אחריות רשות מקומית לתאונות דרכים

לטענתה, באותו פסק דין אישר ביהמ"ש דבר קיומו של השתק שפוטי אך ורק במישור הטענה כי התגמולים בהם נשא המל"ל קשורים עם ארוע הנזק נשוא התביעה שהוגשה במל"ל. באותו עניין דובר בתובענה לפי חוק הפלת"ד שלא עוררה כל שאלה בעיניין החבות, והמחלוקת היתה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים לבין הסכומים בהם נשא המל"ל. להבדיל מכך, כך נטען, בנסיבות ענייננו, אין מחלוקת כי הסכומים בהם נשא המל"ל קשורים עם ארוע הנזק הנטען ע"י הנפגע, בעוד המחלוקת נוגעת לנסיבות התאונה, לאחריות הנתבעת ולקשר הסיבתי בין הנזקים בהם הכיר המל"ל לבין ארוע של היתחשמלות.

בפרק המסקנות כתב המומחה כי הוא בדיעה שההתחשמלות שהובילה לפגיעה הנדונה נובעת מאחת מהסיבות הבאות ומתחלקת בין חברת החשמל לבין הרשות המקומית כדלקמן : "1.1. אי סימון שלטי אזהרה על המועד – באחריות חברת החשמל.

...

העובדה כי העד לא הבין זאת באותו יום וכי עד שהגיעה אשתו של הנפגע, הוא לא קישר את עמוד החשמל לפציעה של הנפגע, מביאה למסקנה כי העד לא ראה ולא ידע מידיעה אישית כי הנפגע התחשמל.

אם היה מוכח אירוע של התחשמלות, ייתכן שהיה בחוות הדעת כדי לתרום להוכחת אחריות הנתבעת או לפחות להעביר את הנטל אליה, ואולם שעה שמלכתחילה שאלת ההתחשמלות מוטלת ספק, אין בחוות הדעת כדי לשמש ראייה לעצם ההתחשמלות ואף לא לחזק את הטענה בדבר אירוע זה. סוף דבר לאור המקובץ, אני קובעת כי התובע לא עמד בנטל המוטל על שכמו להוכחת אירוע של התחשמלות וממילא לא את אחריותה של הנתבעת לאירוע.

אני מורה אפוא על דחיית התביעה.

זאת, על אף שהיה בידי העותרת די והותר זמן להעלות את הטענות הנ"ל "בזמן אמת" - בטרם הגישה את הצעתה ובטרם ניפתחה תיבת ההצעות, אך היא נימנעה מלעשות כן. המועצה הסבירה שהעיכוב בהליכי המיכרז נעוץ במגפת קורונה ובהגבלות שהוטלו בגינה, על כנוס ועדות המועצה וכן בתקופות בידוד בהן שהו חברי המועצה, כמו גם בתאונת דרכים שעבר חבר המועצה באותה תקופה.

משרד הרווחה ציין בתשובתו, כי בהתאם לחוק שירותי הסעד, התשי"ח-1958 ותקנות שירותי הסעד (תפקיד המנהל וועדת הסעד) התשכ"ד-1963, אחראיות הרשויות המקומיות לספק שירותי רווחה לתושביהן ולעניין זה מפרסם מנכ"ל המשרד, בין היתר, קובץ הנחיות מקצועיות - תקנון עבודה סוציאלית וכן הוראות וחוזרי מנכ"ל. מחובתו של המשרד לוודא שנותני השירותים והמפעילים בחרו בהליכים ראויים, על פי הדין ובהתאם לדרישות המשפט המינהלי ושהוראות המכרזים ותנאיהם יהלמו את ההנחיות המקצועיות המחייבות, על מנת להבטיח שהאוכלוסייה מקבלת השרות תזכה לשירות ראוי, איכותי ומקצועי.

...

בעקבות החלטות שניתנו על ידי בעניין זה, הומצאו המסמכים לעותרת ובעקבות כך היא הגישה ביום 25.8.21 עתירה מתוקנת (להלן: "העתירה") ובה פירטה טענות ספציפיות לכשלים שנפלו בקבלת הצעת הזוכה (ראו החלטתי בסיום ישיבת יום 25.8.21).

בסופו של דבר החלטתי שהדרך הנכונה ראוי ללכת בה, במקרה זה, היא לבטל את הניקוד של כל המציעות ולמנות ועדה מקצועית חדשה, בתיאום עם משרד הרווחה, תוך מתן הוראה לפיה חלק מחברי הוועדה המקצועית יהיו נציגי המשרד.

בנוסף, ביטול מכרז פוגע במי שהגישו הצעות במכרז הקודם, פוגע בסודיות ההצעות (אשר כבר נחשפו) ובסופו של דבר - פוגע בציבור הנזקק לשירותים בהם עוסק המכרז.

התוצאה לאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: כל פעולות הוועדה המקצועית מבוטלות בזה.

עוד טוען כי עלות התיקון הוערכה על ידי השמאי בסך של 15,269 ש"ח וכן צירף חוות דעת שמאית בגינה שולם שכ"ט השמאי בסך של 1,600 ש"ח. התובע צירף לתביעתו רישיון רכב, טופס הודעה על תאונת דרכים, אישור אי הגשת תביע, חשבונית שכ"ט השמאי, חוות דעת שמאי ואישור אי הגשת תביעה.

דיון והכרעה: בפסק הדין שניתן בתא"מ (שלום רמ') 21852-06-18 ש. שלמה רכב בע"מ נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ (06.10.2019) עמד בית המשפט על אחריותה של הנתבעת, כעולה מפסיקת בתי המשפט: "אחריותה של הנתבעת הוכרה כאחריות רשות מקומית (ר' לדוג' תא"מ (ת"א) 30026-02-17 איי. אי. גי. נ' מועצה אזורית גן רווה ואח').

...

בחקירתו הנגדית לא נחקר התובע אודות מסירת או אי מסירת הודעה למוקד הנתבעת ועל כן ומכל האמור לעיל אני קובעת כי אירוע התאונה , לרבות מיקומו ומועדו, הוכח.

לאור זאת אני קובעת כי הנתבעת אחראית לאירוע הנזק בו נפגע רכבו של התובע.

לפיכך אני מפחיתה את שיעור הפיצוי ב-25% וקובעת כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 12,951 ש"ח בצירוף אגרת המשפט בסך של 757.75 ש"ח ובצירוף שכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,500 ש"ח. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

רקע וטענות הצדדים: לפניי תביעה, שעניינה פיצויים בגין ניזקי רכוש, אשר נגרמו בתאונת דרכים מיום 14/12/20, בשעה 19:02 לערך (להלן: "התאונה").

לצדדים אין מחלוקת כי בנוגע לנזק שניגרם כתוצאה מהתאונה אך בעוד התובע טוען כי האשמה רובצת לפתחה של הנתבעת, טוענת הנתבעת כי אמנם הכביש הוא באחריותה הבלעדית אך שלוחות הביוב אינן, והן בתחום אחריות המועצה המקומית ותאגיד המים המקומי.

בחקירתו הנגדית השיב כי פתחי הביוב באמצע הנתיב הן בבעלות ואחריות הרשות המקומית.

...

על יסוד מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שאני לוקחת בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, האחד כנגד משנהו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, סבורני כי התובעת הצליחה להרים את הנטל הנדרש עליה להוכיח כי האחריות לטיפול בשוחות ובפתחי הביוב, הוא באחריות הנתבעת ולא באחריות המועצה ו/או התאגיד.

בשלב השני, על בית המשפט לבחון האם הנתבעת חבה בנזיקין כלפי התובעת, בעניין זה מצאתי כי דין התביעה להידחות.

בנסיבות האמורות, אני מורה על דחיית התביעה.

ראה בעיניין זה ת"א 55753-06-15 בן זכריה ואח' נ' עריית ירושלים ואח' (פורסם במאגרים, 21.10.2020) (להלן: "עניין בן זכריה") והפסיקה שאוזכרה בו. לפתחם של בתי המשפט, הובאו לא פעם הליכים, בהם התבקשה הכרעה בשאלת אחריות הרשות המקומית להמצאותו של שמן או חומר מחליק אחר על הכביש שבעקבותיו התרחשה תאונת דרכים.

...

בנוסף טוענת התובעת כי נסיבות התאונה אינן ידועות לה ואירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה כי העירייה לא נקטה באמצעי הזהירות הנדרשים על מנת למנוע קיומו של המפגע ומשכך עובר אל העירייה נטל הראיה להוכיח כי לא התרשלה.

25.4 משכך על אף שאני קובע שהשמן היה הגורם העיקרי לתאונה, ניכר כי יש נהג התובעת אשם תורם.

בהתאם לשמאות ערך השרידים הינו 1,700 ₪ ומשכך הנזק הינו 15,300 ₪ ובתוספת שכר טרחה שמאי, 16,700 ש"ח. בהעדר חוות דעת נגדית, או בקשה לחקור את השמאים אני מקבל איפוא את חוות הדעת כמשקפות את גובה הנזק שנגרם לרכב הקיה ולרכב הפורד.

הנתבעת תשלם לתובע בתא 750-11-22 סך של 16,700 ₪ בגין הנזק שנגרם לרכבו ושכר טרחת שמאי בתוספת שכר טרחה בסך של 2,500 ₪ ואגרה בסך של 779 ₪.