בנידון נקבע בסעיף 8 לפסק הדין שניתן בעירעור, כדלקמן:
"מכל מקום, המערערים (התובעים כאן – ר.ח) לא טענו בפני בית המשפט בשלב קדמי המשפט, התצהירים וישיבות ההוכחות כי קיימים נזקים נוספים, ולא ביקשו לתקן את כתב הגנתם לאחר קבלת חוות דעתו של המומחה."
לא זאת אלא זאת, גם במסגרת כתב התביעה בהליך דנן לא טענו התובעים, ולו ברמז רמיזה, לאחריות הקבלנים לליקויי הבנייה שהתגלו בפרויקט, ולפיכך עניין זה לא נימנה על גדר המחלוקת שבין בעלי הדין בהליך שבפניי.
...
בסעיף 16 לפסק הדין קבע בית המשפט בהליך המקביל כדלקמן:
"הנתבעים אחראים רק לליקויים בעבודות בנייה שבוצעו במהלך העסקתם בפרויקט, ככל שליקויים אלה הם תוצאה של פיקוח לא מיומן, לא מקצועי ולא סביר, וזאת הן מכוח דיני הנזיקין (רשלנות במילוי חובת הפיקוח) והן מכוח דיני חוזים (הפרת התחייבותם לפי ההסכם)".
בהמשך, בסעיף 66 לפסק הדין הוסיף בית המשפט וקבע באומרו:
"כפי שקבעתי לעיל, האחריות לנזקי התובעים מבוססת הן על בסיס חוזי – הפרת ההתחייבות לגבי טיב הפיקוח, והן על בסיס נזיקי – התרשלות במלאכת הפיקוח. הפיקוח בוצע על ידי הנתבע, ומכאן אחריותו האישית לנזקי התובעים.....".
חיוב התובעים (הנתבעים בהליך המקביל) בתור מעוולים ביחד ולחוד אושר על ידי ערכאת הערעור, ובפסק הדין שניתן בערעור נקבע בסעיף 8 כדלקמן:
".....כאשר המערערת הייתה מנהלת הפרויקט ומפקחת פיקוח צמוד על הקבלנים, אשר גרמו לליקויים כמפורט בחוות דעתו של המומחה, מבלי שהמערערת מנעה זאת או תיקנה את הליקויים לאלתר, עסקינן במעוולים במשותף, הפועלים בשיתוף פעולה ובצוותא חדא, מורה ההלכה כי הם יחויבו 'ביחד ולחוד' מבלי לתת משקל למידת אחריותו של כל אחד מהם, וכי חלוקת האחריות ביניהם עניינה ביחסים הפנימיים שביניהם. משבחרו שני הצדדים להותיר את הקבלנים מחוץ לכתלי בית המשפט בהליך דידם, כל אחד מסיבותיו, ובית המשפט העליון החליט להותיר את הנושא למחוקק, לא נותר אלא לדחות את ערעורם של המערערים בסוגיה זו".
קביעות שתי הערכאות כמצוטט לעיל, משמועתן חד היא: בית המשפט מצא כי התובעים נושאים במלוא האחריות לליקויי הבנייה שהתגלו בפרויקט.
לסיכום, הבקשה מתקבלת, ובהתאם לכך אני מורה על דחיית התביעה.
התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות משפט בסך של 11,170 ₪ (כולל מע"מ), וזאת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
