אחריות קבלן לנפילה עקב תעלה שנחפרה בכביש

בשל הפגור בבנייתו של החדר, נפלה החלטה לשנות את תואי התשתיות וההכנות שתוכנן במקור ולהזין את הבניינים 1 ו-4 מחדר שנאים אחר (שם).

יוסף גם שבנספח א לחוזה נרשם כי הקבלן יבצע עבודות בניה[,] פיתוח ותשתיות בשלמותן במיגרש 3007[,] הכולל: 2 בנינים של 8 קומות מגורים מעל קומת קרקע, כולל עליית גג בכל בנין 24 יח"ד 2 בנינים של 7 קומות מגורים מעל קומת קרקע, כולל עליית גג בכל בנין 21 יח"ד חניון מרתף תת קרקעי ועילי שפ"פ בגבול המיגרש עפ"י תכניות פיתוח עבודות פיתוח ותשתיות הכוללות חפירה/חציבה ומילוי מהודק בשכבות לבנינים ולשטחים הצמודים להם ולחניון, כולל ביצוע קירות תומכים, גדרות בין מגרשים וכל עבודות הפיתוח והתשתיות כולל תאום, התאמה והתחברות לרשת העירונית.

לזר הסתמך בחוות דעתו על „מיפרט טכני מיוחד“ (נספח 14), שעליו חתומה לחאם, שבו נקבע כי „הקבלן יקבל את המגרשים ישירות לאחר שיבוצעו בשטחיהם עבודות עפר ע"י חברת ‚ערים‘, המבצעת את הכבישים, התשתיות והפיתוח בישוב בהתאמת התשתיות והבינוי המתאימה לשינויי התב["]ע החדשה שבאחריות המזמין“, דהיינו סולל בונה (סעיף 1). אך עוד נכתב באותו סעיף כי „[...] באחריות הקבלן להשלים עבודות עפר, אם י[י]דרש, עפ"י תכניות הבצוע, הכל במסגרת מחיר החוזה“.

המסקנה מכל האמור היא שלחאם זכאית לתוספות כמפורט להלן: סך של 14,411 ₪ בגין הרחבות האחוריות ביציאות מחדרי הכביסה בדירות 2 ו-3 בבניינים; סך של 9,407 ₪ בגין ביצוע תעלת הבטון בצורת U בחניון; סך של 21,116 ₪ בגין חיבור החשמל בבניינים 3 ו-4.

...

בני צובארי, מנהל האזור מטעם סולל בונה, העיד כי סולל בונה יכלה להגיש את הבקשה להיתר הסופי רק לאחר שהסתיימו עבודות השלד (עמ' 123, שורות 12–14, 17–19; וראו סעיף 375 לתצהירו), אך לפי שבנסיבות המקרה עניין לנו בשינויים מהותיים בגודל השטחים המבונים, ובכללם הבלטתן של חזיתות הבניינים – אין בידי לקבל את עדותו.

הואיל ולא הייתה מניעה לתבוע את הסעד המבוקש בתובענה שהגישה לחאם; והואיל והיה עליה למצות את מלוא הסעד בהליך זה; והואיל ואין לאפשר לה להרבות בהליכים משפטיים – אני דוחה את הבקשה לפיצול הסעד.

תביעת לחאם לפיצוי בגין עיכובים (תקורות אתר, תקורות חברה וכיוצא באלה) נדחית, וכך גם תביעתה לפיצוי על אובדן רווח קבלני ועל אבדן רווח מהמרכז המסחרי.

תביעת סולל בונה לפיצוי המוסכם נדחית אף היא.

בכתב התביעה ובכתב התביעה המתוקן תואר הארוע כך: "ביום 14.02.2013 בשעה 20:30 או בסמוך, הלכה התובעת בשכונת ג'סי כהן מול רח' המתמיד 10 בחולון, הרחוב היה חשוך וללא תאורה, אחת המרצפות במדרכה לא שומה בצורה תקינה, המרצפת השתחררה מהמדרכה בשל ביצוע עבודה לקויה ורשלנית ובלתי בטיחותית התובעת מעדה ונפלה לבור ונחבלה בקרסול ימין." הנתבעת 1 (להלן "הקבלן") היא חברה שהתקשרה עם הנתבעת 2 (להלן "העיריה"), בבצוע פרוייקט בניה נרחב.

העיריה הגישה תצהיר מטעמה אשר עיקרו "פרשנות" של יומני העבודה והסקת מסקנות אודות הסבירות שהקבלן אכן עבד במקום בסמוך לארוע (מסקנת המצהירה היא חיובית) והפניה למערכת ההסכמית בין העיריה לקבלן שממנה מסיקה המצהירה אחריות גורפת של הקבלן לבטיחות האתר.

המדרכה נראית מכוסה בשברים שונים, ממש לצידה חפירה רדודה ועל הכביש לידה ערימות של חומר בנין.

באחד המסמכים שביקשה התובעת להגיש כתבה רופאת המשפחה, ד"ר מייזל, שהתובעת הגיעה לטיפולה בשל כאבים בקרסול שמאל עקב נפילה לפני כמה חודשים.

חפורה בו תעלה ארוכה, המדרכה מפורקת בחלקה, מפוזרת עליה פסולת ועל הכביש שפוכים חומרי בניה.

...

התוצאה היא שהתביעה מתקבלת.

אין ספק שהתובעת אינה יכולה להוכיח במדוייק כמה כסף בדיוק הפסידה, אך שוכנעתי שהיא נעדרה ממקומות העובדה השונים שלה בהיקף מצטבר של כשבועיים (אצל כל מעסיק החמיצה מספר ימים שונה).

לפיכך ישלמו הנתבעים לתובעת גם את הוצאותיה בסך 5,000₪ ואת שכ"ט בא-כוחה בסך 15,000₪ בתוספת מע"מ. ניתן היום, י"ג חשוון תשע"ז, 14 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.

לגירסתו, במועד התאונה, עסקה הנתבעת בחפירת תעלות להנחת צנורות חשמל בכביש הראשי מעלות-תרשיחא.

הנתבעת הכחישה את נסיבות הארוע כפי שנטענו על ידי התובע ואת הנזקים שנטענו על ידו, ולחילופין טענה כי לא חלה עליה כל אחריות בגין הארוע הנ"ל. במקביל, שיגרה הנתבעת הודעת צד שלישי כנגד קבלן המשנה אשר העסיק את הפועלים בפרויקט המדובר, ובכללם הפועל שזרק את גוש האספלט לעברו של התובע כפי שנטען בכתב התביעה, אולם הודעה זו נמחקה בהסכמה לאחר שהתברר כי הצד השלישי מבוטח על ידי מבטחת הנתבעת.

בנוסף, התובע הכחיש שני אירועים שהיו לו לאחר הארוע נשוא התביעה, האחד נפילת אבן עליו בבוקר יום ה- 6.7.11 שבעקבותיו נגרם לו שבר באצבע 2 בכף יד ימין (אותה יד שנפגעה בארוע נשוא התביעה) (ראה נ/11), וארוע נוסף של נפילה בבית באותו לילה, וגרימת חבלה באותה האצבע (נ/10).

...

דיון לאחר ששמעתי את העדויות והתרשמתי מהן ובחנתי אותן על רקע חומר הראיות, הגעתי למסקנה כי התובע לא הרים את נטל הוכחת נסיבות האירוע כפי שנטענו על ידו, שכן עדותו לגבי הנסיבות הנ"ל היתה עדות יחידה שלא נתמכה בכל עדות נוספת, וככזו, לא ניתן היה לאמצה לצערי בנסיבות התיק שבפנינו.

אולם אינני מקבלת עמדה זו, שכן הטענות בהודעה לצד שלישי נסמכות על הטענות שהועלו על ידי התובע בכתב תביעתו, וכל עוד לא הוכחו במהלך המשפט, נותרות הן בגדר טענות שחובת הוכחתן מוטלת על מי שטוען אותן.

גם טענה זו אין בידי לקבל בנסיבות המקרה שבפנינו.

לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את התביעה.

התובע ישלם לנתבעת את החלק היחסי ששולם על ידה לכיסוי שכר טרחתו של מומחה בית המשפט בשערוך ליום תשלומו בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

העיד כי צילם גם במועדים נוספים והגיש את התמונות על פי בחירת ב"כ. התובעת טוענת כי יש להטיל על המועצה אחריות מלאה בגין נזקיה הגופניים בהיותה הבעלים והמחזיק של המקרקעין בו היתרחש ארוע הנפילה, ומכוח רשלנותה שלא סימנה וגידרה את המפגע.

כך גם מר נעים חסון מטעם נתבע 3 הסביר כי, קבלן התאורה חפר את הבורות במדרכה ולאחר מכן כיסה בחול והחזיר את המרצפות ללא הידוק: "...הסירו את הריצוף, הם החזירו, ז"א סידרו חפיף, כסוי חפיף על מנת שאחרי זה יעשו עבודה יסודית . הם כיסו חפיף שמישהו לא ייפול בתעלה. .. בחול, גם האבנים המשתלבות היו פרושים, אבל לא מסודרות כמו שצריך". (פרוטוקול מיום 11/6/12 עמ' 68 ש' 9-12).

החלטתי לדחות התביעה כנגד נתבעים 3-4 מן הטעמים הבאים: על פי קביעתי התובעת מעדה עקב מפגע של בור שנחפר במדרכת היישוב בסמיכות לכביש.

...

אשר על כן אני קובע פיצוי בסך של 50,000 ₪ בגין פרק זה. הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד: סכום גלובלי בסך של 15,000 ₪.

על פי הודעת מבטחים שצורפה לתצהיר התובעת (נספח א 11) בהתאם להסכמות בין התובעת למבטחים, אין לנכות התגמולים מתביעה זו. סוף דבר: סכום התביעה לאחר ניכויים: 52,717 ₪.

התביעה כנגד נתבעים 3-6 נדחית כך גם הודעות צדדי ג להן.

מפאת חשיבות נסיבות הארוע, להלן החלקים הרלבאנטיים מתוך התצהיר: "ביום 15/3/15 בשעה 13:00 בערך ועת יצאתי מביתי יחד עם בעלי חמוד ח'ליל, ולאחר שסייימנו לעלות במדריגות השכונה הלכנו ברחוב הסמוך למסגד הישן הנמצא בגרעין הכפר הישן בכפר דיר וחנא, החלקתי ונפלתי במלוא קומתי על הכביש, כתוצאה מחצץ שהיה מפוזר בצורה מורחבת על הכביש... בזמן נפילתי בוצעו עבודות חפירה בכביש הסמוך למדרגות המובילות לבתי השכונה, וזאת לטפול ברשת המים....[ש]בעת נפילתי היו פועלים נוכחים וראו את הנפילה שלי, אך אינני מכירה את פרטיהם...כמו"כ למחרת התאונה ביקר אותי אדם מבוגר והתנצל על הארוע וטען כי הוא אביו של הקבלן ושמו נסרי נסור. כמו"כ פניתי באמצעות בעלי למועצה המקומית אשר מסרה לי כי פרויקט שידרוג מערכות המים נמשך עד לחודש 8/2015 ואף מסרו לו מכתב מהנדס המועצה המופנה למי גליל". [ההדגשה בקוו לא במקור].

עבודות אלו כללו, עבודות חפירה, הנחה, וחיבור צנרת פלדה חדשה לקו מים קיים והשבת המצב לקדמותו (מילוי התעלות שניפתחו בחומרי מילוי וסגירת הכביש).

המועצה המקומית כבעלת המקרקעין חבה אף היא בחובת זהירות כלפי תושביה והמבקרים בשטחה, כאשר האחריות לתקינות רחובות העיר, בטיחות שבילי ההליכה, הכבישים והמדרכות הציבוריים מצויים תחת אחריותה ושליטתה עפ"י דין.

...

לאור המקובץ לעיל, ובמערכת היחסים שבין הנתבעות לבין עצמן, סבורה אני כי חלוקה של 75% על חלקו של תאגיד המים ו- 25% על חלקה של המועצה המקומית, משקפת את החלוקה הנכונה של החבות הנזיקית בין השניים לגרם התאונה נשוא התביעה.

בהתחשב בנסיבות המקרה דנן, אני קובעת כי אשמה התורם של התובעת מגיע לכדי 15%.

סוגיית הנזק לאחר כל האמור לעיל נותר לקבוע את סכום הפיצוי המגיע לתובעת שהוא במהותו סכום בגין נזק לא ממוני (כאב וסבל) לצד הוצאות ועזרת צד ג' לעבר.