אחריות רשויות מקומיות על מפגעים במדרכות

דיון אחריות אין מחלוקת כי רשות מקומית אחראית לתקינותה, ניקיונה ותאורתה של מדרכה ציבורית הנמצא בשטח שיפוטה (סעיף 235(2) לפקודת העיריות[נוסח חדש]).

ועוד "הלא בכל פעם שאדם ניתקל במכשול שבדרך – אילו התבונן לא היה ניכשל. אבל אחריותו של מי שנתן את המכשול בדרך היא דוקא כלפי מי שלא התבונן. כך נקבעה לא אחת אחריות של רשויות מקומיות על מכשולים שבדרך" (שם, שם).

...

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה– התובעת מבקשת לפסוק לה בגין הוצאות רפואיות לעבר סך של 5000 ש"ח ובגין הוצאות עבר ניידות 700 ש"ח. מהתיעוד הרפואי שצורף לכתב התביעה מהקבלות שצורפו ולאחר ששמעתי את עדויות התובעת ובעלה לעניין זה, ראיתי לפסוק לתובעת סכום של 1,500 ש"ח בגין תקופת העבר הסכום כולל הוצאות רפואיות והן הוצאות ניידות/נסיעה.

מצאתי להעמיד את הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני בסכום של 15,000 ש"ח המשקף את היקף פגיעתה באב נזק זה. סוף דבר הנתבעת אחראית לקרות התאונה בה נפגעה התובעת ברגלה.

הנתבעת תשלם לתובעת סכום של 19,975 ש"ח מסכום זה יש להפחית תקבולי מל"ל ככל שנתקבלו.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת שכר טרחת עו"ד בסך של 4,700 ש"ח (כולל מע"מ) והוצאות משפט בסך של 3,000 ₪.

כמו כן ניתן להזכיר את פסק דינו של בית משפט העליון בע"א 2004/92 עריית קרית אונו נ' מנחם שחם (1995) שבו נדון מקרה של אדם שהלך על מדרכה ונתקל בסבכה, שגובהה כ- 30 ס"מ, שהקיפה גומא ובה שתיל וטען כי המדובר במפגע, כיוון שהגידור נמוך מידי ובית המשפט העליון, בעקבות בית המשפט המחוזי, קיבל טענתו וקבע: "הלא בכל פעם שאדם ניתקל במכשול שבדרך - אילו התבונן לא היה ניכשל. אבל אחריותו של מי שנתן את המכשול בדרך היא דוקא כלפי מי שלא התבונן. כך נקבעה לא אחת אחריות של רשויות מקומיות על מכשולים שבדרך. (ע"א 188/59, 176עריית תל-אביב נ. ראש חודש ט"ז 301; ע"א 862/80, עריית חדרה נ. זוהר ואח', ל"ז (3) 757; ע"א 73/86, שטיינברג נ. עריית בני ברק, מ"ג (3) 343)."(עמוד 2 לפסק הדין).

...

בית המשפט מצא אחריות העירייה לתאונה, מכיוון שהיא אמונה על תקינות המדרכות ברחבי העיר, ומכיוון שבנסיבות המקרה דנן קבע, לאחר שבחן את מכלול הראיות, ובעיקר את התמונה המתעדת את מקום הנפילה, כי מדובר במפגע נראה לעין ומשמעותי, "חריץ רחב, עמוק יחסית וארוך יחסית על גבי המדרכה, בחסר בטון... שבהחלט יכול היה לגרום למעידה." (עמוד 4 לפסק הדין), ושחובת העירייה הייתה לדאוג לתיקונו מבעוד מועד, לפני נפילת המשיבה.

למעלה מן הנדרש, בחנתי את התמונה גם כן, ואני מקבלת את ניתוחו של בית משפט השלום בעניין זה. באזור המפגע נראה בבירור רווח משמעותי בין המרצפות.

סוף דבר, אני אציע לחברי שלא להתערב בפסק דינו והכרעתו של בית משפט השלום בכל הנוגע לאחריותה של העירייה במקרה זה. אשם תורם אשר לניכוי אשם תורם, טוענת העירייה כי בית המשפט המעיט בשיעור האשם התורם שקבע (25%) ואילו המשיבה מבקשת שלא ייקבע לה אשם תורם כלל.

סוף דבר נוכח כל האמור וככל שתשמע דעתי, יידחה הערעור וכך גם הערעור שכנגד.

ב"כ התובעת מפנה בסיכומיו לפסיקה, בה נקבעה אחריות על רשות מקומית להסדיר מפגעים במדרכות ובכבישים, ומבקש כי ביהמ"ש יכיל הלכה זו בעניינינו.

...

ב"כ המל"ל אף מפנה לדברי ביהמ"ש ברע"א 5123/10 זטולובסקי נ' המוסד לביטוח לאומי ואח', התומכים במסקנה זו. לפיכך, יש לפסוק למל"ל את החזר המענק ודמי הפגיעה בניכוי האשם התורם שנקבע בשיעור של 10%.

סוף דבר: הנתבעות ישלמו לתובעת 1 גב' ג.ד. סכום כולל של 23,055 ₪, בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור של 23.4%.

הנתבעות ישלמו לתובעת 2 – המל"ל, סך של 34,359 ₪ ,בתוספת שכ"ט בשיעור של 23.4%.

באשר לאחריות הנתבעת, אין חולק כי הנתבעת, כרשות מקומית, אחראית לתקינות הכביש הצבורי והמדרכות המצויים בתחום שיפוטה (ראה סעיף 235 לפקודת העיריות [נוסח חדש], 1964).

אמנם אין לצפות כי עוברי אורח יהלכו כשראשיהם מושפלים ועיניהם בקרקע כדי להמנע ממהמורות ומכשולים ברחובה של עיר (ראה ע"א 2004/92 עריית קרית אונו נ' שחם), "הלא בכל פעם שאדם ניתקל במכשול שבדרך – אילו התבונן לא היה ניכשל. אבל אחריותו של מי שנתן את המכשול בדרך היא דוקא כלפי מי שלא התבונן. כך נקבעה לא אחת אחריות של רשויות מקומיות על מכשולים שבדרך". יחד עם זאת, שעה שהמפגע בולט לעין, צבעו שונה מצבע הכביש וניתן היה להבחין בו, היה על התובעת לשים ליבה בעת רדתה מהכביש.

...

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, בטיעוני הצדדים בפני, בחקירת התובעת, בתמונות שצורפו ובתגובת הנתבעת, להלן החלטתי: אני מקבלת את גרסת התובעת באשר לאופן התרחשות האירוע ומועדו.

נוכח האמור, לא מצאתי שלא ליתן אמון בגרסת התובעת לענין זה ואני קובעת כי התובעת עמדה בנטל להוכיח את התרחשות האירוע כפי שתואר על ידה.

ומקום שיש מיכשול, במדרכה שנועדה להולכי רגל ושאחזקתה באחריות הרשות המקומית, וכזה הוכח בפני, כמפורט בסעיף 2 ב' לעיל, חבה בגינו הרשות המקומית.

אבל אחריותו של מי שנתן את המכשול בדרך היא דוקא כלפי מי שלא התבונן, כך נקבעה לא אחת, אחריות של רשויות מקומיות על מכשולים שבדרך" (ע"א 2004/92 עריית קרית אונו נ' שחם ([לא פורסם] בע' 3 לפסק הדין).

...

בנסיבות אלה, נראה לי לנכון להעריך הוצאותיה בעבר ובעתיד בסך 10,000 ש"ח. הוצאות נסיעה 1.

בנסיבות אלה נראה לי לנכון לפצותה עבור הוצאות הניידות הנוספות שנגרמו לה כתוצאה מפגיעתה בסך 25,000 ש"ח בעבר ובעתיד.

לאור כל האמור לעיל, הנני מחייבת הנתבעת לשלם לתובעת כדלקמן: הפסד השתכרות לעתיד 75,000 ש"ח ב. עזרת צד ג' בעבר 40,200 ש"ח ג. עזרת צד ג' בעתיד 41,833 ש"ח ד. הוצאות רפואיות 10,000 ש"ח ה. הוצאות נסיעה עודפות 25,000 ש"ח ו. כאב וסבל 51,437 ש"ח 243,470 ש"ח בתוספת הפרישי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% + מע"מ. לא נותר לי אלא להיתנצל בפני הצדדים על העיכוב במתן פסק הדין שטבע בין גלי התיקים השוטפים.