אחריות פלילית על עבירת אי מניעת פשע

בכתב ההגנה שהוגש על ידו, ראובן לא היתייחס לגוף טענות התובע אלא הביע את צערו על אשר נגרם לתובע, תוך שטען כי אין לו נגיעה לעניין וכי הוא "חף מכל פשע". יוער, כי כתב ההגנה הוגש על ידי ראובן בעיצומו של ההליך הפלילי שהתנהל נגדו, במסגרתו כאמור, הוא כפר במיוחס לו. ראובן הורשע, כפי שצוין, בעבירה של אי מניעת פשע.

בית המשפט קבע, כי זו הייתה גם חובתו של ראובן ואולם הוא לא עמד בה. כידוע, סעיף 42א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 קובע, כי: "הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי". אשר על כן, יש לקבוע שגם ראובן נושא באחריות כלפי התובע, וזאת בשל כך שלא פעל על מנת למנוע את השלכת החזיז על ידי מלאך (הכרעות הדין בעיניינם של נתבעים 6 ו-7 וכן פסק הדין בעירעור שהגיש מלאך לבית המשפט העליון צורפו כנספחים 6-8 לראיות נתבע 5).

...

הנתבעים טוענים מנגד, כי חוות דעתה של גב' ספיר נערכה לפי אמות המידה המקובלות ועל פי תקנות הביטוח הלאומי (היוון), תשל"ח-1978, וכי ככל שהיה בדעת התובע לחלוק על האמור בחוות הדעת, היה עליו להגיש חוות דעת אקטוארית מטעמו, ואולם הוא לא עשה כן. עוד נטען, כי התובע אינו זכאי ל-25% מהנזק, בהיעדר הוכחה כי עמד בתנאים ליהנות מזכאות זו. עמדתם של הנתבעים בכל הנוגע לניכוי תגמולי המל"ל מקובלת עליי.

לפיכך אני קובע, כי מסך הפיצוי הנפסק לזכות התובע יש לנכות סכום של 1,610,909 ₪.

עם זאת, ככל שהפיצוי שולם ו/או ישולם על ידו, יהיה לנכות סכום זה מהסכום אותו נתבע 7 יידרש לשלם בתיק זה. סיכום סכום הפיצוי הכולל לו זכאי התובע מהנתבעים שחוייבו לפצות אותו, על-פי האמור לעיל, הוא כמפורט להלן: נזק לא ממוני 500,000 ₪ הפסד השתכרות לעבר 100,000 ₪ הפסד השתכרות לעתיד 1,123,344 ₪ הפסד פנסיה 125,000 ₪ עזרת הזולת 415,000 ₪ הוצאות רפואיות 40,000 ₪ נסיעות, רכישת רכב והתאמת רכב ודיור 10,000 ₪ סה"כ 2,313,344 ₪ ניכוי תגמולי מל"ל 1,610,909 ₪ סה"כ 702,435 ₪ שכ"ט עו"ד ומע"מ 164,369 ₪ סה"כ 866,804 ₪ סוף דבר נתבעים 1, 6, 7 ו-12 ישלמו, אפוא, לתובע, ביחד ולחוד, פיצויים בסכום כולל בסך של 866,804 ₪.

גישה זו גם זכתה לבקורת בספרות – ראו למשל מרדכי קרמניצר "החובה להלשין או החובה לדיווח – על העבירה של אי מניעת פשע" המשפט יא 55, 78-72 (2005)).

יפים, בהקשר דומה, דברי השופט ע' פוגלמן, בעיניין פלונית: "גם בחששו של המערער מן המערערת נוכח האלימות שהפגינה כלפיו, אין כדי לשנות מאופי מעשיו. אכן, פעמים רבות אין הבצוע בצוותא מורכב משותפים שווי מעמד ושווי כוח. ואולם בכך בלבד אין כדי לשלול את אחריותו המלאה של שותף אשר ביצע את מעשהו בהשפעת גורם דומינאנטי המטיל אימתו עליו. מתן פטור לאותו שותף בסיטואציה מעין זו יתאפשר רק אם ניתן יהיה לראות בגורם הדומינאנטי משום מבצע באמצעות אחר, לפי סעיף 29(ג) לחוק העונשין, ובשותף – 'אחר' שמצבו מפחית מאחריותו הפלילית או מבטלה כליל (להרחבה ראו שחר אלדר כלי אדם – שימוש בבני אדם והנהגת אירגוני פשיעה 47-35 (2009)). כזה הוא למשל מקרה שבו צד לעבירה מצוי במצב של כורח המונע ממנו בחירה חופשית לבצע את המעשים או להמנע מכך, והוא מבטל את רצונו באופן מלא או כימעט מלא מפני רצונו של מנהיג דומינאנטי. ברי כי אין זה המצב בעניינינו. יתרה מכך, אף אם ניתן היה לתלות בחששו של המערער מפני המערערת את המנעותו לחלץ את הקטין מידיה (וכאמור איני סבור שכך הם פני הדברים), אין בחשש זה כדי להסביר את המשך שהייתו במקום לאורך כל הדרך – שהיה בה כדי לעודד את המערערת להמשיך במעשים". ומכאן אעבור לידון בטענתו של מערער 2, בדבר העדרה של תכנית עבריינית מוקדמת לבצוע המעשים.

...

טעמים כבדי משקל אלו הביאוני למסקנה, כי יש להקל בדינה של המערערת, ולכן הנני מצטרף לעמדתו של חברי כי יש להפחית בעונשה של המערערת, ולהעמידוֹ על 6 חודשי מאסר לריצוי על דרך של עבודות שירות.

[סוף דבר לוּ תישמע דעתי, אציע לחבריי את התוצאה שלהלן: ערעורו של מערער 2 יידחה לעניין ההרשעה.

מכל הטעמים הללו גם אני סבורה, כחבריי, כי יש להורות על זיכויו של המערער 1; לדחות את ערעורו של המערער 2 בגין הרשעתו וכן לדחות את ערעורה של המשיבה על קולת עונשו; לזכות את המערערת מעבירה אחת של הזנחה, ולדחות את ערעורה בנוגע להרשעתה בעבירות ההתעללות ושימוש פסול באמצעי כפייה, ולהקל מעונשה כפי שהוצע על ידי השופט הנדל.

יתכן למשל שחשדו של סוחר כי נכס מסוים הושג בפשע, ונסיון לברר זאת ללא הצלחה, יפטרו אותו מאחריות פלילית ביחס לעבירה של קבלת נכסים שהושגו בפשע לפי סעיף 411 לחוק העונשין, גם אם יתברר בדיעבד כי הנכס הושג בפשע (ראו חוות דעתי בעיניין אוהב ציון בהקשר דומה).

ההסדר של עצימת עיניים חל גם על העבירה של מכירת משקה משכר לקטין, בדומה למרבית עבירות המחשבה הפלילית (לדיון – שאינו רלוואנטי לענייננו – בעבירות שבהן לא ניתן להסתפק בחשד והמנעות מבירור כתחליף לדרישת המודעות ראו למשל (ומבלי להביע עמדה) ע"פ 3417/99 הר שפי נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 735 (2001); מרדכי קרמניצר "החובה להלשין או החובה לדיווח – על העבירה של אי מניעת פשע" המשפט יא 55, 78-72 (2005)).

...

כשלעצמי, אני סבורה כי אין להמעיט בחשיבות הנודעת ל"שכבה" של טענת הגנה מן הצדק ביחס ליישומו של ההסדר.

אשר על כן, כחברי השופט (בדימ') מזוז אף אני סבורה שיש לדחות את הערעור ולהותיר את הרשעת המערער על כנה.

כן הוחלט, כאמור בחוות דעתם של השופטת ד' ברק-ארז והשופט (בדימ') מ' מזוז, לדחות את הערעור בכל הנוגע להרשעת המערער, בניגוד לחוות דעתו של השופט נ' הנדל, שסבר כי יש לקבל את הערעור ולזכותו.

כגורמי סיכון לעבריינות מנה שירות המבחן את חומרת העבירה, מעורבות פלילית קודמת, הפחתה חלקית בלבד בסיכון לאחר שהוטלו עלי סנקציות עונשיות, העדר לקיחת אחריות על ביצוע העבירה, חוסר שתוף פעולה עם שירות המבחן, וכן היותו חשוף למצבי סיכון משמעותיים בסביבתו.

משכך אני קובע שהמאסר המותנה אינו חל על העבירה דנן ואין להפעילו.

לנאשם עבר פלילי הכולל שלוש הרשעות והליך שהסתיים ללא הרשעה, זאת במגוון עבירות: אלימות, נשק, שוד, אי מניעת פשע והחזקת סם לצריכה עצמית, בגינן נדון בין היתר לשני עונשי מאסר ממושכים.

...

הרכיבים הכספיים – לנוכח טיב העבירה, ועל אף שהנאשם לא היה צפוי לקבל רווחים כספיים ממעשיו, סבורני כי יש להשית על הנאשם אף קנס כספי משמעותי ומרתיע, תוך התחשבות בפרמטרים הבאים: חלקו היחסי במעשים כמסייע, עונש הקנס בסך של 10,000 ₪ שהוטל על המבצע העיקרי (נאשם 1), הקנסות אשר הוטלו על מסייעים לגידול מעבדות סמים במקרים דומים, ומצבו הכלכלי של הנאשם.

בשים לב להסדר הטיעון אשר כלל טווח ענישה מוסכם לעניין הקנס שבין 2,000 ₪ ל-5,000 ₪, סבורני כי יש להטיל קנס ברף העליון של ההסדר, כעתירת המאשימה.

סוף דבר אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר בפועל לנשיאה בדרך של בעבודות שירות, על פי התוכנית שגיבש הממונה על עבודות השירות.

לכן הוא עתר למקם את עונשו של הנאשם ברף התחתון של המיתחם בשל עברו הפלילי הישן, הודאתו, החסכון בזמן השפוטי, לקיחת האחריות והליך השקום והטיפול בו שיתף פעולה באופן מלא.

מבקש להשית על הנאשם עונש מאסר על תנאי ופצוי למתלונן, בהתאם לעבירת הסיוע ברף הנמוך - על גבול העבירה של אי מניעת פשע.

גזירת העונש באשר לנסיבות שאינן קשורות לבצוע העבירה, בעיניינו של נאשם 1 שקלתי לחומרא את עברו הפלילי הכולל 2 הרשעות קודמות מבית המשפט לנוער, הכוללות אף עבירות אלימות, בגינן ריצה עונש מאסר בעבודות שירות.

...

ע"פ 6153/09 אהרון עמיחי נ' מדינת ישראל (14.1.10), נדחה ערעורו של נאשם שנדון לעונש של ששה חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית, לאחר שהורשע בכך שסייע לתקיפה בנסיבות מחמירות וקיבל נכסים שהושגו בפשע, כאשר מדובר בחבורה שתקפה אדם על מנת לגנוב את כספו, כאשר הנאשם אינו נוטל חלק פעיל בתקיפה, אך אינו נוקף אצבע לסייע לקורבן.

אשר על כן בנסיבות אלו אין בכך על מנת לכבול את ידיו של בית המשפט בהגיעו למסקנה בדבר העונש הראוי לאחר שנשמעו טיעונים לעונש.

אני סבור כי בהליך הטיפולי אותו עובר הנאשם יחד עם נטילת האחריות, שכאמור באה לידי ביטוי כבר באירוע עצמו, יש על מנת להביא למיקומו בתחתית מתחם הענישה, כך שהעונש שיוטל עליו ירוצה בדרך של עבודות שירות לצד צו מבחן שיעקוב אחר המשך ההליך הטיפולי.

לאחר ששקלתי את כל האמור לעיל, אני גוזר על כל אחד מהנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1 12 חודשי מאסר בפועל בקיזוז ימי מעצרו, 20.4.20 – 30.4.20.