ידועות ומדווחות כדין למוסד. משהתביעה הוגשה במועד, ומבלי שהמוסד הבהיר באופן סדור ומפורש מה מהותה, ממילא לא היה מקום לדחותה על יסוד הוראת סעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי מפאת מועד הגשתה, ככל שהיא התייחסה להכנסות המשיבה כשכירה. על האמור נוסיף עוד אך הדגשים אחדים....

" לאור כל המקובץ לעיל, אנו מורים על דחית התביעה.

הנתבע הבהיר לה, כי מכיוון שהיא עובדת הן כשכירה והן כעצמאית, ומכיוון שהכנסתה כעצמאית אינה גבוהה, ניתן לסווגה בביטוח לאומי תחת ההגדרה של "עצמאית שאינה עונה להגדרה הקבועה בחוק". הוסבר לה, כי היא לא תשלם דמי ביטוח לאומי בגין הכנסתה כעצמאית, אך מנגד היא לא תהא מבוטחת בביטוח לאומי בגין כל הכיסויים שמוענקים ע"י ביטוח לאומי, כגון: דמי פגיעה בעבודה, דמי אבטלה ודמי לידה.

למעשה, מנסה התובעת לאחוז את החבל משני קצוותיו: מקצה אחד- להנות מאי תשלום דמי ביטוח לאומי במהלך כל תקופת עבודתה כעצמאית, ומקצהו השני של החבל- להנות מקבלת דמי לידה בעבור עבודתה כעצמאית, לאחר שינוי הסווג לתקופה המינימלית הנדרשת.

וכן: "בכל מקרה בו נידרש בית ֿהמשפט להכריע ברשלנות של רואה חשבון, עליו לברר מה המידע שעמד לרשותו של רואה החשבון, על מנת שלא תקבע אחריות על פי מידע שהתגלה בדיעבד (ע"פ 494/76 פלוני נ' אלמוני, פ"ד לא(3) 38, 46–47)." .

...

כך גם יש להביא בחשבון כי רואה החשבון יכול לייעץ ללקוח, אך בסופו של דבר הלקוח יודע לא פעם את מצב עסקיו והכנסותיו, והוא איננו חייב לקבל המלצה של רואה חשבון.

אין בידי לקבל טענה זו. לא מצאתי באסופת המיילים שצורפו כנספח לכתב התביעה כל ביסוס לטענה זו. מהמיילים שצורפו עולה, כי הנתבע מתנצל על המענה המאוחר שניתן מצדו לשאלת התובעת, אשר כאמור, לא מצאתי כי איחור במענה במקרה דנן גרם לדחיית הבקשה על ידי המוסד לביטוח לאומי.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, אני קובעת, כי דין התביעה להידחות.

כמו כן, נטען כי היחיד והזכאית למזונות 2 גרושים זה מזה, וכי מנישואיהם נולדו להם שני ילדים, בת ובן, ילידי 2016 ו- 2018, בהתאמה.

עוד טענה הזכאית למזונות 1, כי במשך תקופה מסוימת קיבלה דמי מזונות יחסיים מהמל"ל ולכן תיק ההוצל"פ הוא בגין הפרשים וסביר כי ליחיד ישנו חוב מזונות למל"ל. בנוסף טענה הזכאית למזונות כי הקטין מצוי רוב הזמן אצלה ואילו היחיד פוגש בו למשך 24 שעות בלבד, פעמיים בחודש וגם אז הקטין לן אצל סבתו או דודתו, כך שהיחיד למעשה לא נושא כלל בהוצאות הקטין.

הזכאית למזונות 1 הוסיפה וטענה כי היחיד אדם בריא כבן 50 שעבד בעבר כעצמאי והשתכר כ 10,000 ₪ בחודש וכיום הוא עובד כשכיר ויכולת הישתכרותו היא לפחות השכר הממוצע במשק ולא כפי שמצהיר היחיד, שכן הוא עובד כאיש מכירות ומקבל עמלות נוספות על המכירות, בנוסף למשכורתו הבסיסית.

לדעת המחברים בספרם הנ"ל, הסכום שיפסק לבקשת הנאמן ניתן לשינוי בהנתן נסיבות או גילויים חדשים (עודד מאוד ואסף דגני, עמ' 212).

גם בקשת הנאמנת הוגשה בהסתמך על הצהרות היחיד ולא היו בידיה במועד הגשת הבקשה אסמכתות להכנסותיו והוצאותיו של היחיד.

...

הזכאית למזונות 1 הוסיפה וציינה כי באם סכום דמי המזונות שייפסק לה יהא נמוך מפסק הדין למזונות, היא תעמוד על זכותה לגביית ההפרש בדמי המזונות, גם אם יינתן הפטר בעניינו של היחיד, כך שלמעשה ייווצר מצב בו היחיד יוסיף לצבור חוב מזונות "שימתין לו בעתיד". נוכח כל האמור לעיל, עתרה הזכאית למזונות 1 להותיר את דמי המזונות כקבוע בפסק הדין למזונות.

לסיכום, ראו גם בע"מ 2255/19 פלוני נ' פלונית (23.2.20)(פורסם בנבו), עמ' 19: "בדומה ללשונו של סעיף 128 לפקודה, גם סעיף 179 לחוק חדלות פירעון מחייב כי המבקש הקצבת מזונות יקדים ויצטייד בפסק דין מזונות של הערכאה המוסמכת, ובכך משמיענו כי הסמכות לקבוע את סכום המזונות ולהפחיתו נתונה רק לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הדתי הרלוונטי. בדברי ההסבר לסעיף 179 האמור נכתב כדלקמן: "מוצע לקבוע הוראות לעניין תשלום חוב מזונות שפסק בית משפט או בית דין מוסמך אחר, שמועד פירעונו חל לאחר מתן צו לפתיחת הליכים. תשלומי המזונות... צריכים להימשך במהלך הליכי חדלות הפירעון, זאת מאחר שמחייתם של מקבלי המזונות תלויה בתשלום המזונות. ואולם כאשר היחיד החייב במזונות חדל פירעון, ייתכן שיש מקום לשינוי גובה התשלום, זאת מאחר שתשלום המזונות במצב זה אינו בא על חשבון רווחתו של משלם המזונות בלבד אלא גם על חשבון פירעון חובות היחיד לנושיו, עובדה שלא בהכרח נלקחה בחשבון בשלב קביעת המזונות בידי הערכאה המוסמכת...". נתתי דעתי לאמור בבקשת הנאמנת, לתגובת היחיד והזכאית למזונות 1 ולהיעדר תגובת הזכאית למזונות 2.

במהלך ההליך התברר כי החייבת החלה לעבוד כמטפלת בתינוקות בביתה ולא ביקשה את אישור בית המשפט או הנאמן לניהול עסק עצמאי.

בהמשך אותו דיון טענה החייבת כי היא מטפלת ב - 4 ילדים וכי היא מקבלת עבור כל ילד סך הנע בין 800 ₪ ל - 1,000 ₪, זאת בזמן שלכנ"ר דיווחה, כאמור, אודות הכנסה בסך 1,700 ₪ בלבד.

הנאמן טען, בתגובתו מיום 13.11.22, כי אין זה ברור מדוע החייבת אינה משיאה את הכנסתה באמצעות עבודה במקום מוסדר, שיניב הכנסה בשכר מינימום, וכן טען כי אין לקבל את הטענה לפיה החייבת אינה עובדת בחודשי הקיץ, משום שפעוטות ממשיכים לשהות בפעוטון בחודשים האמורים, למעט כ - 15 ימי חופשה בתום חופשת הקיץ.

בהמשך ניתנו מספר החלטות שמטרתן דרישה לגילוי האמת ביחס להכנסות החייבת אך דרך היתנהלות זו לא שונתה.

בדווח מיום 1.11.20 טען הנאמן כי כל הדיווחים החודשיים הוגשו ללא אסמכתות מספקות, לא הוגשו כל פירוטי האשראי, לא דווחו מענקים שהתקבלו בגין דמי לידה או מענקי קורונה, צורפו אסמכתות לתשלום אשר אינן ע"ש החייבים, דווחה זכאות לקיצבת נכות לחייב אך לא דווח כי התקבלו תשלומים בגינה.

...

עם זאת, בשים לב לסוג העבודה שמבצע החייב, סבורני כי יש באפשרותו להשתכר בעבודה רווחית יותר בה מגולמת הצלחתו בגיוס עובדים בדמות תגמול בשכרו החודשי.

סבורני כי הטענה לפיה טיפול בתינוקות בביתה יניב הכנסה חודשית בסך 3,750 ₪ לחודש אינה סבירה, ואף לא הוכחה, וככל ואכן זוהי ההכנסה המתקבלת, תטיב החייבת אם תפנה לעבודה ממוסדת בתחום זה, בה תוכל להרוויח לכל הפחות את שכר המינימום המקובל במשק ולא תיוותר נטולת הכנסה בחודשי הקיץ.

אשר על כן הנני קובע כדלקמן: תכנית הפירעון, אשר אושרה בימים 29.5.22 ו – 21.8.22 (ובעיקרה הייתה כהמלצת הנאמן), תעמוד בעינה.