אי אספקת מגורים הולמים לעובדים זרים

מר ג'אבר גאזי (להלן: "הנאשם") מואשם בעבירה של אי העמדת מגורים הולמים לחמישה עובדים אשר אינם אזרחי ישראל או תושביה (להלן: "העובדים"), בנגוד לסעיפים 1ה ו- 2(ב)(4) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן: "החוק") וכן, תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים (מגורים הולמים)), תש"ס-2000 (להלן: "תקנות תנאים הוגנים").

מעבר לצריך לעניין אציין, כי הנאשם טוען שהליקויים תוקנו ואין כל ראיה אחרת הסותרת גירסתו זו. אלא שבמועד הדו"ח אליו מתייחס כתב האישום, ונוכח הליקויים המנויים לעיל, לא סופקו מגורים הולמים לעובדים הזרים.

...

כך העיד מר וקנין: "הגענו לשם, מצאנו עד כמה שאני זוכר 5 עובדים זרים, תאילנדים, אני אישית ביקשתי מהם לראות את ההיתרים שלהם... בהמשך הביקורת בנושא המגורים הם גרו באיזה כמו מעין אוטובוס ישן כזה, כולו רעוע, לא ראוי למגורים... חשמל הכל גלוי, המים חמים לא מים חמים, הגישה לא גישה..." (עמ' 4, ש' 3-7 לפרוטוקול) וכך העיד מר גרשוני: "זה היה אחד האתרים המוזנחים שיצא לי לראות..." (עמ' 11, ש' 7 לפרוטוקול).

נוכח דברים אלה, הנאשם לא הרים נטל ראיה כלשהי או הציג ראיה כלשהי היכולה לבסס אכיפה בררנית וטענתו לעניין זה נדחית.

סוף דבר: הוכח מעבר לכל ספק כי הנאשם לא סיפק לעובדים תנאי מגורים הולמים כנדרש בנושאים המפורטים לעיל ובנסיבות אלה מצאתי להרשיע אותו בעבירה לפי סעיפים 1ה ו- 2(ב)(4) לחוק.

אין חולק כי מעסיקים רשאים לנכות משכר עובד זר הוצאות בגין אספקת מגורים הולמים בהתאם לסכומים הקבועים בתקנות והתנאים שנקבעו בפסיקה(ע"ע 691/06 זילברמינץ בע"מ נ' סטופארו נורצל סיזר, מיום 24.06.2007).

...

בהתאם לכך, טענת הקיזוז אשר העלתה הנתבעת בנוגע לעלות המחשב, נדחית.

אשר לטענת הנתבעים לקיזוז עלות שיחות טלפון – משעה שהטענה לא הועלתה בכתב ההגנה מהווה היא הרחבת חזית אסורה וזאת לצד ההנמקה המופיעה לעיל לפיכך, טענת הקיזוז ביחס לרכיב זה נדחית.

סוף דבר הנתבעים ישלמו לתובעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים: סך של 1,613 ₪ בגין דמי הבראה.

תחולת חוק עובדים זרים ותקנות מגורים תקנה 2 (א) לתקנות מגורים קובעת את "הסכום המירבי שרשאי מעביד לנכות משכרו החודשי של עובד זר כהחזר הוצאות המעביד למגורים הולמים" שסיפק המעביד לעובד.

...

הנה כי כן, הנתבעת לא הרימה את נטל השכנוע בעניין נסיבות סיום העסקתה של התובעת ועל כן טענת הקיזוז נדחית במישור העובדתי.

יוטעם, כי ממילא במישור המשפטי, דין טענת הקיזוז להידחות, משעה שהועלתה לראשונה בכתב ההגנה בתגובה לתביעה שהוגשה (וראו ע"ע 41354-02-16 חנה מלכה נ' טרייל סוכנויות בע"מ (ניתן ביום 9.1.2019), ע"א 155/06 דרור לביא נ' ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ (ניתן ביום 25.6.09) וכן בר"ע (ארצי) 34058-04-20 ד.ק.א. ניקיון ורעיון בע"מ נ' Embet Demek) (ניתן ביום 13.7.2020) שם נדונו ונדחו טענות דומות לטענות הנתבעת בסיכומיה בעמ' 76 לפרוטוקול מיום 3.6.21).

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, מצאתי לקבל את התביעה ברובה ולהורות לנתבעת לשלם לתובעת כדלקמן, בתוך 30 יום: בגין הפרשות לפנסיה ופיצויים – סך של 14,100 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 9.1.20 עד למועד התשלום בפועל; בגין דמי הבראה – הואיל וניכר מתלושי השכר ודוחות הנוכחות, כי התובעת לא עבדה במשרה מלאה כל חודש, והנתבעת שיקפה שיעור משרה בתחשיב שלה (201 ₪) כפי שלא נעשה בתחשיב של התובעת (300 ₪), מצאתי לקבל את תחשיב הנתבעת ולהורות שתשלום זה יבוצע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 9.1.20 עד למועד התשלום בפועל; בגין החזר ניכויים עבור מגורים – סך של 15,016.48 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 9.1.20 עד למועד התשלום בפועל; אשר לפיצויי הלנה, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי להפחית את פיצויי ההלנה ולהסתפק בהפרשי הצמדה וריבית כמובא לעיל.

רקע וטענות הצדדים בתמצית כתב האישום בתיק שלפניי מייחס לנאשמת 1 עבירה של אי העמדת מגורים הולמים לעובד זר, בנגוד לסעיף 2(ב)(4) לחוק עובדים זרים, השתנ"א-1991 (להלן: חוק עובדים זרים), ולנאשמת 2 יוחסה עבירה של הפרת אחריות נושא משרה בנגוד להוראת סעיפים 2(ב)(4) ו- 5 לחוק עובדים זרים.

בבש"פ 4109/13 מדינת ישראל - פביאן דה פאס (7.7.2013) (להלן: עניין פביאן) בית המשפט העליון ניתח בהרחבה את סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי וקבע: "יחד עם זאת, לא כל השערה או ספקולאציה שאותן מעלה הנאשם, עשויות לשמש תשתית מספקת להגדרת החומר שבמחלוקת כ"חומר חקירה". ועוד נקבע, כי אין די בתקווה בלבד כי בחומר המבוקש יימצא דבר מה, העשוי להועיל להגנת הנאשם, אלא שיש להצביע על יסוד של ממש להנחה, כי החומר אכן ישפיע על בירור האשמה, המיוחסת לנאשם [.

...

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובבקשה לקבלת החלטה הגעתי לכדי מסקנה כי דין הבקשה למתן צו לגילוי הנהלים/ההנחיות הפנימיות דינה להידחות, זאת משמדובר בבקשת גילוי רחבה ומשלא עלה בידי הנאשמת 1 ליצור נקודת אחיזה המסבירה מדוע יש להתיר גילוי זה. פרט לכך שהנאשמת 1 טענה באופן כללי כי גילתה שהמאשימה הסתירה מעיניה נהלים אלו וכי היא מעוניינת לבחון ולבקר את חוקיות הפעילות של אנשי הרשות שערכו את הביקורת, לא הועלתה על ידה כל טענה משכנעת מדוע מסמכים אלו רלוונטיים וראויים להיכלל במסגרת חומר החקירה.

עם זאת, נציין כי נימוקי החלטה זו רלוונטיים גם בנוגע לנושא זה. נוכח האמור, הבקשה לעיון בנהלי המאשימה נדחית.

טענת המערערת לפיה תירגום המילה הרוסית המקבילה למילה "utilities" משמעה "שירותים" אין בה כדי לסייע למערערת, שכן השירותים הנטענים (ריהוט, כבלים, אינטרנט ותחזוקה שוטפת) לא מצאו ביטויים בהודעות לעובד; מעבר לאמור וכמפורט בפסק הדין (סעיף 31), המשנה למנכ"ל המערערת פרט את השירותים וציין, כי מדובר במכונת כביסה, מזגנים, תנורי חימום, כיריים חשמליות ותיקונם וממילא דברים אלו מהוים חלק מהוצאות המגורים ויש חובה לספק אותם בהתאם לתקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (מגורים הולמים), תש"ס-2000.

...

הגם שמדובר בסכום הוצאות גבוה יחסית לסכום שנפסק (כמפורט לעיל) לא מצאנו כי מדובר במקרה חריג בעטיו יש להתערב בסכום ההוצאות שנפסק.

יחד עם זאת מצאנו להתחשב בכך במסגרת פסיקת ההוצאות בהליך זה. סוף דבר: הערעור נדחה.

בהתחשב בסכום ההוצאות שנפסק ע"י כב' הרשמת, לא מצאנו להורות על פסיקת הוצאות בהליך זה. הכספים שהופקדו בתיק ביה"ד בסך 19,891.48 ₪ ישוחררו לטובת ב"כ המשיבה.