בנוסף, בהיעדר כל מידע ברשומה הרפואית על אופן ביצוע העקירה, תוצאותיה ומצב השן בשליפתה, על אף שהדבר מתחייב לפי הנוהל, לא ניתן לקבוע כי הנתבע ביצע את הבדיקות הנדרשות בטרם העקירה בניסיון להיתחקות אחר העצב המנדיבולארי (האחראי לתחושה של השליש התחתון בפנים ומשפיעה על תנועות הלעיסה, הנשיכה והבליעה) ולהמנע מפגיעה בו, והנטל להוכיח כי עשה זאת מוטל עליו, בשים לב למחדל שבניהול הרשומה הרפואית.
מה גם, שהעובדה כי התפתחות סנדרום למייר לאחר עקירת שן בינה היא נדירה, נובעת בין היתר מכך כי ברוב רובם של המקרים (למעט מקרים בהם הרופא התרשל) במקרה של קיומה של דלקת חריפה סביב השן, לא מבוצעת עקירה בטרם מתן טפול אנטיביוטי אפקטיבי, וממילא אין זהום שיכול להתפתח לסנדרום למייר.
ברם, כאמור, מדובר בכאבים משמעותיים, שיש בהם להשליך על התיפקוד, ואף שלא הובאו ראיות לקבלת עזרה בשכר עד היום, יש לפסוק פיצוי על דרך האומדנא, בשל הצורך בעזרה ברבות השנים, בשים לב לכאבים התכופים והמשמעותיים.
...
בשים לב לאמור, אני קובע מעמיד את נכותו התפקודית של התובע בשיעור של 20%.
לצד זאת, ההנחה היא כי תחילה סבר התובע כי הוא עוד יוכל לשוב לעבודתו בשיפוצים, ועבר לא מעט זמן עד אשר עלה בידו להגיע למסקנה כי לעבודה זו הוא לא יוכל לשוב.
הנתבע ישלם אפוא, לתובע, סך של 228,988 ₪, וכן הוצאות בסך של 20,000 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך של 53,500 ₪.
