אחריות פיקוד העורף לבטיחות במקלטים

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי לאור תלונות הדיירים בבניין באשר לחפצים שהונחו בפתח המקלט ומנעו מעבר תקין ובטיחותי ולאחר שהתברר לה כי התובעת מאחסנת במקלט חפצים אישיים גדולים, הוחלט על ידי חברי ועד הבניין להחליף את הצילנדר של מנעול המקלט.

הנתבעת מצידה טענה כי פעלה בהתאם להנחיות שקבלה מגורמים בפיקוד העורף ובהתאם להחלטה שהתקבלה באספת דיירים (פרוטוקול צורף כנספח לנ/1), ומילאה את תפקידה כחברת ועד הבית בהתאם להוראות הדין והנחיות האוסרות עליה, לטענתה, מסירת מפתח המקלט לאיש מהדיירים (סעיפים 8 ו- 20 לנ/1).

ראשית יש לציין כי בנגוד לנטען בעת הגשת התביעה, לא קמה חובה לאפשר לכל אחד מהדיירים גישה חופשית למקלט הבניין המשותף, ובהתאם לסעיף 14א(א) לחוק ההתגוננות האזרחית, תשי"א-1951, חובה על דיירי הבית להחזיקו במצב המאפשר את השמוש בו בכל עת לצרכי חרום, וכך נקבע: " (א)  דיירי בית ובעל מיפעל חייבים לפנות, כל אחד מתוך המקלט של הבית או המפעל, את כל המיטלטלין שבו – למעט המיטלטלין שלפי דיני ההתגוננות האזרחית חובה, או מותר, להחזיקם – לשמור על הנקיון בו ולהחזיקו במצב המאפשר את השמוש בו בכל עת כמחסה מפני התקפה". מכאן שיש טעם בטענת הנתבעת כי החוק לא קובע חובה להותיר בידי כל אחד מהדיירים בבנין מפתח, אלא חובה עליה, כועד הבנין האחראית גם על שמירת הנקיון והסדר במקלט, לוודא כי המקלט מצוי בכל עת במצב המאפשר שימוש בו בעתות חרום.

...

אמנם טענת הנתבעת כי מדובר בספה בלויה, ישנה, קרועה שבורה ומוזנחת (סעיף 15 לנ/1) מוכחשת מכל וכל על ידי התובעת, אולם בהעדר תיאור מצבה של הספה קודם לאחסונה ובהעדר תמונה כלשהי המעידה על מצבה (כשהתובעת עצמה אינה טוענת כי מדובר היה בספה חדשה) או ראיה אחרת באשר לשוויה, אני סבורה כי יש לפסוק את שוויה באומדן זהיר ביותר, ולפיכך אני פוסקת פיצוי בגין השלכת הספה התלת מושבית על דרך אומדנה בסך של 1,500 ₪.

אינני מקבלת דרישת התובעת לפיצויה בגין עוגמת נפש.

לסיכום אני דוחה את דרישת התובעת לחייב את הנתבעת למסור לה מפתח למקלט.

נטען, כי השמוש במקום כבית תפילה אינו פוגע בשימוש בו כמקלט, אשר נותר במצב שהיה, והודגש כי בית הכנסת אינו חוסם את הגישה למקלט, הן משום שדלתות בית הכנסת פתוחות והגישה למקלט דרכן פתוחה לציבור כולו, היות ומפתח בית הכנסת נימסר לקב"ט המועצה, אשר ממילא אחראי גם על פתיחת דלת המקלט בעת הצורך.

בעיניין זה הפנו המשיבים לפירסום שנערך על ידי פיקוד העורף בהסתמך על "הודעה על רישיון כללי לשימוש דו תכליתי במקלטים", אשר פורסמה בילקוט הפרסומים מס' 2658.

תגובת המבקשת לבקשה לביטול צו ההריסה המבקשת חזרה על עמדתה, והפנתה למכתבי הבהרה אותם צרפה לתגובתה: מכתב הבהרה מטעם מהנדס המועצה מר ישראל יעקובי, מיום 5.8.21, בו הובהר כי המבנה הנו מבנה לא חוקי ללא היתר, אשר בנוי ללא הסכמת המועצה, וללא אישור הרשויות המוסמכות, בדגש על היעדרו של אישור כיבוי אש, ללא דו"ח קרקע, ללא עמידה בתקנים בסיסיים כגון בטיחות אש, בידוד טרמי, נגישות לנכים ועוד.

...

" בע"פ 3490/97 אליהו יצחק נגד הועדה המקומית לתכנון ובניה כפר-סבא (03.02.98), מנה בית המשפט מספר שיקולים ציבורים, שאינם מהווים רשימה ממצה, אותם ניתן לשקול במסגרת בקשה למתן צו הריסה ללא הליך שיפוטי (פסק הדין התייחס לסעיף 212 טרם התיקון לחוק התכנון והבניה): "יהיו אפוא מקרים שבהם יגיע בית-המשפט לכלל מסקנה כי יש הצדקה ליתן צו הריסה לפי סעיף 212 הנ"ל בשל כך שבנסיבות המיוחדות למקרה, עומדת הותרת המבנה הבלתי חוקי על כנו בניגוד זועק "לאינטרס הציבורי שחוטא לא יצא נשכר"; יהיו מקרים שבהם תהיה הצדקה למתן הצו במניעת ה"אנדרלמוסיה" שיוצרת בנייה ללא היתר ויהיו מקרים שבהם תימצא ההצדקה למתן הצו ב"מטרד" שיוצר המבנה שנבנה שלא כחוק.

" ברע"פ 124/01 זאב ניקר נגד מדינת ישראל (מיום 21.02.02), מנה בית המשפט דוגמאות ספציפיות בהן יינתן צו הריסה ללא הליך פלילי בשל פגיעה באינטרס ציבורי: "לעתים השיקולים התומכים במתן צו הריסה עולים בעליל מנסיבות המקרה, והנטל המוטל על המדינה הוא נטל קל מאוד. כך, למשל, בע"פ (ב"ש) 271/75 טייב נ' מדינת ישראל [2] ניתן צו הריסה מכוח סעיף 212 לחוק לגבי דוכן שנבנה ללא היתר שעמד על מדרכה שיועדה לשמש מעבר להולכי רגל, ובע"פ (ת"א) 518/68 יחזקאל נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה מחוז תל-אביב [3] הוצא צו הריסה למבנה שהוקם שלא כדין שעמד בניגוד מוחלט לתכנית הבינוי במקום, כשהמבנה עיכב הקמתו של אולם התעמלות בבית ספר סמוך. לגבי מבנה זה צוין שם כי אין שמץ סיכוי שאי פעם יינתן היתר. ניתן להעלות על הדעת דוגמאות נוספות שבהן הנטל המוטל על המדינה להראות לכאורה הצדקה להריסה הוא קל עד למאוד, ואולם, בענייננו המדינה לא הראתה אלא שמדובר בבנייה ישנה בלתי חוקית." על רקע האמור, ולאחר ששקלתי בדבר, מצאתי כי עלה בידי המבקשת להצביע על קיומו של עניין ציבורי מיוחד המצדיק את הריסת המבנה.

לאור האמור, הבקשה לביטול צו ההריסה השיפוטי נדחית.

לא היה שלוט האוסר שימוש בדלת ולא הובאו לידיעתה כל הדגשי והנחיות בטיחות בעיניין זה. טענות נתבעים 1,2 ו-4 וצד ד': הנתבעים טוענים כי דלת המקלט הייתה תקינה ותקנית וכל האבזורים המיוחסים לדלתות של כיתות לימוד על פי חוזרי מנכ"ל כגון מנגנון האטה אינם רלבאנטיים לדלת של מקלט וממילא לא היה מקום להתקינם על הדלת ממנה נפגעה התובעת.

מבחינת המבנה, הדלת והאבזור במקום העיד לפני מר אטיאס אבנר- יועץ הבטיחות של הערייה כי מדובר בהתאמה לדרישות פיקוד העורף.

הואיל וגם כאשר עובד מתרשל עדיין חבה אחריות מעבידתו אם נפל פגם בהתנהגותה כלפי אותו עובד כמו במקרה דנן יש לקבל את התביעה אולם אין בכך כדי להפחית מאחריותה של התובעת למידת זהירות ובמיוחד לאור ניסיונה העשיר כמי שלימדה במקלטים וכמבוגר אחראי אשר עיניים בראשו ויכול להבין את הבעייתיות הטמונה בתנאי שטח לא נוחים כמו במקרה דנן.

...

בגין תקופת העבר אני סבור כי יש מקום לפצותה בסך של 1,000 ₪ בלבד בעבור פרק זה. כאב וסבל: התובעת סבלה משבר באצבע בגינו עברה ניתוח ותפירה וכן קיבוע בסד.

אני סבור כי ראוי לפסוק בתיק זה פיצוי בגין פרק זה בסך של 50,000 ₪.

סוף דבר: התביעה מתקבלת באופן חלקי כנגד הנתבעת 3 בלבד, לגבי שאר הנתבעים התביעה נדחית.

על כל פנים, אם וכאשר יוסדר האיטום של הכניסות מהיחידה של המערערת לחדר המדריגות של הבניין, כפוף לשיקולי בטיחות (ראה פיסקה 33 לעיל), כי אז על המערערת, על אחריותה ועל חשבונה, לדאוג לכך כי שעון המים של יחידת המערערת יוצא מחדר המדריגות ויותקן סמוך לכניסה ליחידת המערערת.

הדברים שאמרתי שם, כוחם יפה גם לדלת של המקלט, כאשר ביחס לדלת זו, וביתר שאת, יש להתחשב בעמדת פיקוד העורף, ואם על פי הוראתו יש להשאיר את הדלת פתוחה, כי אז אין לפנינו אגף נפרד של יחידת המערערת, ובמקרה זה לא ניתן יהיה להענות לבקשתה להכריז על הבית כבית מורכב.

לא ניתן, בשלב הנוכחי, ליתן פסק דין אופרטיבי בנושא זה. התיק יוחזר למפקח, אשר, לאחר שמיעת הצדדים וקבלת חוות דעת הממונים על הבטיחות ופיקוד העורף, ולאחר ששוכנע כי ניתן לבצע את ההפרדה הפיזית בדרך של איטום פתחי יחידת המערערת לעבר הרכוש המשותף, וכי איטום זה בוצע בפועל והאפשרות היחידה לכניסה אל היחידה של המערערת תהיה שלא דרך חדר המדריגות, ולאחר התקנת מונים מחוץ לחדר המדריגות, יורה כי הבית יהיה בית מורכב כאמור בסעיף 59(ב) לחוק.

...

המשיבה הגישה כתב תביעה שכנגד, ובו היא דורשת שהמערערת תשלם את חובה עבור מיסי וועד הבית בגין השנים 2003-1999, בסך של 36,492 ₪.

לסיכום פרק זה, אינני רואה מקום להיענות לטענות המערערת שהופנו כנגד פסק דינו של המפקח בסוגיית ההוצאות שהוציאה המערערת לתיקון הנזקים, שלטענתה, הם נזקים שנגרמו על ידי הרכוש המשותף.

המערערת טענה כי היתה הסכמה, בפועל, על הפרדת יחידת המערערת מיתר חלקי הבית, וכי בשנת 2003, הסכימו הצדדים שהמערערת תשלם למשיבה 2,000 ₪ לחיסול סופי ומוחלט של חובותיה עד לאותו מועד.

מבלי להכנס לפירוט, מקובלת עלי טענת המשיבה (ראה סעיפים 12-9 לעיקרי הטיעון של המשיבה) כי המערערת לא הביאה את העדים הרלוואנטיים מטעמה, והעד היחיד שהביאה, לא היה בקיא דיו בסוגיית התשלומים.

תקנה 18 לתקנות ההתגוננות האזרחית (מפרטים לבניית מקלטים), תש"ן – 1990 מתייחסת למעקה בטיחות לגג המקלט וקובעת כי: "משטחים אופקיים או משופעים בגג המקלט שגובהם 1.50 מטרים ויותר מפני הקרקע הסמוכים, ויש אליהם גישה מפני הקרקע או ממקום אחר, יגודרו במעקה בטיחות." תקנה זו חלה על גידור החלקים בגג המקלט שגובהם 1.50 מטרים ואינה מחייבת את סגירת הפאה הרביעית, אשר יכולה למנוע עליה אל גג המקלט.

גדעון כהן, קצין בטחון ואחראי על המקלטים במועצה המקומית מבשרת ציון, אשר נתן עדות מטעמה, הצהיר, אמנם, כי המקלט נמצא במתחם מרכז הקליטה והנו בתחזוקת חברת השתתפות בנכסים אשר משמשת כחברת בת של הסוכנות היהודית (סעיף 3 לתצהיר), אולם עדותו, כמו גם מסקנותיו, התבססו על עדויות שמיעה וראיות בלתי קבילות.

בסעיף 3 לתצהיר השני שנתן כתב גדעון כהן כי: "בבירור שערכתי עם מהנדס המחוז בפיקוד העורף, המקלט המדובר מוגדר כמקלט משותף ואינו מקלט צבורי". לשאלה מתי נודע לו כי מדובר במקלט משותף ולא במקלט צבורי, השיב גדעון כהן: "למיטב זכרוני, כשנכנסתי לתפקיד, כשקיבלתי את רשימת המקלטים הציבוריים ומקלטי מרכז הקליטה לא הופיעו" (עמוד 89 לפרוטוקול).

...

אינני מקבלת את דעתו של המהנדס רפי גיל לפיה אם היה מותקן מעקה בחלק התחתון של התיקרה המשופעת, הוא לא היה מונע את נפילת התובע ויתכן שהיה גורם לו לפגיעה קשה יותר, שכן ראשו היה נחבט במעקה.

אני מקבלת את טענת הנתבעות לפיה בנסיבות המקרה יש להטיל על התובע אשם תורם.

התובע ישלם לנתבעת 2 הוצאות משפט בסכום כולל של 10,000 ₪.